פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_2813

מותו של מיתוס
אורי אבנרי (יום רביעי, 11/05/2005 שעה 18:22)


מותו של מיתוס

אורי אבנרי



המהומה נמשכת כבר שבועיים, ואיננה שוככת. המדינה הזדעזעה עד היסוד - לא בגלל ההתנתקות, לא בגלל הרג המפגינים נגד החומה, אלא בגלל שיר.

כמנהג הנוצרים, הודתה נעמי שמר, ערב מותה, בחטא הגדול של חייה: שירה המפורסם ביותר, „ירושלים של זהב”, אינו אלא העתק של שיר-ערש בסקי. היא שמעה את המנגינה כמה שנים לפני כן מפי הזמר הספרדי פאקו איבנז כשהופיע ביפו.

לדבריה, לא גנבה את השיר באופן מודע, אלא הפנימה אותו באופן לא-מודע וחשבה שהוא שלה. זאת הייתה, לדבריה, „תאונת עבודה”. היא גם טרחה להסביר ששינתה בשיר שמונה תיבות, וכך, על פי חוק, הייתה רשאית לגבות במשך 38 השנים תמלוגים עבורו.

עד כאן טוב ויפה. יכול לקרות לכל אחד. אתה שומע או רואה משהו, זה נקלט בתת-ההכרה שלך, ואחר-כך נדמה לך שזה רעיון שלך. אלא שבמקרה זה קרה משהו יותר חמור: כאשר שאלו אותה כמה פעמים על הדמיון בין השירים, היא הגיבה בזעם, הכחישה כל דמיון ואף תקפה את השואלים. אבל במכתב-הווידוי שלה, ערב מותה, ציינה שייסורי החרטה אכלו אותה, ואולי אף גרמו בסוף למחלת הסרטן שקיפחה את חייה.

עד כאן, סיפור נוגע ללב אבל לא ממש חשוב. מלחינה נהדרת שגתה, השיר שלה הוא פלגיאט.

אלא שזאת לא הייתה מלחינה רגילה, וזה גם לא שיר רגיל.

נעמי שמר הייתה סמל של מה שנקרא, בשפת הנוסטלגיה, „ארץ-ישראל היפה” של פעם. היא נולדה בישוב סוציאליסטי על שפת הכינרת והנציחה את נוף הארץ ורוחה במילים ובמנגינות יפהפיות, שהשלימו אלו את אלו להפליא. גם כאשר נישאה לאיש לאומני קיצוני והפכה למשוררת הימין, המשיך השמאל להעריץ אותה בשל צניעותה, אישיותה המלבבת ואיכות שיריה.

אך השיר האפיל אף על המחברת. הוא הפך לסמל לאומי. לא רק בשל איכותו, אלא גם בשל קורותיו.

לפני 38 שנה בדיוק, לקראת יום-העצמאות 1967, השתתפה נעמי שמר בפסטיבל-זמר ישראלי. היא כתבה את השיר – מילים ומנגינה – ועמדה על כך ששולי נתן, אז זמרת בלתי-ידועה בעלת קול-פעמונים צלול, תבצע אותו.

שיר לפסטיבל. אך ברגע שהשיר נשמע באולם וברדיו קרה משהו. הוא הרטיט את נשמות השומעים.

גם אז זה היה נשאר רק שיר יפה, אלמלא פרצה כעבור כמה שבועות מלחמת ששת-הימים. צה''ל כבש את ירושלים. החיילים הגיעו אל הכותל המערבי. המדינה כולה נשטפה בשיכרון-ניצחון, מהול במיסטיקה כאילו-דתית.

בן-לילה הפך „ירושלים של זהב” לביטוי עליון של מצב-הרוח הלאומי, סמל הניצחון שנתפס כישועה, המנון לאומי שני.

אני עצמי ראיתי בכך הזדמנות. הייתי אז חבר-כנסת. אינני אוהב, בלשון המעטה, את ההימנון הלאומי שלנו. המילים נכתבו לפני מאה שנה וביטאו את כמיהת היהודים בגולה לארץ-ישראל. גם אחרי ששונו המילים של הפזמון (''עוד לא אבדה תקוותנו / התקווה הנושנה / לשוב לארץ אבותינו / העיר בה דוִד חנה'') זהו המנון של עדה דתית, לא של מדינה ריבונית היושבת לבטח.

חוץ מזה, יותר מ-‏20% של אזרחיה אינם יהודים, ואין זה מצב בריא שאזרחים כה רבים אינם יכולים להזדהות עם ההמנון והדגל. אגב, גם המנגינה של ''התקווה'' גנובה, אלא שמחבר-השיר לא הסתיר את מקורו: זהו שיר-רועים רומני (גרסה מעובדת נכנסה ל''מולדבה'', השיר הסימפוני של המלחין הצ'כי הלאומי, בדריך סמטנה).

חשבתי שאם אציע את שירה של שמר כהמנון הלאומי, אשיג הסכמה רחבה לעצם הרעיון של החלפת ההמנון. אמנם לא הייתי מאושר מכמה שורות לאומניות שנוספו לשיר, אך האמנתי שניתן לשנות אותן במהלך הדברים.

הגשתי בכנסת הצעת-חוק ברוח זו. יו''ר הכנסת, קדיש לוז, סבר שאיני יכול להציע זאת בלי הסכמת המחברת. נפגשתי איתה בבית-קפה תל-אביבי וחשתי בהיסוס שלה, שרק עכשיו אני מבין אותו. בסוף הסמיכה אותי להצהיר בשמה שאינה מתנגדת להצעה.

ההצעה אמנם לא הובאה להצבעה, אבל „ירושלים של זהב” נהנה במשך כל השנים ממעמד בלתי-רשמי של המנון לאומי שני, ובעיקר כהמנון מלחמת ששת-הימים.

לכן חורגת המהומה הנוכחית מתחומיה של שערורייה סביב השיר והמחברת. ל„ירושלים של זהב”, סמל מלחמת ששת-הימים, קרה מה שקרה לאותה מלחמה עצמה.

קדמו למלחמה שלושת השבועות של החרדה הגוברת, מורטת-עצבים, כאשר היה נדמה כמעט לכל הישראלים, החל בחברי-ממשלה וכלה באחרון האזרחים, שקיום המדינה וחיי תושביה נתונים בסכנה. צבאות מצרים, סוריה וירדן - כך היה נראה - עמדו לפלוש לשטחה משלושה צדדים כדי למחוק אותה מעל פני האדמה, אלא שצה''ל תקף ראשון, מיגר את שלושת הצבאות במכת-פתע וכבש לא רק את כל שטחי פלסטין אלא גם את סיני ורמת-הגולן.

כעבור שנים התברר להיסטוריונים שכלל לא הייתה קיימת סכנה למדינה, שהמדינות השכנות לא התכוונו להתקיף אלא רק להפחיד, שניצחון צה''ל לא היה נס אלא פרי הכנה מדוקדקת, בעיקר של חיל-האוויר. אבל המיתוס נשאר קיים עד היום.

בימי הקרבות ואחריהם זה נראה כמלחמת-מגן מובהקת. איש הרי לא חשב אז על כיבוש מתמשך. היה ברור שנאלץ להחזיר תוך זמן קצר את השטחים שכבשנו, כפי שקרה אחרי מלחמת-סיני של 1956. הוויכוח היה למי להחזיר - הממשלה וכמעט כל המפלגות דיברו על החזרתם לירדן ולמצרַיִם, ואילו אני ושותפַי לדיעה, שכללו גם כמה מאלופי-צה''ל, הצענו למסור אותם לעם הפלסטיני, כדי שתוקם בהם מדינת-פלסטין. עד אז, כך האמינו, ישלוט בהם ''כיבוש נאור''.

מאז עברו 38 שנים. ה„כיבוש הנאור” הפך מזמן למשטר-דיכוי אכזרי ומכוער. נבואתו של ישעינו ליבוביץ, שהכיבוש ישחית אותנו עד היסוד ויהפוך אותנו לעם של נצלנים ושב''כניקים, התגשמה במלוא מוראה. מ„ארץ-ישראל היפה” נותרה רק נוסטלגיה דביקה, שנעמי שמר הייתה אחת מנושאי-דגלה.

מה שנראה לעולם כמדינה קטנה ואמיצה, מתקדמת ושוויונית (יחסית לעכשיו), הפך למדינה כובשת וחומסת, בת-ערובה למתנחלים סהרוריים, מלאה אלימות ו„קפיטליזם חזירי” (כהגדרת שמעון פרס, אחד האחראים העיקריים למצב). הרעיון של החרמת ישראל תופס תנופה בעולם.

מה שנראה פעם כ„נס אלוהי” נראה עכשיו לרבים ככריתת ברית עם השטן.

ישראל היא מדינה הבנויה על הרבה סמלים ומיתוסים. יש הרבה סמליות בכך שהריסת המיתוס של מלחמת-ששת-הימים יהיה מלווה גם בהריסת המיתוס של „ירושלים של זהב”, השיר שסימל אותו.







http://www.faz.co.il/thread?rep=58905
אבנרי מנסה ליצור מיתוס חדש, שכולו שקר
יובל רבינוביץ (יום רביעי, 11/05/2005 שעה 19:48)

כמו טורף נבלות חג אורי אבנרי מעל הסיפור הזה, ויורד לנקר בו, אולי נוכל להבאיש עוד קצת את ריחנו בעצמנו.

הוא לקח מכתב של אשה זקנה ומיוסרת, שאף לא היה לה הכוח לכתוב אותו בעצמה. ונועץ בו בחדווה את טפריו. „השיר שלה הוא פלגיאט” צוהל אבנרי. להאשים קשישה בגניבה לאחר מותה זה באמת עניין בזוי.

הוא גם מסביר שנפתלי הרץ אימבר „גנב” את המנגינה של „התקווה” בעוד שסמטנה, כמובן, לא גנב את המנגינה. שם התהליך היה אחר: גירסה „מעובדת” „נכנסה” לשיר. רק חסר לסמטנה שיימצאו לו שורשים יהודים, ומייד אבנרי יאשימו בגזלנות.

חיפשתי את שיר העם הבסקי כדי להבין עד כמה הוא דומה ל„ירושלים של זהב” ולא מצאתי עדיין. אני חושד שגם אבנרי לא האזין לשיר, וגם לא יטרח. הרי האמת חשובה בעיניו כקליפת השום.

נעמי שמר היתה עסוקה כל ימיה בצורה אובססיבית בזכויות יוצרים. לכן לא ניתן למצוא את שיריה ברשת האינטרנט. במשך שנים היא היתה רדופה על ידי תחושת אשמה, אמיתית או מדומה, שמא המנגינה אינה מקורית שלה. בזמן גסיסתה היא הכתיבה את ה„וידוי” הזה, שלמעשה אין בו שום דבר. היא סבורה שמנגינת השיר נדבקה בה מבלי דעת. ודאי שאין כאן שום עניין של העתקה מכוונת, שהיא הטענה הבזויה והשקרית של אורי אבנרי.

ומה יש לאחרים, שאינם נגועים בשנאה כמו אורי אבנרי, לומר על כך? שולי נתן אמרה על כך: „כנראה שכל השנים זה העיק עליה, למרות שאני לא מבינה למה. אנחנו לא חיים בעולם ריק, ואם היא השתמשה בחלק קטן מהשיר הספרדי איך בכך שום דבר רע. הרי גם את 'התקווה' העתיקו משיר עם רומני”.

פאקו איבנז: „חבל שזו היתה תחושתה. לא היתה לה כל סיבה לרגשי אשם. נכון, אני חושב שהיא שמעה את השיר המקורי ממני, אך אלה הם החיים וכך אני רואה זאת. לא הזדמן לי לדבר איתה מאז, למרות שציינתי זאת בפני חברים. מובן שאם הייתי פוגש אותה הייתי מזכיר זאת, ללא שום כעס”.

אצל אבנרי השנאה היא כבר פתולוגית. כמה נעים להשתלח במי שדגלה כל חייה בארץ ישראל השלמה. הוא אפילו לא טורח לתקוף את האידאולוגיה שלה, אלא מאשים אותה לאחר מותה בביצוע גניבה.

אני מאחל למר אבנרי שלאחר שתגיע שעתו להסתלק מן העולם תהיה ליריביו האידיאולוגיים הגינות רבה יותר מזו שיש לו.

http://www.faz.co.il/thread?rep=58912
יובל, אני חושב שאתה מגזים
דוד סיון (יום רביעי, 11/05/2005 שעה 23:23)
בתשובה ליובל רבינוביץ

למיטב הבנתי הסיפור העיקרי בהקשר הנדון הוא העובדה שנעמי שמר אזרה אומץ וניקתה את מצפונה ממשהו שהציק לה מאד. אין הרבה אנשים שמסוגלים להודות בטעות, בטח לא כשימיהם ספורים.

למרות ''התגלית'' אני מניח שתוך מספר שנים הסערה תפרח מזכרוני ומה שאזכור כאשר אשמע את השיר המרגש הזה יהיה נעמי שמר.

אפילו כעת, ברגעים שאני כותב שורות אלו, כאשר אני שומע דיסק של שיריה אני מצטרף לרובם בשירה. המיתוס ששמו נעמי שמר נשאר איתי גם שדעותנו היו חלוקות בנושא הפוליטי.

http://www.faz.co.il/thread?rep=58923
אבל הסיפור העיקרי באמירתו של אורי
פרקש (יום חמישי, 12/05/2005 שעה 10:34)
בתשובה לדוד סיון

היא לא ''העובדה שנעמי שמר אזרה אומץ וניקתה את מצפונה ממשהו שהציק לה מאד'' אלא רק לומר שהשיר הוא ''פלגיאט'' (טיעון שיקרי, כי רק שתי שורותיו הראשונות מושפעות מלחנו של איבנז).

ולדעתו גם ''התקווה'' היא כזאת, רק הוא עדיין לא החליט אם היא ממקור רומני או צ'כי (ואולי סמתנה הושפע מהלחן הרומני?), או של שניהם יחד.

ואת הקישקושים האלה הוא מאתר בפתח מאמרו בדיוק כמו שצבאות ערב התקשקשו בפתח הונאת מלחמת ששת הימים (שלמלינו לא צלחה להם). בכך הוא רוצה להסיט את דעתנו מהעיקר - ש''התקווה'' ו''ירושלים של זהב'' הם נכסי צאן ברזל של הציונות, ואין שום משמעות להשפעות זרות שאכן היו. נהוג לומר שעם ישראל לבדד ישכון, אבל לא היא. אולי רק מדינת ישראל, לפעמים. עם ישראל טבוע בגולה ומשפיע עליה, על המנגינות שלה (כולל מנגינות כנסייתיות שלה!), על תרבותה, על הפילוסופיה והלכי הרוח שלה, על המדע שלה ואפילו על הפוליטיקה שלה - לטוב ולרע. ההיזון הוא הדדי וטוב שכך, ואנחנו נמשיך לזמר, למארת אורי, את השירים שאנחנו אוהבים ומבטאים את מאוויינו.

גם בעניין מלחמת ששת הימים מנהל אורי מלחמת מאסף בנסיון להזים את הנצחון הגדול - הצבאי כמוסרי. שום היסטוריון רציני אינו נוקט בפרשנות האומרת שמדינות ערב בתיאום מראש וביחד עשו סידרת מהלכים מדיניים וצבאיים מקבילים ויוצא ידי חובה בטיעון שלא התכוונו לעשות מאום. זה ביזוי לאינטליגנציה ולמציאות שהתגלגלה אז.

מה מדינה בודדה צריכה לעשות כאשר לפחות 6 מדינות ערב מזיזות את צבאותיהם לגבול עם ישראל, מצהירות קבל עם ועולם על 'כיבוש הישות הציונית' וזריקת היהודים (לא הציונים - הֶר אורי), מדברים בקשר חסוי בינהם על תיאומי המלחמה (שיחת נאצר - חוסיין היא רק דוגמית לדיבורים החסויים בינם לבין עצמם), מגרשים את חיילי האו''ם, סוגרים את מפרץ אילת וכו' ???? לשבת בשקט ולחכות שתותקף?

אמר יפה אפרים קישון: ''סליחה שניצחנו''. אבל כל מדינה מתוקנת היתה נוהגת באופן דומה, או אפילו מקדימה את התקיפה המונעת. ראינו איך התחילה לנו מלחמת יום הכיפורים, לאחר שגולדה קיבלה את המלצת דיין לא לתקוף בתקיפה מקדימה את הכוחות המצריים והסורים ''שרק תירגלו'' במקרה בסביבה. אני בטוח שבדיעבד, הרבה אנשים טובים מצטערים של תקפנו, גם אם זה היה מפנה את האצבע המאשימה כנגד ישראל. הרי מה זה חשוב? העיקר הניצחון שלנו!

http://www.faz.co.il/thread?rep=58927
כנראה שלא כל כך חיפשת
עמיש (יום חמישי, 12/05/2005 שעה 12:56)
בתשובה ליובל רבינוביץ

כי קישור לשיר הופיע בעשרות מקומות ברשת.
תנסה דרך YNET.
יש דמיון בחלק מן המנגינה,אולי מוסיקאים יגלו אותו ביתר בהירות.

http://www.faz.co.il/thread?rep=58910
המיתוס המשיחי הוא שלך, אבנרי
יאיר ש (יום רביעי, 11/05/2005 שעה 22:45)

נראה לי שקשה לאבנרי במיוחד הדרך שעברה נעמי שמר מהקיבוץ להיותה אשה ''לאומית'' בדעותיה- כאילו חייבת להתקיים סתירה מובנית בין השניים.

נו שויין, אני דווקא מכיר אדם שהיה חבר נלהב באצ''ל והפך ללאומן פלשתיני... אנשים משתנים.

ומדברי אבנרי משתמע שאילו היינו מחזירים את השטחים למצרים וירדן, ולא מתעקשים ( בהשפעת אנשים כאבנרי עצמו) להחזיקם כ''פקדון עבור הפלשתינים'', הייתה נעלמת מזמן מארת הכיבוש...אם כך לאו דווקא נעמי שמר היא זו שצריכה הייתה לחוש רגשי אשמה, אלא כותב המאמר עצמו.

חג שמח.

http://www.faz.co.il/thread?rep=58922
על איזה ''שבועיים'' אתה מדבר?
פרקש (יום חמישי, 12/05/2005 שעה 10:10)

אני שמעתי על המקרה רק פעמיים (ולא שבועיים) של 2 דק' ברדיו, שבעצם היו שידור חוזר של עצמם, ומשהו כמו דקה וכמה שניות בטלויזיה. אז למה תמיד להגזים, הֶר אורי?

מנגינות הן של כלל העולם ואפשר להשתמש במוטיבים מהן בכל שיר או פזמון שנרצה. שתי שורות של פאקו איבנז, עושות את השיר אוניברסלי. והרי ירושלים היהודית היא אוניברסלית לפחות כמו שני השירים שבענייננו.

על איזה היסטוריונים אתה מדבר בקשר לששת הימים? על אלה דגם הפֶּפֶּאיזם? אלה הם היסטוריונים חדשים שכותבים את ההיסטורי מהסוף להתחלה במקום להיצמד לסדר הלוגי של מההתחלה לסוף. מלחמת ששת הימים היתה מלחמה הצלה. ישראל אינה אשמה שלקח למדינות ערב לרכז כוחותיהם 3 שבועות תמימים כדי לפרוץ לתו ישראל הישנה, שאורי ואורייניו רואים בה כבשת הרש של השלום עלי אדמות. בפיהם היתה קראית קרב ''לזרוק את היהודים לים''. כוחות משלוח הגיעו ממרוקו, מסעודיה ומעיראק - ואורי מדבר על אופוריה של שלום.

אין אמר קישון ''סליחה שניצחנו''.

סליחה שצה''ל מילא את תפקידו והכין את עצמו להילחם בהתקפה ערבית. היהודים הממזרים האלה, למה הם תמיד יודעים יותר טוב, ומתכוננים יותר טוב. בטח יש כאן איזו קונספירציה, מתורת ''זיקני ציון''. ינעל ההצלחות של היהודים, אבל יותר אינעל אלה המלעיזים ומעוותים את ההיסטוריה למען מטרות פוליטיות זניחות ומשניות.

אז אנחנו נמשיך להיות מדינה קטנה, אמיצה ובונה שסוללת את דרכי ההיסטוריה בכל ארץ ישראל שלנו.

מיתוס שמיתוס ''ירושלים של זהב'' ו''מלחמת ששת הימים'' לא נשבר ולא כלום. אנחנו צמודים לאמת, אוהבים את ארץ ישראל וגם את ''ירושלים של זהב''.

http://www.faz.co.il/thread?rep=58924
לקחו כבר הכול ,גם את המיתוסים?
אדרי יצחק ג'קי (יום חמישי, 12/05/2005 שעה 10:56)

לקחו לי את הנשמה בגיל צעיר במרחבי המלחמה וענני העשן.
לקחו לי חברים שנשארו תקועים בגיל הניצחי של יום המוות.
לקחו לי ילד עם נשמה טהורה וחזר אליי עם סיוטי המחסומים בגעגועים לסבא שלו שהיה נדמה לו שהוא הפלסטיני הזקן שבדק ביסודיות במחסום.
לקחו לי את זכויותי ורמסו אותם ברגל גסה.
לקחו לי את מקור פרנסתי.

אורי,למה אתה צריך לקחת לי גם את המיתוס?

אל תקח לי את ההנאה הצרופה לשמוע את השיר שמרעיד לנו את הלב ''ירושלים של זהב'', השיר הזה כבש לי את הלב, אני מתרגש כל פעם מחדש לשמיעתו.

נעומי בערוב ימיה שיתפה אותנו בנבכי נפש האדם והיא שואלת מהרהרת שמא היא נענשה במחלתה, על התום ב ''גניבת'' השיר הבסקי.

לי אף אחד לא יקח את המיתוס היפה של של ''ירושלים של זהב''

http://www.faz.co.il/thread?rep=58928
תפסו את הגנב...
עמיש (יום חמישי, 12/05/2005 שעה 12:57)
בתשובה לאדרי יצחק ג'קי

נעמי שמר כתבה את המכתב ואתה מאשים את אורי אבנרי.
מין רפלקס מטופש.

http://www.faz.co.il/thread?rep=58930
תפסו את הגנב...
אדרי יצחק ג'קי (יום חמישי, 12/05/2005 שעה 13:54)
בתשובה לעמיש

עמיש זו זכותך לנצל את האנונימיות ולקרוא לאדם עם רפלקס ''מטופש''.

הבנת הנקרא כנראה לא מנת חלקך רק ניצול בוטה של האנונימיות.

אני ביקשתי בסה''כ מאורי אבנרי אל תקח לי את המיתוס, בקשה צנועה מאדם שהעלה את אשר על ליבו ומחשבתו ושיתף אותנו במחשבותיו.

ודבר ה ''גנבה'' בא לאור והפציע, מה שלא פוגם באהבתי לשיר ובקשתי לשמר את המיתוס, לפחות ברמה האישית.
עמיש כפיש.

http://www.faz.co.il/thread?rep=58932
תפסו את הגנב...
יובל רבינוביץ (יום חמישי, 12/05/2005 שעה 15:55)
בתשובה לאדרי יצחק ג'קי

רק תיקון אחד:

זו לא זכותו. יש לו אפשרות טכנית לעשות זאת, והוא עושה זאת בניגוד לדעתנו. מדי פעם אנחנו מוחקים את ההתלהמויות הארסיות שלו, אך הוא ממשיך להגיע ולשפוך את האשפה בסלון שלנו.

http://www.faz.co.il/thread?rep=58933
תרגע ג'קי תרגע
עמיש (יום חמישי, 12/05/2005 שעה 18:57)
בתשובה לאדרי יצחק ג'קי

רק הרפלקס מטופש

http://www.faz.co.il/thread?rep=58955
אתה בדיוק נשמע
פרקש (יום שישי, 13/05/2005 שעה 22:20)
בתשובה לעמיש

כמו הרפלקס שלו.

http://www.faz.co.il/thread?rep=58936
ביקורתי על אבנרי היא גורפת וכוללת
ישרא-טק (יום חמישי, 12/05/2005 שעה 20:35)

אך אבחר רק שתי טענות כדי להדגים את הדמגוגיה השיקרית המרווה את שינאתו לישראל.

1. אבנרי אומר ש''הנאמנות לארצך אינה מצדיקה שתסכים לכיבוש ארץ אחרת ולדיכוי עם אחר.'' - והמצב הוא מורכב ביותר, וכל קביעה שיטחית כמו שלו שיקרית ומטעה. אם אני נאמן לארצי כיצד בדיוק אני גם הכובש אותה?הרי ארץ ישראל היא ארץ של ישראל, ואף אחד לא טוען שמזרח ירושלים היא לא ארץ ישראל, ואפילו לב ליבו של ארץ ישראל. אלא שזו דרכו של אבנרי לשחק במילים עד כדי שהוא מטעה אפילו את עצמו.

2. עוד אומר אבנרי: ''שאסור לך להשלים עם תורה האומרת שאתה שייך לעם-אדונים, לגזע עליון, לעם נבחר - ושהעם האחר הוא נחות'' - אני מזמין את אבנרי שיראה לנו היכן בתורה נאמרו הדברים שהוא מצטט.

אז זה בכלל לא נאמר בתורה ולא בתלמוד ולא בשום כתובים אחרים, אלא זה נאמר ע''י אנטישמים בכל הדורות, ואבנרי פשוט מאמץ את דרכם לתקוף את ישראל.

האמירה ''עם נבחר'' איננה אומרת שעם ישראל הוא עם אציל, עם זכויות יתר, עם של מלכים וכל העמים האחרים נחותים ומשרתים לעם ישראל. להיפך, ''עם נבחר'' הכוונה היא שנבחר ע''י אלוהים לקבל את התורה ולעֹבדה בארץ, ובשל כך חובתו דווקא רבה משל כל העמים האחרים לעבוד את ה' בכל המצוות. וכל יתר הפרשנויות הן פרשנויות של שונאים צרי בינה, שמקדמים שינאת חינם בין העמים.

http://www.faz.co.il/thread?rep=58941
נפתלי הרץ אימבר והלחן לתיקווה
מספר 66 6 (יום שישי, 13/05/2005 שעה 7:59)

הלחן ל''תיקווה '' אכן לקוח ממקור זר ( כמו מרבית הפזמונים הידועים של תקופתו שלרוב נלקחו ממקורות ''עממיים '' ושירים פופולאריים של התקופה). אבל לאימבר לא היה שום קשר לזה. מסתבר ל''תקווה'' הודבקו כמה וכמה לחנים חלקם כנראה מקוריים וחלקם לא ואחד מהם זכה והפך ללחן הרישמי. בהרצאה ששמעתי לאחרונה על הנושא אמרה המרצה שהכינה עבודת דוקטוראט על שירי העליה הראשונה שה''מלחין '' היה כנראה פועל שהפיץ את הלחן ואם כי אין דיעה מוסכמת בקרב ההחוקרים מי זה היה יש דיעה מקובלת על הרוב. היא ציינה את שמו של האיש אבל אינני זוכר אותו .
לאימבר בכל מקרה לא היה שום קשר לעינין.

http://www.faz.co.il/thread?rep=97360
תגובה למאמר על אודות נעמי שמר
מרים יהלום (יום שישי, 20/04/2007 שעה 14:54)

חבל המיתוס שלך זה לא רק נעמי שמר, המיתוס שלך הוא שאתה יהודי בכלל!! עוד לא קראתי מאמר כל כך לא נכון על הנס של המלחמה, אתה יודע הסכמתי עימך רק בקטע אחד, שהנצחון שלנו זה לא בגלל שהצבא שלנו מיומן או מוכשר כל כך, היית יכול יותר להבין אם לא היית מתנגד כלכך לדתיים שמבינים את החיים פשוט יותר והגיוני יותר, ביחס של 10 ל- 100 או יותר אין נצחון יש רק הפסד, או נס גלוי. וזה היה תמיד בהיסטוריה של עם ישראל אם תרצה תוכל לקרוא על כך בתנ''ך (אופס שכחתי אתה לא דתי)חבל שגם אתה דואג לערבים יש להם את כל ארצות ערב שעושים כמוך, אבל אותך רוצים להשמיד, הלוואי ותדע מי הם אוייבך ומי הם אחיך לנשק.


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.