העיתון „מעריב” מנהל כעת מסע נמרץ כנגד השחיתות והטעם הרע הפושים בישראל. בראש המסע הזה עומדים שני אנשים שיש להם קבלות רבות בנושא:
דן מרגלית, שגילה את עניין החשבון הזר של ראש הממשלה
יצחק רבין, דבר שהביא להתפטרותו (והיום לא היה מביא אפילו להרמת גבה. מישהו מאמין ששרון או מישהו אחר בעולם הפוליטי הישראלי היה מתפטר בגלל דבר כזה?) ו
אמנון דנקנר, שבזמנו חשף את מעשי נבזותו ושחיתותו המינית של
דן בן-אמוץ והביא בכך על עצמו נידוי מהברנז'ה העיתונאית.
מצד שני, סביר להניח שהעיתוי אינו מקרי. במקרה – וכנראה לא במקרה – שניים מהאנשים שכנגדם מכוון המסע קשורים לאויב הנצחי, „ידיעות אחרונות”:
ג'ודי ניר שלום מוזס, מבעלי העיתון, ו
סילבן שלום, שר החוץ, בעלה, שהחל את הקריירה כעיתונאי ב„ידיעות” והביאו על עצמם את המכה הבלתי צפויה (בשביל מה היה חשוב כל כך לגברת מוזס-שלום להיפגש עם מדונה? בשביל מה? ובשביל מה היה לה חשוב כל כך להביא לפיטוריו של עוזר שגריר בגלל העניין הזה ?)
נראה לי שעורכי „מעריב” קלטו טוב טוב כי מתקפה כזאת של זעם קדוש כנגד השחיתות, שבו בזמן יכולה להיות מכוונת באופן לא ישיר כנגד „ידיעות” יכולה לעשות לעיתונם המקרטע תמיד רחוק רחוק מאחורי „ידיעות” רק טוב ואולי, מי יודע, אולי אפילו תצליח לשנות לבסוף את מאזן המכירות לטובת „מעריב”?
אם יצליחו אנשי מעריב ליצור לעצמם תדמית של לוחמים נמרצים בשחיתות ובסיאוב השלטוניים והתקשורתיים ולשמור עליה ובו בזמן לסבך את העיתון „ידיעות” בתדמית של מי שראשיו כמו ניר שלום מוזס קשורים לשחיתות כזאת וכמי שרק מפרסם חדשות בידוריות מטומטמות בניגוד למעריב הלוחמני, הם בהחלט יכולים להצליח לטווח הארוך ו„מעריב” שוב לא יהיה מספר 2 נצחי במכירות העיתונים.
ועוד כמה הערות לגבי הפרשה: „מקורבים” אנונימיים של השר שלום רומזים ללא הרף בכל כלי תקשורת אפשרי כי בין השגריר בארה''ב ובין עוזרו מתקיימים יחסים הומוסקסואליים, מה שמסביר את כל הפרשה. אולי יואילו העיתונאים ויחשפו את השמות של המקורבים הנ''ל, בעלי הידע המפורט כל כך לגבי הנעשה בחדרי החדרים של השגריר? אם העיתונאים מקפידים לשחרר רמיזות ברורות בנושא הזה, אז מן הראוי שיקפידו לציין גם את שמות מקורותיהם.
ולגבי
פנינה רוזנבלום: הסלבריטאית הנוצצת שצצה בכל כלי תקשורת אפשרי והפכה לשום דבר פחות מ„מלכת” המדינה הזאת, כפי שמגדירים אותה בתוכנית „שישי בגאון”. אם נכונות ההאשמות של העובדים הזרים המסכנים שלה, שהיא ניצלה אותם וסירבה לשלם להם את המגיע להם בידיעה שהם יגורשו מהארץ, הרי האשה הזאת היא חלאת המין האנושי ואינני רואה שום סיבה מדוע שהיא תמשיך להופיע בכלי התקשורת שלנו כדמות נוצצת הראויה לחיקוי.
אני קורא לאחראיים בכלי התקשורת השונים: אם יתבררו הטענות של העובדים הזרים כנגד הגברת רוזנבלום כנכונות, כי אז יש להטיל עליה חרם לעולמים כאורחת וכמארחת בכלי תקשורת ובמדורי הרכילות. אני לא חושב שמן הראוי שהאישה הזאת תשמש כאיזה שהוא מודל לחיקוי לאנשים שעלולים לראות בה דמות מופת, בעוד שהיא מתגלה יותר ויותר בתור מה שהאמריקנים מכנים בבוז „זבל לבן” המתעללת בעובדיה.
זעם קדוש
