פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
עליתה ושקיעתה של המעצמה השביעית
ישראל בר-ניר (יום שני, 23/05/2005 שעה 16:26)


עליתה ושקיעתה של המעצמה השביעית

ד''ר ישראל בר-ניר



אחד התהליכים המאפיינים את תקופתנו הוא הכירסום במעמדה של העיתונות. מספרם של קוראי העיתונים נמצא בירידה מתמדת, ובין קוראי העיתונים גדלה והולכת הנטיה לא להתייחס באמון רב למה שמופיע בכתובים, לפחות בכל מה שנוגע לחדשות.

תחזית מעניינת על העתיד (או יותר נכון חוסר העתיד) של העיתונות הכתובה הופיעה לאחרונה תחת הכותרת Epic14 (ניתן למצוא אותו באינטרנט באתר LightOver). לפי התרחיש המתואר שם, בשנת 2014 ייסגר אחרון העיתונים (הניו יורק טיימס נבחר בדוגמא) והשליטה המלאה בדיווח החדשות תשאר בידי גוף כלאיים של אמזון וגוגל שיהיה ''האח הגדול'' של עידן האינטרנט.

מקובל לייחס את הירידה בקריאת העיתונים להתפתחויות טכנולוגיות. בתחרות עם אמצעי התקשורת האלקטרוניים, העיתונות הכתובה נמצאת בעמדה נחותה מול הרדיו והטלוויזיה הנהנים מיתרון ברור בתחום מיידיות הדיווח. בעיתון אתה קורא רק את החדשות של אתמול, וגם כשיש ארוע מיוחד, שמצדיק הדפסת מהדורה מיוחדת, זה כרוך בפיגור של כמה שעות. הופעת האינטרנט עם היכולת לקרוא את מרבית העיתונים בלי לרכוש אותם בפועל היא גורם נוסף (מספר הקוראים אולי לא ירד, ואולי אפילו עלה במיספר מקרים, אבל מספרם של קוני העיתונים ויותר מזה, מספר המנויים, ירד באופן דרסטי). כל זה עדיין איננו מסביר את התופעה כי ישנו ציבור רחב (כולל כותב שורות אלה) המעדיף להחזיק עיתון ביד, וכמו שאמרו גששינו, לראות את הדברים כתובים ''שחור על גבי עיתון''.

חשבתם פעם איך הטלוויזיה או הרדיו או האינטרנט יכולים למלא את חווית הבוקר של שתיית כוס קפה ופתירת התשבץ היומי? או, לחילופין, חוויה עיתונאית אחרת: אתה קורא את העיתון ליד השולחן, כשלפתע מופיע לו תיקן (ג'וק בשפה עממית). חרש חרש העיתון מגולגל, הופך להיות נשק השמדה המונית, וטראח! הג'וק איננו עוד. תנסו לעשות את זה עם מכשיר טלוויזיה או עם מחשב.

בנימה יותר רצינית, יש לעיתונות הכתובה מיספר יתרונות להן אין בידי אמצעי התיקשורת האלקטרונית תשובה הולמת. כשאתה שומע חדשות ברדיו, או צופה בטלוויזיה, הדברים מתרחשים מהר מאוד. אם מה שהוא לא ברור לך, או אם פיספסת פרט כל שהוא, אין לך כל דרך לעשות Play back אלא אם כן הקלטת את התוכנית, מה שבדרך כלל לא קורה. בעיתון לעומת זאת, אתה יכול לחזור ולקרוא את המשפט הלא ברור שוב ושוב, עד שירדת לסוף דעתו של הכותב (זה לא בהכרח נכון לגבי כל הכותבים בעיתונות של ימינו... אחזור לנקודה זו להלן). העיתון גם איננו מוגבל למיטת הסדום של אילוצי זמן שידור שאינם מאפשרים לרדיו או לטלוויזיה להרחיב ולהעמיק. העיתון יכול להביא כתבות תחקיר, ובעיתון ניתן גם למצא שפע של מאמרי דעות ומאמרי מערכת. ניתן לאמר לסיכום שלמרות שזה לא מאבק בין שווים, יש לעיתונות הכתובה מה להציע, והיא היתה יכולה בהחלט להחזיק מעמד, גם אם היא איבדה את מעמד הבכורה שהיה לה בעבר.

הבעיה האמיתית של העיתונות איננה קשורה לטכנולוגיה כזאת או אחרת. הבעיה האמיתית של העיתונות מקורה באובדן האמינות. זה לא דבר שהתרחש בין לילה. זה היה תהליך הדרגתי שתחילתו בדיווחים מגמתיים, ניסוחים מטעים והסתרת האמת כשהיא לא תאמה את המציאות כפי שהעיתונאי רצה להציגה. המעבר לדיווחים שקריים ממש לא אחר לבוא. למעשה ברגע שהצעד הזה נעשה, העיתונות גזרה על עצמה גזר דין מוות, וזו היתה רק שאלה של זמן מתי הבלון יתפוצץ.

בעבר, לנושא אמינות הדיווח של העיתונות לא היה משקל כל כך מכריע, כי לאדם הממוצע הקורא בדרך כלל עיתון אחד (אם בכלל), לא היה שום אמצעי לדעת מתי מאכילים אותו לוקשים, למעט מקרים בודדים בהם היה לו ידע אישי או מעורבות אישית בנושא עליו דווח. זה לא קרה לעתים קרובות. המציאות היתה שלכל עיתון היה קהל החסידים השוטים שלו, קהל שעבורו כל מילה שהופיעה מעל דפי העיתון היתה בבחינת תורה מהר סיני. ככלל, אמינות הדיווח של העיתונים לא היתה בסכנה.

הופעת האינטרנט הביאה לשינוי רדיקלי במצב. בבת אחת נפתחה לציבור הרחב גישה למקורות מידע שבעבר היו חסומים בפניו. לחיצת עכבר אחת מאפשרת לראות בהרף עין מה מדווח בעיתונים שונים על נושא כזה או אחר, או מתי נושאים מסויימים אינם זוכים לכיסוי בכלל. חשיפה של הונאות עיתונאיות, שבעבר היתה ארוע חריג, הפכה להיות דבר שיגרתי.

לפני עידן האינטרנט, כשחשיפת דיווח שיקרי בעיתונות היתה קורית אחת לכמה שנים, היה נהוג לעבור על כך לסדר היום ולהתייחס לזה כאל ''טעות בתום לב''. מה שתרם הרבה ליכולתה של העיתונות לשמור על מעמדה היה גורם הזמן --- עד שהאמת יצאה לאור הנושא היה מאבד מהאקטואליות שלו, ולרוב ציבור הקוראים כבר לא היה מושג במה מדובר. ''הזיכרון הקצר של הציבור'' היה לפיכך מרכיב מכריע ביכולתה של העיתונות להתמיד במלאכת ההונאה. בעידן האינטרנט העיתונות איבדה את היתרון הזה. האינטרנט משופע באתרים המקיימים מעקב צמוד אחרי כל מה שמתפרסם בעיתונות הממוסדת וכל מעידה זוכה לכותרות, ומייד. הציבור הרחב, שעד היום נטה להתייחס במידה מסויימת של אמון לעיתונות, גילה להפתעתו שבעצם עבדו עליו בעיניים. דיווחי שקר הם תופעה הקורית בכל שני וחמישי, שזו תופעה הקורית באופן שיטתי ובצורה מגמתית מובהקת, אפילו בעיתונים בעלי מוניטין כמו הניו יורק טיימס. הניו יורק טיימס הגדיש את הסאה כאשר יצא חוצץ להגנת הונאה עיתונאית תחת הסיסמא Fake but Accurate (מזוייף אבל מדוייק). זה כבר היה יותר מדי. קהל הקוראים התחיל לתפוס שעושים ממנו צחוק. הציבור הרחב אולי איננו חכם במיוחד, אבל הוא גם לא כל כך טיפש כפי שמקובל לחשוב בקרב האינטלקטואלים ובמערכות העיתונים. תגובת קוראי העיתונים היתה הצבעת אי אמון באמצעות ביטול מינויים והפסקת רכישת העיתונים.

שורש התופעה הוא במלחמת וייטנאם. מלחמת וייטנאם היתה המלחמה הראשונה בהיסטוריה שהוכרעה לא בשדה הקרב אלא על דפי העיתונות (גם לטלוויזיה היתה תרומה חשובה). ההצלחה הזאת עלתה לאנשי התקשורת לראש. בעקבות הצלחתם במלחמת וייטנאם, העיתונאים הפכו בין לילה מזרזירי עט לכוכבי תקשורת, המסתופפים בין גדולי עולם. ראשי מדינות ומנהיגים פוליטיים התחרו על הכבוד להתראיין על ידי אחד מהם. את המקום המרכזי על במת התקשורת תפשה הדמות של ה Pundit --- העיתונאי היודע הכל, הפוסק הלכות ומכתיב מדיניות. המשמעות המדוייקת של המונח לא ברורה. מקורו הוא בשפה ההודית. ויליאם סאפייר (William Saffire), עורך מדור הלשון של הניו יורק טיימס, מגדיר את ה Pundit כ''מחרחר דעות'' (על המישקל של מחרחר מלחמות). ככל שהתחזק מעמדם של מחרחרי הדעות, כן גברה מידת שחצנותם, והזילזול שלהם בקהל הקוראים, בחינת אני ואפסי עוד, עבר כל גבול. לא היה תחום שבו לא היה להם מה שהוא לאמר, לא היה תחום שבו הם לא מצאו לנכון לפסוק הלכות. זה גם התבטא בצורת כתיבה פאטרנלית ומתנשאת. השימוש במלים וביטויים שהיו מעל להבנתו של הקורא הממוצע, מלים וביטויים שלא נועדו אלא להבליט את יחודייתו של הכותב, הפך להיות נוהג של קבע. כוכבי התקשורת האלה לא הסתפקו במעמד המרכזי לו זכו במדורי הדעות והמערכת, וה Pundit המצוי לא היסס להרחיב את כר הפעולה שלו ממדורי הדעות ומאמרי המערכת למדורי החדשות, מה שגרם לעיתונות להפוך מעיתונאות מדווחת לעיתונאות ''יצירתית''.

כדאי לציין כאן שלעיתונות הכתובה לא היה מונופול בתחום הזה של דיווחים מטעים ושקריים. גם לרשתות הטלוויזיה ולרדיו (לפחות רשתות הרדיו הציבוריות שאינן תלויות במספר המאזינים לצורך קיומן הכלכלי) היתה יד במעל. אבל הטלוויזיה, בניגוד לעיתונות הכתובה, היא מדיום בידורי שהחדשות מהוות מרכיב שולי בהכנסות שלו. ירידה באחוזי הצפיה בשידורי החדשות לא מטרידה אותם במיוחד. אותו הדבר לגבי רשתות השידור הלא מסחריות ברדיו.

בכל מה שקשור לדיווחים מהמזרח התיכון, העיתונות התעלתה על עצמה. הסיכסוך באזורנו הפך להיות ''שדה הניסויים'' העיקרי עבור התקשורת החדשה. הדיווחים העיתונאיים מוייטנאם היו מאוד מגמתיים, אבל לא היו שם הרבה מקרים של דיווחים שקריים ממש. לא כן באשר לדיווחים אודות הסיכסוך הישראלי הערבי. כאן לא היו כל מעצורים, כי הנייר סובל הכל. דיווחים שקריים בוטים היו תופעה יום יומית. לניו יורק טיימס יש מדור של ''תיקון טעויות'' בו הם מתנצלים (זה קורה כשאין להם ברירה) על ''טעויות'' בדיווח. לאורך כל עשור אוסלו, ובמשך כל התקופה שעברה מאז הפיאסקו של קמפ דייויד 2000, לא היה מיקרה אחד בו חלה איזו שהיא ''טעות'' בדיווח שהיתה לרעת הערבים. כל ה''טעויות'', ללא יוצא מן הכלל (ומדובר במאות מקרים) היו לרעת ישראל, מה שפשוט לא ייתכן מבחינה סטטיסטית. באותם המיקרים בהם העיתון מצא לנכון לפרסם התנצלות ו/או תיקון הטעות היא הופיעה תמיד באיזו פינה נידחת בעמודים הפנימיים של העיתון ובמועד בו כבר לא היה כל טעם לדבר על הנושא.

כל עוד התופעה התרכזה סביב הדיווחים מהמזרח התיכון, זה לא ''הזיז'' במיוחד לקורא האמריקאי הממוצע, כי למעט הציבור היהודי ועוד מספר לא גדול של אוהדים לא יהודים, הסיכסוך הישראלי ערבי לא היה בדיוק בראש רשימת הנושאים שהטרידו את הציבור כאן. הדברים השתנו בעיקבות ארועי ה-‏11 בספטמבר. רגישות הציבור לאמיתות הדיווח השתנתה לחלוטין כשהנושא הגיע ''הביתה''. עיתונאים בעלי יוקרה ומוניטין גילו להפתעתם שמה שעבד כשהיה מדובר בסיכסוך מקומי במיזרח התיכון לא מתקבל ברוח כל כך אוהדת כשמדובר בארועים מבית. לפתע התברר שנכונותו של הציבור לבלוע לוקשים איננה בלתי מוגבלת. הדיווחים השקריים בחזית הבית הגיעו לשיא במהלך הבחירות האחרונות לנשיאות, כשהעיתונות נתפשה פעם אחר פעם ''על חם'' בשקרים בוטים, וזה נמשך עד היום. הסיפור האקטואלי הוא בדיה שהפיץ השבועון Newsweek אודות חילול כביכול של הקוראן בידי אמריקאים במהלך חקירתם של חשודים בטרור במחנה המעצר בגוואנטאנמו.

למען האמת, במערכות ואצל בעלויות העיתונים יש מודעות לבעיה, והם די מוטרדים ממנה. לעיתונות הכתובה אין הרבה אלטרנטיבות. ירידה במספר הקוראים ו/או המנויים מתורגמת ישירות לירידה בהכנסות ממודעות פירסומת, וזה כואב. הם מנסים להתמודד עם הבעיה ולהציע פתרונות. למרבה הצער, עדיין אין כל נכונות להודות בסיבה האמיתית, שהיא חוסר האמינות הנובע ממספר גדול של מקרים אמיתיים של דיווח שקרי מגמתי. נכון לרגע זה, יש בתחום הזה מנגנון הכחשה שמונע הכרה באמת. לדוגמא, הניו יורק טיימס הקים לאחרונה וועדה פנימית לבדיקת הבעיה ולהציע דרכים לשיפור מעמדו של העיתון בעיני הקוראים. בהגדרת המשימות של הוועדה מפורטות עשר נקודות עליהן יש לתת את הדעת. להלן הנוסח המקורי באנגלית:
  1. Encourage the executive editor and the two managing editors to share responsibility for writing a regular column that deals with matters concerning the newspaper.

  2. Make reporters and editors more easily available through e-mail.

  3. Use the Web to provide readers with complete documents used in stories as well as transcripts of interviews.

  4. Consider creating a Times blog that promotes interaction with readers.

  5. Further curtail the use of anonymous sources.

  6. Encourage reporters to confirm the accuracy of articles with sources before publication and to solicit feedback from sources after publication.

  7. Set up an error-tracking system to detect patterns and trends.

  8. Encourage the development of software to detect plagiarism when accusations arise.

  9. Increase coverage of middle America, rural areas and religion.

  10. Establish a system for evaluating public attacks on The Times's work and determining whether and how to respond.

רואים בעליל שאין התייחסות אפילו ברמז לנושא של דיווחים שקריים. כדאי להזכיר כאן שרק לפני מספר חודשים הניו יורק טיימס פיטר כתב בכיר שנתפש בפיברוק חדשות, ושבעיקבות פרשת Dan Rather העיתון טבע את הסיסמא Fake but Accurate.

למרבית העיתונים יש היום אומבודסמן - מעין נציב תלונות הציבור, שתפקידו להתייחס לטענות של קוראים על דיווחים מוטים בעיתון. נסיתי לפני מספר חודשים את כוחי וכתבתי מכתב לאומבודסמן של ה-Guardian, בכיר עיתוני בריטניה, שמצטיין בהפצת ידיעות מסולפות על הסיכסוך הישראלי ערבי. הנ''ל טרח לענות לי, וכמובן שבתשובתו הוא הכחיש את האשמתי בדבר חוסר אובייקטיביות בדיווחים של העיתון. מה שמעניין במיוחד הוא הנימוק ''המשכנע'' שהוא הביא להוכחת דבריו: ''ערכתי משאל על הנושא בין כל עובדי העיתון וכתביו, ורוב מכריע בין הנשאלים היה בדעה שהדיווח בעיתון הוא ללא משוא פנים''. לך תתווכח עם היגיון כזה. רציתי לשלוח לו שאלה נוספת בקשר לכמה בדיוק זה ''רוב מכריע'', אבל החלטתי שחבל על הזמן.

התרחיש המתואר ב-Epic14 יהפוך למציאות, ובצדק, אם העיתונות, ובמיוחד העיתונאים, לא ירדו מהעצים הגבוהים עליהם טיפסו.





חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


סיכום ממש יפה
ישרא-טק (יום שני, 23/05/2005 שעה 17:35) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

של שקיעתה של העיתונות, ואני מסכים לרוב המסקנות שלך.

צריך להוסיף ש-:

1. העיתונות המפלגתית בישראל דעכה לפני הולדת האינטרנט. דוגמיות כמו ''חירות'', דבר'', ''על המשמר'', ''העולם הזה'' שבקו חיים, חלקם בשנות ה-‏60 וחלקם אפילו הגיעו עד תחיל שנות ה-‏90. פשוט נמאס לקוראים לשלם בעבור קריאת תעמולה, כשאפשר לקבלה אפילו חינם. זה היה תהליך שליווה את התפרקותה של המפלגה כמשפחה אידיאולוגית.

2. היתרון של אתרי החדשות שבאינטרנט שהם זמינים כל רגע, מתעדכנים, מתוקנים וקוראים יכולים להגיב, לתקן ולהתווכח.
_new_ הוספת תגובה



הוא לא בן אדם - הוא עיתונאי
אליצור סגל (יום שני, 23/05/2005 שעה 22:05)
בתשובה לישרא-טק
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לק''י
לפני כמה שנים עיתונאי אחד רצה לדבר איתי. באותו זמן קודם לניתוח השמיעה לא יכולתי לדבר בטלפון אז אישתי טילפנה חזרה ושאלה האם יש אצלכם אדם כזה וכזה?
המזכירה בצד השני ענתה: הוא לא בן אדם הוא עיתונאי!

ובכן, צחוק הגורל - היום לאחר כמה שנים גם אני נעשיתי עיתונאי.
ועוד באינטרנט - מדיום שרק לפני שנה וחצי בקושי ידעתי להשתמש בו בכלל.

תפקידי היום הוא עורך אתר מנהיגות יהודית בכתובת הזו
בהשאלה, הרי בעת משאל מתפקדי הליכוד הייתי סתם חפ''ש במלחמה האינטרנטית הגדולה היום אני מסו''ל.

הדברים של ישראל בר ניר כאן עוררו אצלי כמה הרהורים על המדיה התקשורתית ועל כיוני ההתפתחות העתידיים שלה.
אני לא יכול להבטיח - אבל יש צורך לכתוב מאמר מפורט על היתרונות השונים שיש לכל סוג תקשורת -
עיתונות כתובה, רדיו, טלויזיה, אינטרנט.

לאחר מכן יש לדון בדרך שבה כלי התקשורת מקדמים את סדר היום שלהם או מה שמכונה היום האג'נדה שלהם.
ולבסוף, בתהנהגותו של משולש הברזל הפשיסטי הישראלי - מערכת משפטית - שב''כ - משטרה והמניפולציות ההדדיות ביניהן.

אבל הערה אחת אני חייב לומר כבר עכשיו: האינטרנט הגביר את חופש הדעות ולא הקטין אותו - לכן המחשבה שאי פעם איזה גוף ישתלט על החדשות והדעות ברשת אין לה שחר.
אליצור
_new_ הוספת תגובה



מתי פוטר עיתונאי
ע.צופיה (יום שני, 23/05/2005 שעה 21:53) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שלא דיווח אמת,ויש ללא סוף דוגמאות, בעיתון ישראלי?
לאמריקאים יש לפחות את היושר(לדעתי בכל השטחים)להודות ולשלם את המחיר עד הסוף. פה? מי פראייר לשלם?
_new_ הוספת תגובה



מתי פוטר עיתונאי
אליצור סגל (יום שני, 23/05/2005 שעה 22:14)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לק''י
אני דוקא זוכר מקרה של עיתנאי שבדה מליבו אונס של אשת כהן כשבאה לטבול במקוה שבעקבות האונס נאסרה לבעלה וכפו עליה גרושין.
כשהתברר שהסיפור הומצא בדמיונו הפורה של העיתנאי הוא פוטר - רק שאינני זוכר פרטים נוספים על המקרה כרגע.
אליצור
_new_ הוספת תגובה



אין חדש תחת השמש
דוד סיון (יום שני, 23/05/2005 שעה 22:49) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

האינטרנט הוא מקור מידע רחב ידים אבל הוא סובל מאותה מחלה שבה לוקה העיתונות הכתובה. לענ''ד תופעת תרבות השקר והסילוף באינטרנט היא הרבה יותר חמורה מאשר בעיתונות הכתובה. זאת משום שבניגוד לעיתונות הכתובה כל אחד שכותב הודעה באינטרנט הוא עיתונאי.

אתה צודק בדבר אחד שהאינטרנט מקל על מי שמחפש את האמת. אבל הצרה היא שיש המשתמשים בסילוף בהנחה שקהל הקוראים שלהם לא יבדוק ואף יעצים את השימוש במידע המסולף.

ישראל, הרי שנינו יודעים את הפרטים של לא מעט מקרים שאנשים, עיתונאי אינטרנט, עשו זאת ביודעין ובמתכוון. להם יותר מאשר לעיתונאי הנייר מתאים הכיוני Pundit (שני מילונים שבדקתי תרגמו את המושג ל: פונדיט, חכם הודי).

אני דוקא חושב שגורלה של העיתונות הכתובה נחרץ בעיקר כי רבים מוצאים את המידע הנחוץ להם בדרכים האחרות שהזכרת. עיקר התחרות באה מהאינטרנט שבשלב זה עוד לא בדיוק מצליח לגבות כספים על מידע וחדשות. מאחר וכך יתכן שגורלה של העיתונות על נייר נחרץ אבל מה שיחליף אותה יהיה אינטרנטי עם אותה מחלה בדיוק. ה-Pundit לא יעלם הוא רק יחליף אמצעי ביטוי.
_new_ הוספת תגובה



יש חדש תחת השמש
לוי (יום שלישי, 24/05/2005 שעה 21:35)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

העתונות קבלה על עצמה לחנך את הציבור ולהשפיע על עמדותיו .
התפקיד הקודם שלהם היה דווח ותו לא .
כדי להטות את המאורעות לכוון הרצוי להם הם משקרים ,מרמים, מעלימים מידע וכו'
האינטרנט מאפשר לאדם פרטי ללא הון עתק להביע את עמדתו ללא אישור ברוני התקשורת שאינם שונים במהותם מברוני הסמים .
התקשורת הקלסית נחספה לבקורת יותר חופשית ע''י אינטרנט שהוא יותר חופשי .
לעג הגורל הוא שהעתונים אשר היו אמורים להיות כלי בטוי בלתי תלוי הסתאבו והותקפו ע''י גוף חדש שאינו נתון למרותם .
אולי המצב החדש יחזיר אותם למוטב ויצמצמו את שקריהם .
_new_ הוספת תגובה



באופן מהותי אין חדש לצערי
דוד סיון (יום שלישי, 24/05/2005 שעה 22:24)
בתשובה ללוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

האמת היא שבגלל שהאינטרנט הוא חופשי הרבה יותר קל לפרסם ולהפיץ שקרים. גם אם ההערכה שלך ושל בר-ניר את מאפייני העיתונות הכתובה נכונה בהחלט, המצב החדש לא יגרום לשיפור בהקשרים שהזכרת (שקרים, רמאות העלמת מידע). להיפך המצב יורע בהרבה (האמינות תמשיך להתדרדר, השקרים יתרבו והמניפולציות יתרבו...).
_new_ הוספת תגובה



באופן מהותי אין חדש לצערי
לוי (יום רביעי, 25/05/2005 שעה 7:01)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מסכים איתך בכל לב!!!
ההבדל היחיד יהיה שהשקר והכזב לא יהיה נחלתם של של כמה ברוני תקשורת .
בישראל למשל ''דעת הקהל '' היא ההפרשות של כתריסר תעלולנים .
עם האינטרנט מתבצעת ''הפרטה'' . תהליך זה יצמצם את השפעתם של אותם מושחתים ''אינליגנטיים'' .
_new_ הוספת תגובה



חלום באספמיה
דוד סיון (יום רביעי, 25/05/2005 שעה 7:10)
בתשובה ללוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לפי דבריך, אם כך, השחיתות תישאר רק יתחלפו, אולי, המושחתים המשפיעים. באמת תקווה זוהרת.

למה זה משנה איזה וכמה מושחתים משפיעים?
_new_ הוספת תגובה



חלום באספמיה
לוי (יום רביעי, 25/05/2005 שעה 19:34)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

איני חולם .
אומנם כן מונופול השקר נשבר .
צמצום השקרים לא תלוי כל כך בשיטת הפרסום אלא באיכות העוסקים בו . העוסקים בתקשורת הקלסית הכזיבו אז קמו להם מתחרים . חלק טובים יותר וחלק רעים יותר .
_new_ הוספת תגובה



חלום באספמיה
הדוד של הדודה (יום רביעי, 25/05/2005 שעה 23:27)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

נכון.
_new_ הוספת תגובה



שטויות
עמיש (שבת, 28/05/2005 שעה 11:06)
בתשובה ללוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

העתונות המודרנית קבלה על עצמה מצווה עיקרית אחת - למכור ולהמכר.
דווקא בעבר לקחה העתונות על עצמה את תפקיד החינוך והאינדוקטרינציה תוך העלמת עובדות ומניעת פרשנויות.

בימינו אין כמעט עתונות פוליטית ומפלגתית, המקום היחיד בו היא קיימת בישראל היא אצל הימין והדתיים.
שני גורמים אלה הם היחידים בארץ שמקיימים אתרי אינטרנט, עתונות מודפסת (מסובסדת מכספי ציבור), תחנות רדיו ומערכת משומנת של הפצת עלונים בבתי כנסת.

כמו כן מנסה הציבור הזה גם להשתלט על כלי תקשורת ציבוריים וממלכתיים באמצעות לחץ פוליטי ורדיפה של עתונאים.
_new_ הוספת תגובה



שטויות
ישרא-טק (שבת, 28/05/2005 שעה 12:40)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הרי כידוע לשמאל אין עיתונאים, או יותר נכון כתבנים בעיתונות הממוסדת. פס השמאל מהעולם ואיננו נשמע עוד. וגם כמובן שאין להם אתרי אינטרנס, משוררי חצר, פקידי במה והבימה, תשקורת מסובסדת הנושאת את קול השלום בערגה לשווא. ואפילו עלונים, שלטי חוצות וניירות שמתעופפות ברוח ומלכלכות את רחובות ערינו.

רק תסתכל במראה (-:
_new_ הוספת תגובה



יש חדש תחת השמש
לוי (שבת, 28/05/2005 שעה 21:00)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אדוני אתה טועה או אולי גרוע מזאת משקר .
קרא את העתונים המובילים ואת הוידואים של העתונאים ה''מובילים'' הם מצהירים על מטרותיהם וכוונותיהם .
גם השדרנים של כלי התקשורת כולל הממלכתית מטים את המידע בכוון מסוים .
_new_ הוספת תגובה



יש חדש תחת השמש
לוי (שבת, 28/05/2005 שעה 21:02)
בתשובה ללוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא ברור לי מדוע הערתי הקודמת כאילו מוסבת לדברי שלי כאשר היא באה כתגובה לדברי עמיש .
_new_ הוספת תגובה



ההודעה הועברה
המערכת (שבת, 28/05/2005 שעה 21:10)
בתשובה ללוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו
הודעתך הועברה בהתאם לרצונך.

עם זאת אנו חוזרים ומבקשים: הודעות מעין אלה יש לשלוח בדואר האלקטרוני.
_new_ הוספת תגובה



דמגוגיה בפרוטה
עמיש (שבת, 28/05/2005 שעה 22:14)
בתשובה ללוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

עתונות פוליטית מגמתית קיימת רק בימין ובמגזר הדתי.
בעותנים אלה בולט קו מערכתי מגמתי ומוטה לקהל היעד שלהם, לעולם לא תמצא בהם דועה הפוכה. (עתוני המתנחלים, העתון של המפדל ועתוני היהדות החרדית הם הבולטים בתחום זה, בנוסף לכתבי עת והוצאות ספרים).

עתונאים ומסאים בעלי דעות שונות קיימים בכל העתונים, הארץ מלא בכותבים מן הימין והשמאל וכן גם מעריב וידיעות. דיעותיהם אינן מוסתרות ואינן סודיות והן חלק מן הדיון הציבורי הפתוח ואין בהן כל רע.
_new_ הוספת תגובה



לא מדובר בדעות, או במגמות פוליטיות
ישראל בר-ניר (שבת, 28/05/2005 שעה 22:42)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זה לגיטימי שעיתון ייצג עמדה כזאת או אחרת. הנושא הוא דיווח שקרי - כשהמגמה הפוליטית גולשת ממאמרי המערכת, המסות והדעות למדור החדשות.

בתחום הזה, לעיתונות השמאל הליברלי יש כמעט מונופול של 100%.

אגב, אם היית טורח לקרוא את מה שכתבתי, היית שם לב לכך שבמכוון נמנעתי מלדבר על העיתונות בארץ (זו שאלה טובה אם יש בכלל הצדקה לקרוא לה עיתונות אבל זה כבר נושא לדיון אחר). כדרכך, הגבת מה שהגבת בלי לשים לב למה שנאמר במקור --- מישמיש היית וכזה נשארת.
_new_ הוספת תגובה



מי בכלל דבר אליך?
עמיש (שבת, 28/05/2005 שעה 22:53)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

המאמר שלך משעמם ולא מצאתי שיש טעם להתעמק בו או להגיב אליו.

בא מישהו וטען טענה מטופשת לגבי העתונות העכשוית ואמרתי לו את דעתי.
_new_ הוספת תגובה



מי בכלל דבר אליך?
יובל רבינוביץ (שבת, 28/05/2005 שעה 23:07)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה באמת מתחיל לאבד את העשתונות.

כשאתה כותב כאן, אתה מדבר לכולם.
אתה אפילו נהנה מזה, במיוחד כשאחרים לא.

מאיזו בחינה אתה „לא מגיב” למאמר?
_new_ הוספת תגובה



דר' נכבד
עמיש (שבת, 28/05/2005 שעה 23:13)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני מפנה את תשומת לבך האדיבה לכך שאני כתבתי דברים בתגובה להודעתו של הכותב הנכבד לוי, ללא כל קשר למאמרו של הדר בר ניר.

לפתע הואיל הדר' ברניר להפציע ולהתייחס לדברי כאילו נכתבו בתגובה למאמרו הנפלא ולא היא.

דברי כוונו במחילה אך ורק לדבריו של מר לוי שטען כי העתונות של היום רואה את עצמה בתפקיד עתונות מחנכת.
אין לדברים אלה ולא כלום עם מאמריו המבריקים והמרתקים שהואיל בטובו הדר הנכבד בר ניר להעריף על ראשנו.

אני מקווה כי דברי אלה עונים לשאלתך הנרגזת ואם יש באמתחתך שאלות נוספות אשמח להיות לך לעזר.

לשירותך בכל עת
עמיש
_new_ הוספת תגובה



דר' נכבד
יובל רבינוביץ (שבת, 28/05/2005 שעה 23:25)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שאלתי הנרגזת?

חלילה. אשמח להיות לך לעזר בהבנת הנקרא ומשמעויותיו בכל עת.

וגם אחרים בפא''צ מסייעים לך להתמודד עם השדים שבמוחך.

רפואה שלמה.
_new_ הוספת תגובה



כמובן דוקטור, כמובן
עמיש (שבת, 28/05/2005 שעה 23:31)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שמענו עליך, ואף על פי כן - המאמר של ברניר משעמם ובכל דברי לא התייחסתי אליו כלל ועיקר.
ובאשר לשאר האבחנות - ירחם השם על אלו שאותם אתה באמת צריך לאבחן.
_new_ הוספת תגובה



כמובן דוקטור, כמובן
יובל רבינוביץ (יום ראשון, 29/05/2005 שעה 0:43)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בסדר, בסדר. יקח עוד כמה שנים עד שתפנים את מצבך.

גם מאו שלכם אמר שמסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד.
_new_ הוספת תגובה



עמיש, אתה ממש
ישרא-טק (שבת, 28/05/2005 שעה 23:50)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

דפוק בשכל. בר ניר עושה ממך פירורי לחם, אז לפחות אל תבזבז אותם ותעשה איתם איזה שניצל טוב. לא חבל עליך?
אתה נשמע כמו אחד שמקיף את עצמו בחומת מגן ולא מפסיק לירות מסביבך. הבעיה שאתה לא קולע אף פעם.
_new_ הוספת תגובה



מי בכלל דבר אליך?
לוי (יום רביעי, 01/06/2005 שעה 9:27)
בתשובה לעמיש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

דחילק עמיש מדוע אתה מתבטא כילד מופרע . לאן אתה חותר ?
_new_ הוספת תגובה



מי בכלל דבר אליך?
סתם אחד (יום רביעי, 01/06/2005 שעה 9:30)
בתשובה ללוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

גם אליך לא דברתי
_new_ הוספת תגובה



מי בכלל דבר אליך?
לוי (יום רביעי, 01/06/2005 שעה 23:02)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ברגע שמילותיך הופיעו על המסך שלי דברת אלי .
_new_ הוספת תגובה



אופס סליחה
עמיש (יום חמישי, 02/06/2005 שעה 12:10)
בתשובה ללוי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זה הייתי אני
_new_ הוספת תגובה



תגידו ערד לא נימצאת בחוץ לארץ?
מתבונן מהצד (יום שלישי, 24/05/2005 שעה 5:22) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

עיתונאי חדש
_new_ הוספת תגובה



מאמר חשוב. עתונות נותנת לך את תחושת המציאות הרחבה סביבך
מיכאל שרון (יום שני, 06/06/2005 שעה 0:35) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

עתונות נותנת לך את תחושת המציאות הרחבה סביבך ולכן מעצבת עמדות.

בלעדיה אתה במידה רבה סתם אדם הנמצא בחלל סגור (בדירה או במבנה אחר) הנימצא במגע עם עוד כמה אנשים, שגם אופקם, בהיעדר עיתונות - הנותנת את התמונה הגדולה במכלול היבטים - צר יחסית.

גם אם אתה איש ממשל הקורא דוחות של מומחים, עדיין, עיתונות נותנת את התמונה הכללית הרחבה, מבעד לפרטי הפרטים.

לכן, ובהקשר התמונה הרחבה, עתונות מעצבת עמדות כלליות, החדורות תחושות הזדהות או תנגודת וזעם, צדק ניפגע, אמפתייה וחמלה (למשל עם הרעבים בארצנו) או כל רגש מניע אחר, ביחס לפעולה כלפי המציאות, דהיינו לחילול שינויים במציאות.

זאת בניבדל מקריאה פסיבית.

נישאלתי בהקשר זה על ידי מגיב את השאלה הבאה: אתה באמת כל כך נאיבי? אתה באמת מאמין שתפנית אצל פוליטיקאים ומקבלי החלטות בישראל באה בעקבות מאמרים באינטרנט,
או אפילו בעיתונות? אתה כנראה חי בעולם אחר.

ותשובתי:

כן, בוודאי. דבר ראשון שהם עושים בבוקר זה לקרוא את העיתונות, כולל עיתוני אינטרנט כ-YNET ו-NFC . למעשה כיום העתיד שייך לעיתוני אינטרנט, שכן הם מתעדכנים ברציפות, ומופיעים במשך היום מאמרים נוספים.

ידיד, איש יקר, אדם החרד לגורלנו, איל תוכנה ישראלי החי בחו''ל, שנתן לי אתר אישי נוסף למאמרי, חלק ממפעל חייו היה לבנות אפשרות לעיתון אישי. בעיתון כזה המשתמש יכול להרכיב לבחירתו את רשימת העיתונים מהעולם (כולם כיום באינטרנט) שהוא מקבל בדף האישי, וכן להגדיר קטגוריות לפיהם יופיעו מאמרים שהוא מעוניין לקרוא. הוא אמר לי כי 50 אחוז מחברי הכנסת קוראים, דבר ראשון בבוקר, את העיתון האישי שבנה.

הממלכה השביעית, העיתונות, משפיעה כיום יותר מכל דבר אחר, ויש את מעמד בעלי הדעות או הטורים המכונים pundits שדעותיהם בנושא כלשהו נחשבות למעין אורים ותומים.

_______________

אתרי האישי החדש

אתרי האישי הוותיק

רדיו קול הלב, האתר הגדול ביותר, למעשה האתר היחיד בעולם לישראלים החיים בארה''ב וליהודים, בו
מופיעים כמה ממאמרי

ובעניין זה, דומה שגישתי, כפי שפירסמתיה בעיתונות - הגדלת תקציבי ופריסת המשטרה - זכתה היום לניצחון

כנראה שגישה מחקרית שמשיגה תוצאות אמפיריות פורצות דרך, עדיפה גם בתחומי העשייה והפובליציסטיקה החברתית-כלכלית.

זאת על פני החוכמולוגים למיניהם, שחשיבתם היא תכופות פלפול ריק שלא משיג שום תוצאות ממשיות. ובאם מישהו בכ''ז מזכיר את עבודותיהם, זה לרוב בזכות גניבה וניכוס של פרי עבודתם הקשה והיסודית של אסיסטנטים מבריקים.

2 המאמרים שחוללו כנראה את התפנית

שחיתות והסחת דעת

יצרנות ואירגון במבוך נסגנות אטאביסטית

וראו וגם מאמרי הקורא להרחבת תקציב ופריסת המשטרה ואי קיצוץ תקציבי (כיניתי זאת במאמר ''איוולת לדורות''), כי הדבר בנפשנו

חברה איכותית מסוככת מפשע
_new_ הוספת תגובה



ברוך שובך, מר מיכאל שרון
ישרא-טק (יום שלישי, 07/06/2005 שעה 0:53)
בתשובה למיכאל שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



תודה
מיכאל שרון (יום שלישי, 07/06/2005 שעה 2:30)
בתשובה לישרא-טק
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי