פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
פני מצריים לאן?
יורם המזרחי (יום שני, 20/05/2002 שעה 5:28)


פני מצריים לאן - הערכה




יורם המזרחי




עוד באמצע שנות השמונים הסתמנה במצריים נטיה ''למחיקת בושות'', כשהכוונה לכשלונות הצבאיים והאסטרטגיים שהצטברו מאז 1948 - דרך מבצע סואץ, מלחמת תימן,מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום כיפור (או רמדאן).
המצרים, שמצאו עצמם בין הפטיש האמריקאי לסדן הסובייטי , שהלך ונסדק במהירות, בחרו בברירה הנכונה של השענות על ארצות-הברית למלוי צרכיה הצבאיים וקופתה הדולפת של מצריים.
הברית הבלתי כתובה בין קהיר לוושינגטון כללה התרחקות מצרית גלויה ובוטה ''מהשותף הערבי הגא'' צאדם חוסיין, (שעד 1987 היה שותף עיקרי בתכניות טכנולוגיות צבאיות), מיתון מכוון של יחסיה עם לוב והמגראב בכלל, ושינוי טון כלפי ישראל, שבמשך הזמן הפך מכעוס לצורמני, מעליב ומסוכן.



למצב שנוצר במקביל להתקרבות המצרית-אמריקאית, שלא היתה אפשרית בלי וויתורים ישראלים מרחיקי לכת ''עד הגרגר האחרון של טאבה'' קוראים כיום, במדה שגויה של הבנה ''השלום הקר'' סוג יחסים קפואים שבמהלכם מחזיק הספינכס המצרי את הקלפים, ועד לאחרונה התנהג כאפנדי האיזורי, שמנהיגי ישראל, בין האחרים, התחרו לשחר על פתחו וסייעו להציגו ''כמתווך''....
הגדיל לעשות ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, שהפגין נכונות להתפלש באבק רגלי מובארק ולראותו כמין ''פוסק אגדי'' שיוציא, אם צריך, את ערמוני אוסלו מהאש.....



צעדי ברק שבקו מהר אחרי וועידת טאבה האחרונה, עם המהפך במשרד ראש הממשלה, כשאריאל שרון סרב להמשיך את מדיניות האדרת-מובארק ולמגינת לב האמריקאים הפלסתינאים ו...המצרים, והחזיר את הנשיא מובארק לגודלו הטבעי.....בינתיים.



אין לי ספק שהצהרות לוחמניות שבאו לאחרונה, בין השאר מגנרל טנטאווי, איומים בחצי פה מלשכת הנשיא וביקוריו בוושינגטון או בבירות אחרות, נועדו, בצל אזהרות מכוונות, לנסות ולהחזיר את ישראל לתעלה שחפר רבין המנוח, לא בלי עזרת קודמו נתניהו, שהיום לא ישמח להודות, כי גם הוא רקד לא מעט לצלילי התזמורת האמריקאית-מצרית.



כאן צריך לשאול מה הן מטרות מצריים בטווח הקרוב ובטווח הרחוק ?
ולהלן הצעת תמצית:

תיקון ''עוולות היסטוריות'': הצבא המצרי, שהוא הגוף המוביל במדינה השכנה, לא נטש אלא חיזק דחף לגמול לישראל על שהביאה את המלחמה, שנועדה להפילה לקרשים, דווקא עד מרחק של מאה קילומטרים מקהיר....
(במהלך שיחות ק''מ 101 נדמה לי שפעם אחת נסעתי לשם גם עם שמעון מנדס, ממשתתפי הפורום, הזדמן לשוחח עם קצינים מצרים שסיפרו על ''ויכוח השפלה'' עם מפקדיהם שנכנעו ללחץ ישראלי-אמריקאי לנהל את השיחות על אדמת מצרים בניגוד לתביעת המטכ''ל המצרי לנהלן בתוך סיני).
קצינים וחיילים אתם דיברתי בפאתי סואץ (ממנה נחלצתי, עם ידידי הארי הרמן ז''ל בשן ועין....רק כמה שבועות לפני כן) אמרו לי (קצינים בדרגות סרן רב-סרן), היום דור הגנרלים המצרים, ''לא נשכח ונחזור לבקר אתכם''



אם חשבתי שהיה מדובר בהתלהבות-התלהמות ''מזרחית'' הרי שכאשר הגעתי לקהיר כתושב קבע, התחלתי ללמוד על הכנות מעשיות של המצרים ''לתרחיש'' מלחמה חדשה עם ישראל.
כל תרגילי הצבא המצרי, משחקי המלחמה, סוגי ההצטיידות והמאמץ בחיזוק תשתית כוונו אז וגם היום לאפשרות הזזת כוחות מאסיווית מהצד המערבי לצד המזרחי של התעלה.
מומחי מכרות מצריים עשו במשך השנים בצפון-אמריקה ללמוד טכנולוגיית חפירה ומנהרות ובכך מימשו למעשה תכנית סובייטית ישנה, ששורטטה עוד בראשית שנות ה- 70, ובה המלצה לתכנן חציית התעלה באיזורים צרים באגמים הדרומיים באמצעות מערכת מנהרות רחבות, שיאפשרו הזזת דוויזיות ממונעות, מבסיסי הערכות הפזורים לכל אורך הגדה המערבית.



מצריים שיפרה את מערך הכבישים והדרכים המובילות לתעלה, ומשחקי המלחמה שלה כוללים לדברי מקורות שונים - תרחישים המחייבים, בכל מקרה, הפיכת סיני לשדה המפגש עם ישראל, כדי למנוע לחימה על אדמה מצרית.
מצריים גאה ביכולת התובלה האוירית שלה, המוצנחת והממוסקת, גם לזו יש מגמה עיקרית של כניסה מהירה למרחב סיני.



מנגד להיבט המזרח-תיכוני ובמידה פחות ידועה לישראלים, סובלת מצריים ''תסביך זהות אפריקאית'', כשהאינטליגנציה ובפרט אנשי משרד-החוץ, נקרעים בין שתי עדיפויות - המזרח-תיכונית והאפריקאית.
כשהייתי בקהיר, כיהן בוטורוס בוטרוס גאלי כממונה על עניני אפריקה ובאחת ההזדמנויות, כשבדרום קהיר נערך כנס לדיון בנושאי אפריקה, שוחחתי אתו בקצרה וכן עם פקידים בכירים במנגנון החוץ.
אלה ומדענים מכמה אוניברסיטאות ובראשן האוניברסיטה האמריקאית אמרו לי, שלדעתם על מצריים להתכונן למלא תפקיד מכריע באפריקה לא יאוחר משנת 2050.



האסכולה האפריקאית, שעל רקע העימותים הבין-לאומיים ''החשובים'' פועלת בשולי המאמצים המצריים, בפרט כשעל הפרק יש מאורעות המזעזעים את הערבים, או את העולם המוסלמי, מסכמת את התפיסה האפריקאית במשפט אחד - ''מים, שטח חקלאי עורף דמוגרפי'' ובכך הם מתכוונים לבעיות היסוד, האמיתיות של מצריים.

א. התלות המוחלטת בנילוס וחשש אבדן השפעה/לשיטה על מקורותיו בסודן ואתיופיה למשל.

ב.העדר שטחים חקלאיים, בסדר גודל היכול לענות על צרכי המזון של החברה המצרית המתפתחת במהירות שגעונית.

ג.עורף טריטוריאלי לפיזור אוכלוסין שלפי תפיסת גאוגרפים מצריים צריכה ויכולה לבוא רק לאורך שתי גדות הנילוס.



מומחים מצריים בתחומי דמוגרפיה, חקלאות והשקייה אמרו לי פעם אחר פעם ,או שדיברו בכנסים וועידות בהן הייתי צופה-אורח, שאדמה מצרית חקלאית שווה זהב, שקצב הרבוי הטבעי הופך את מצריים לפצצת זמן דמוגרפית ובעיקר.....שהערכות ראשונות שמרחב סיני יכול לענות לפחות על חלק מהבעיות - התבדו.
''מצריים זקוקה לחמצן ואת זה אין בסיני'' כתב אחד מעורכי אל-אהרם, ורמז שלחצי האי יש ערך חשוב במקרה מלחמה עם ישראל, או כגשר יבשתי לאיזורי ירדן ומשם לחצי האי ערב.



בישראל יש מי שעוקב אחר הפן-האפריקאי של מצריים, כולל הבנת חשיבות יחסי ישראל עם אתיופיה אוגנדה ואם אפשר גם סודן, אך מנווטי המדיניות הישראלית-מצרית,
ברמת ''הקבינט'' אינם מקבלים די מידע על סדרי העדיפויות של קהיר, והם שבויים בקונספציה אמריקאית,
שבאופן מסורתי, אינה ''רואה'' את אפריקה, אינה מבינה תהליכי התפתחות מדיניות חוץ מצרית כלפי היבשת השחורה, וממשיכה, באופן שגוי, לחזק את מצריים על רקע הסכסוך הישראלי ערבי, כאילו שהנשיא מוברכ מחזיק בידו מפתח ביטוח מרחבי.



התעלמות מההיבט האפריקאי של מצריים והעדר תגובה או טיפול בנושא, עלולים לגרום נזק מרחבי כבד, שכן באינטליגנציה המצרית, השוטמת את ישראל, מחפשים כל הזדמנות להפנות מבט מאפריקה למזרח התיכון, לעסוק בהתפלפלות-הפוליטית המרתקת את המערב, ולשמור על בכורה ערבית, מפני שמסיבות שונות קשה למצריים לשאוף ולהשיג בכורה אפריקאית - אף שלמשכילים ברור שמסיני יוכלו ליבא חול ואילו עורקי המדינה זקוקים למים שמביא הנילוס.
''אנחנו אפריקאים מכורח המציאות, ערבים בגלל תרבותנו ומצרים בגלל עברנו'' אמר פעם ''המ'יגור הרוקד'' מחברי כת הקצינים שהפילה את פארוק....ספק אם בירושלים או בוושינגטון יש מי שזוכר את המייג'ר ההוא..... אך הלקח והמשל נשארו ואף התחזקו, ועל כן יש לעשות כל מאמץ, מדיני, צבאי, מודיעיני וכיו''ב לצלצל בפעמון האפריקאי, כאילו לאמר לספינכס - חבר...בבואך להתעסק עם ישראל...אל תשכח את סודן.
הבריטים השכילו להבין את האילוצים, עוד מימי קרבות המהדי וגורדון מחרטום, או ימי הסודן אנגלו-מצרי....
אלא שמאז ביטול הנכחות הבריטית ''ממזרח לסואץ'' ויציאת אפריקה שלה גם הבריטים מעדיפים, בינתיים, לעסוק במזרח-הקרוב, ולפי שעה לא להסתבך בשדה מוקשים מצרי אפריקאי שחלק ממטעניו שייכים לקומנוולט...

===============================================

חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


כל הכבוד יורם, ניתוח מצויין!
אורי מילשטיין (יום שני, 20/05/2002 שעה 12:14) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



ניתוח מעניין
אריה פרלמן (יום שני, 20/05/2002 שעה 13:39) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אבל מעט חסר.
כמעט לא דובר על השאיפה המצרית ליצור קשר יבשתי בין סיני לירדן - על חשבון דרום הנגב הישראלי - על-מנת לגבות את שאיפות ההגמוניה הערבית של מצרים בטנקים.

המצרים נכשלו בשמירת הסיפוח של סוריה, וכן בפלישה לתימן - בין השאר מכיוון שלא יכלו להסיע לשם דיוויזיות להגברת ה''שכנוע''.

התביעה המצרית לניתוק ישראל מים סוף, וליצירת קשר יבשתי עם ירדן היא ישנה מאוד, כבר משנות ה- 1950, וד''ר אילן אסיה כתב על כך לא מעט.

זאת הסיבה שמצרים היא הדוחפת העיקרית למדינת-חסות פלשתינאית עם מעבר ריבוני בטוח בין עזה ליו''ש ומשם לירדן ולחצי-האי ערב, כיוון שאין לה שום אפשרות לתבוע את דרום הנגב - שכן הוא כלול בשטח ישראל כבר מתוקף החלטה 181.
_new_ הוספת תגובה



מצרים ושאלת המים
אלי (יום שני, 20/05/2002 שעה 14:39)
בתשובה לאריה פרלמן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שאלת המים היא מרכזית בעתידה של מצרים כמו של המזרח התיכון כולו . והמדובר על העתיד הקרוב מאוד. יש הנחות שטוענות שבתוך 10 20 שנה לכל היותר תסבול מצרים ממחסור גובר והולך במים . תיאורטית אפשר לפתור זאת בעזרת ההתפלה ,אולם כרגע לא נראה שמצרים פוסעת בכיוון זה.
לי נראה שאם תסבול מצרים ממחסור במים היא תתקוף את שכנותיה כדי להשיג מהם מים ( בהיפוך אירוני של ימי קדם כאשר תושבים מארצות שכנות היו נודדים למצרים בעתות בצורת ).
כמו כן כפי שכבר צינו יש לקחת בחשבון שבשלב כלשהו המוסלמים הקיצונים ישתלטו על מצרים מה שיהפוך את תרחיש זה לודאות מוחלטת.
_new_ הוספת תגובה



מצרים והמים
יוני (יום שני, 20/05/2002 שעה 15:26)
בתשובה לאלי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אם בעיית המים במצרים תחמיר עם השנים ה יתעוררו בוקר אחד לאותו מצב שבו אנחנו נמצאים ויחליטו בדקה האחרונה להקים מפעלי התפלה.

יותר סביר שזה מה שיקרה מאשר תרחישים פראנויים בסגנון ''הם יתקפו את השכנות על מנת להשיג מים''.

תן להם קצת קרדיט.
_new_ הוספת תגובה



ישראל והמים
יובל רבינוביץ (יום שני, 20/05/2002 שעה 17:06)
בתשובה ליוני
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שנים רבות אני שומע על כך שיש לישראל בעיית מי שתיה. אני חייב לציין שלא השתכנעתי. בארה''ב יש אזורים שבזמן בצורת לא מקבלים מים. אין שם שום הובלה מסודרת של מים מאזורים גשומים לאזורים צחיחים (ודאי שהמרחקים העצומים מקשים על הובלת מים בצנרת, דבר שנעשה במוביל הארצי הישראלי).

במדינת ישראל מתקשקשים כל שנה אם להשקות גינות או לא, חקלאים מקבלים מים מסובסדים במחיר נמוך, גם לגידולים הצורכים מים בכמות רבה, כמו כותנה. מאז היותי ילד קטן אני שומע ש'חבל על כל טיפה', סיסמה הקיימת במדינתנו לפחות 35 שנה, ואיש אינו מתפיל מים ברצינות (פרט לעיר אילת).

אז מפלס הכנרת יורד ואוצרות טבע נהרסים, אבל לא נראה לי שצפוי מחסור במי שתיה בעתיד הנראה לעין. מעל הכל - למרות ירידת מפלס הכנרת, עדיין לא נערף (מטאפורית, מטאפורית) אף ראש.

רק הילד המעצבן מתשדירי השירות בטלויזיה ממשיך לנסות לשכנע אותנו לסגור את הברז בזמן צחצוח השיניים. מזכיר לי את מה שנכתב בספר הסאטירה (שאין שני לו) 'Zoo ארץ Zoo': כדי לחסוך בחשמל, מומלץ לכבות את האור בזמן המיצמוץ.
_new_ הוספת תגובה



הלוואי
יורם המזרחי (יום שני, 20/05/2002 שעה 18:48)
בתשובה ליוני
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



התפלה לא הולכת ברגל.......
ח. דבורין (יום שני, 20/05/2002 שעה 18:55)
בתשובה ליוני
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אף מדינה אינה מתקיימת (עדיין) על טכנולוגיית התפלה ובוודאי שלא על התפלה בקנה מידה שמעבר לדמיון
מדובר בעשרות שנות פיתוח ובניית מערכות, במשאבים אדירים ובמבצע לאומי ממדרגה ראשונה שיכול לבוא רק כשמפנים תקציבי ביטחון למפעל שכזה.
קצב גדול האוכלוסיה המצרית ועלייה קבועה ומבהילה בעקומת תוחלת החיים והילודה מראה שלמצריים לא תהיינה הרבה ברירות לשתות מי מלח או לקחת בכח יותר מים מהמקור העיקרי-הנילוס ומבועיו.
עמים הלכו למלחמה בשביל פחות מזה. הרודן הנאצי ימש''מ חלם כל הזמן על מזרח אירופה בשביל עתודות מחיה מזון ושוב מזון, המצרים ילכו מהר למלחמה בשביל מים. למה זה מפתיע? חוץ מזה אין להשוות את האיזורים הצחיחים של ארצות-הברית על יכולתה הטכנולוגית עם רצועת החיים הצרה של המצרים בגדות הנילוס שלהפוך עוד אדמות לחקלאיות יצריך עוד ועוד ושוב פעם עוד מים.
_new_ הוספת תגובה



to yoni
aron shmida (יום שני, 20/05/2002 שעה 22:02)
בתשובה ליוני
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יוני היקר מארון שמידע
נכון שתחזיות אפוקליפטיות די מפחידות.אבל הבה נבדוק העובדות הגיאוגרפיות ואז קל יהיה לתפוס משצעותן הפוליטית.
מצריים שטח כולל מילון קמ''ר
שטח חקלאי ומיושב רק 3,5 אחוזים שהם 35000 קמ''ר
כל השאר מדבר
גידול אוכלוסיה
מאז 1900 הנתון היה 10 מליון
בשנות השלושים 15 מליון
במפקד האחרון של שנת 1976 53 מליון!!!!
הערכה נכונה להיום קרוב ל85 מליון
הערכה לשנת 2050 120 מליון
ואת אלה צריך להאכיל ו...להשקות מאיפוא?!
נילוס הארוך בעולם כמעט 7000 ק''מ
מקורותיו הלבן והכחול שניהם נפגשים מצפון לחרטום ויוצרים את הנילוס האחד הנילוס הכחול נולד באתיופיה (אגם טאנה) והחלבן באוגנדה כמות נהזרימה השנתית הממוצעת בגבול מצריים סודאן היא 85500 מחליון מ''ק
כל סכרי הוויסות בנילוס לא הועילו הרבה לפתרון הבעיה הדמוגרפית כבר בשנת 1920 התנגדה מצריים להקצאת מים מהנילוס לסודן והדבר נוצל על ידי הבריטים
לכן ידידי מצרייחם תאלץ לפנות בקרוב לאפריקה כדי להתקיים-לא למזרח התיכון! את זה הבין כבר בןגוריון בגין נכשל בהבנת הנושא.רבין ז''ל לא התייחס לשאלות מרחביות בכובד ראש מספיק נתינהו אטום מדי פרט לתועלת עצמו ושרון עסוק בניתוץ הרש''פ.
מעל לזה חשוב לקלוט את המדיניות האמריקאית המוקסמת מנפט לא ממים.להם אין ולא היחו ביות דומות בשום צורה.גם השאח של אירן הבין את זה וניצל ידע ישראלי חשוב לתכנוני התפלה מזה יצא רק מעו והשאח כידוע נאסף אל אבותיו באוםפן סמלי.....במצריים והיאור.
_new_ הוספת תגובה



לשמידע והאחרים/מצריים סודן והמים
יורם המזרחי (יום שני, 20/05/2002 שעה 22:25)
בתשובה לaron shmida
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שאלת ניצול מי הנילוס מהווה סלע מחלוקת קבוע בין מצריים לסודן.
כפי ששמידע ציין,בהמשך, להלן תמצית השתלשלות ארועים
1920 משבר מצרי סודני-בריטי בעקבות התנגדות מצריים להקצאת מי נילוס להשקיית מרחב אל-ג'זירה בסודן.

1924 משבר בריטי מצרי על רקע השקיית סודן הגדלת שטחים מושקים בסודן היתה אמצעי לחץ כלכלי-מדיני על מצרייםץ

1925 מצריים דחתה המלצת וועדת מומחים בינל''א לחלוקת מי הנילוס מפני שלסודן הוקצו 4000 מליון מ''ק בשנה ולמצריים ''רק'' 48000 מליון מ''ק בשנה.

1929 הושג הסכם,בלחץ בריטי שכובד במשך 25 שנה
מצריים חידשה דרישה ''לאחדות עמק הנילוס'' שמטרתה המעשית היתה שליטה מלאה על סודן הדרישה סולקה רק בשנת 1953 כשהוסדרה עצמאות סודן.מצריים דרשה תיקונים בהסכם.
1959 הסכם חדש בהנחה שמצריים תקים מפעלים שיסייעו לכל והקצאת המים היתה 55000 מליון מ''ק למצריים ו18000 מליון מ''ק וסודן.

ההנחה היתה שצריכות המים בסודן ואוגנדה לא יגדלו ולכן לא תצטמצם כמות המים המגיעה בנילוס אבל אתיופיה,שהיא ''ספק'' המים הראשי (בערך 85%) עוטנת שבה לא נועצו די וחללקה היחסי חייב להיות הרבה יותר גבההה.
טענות דומות העלתה אוגנדה שהחלה בתכניות פתוח שנקטעו בגלל המצב המדיני הרעוע מבית,אך ההערכה היא שאם סיטום המשברים הפנימיים באוגנדה בסודן ובאתיופיה -הבעיה תעלה שופ''ע לראש סדר היוםהמצרי- -----------
אגב,בסודן הופסקו בשעתו,בגלל בעיות פנים חמורות) עבודות ענק לניקוז מי ביצות, האובדים מהנילוס (מפעל תעלת ג'ונגליי) ומאז עד היום בוחשת לוב בנעשה באוגנדה ובסודן כדי ''ללחוץ'' על מצריים מהעורף.
-------------------
בשנת 1987 נערכה בקהיר פגישה חשובה ביותר של ''עמק הנילוס'' ובה הודיע מצריים לסודן ואתיופיה,באופן שאינו משתמע לשתי פנים ''שהיעא עוקבת בדריכות אחר מפלס הנילוס''
-------------------
כפי שכבר ציינתי לעיל הבעיה אינה ''מוכרת'' דיה לארה''ב שהיא כיום ''הברוקר המרחבי'' האמריקאים חושבים באופם כמעט פסיכוסומטי על נפט נפט ונפט ואינם מבינים את הבעיות,ההסיטוריות,של האיזור הקשורות למים.
האמריקאים מבינים ''מלחמות נפט'' עם שדות בוערים,אמברגו וכיו''ב אבל לא ''מלחמות מים''
-------------------------
לפני שנים מספר ניסתה עירק לחזק נוכחות צבאית בסודן,כולל הצבת טילי סקאד ונשק אחר ג''כ כדי לאיים על מצריים בשאלת המים.הבעיה נפתרה רק בחלקה וגם היום חוששת מצריים מהרגזת יתר של עירק בדיוק על אותו רקע!
_new_ הוספת תגובה



מצריים והמערב
אלכסנדר מאן (יום שלישי, 21/05/2002 שעה 0:59) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

איש אינו יכול לדעת בוודאות לאן נושבים פני הדברים במצריים, אולם זכור לי שבאותה שיחה ארוכה עם סטונדנט מצרי בגרמניה, אשר עליה דווחתי כבר בתגובה אחרת, טען זה ואמר שמצריים אינה יכולה לכלכל את אוכלוסייתה המתרבה במהירות מדהימה, וכי כבר עכשיו [שיחה זו נערכה בתחילת שנות התשעים א.מ.] מצריים תלוייה לחלוטין ביבוא מזון ויכולת תשלומו במקורות חוץ, קרי ארה''ב.
ארה''ב, טען סטודנט זה, הינה המדינה השנייה השנואה במצריים לאחר ישראל, וכמות הזעם, המשטמה, השנאה ודחייה שארה''ב מעוררת במצריים אצל דלת העם ובשכבות המשכילות אינה ניתנת כלל לתיאור.

לגודל הפתעתי המשיך וטען הסטודנט כי המצרים לא מחפשים למעשה שלום, אלא ינסו בעתיד למצוא עילה ותואנה לצעדים שונים כנגד ישראל. לשאלתי מדוע ייחפשו המצרים לעשות ולבצע מהלכים מסוג זה הוסיף ואמר כי הפונדמנטליזם המוסלמי עתיד לכלות כל חלקה טובה במצריים, בתהליך בלתי נמנע. פונדמנטליזם זה, המורכב מבערות, עוני, ילודה מוגברת וניצול רגשות דתיים, עתיד להתייצב במאבק נגד כל העולם המערבי, אותו הוא מאשים בפיתוי האיסלם לעבור אל חיק המודרנה - הוסיף הסטודנט ושתק.

מאוחר יותר הבהיר לי גורם שלישי כי סטודנט זה קיבל בסוף שנות השמונים מקלט מדיני בגרמניה.
_new_ הוספת תגובה



המזון של קהיר
רון אוסטר (יום שלישי, 21/05/2002 שעה 1:11)
בתשובה לאלכסנדר מאן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אבי שישב בשליחות במצריים הראה לי פעם סרט-וידאו לילי עם שיירות אין סופיות של משאיות מובילות מזון הנכנסות כל לילה לקהיר.פעם אחת חלו שיבושים, נדמה לי שבסוף שנות השמונים ואז השתוללו רבבות מצרים כולל עשרות אלפי שוטרי משטרה מיוחדת.המסקנה ברורה - לחתוך למצרים יום מזון או יום מים גומר את המדינה. זה לא פלא. להאכיל אוכלוסיה כל כך גדולה עם מרכיבי עולם לא מפותח זו בעייה קשה מאוד. גמל עבד נאצר ידע את זה יפה ולכן חלם על סכר אסואן שמבחינה מעשית ולפי חומר בין לאומי שאני קורא באופן קבוע - לא מועיל למאזן המים-קרקע חקלאית.
חבל שהמערב התומך בערבים בגלל הדלק לא מבין שהם זקוקים למים יותר משמן אדמה! זה דרך אגב גם היתרון התורכי על סוריה ועירק.
_new_ הוספת תגובה



בין הפרת לחידקל.......
יורם המזרחי (יום שלישי, 21/05/2002 שעה 4:26)
בתשובה לרון אוסטר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מקור החידקל (דג'ולא) הוא במזרח אנטוליה והוא עובר לאורך כארבעים קילומטר ממש על קו הגבול הסורי -תורכי ונכנס לעירק בנקודת מפגש הגבולות תורכיה עירק סוריה.
יחד עם יובלים שונים ''נחלי או נהרות הזאאב'' הוא מגיע לשט אל עארב.
בעירק יש מפעלי מים שונים לניצול מי הנהר החיוני וחלקם עדיין בפיתוח,אף שבעניין זה יש בעיות מימון והנדסה מאז מלחמת המפרץ.
-----------
נהר הפרת מקורו באנטוליה.הוא נכנס לעירק שם הוא משתלב במערכת הנהרות והנחלים הזורמים בסופו של דבר לשאט אל עראב.הפרת נכנס גם לסוריה,זאת צפונית לאיזור ג'רבלוס .
העירקים הקימו במשדך השנים מערכת וויסות וסכר ראשון בהינדייה שעם מערכות נוספות וחדשות יותר יוצר את אגם חיבאנייה.
גם תורכיה מקימה במפעלי הפרת שורת סכרים חשובים.
הסורים יצרו באמצע שנות ה 70 את ''אגם אסד'' בהשקעה של כ640 מליון דולר וסיוע סובייטי מאסיווי עם כוונה להרוות וליישב כ700 אלף בני אדם.
רוב הפעולות הסוריות סובלות מסחבת חמורה.
בשנים האחרונות היו מספר נסיונות להידברות משולשת בשאלת פיתוח-ניצול מי הפרת.
תורכיה ממשיכה בפעולות גדולות לניצול המים על דעת עצמה,ללא כל התייעצות עם שכנותיה הערביות,גורם העשוי לדעת מומחים שונים,בתחומי מדיניות אגררית,השקייה ודמוגרפיה - להביא בתוך פרק זמן קצר לסיכסוכי מים חמורים.
--------------------------------
עוד לקח-עובדתי לגבי שאלת המים.העובדה שבישראל מגלים בעניין זה רק מעט התענינות-התייחסות,גם היא קשורה ''לתפיסה המערבית'' הממעיטה בחשיבות העניין,בעוד שהוא עשוי להיות זה שיקבע בטווח זמן לא רחוק את אופי היחסים במרחב.
_new_ הוספת תגובה



אכן מיים רבים הפסיקו לזרום בנילוס
אלי (יום שלישי, 21/05/2002 שעה 6:35)
בתשובה לרון אוסטר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מאז התקופה הרחוקה שמצרים הייתה אסם התבואה של כל אזור הים התיכון, וכאשר כנענים כמו יעקב אבינו ירדו אליה בעת בצורת בכנען.
מצרים תלויה כעת לחלוטין באחרים ,וזה הופך אותה גם ליותר פגיעה וגם להרבה יותר מסוכנת.
_new_ הוספת תגובה



תגובה למאמר : פני מצרים לאן?
שמעון מנדס (יום שלישי, 21/05/2002 שעה 15:14) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ליורם ידידי,

ראשית, תתי לך על רשימתך בנושא מצרים. שכן, יש
בינינו רבים הסבורים כי בנושא המצרי, ה''מהדי'' כבר
נמצא אתנו. תקוותנו היא שהמופקדים על בטחוננו, כבר
לא סומכים על הנס. ( במלחמת השחרור, לאחר כבוש צפת,
יגאל אלון הופיע בפני ''הקהל'' היהודי לברכו על
שחרור העיר. בהכירו את צאן מרעיתו הצפתי, ידע יגאל
אלון, שאי אפשר לדבר בצפת מבלי להזכיר איזה שהוא
נס. וכך אמר: רבותי אזרחי צפת, קרא לנו נס גדול...
שלא סמכנו על הנס).

שמו של המייג'ור המצרי המרקד, סלאח סאלם - אחד
מחבריו של גמאל עבד א-נאצר).

אכן, סיירנו יחד באזור התעלה, ''צומת ה-‏101'', אזור
החיץ החקלאי ודרומה בואכה העיר סואץ. הסיור מתועד
בצלומים.
_new_ הוספת תגובה



אכן מי'גור סאלח סאלם
יורם המזרחי (יום שלישי, 21/05/2002 שעה 16:38)
בתשובה לשמעון מנדס
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שמעון
אכן שכחתי להוסיף את שמו של המיג'ור המרקד סאלח סאלם באחרונה,שמו נשמט אפילו מספרי הדרכה וכיו''ב...על זה נאמר.....כך חולפת תהילת עולם
ללמדנו שלא כל מי שרוקד היום יעשה זאת מחר......

יעתיק א עאפיא!
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי