|
|
|
פני מצריים לאן - הערכה
יורם המזרחי
עוד באמצע שנות השמונים הסתמנה במצריים נטיה ''למחיקת בושות'', כשהכוונה לכשלונות הצבאיים והאסטרטגיים שהצטברו מאז 1948 - דרך מבצע סואץ, מלחמת תימן,מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום כיפור (או רמדאן).
המצרים, שמצאו עצמם בין הפטיש האמריקאי לסדן הסובייטי , שהלך ונסדק במהירות, בחרו בברירה הנכונה של השענות על ארצות-הברית למלוי צרכיה הצבאיים וקופתה הדולפת של מצריים.
הברית הבלתי כתובה בין קהיר לוושינגטון כללה התרחקות מצרית גלויה ובוטה ''מהשותף הערבי הגא'' צאדם חוסיין, (שעד 1987 היה שותף עיקרי בתכניות טכנולוגיות צבאיות), מיתון מכוון של יחסיה עם לוב והמגראב בכלל, ושינוי טון כלפי ישראל, שבמשך הזמן הפך מכעוס לצורמני, מעליב ומסוכן.
למצב שנוצר במקביל להתקרבות המצרית-אמריקאית, שלא היתה אפשרית בלי וויתורים ישראלים מרחיקי לכת ''עד הגרגר האחרון של טאבה'' קוראים כיום, במדה שגויה של הבנה ''השלום הקר'' סוג יחסים קפואים שבמהלכם מחזיק הספינכס המצרי את הקלפים, ועד לאחרונה התנהג כאפנדי האיזורי, שמנהיגי ישראל, בין האחרים, התחרו לשחר על פתחו וסייעו להציגו ''כמתווך''....
הגדיל לעשות ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, שהפגין נכונות להתפלש באבק רגלי מובארק ולראותו כמין ''פוסק אגדי'' שיוציא, אם צריך, את ערמוני אוסלו מהאש.....
צעדי ברק שבקו מהר אחרי וועידת טאבה האחרונה, עם המהפך במשרד ראש הממשלה, כשאריאל שרון סרב להמשיך את מדיניות האדרת-מובארק ולמגינת לב האמריקאים הפלסתינאים ו...המצרים, והחזיר את הנשיא מובארק לגודלו הטבעי.....בינתיים.
אין לי ספק שהצהרות לוחמניות שבאו לאחרונה, בין השאר מגנרל טנטאווי, איומים בחצי פה מלשכת הנשיא וביקוריו בוושינגטון או בבירות אחרות, נועדו, בצל אזהרות מכוונות, לנסות ולהחזיר את ישראל לתעלה שחפר רבין המנוח, לא בלי עזרת קודמו נתניהו, שהיום לא ישמח להודות, כי גם הוא רקד לא מעט לצלילי התזמורת האמריקאית-מצרית.
כאן צריך לשאול מה הן מטרות מצריים בטווח הקרוב ובטווח הרחוק ?
ולהלן הצעת תמצית:
תיקון ''עוולות היסטוריות'': הצבא המצרי, שהוא הגוף המוביל במדינה השכנה, לא נטש אלא חיזק דחף לגמול לישראל על שהביאה את המלחמה, שנועדה להפילה לקרשים, דווקא עד מרחק של מאה קילומטרים מקהיר....
(במהלך שיחות ק''מ 101 נדמה לי שפעם אחת נסעתי לשם גם עם שמעון מנדס, ממשתתפי הפורום, הזדמן לשוחח עם קצינים מצרים שסיפרו על ''ויכוח השפלה'' עם מפקדיהם שנכנעו ללחץ ישראלי-אמריקאי לנהל את השיחות על אדמת מצרים בניגוד לתביעת המטכ''ל המצרי לנהלן בתוך סיני).
קצינים וחיילים אתם דיברתי בפאתי סואץ (ממנה נחלצתי, עם ידידי הארי הרמן ז''ל בשן ועין....רק כמה שבועות לפני כן) אמרו לי (קצינים בדרגות סרן רב-סרן), היום דור הגנרלים המצרים, ''לא נשכח ונחזור לבקר אתכם''
אם חשבתי שהיה מדובר בהתלהבות-התלהמות ''מזרחית'' הרי שכאשר הגעתי לקהיר כתושב קבע, התחלתי ללמוד על הכנות מעשיות של המצרים ''לתרחיש'' מלחמה חדשה עם ישראל.
כל תרגילי הצבא המצרי, משחקי המלחמה, סוגי ההצטיידות והמאמץ בחיזוק תשתית כוונו אז וגם היום לאפשרות הזזת כוחות מאסיווית מהצד המערבי לצד המזרחי של התעלה.
מומחי מכרות מצריים עשו במשך השנים בצפון-אמריקה ללמוד טכנולוגיית חפירה ומנהרות ובכך מימשו למעשה תכנית סובייטית ישנה, ששורטטה עוד בראשית שנות ה- 70, ובה המלצה לתכנן חציית התעלה באיזורים צרים באגמים הדרומיים באמצעות מערכת מנהרות רחבות, שיאפשרו הזזת דוויזיות ממונעות, מבסיסי הערכות הפזורים לכל אורך הגדה המערבית.
מצריים שיפרה את מערך הכבישים והדרכים המובילות לתעלה, ומשחקי המלחמה שלה כוללים לדברי מקורות שונים - תרחישים המחייבים, בכל מקרה, הפיכת סיני לשדה המפגש עם ישראל, כדי למנוע לחימה על אדמה מצרית.
מצריים גאה ביכולת התובלה האוירית שלה, המוצנחת והממוסקת, גם לזו יש מגמה עיקרית של כניסה מהירה למרחב סיני.
מנגד להיבט המזרח-תיכוני ובמידה פחות ידועה לישראלים, סובלת מצריים ''תסביך זהות אפריקאית'', כשהאינטליגנציה ובפרט אנשי משרד-החוץ, נקרעים בין שתי עדיפויות - המזרח-תיכונית והאפריקאית.
כשהייתי בקהיר, כיהן בוטורוס בוטרוס גאלי כממונה על עניני אפריקה ובאחת ההזדמנויות, כשבדרום קהיר נערך כנס לדיון בנושאי אפריקה, שוחחתי אתו בקצרה וכן עם פקידים בכירים במנגנון החוץ.
אלה ומדענים מכמה אוניברסיטאות ובראשן האוניברסיטה האמריקאית אמרו לי, שלדעתם על מצריים להתכונן למלא תפקיד מכריע באפריקה לא יאוחר משנת 2050.
האסכולה האפריקאית, שעל רקע העימותים הבין-לאומיים ''החשובים'' פועלת בשולי המאמצים המצריים, בפרט כשעל הפרק יש מאורעות המזעזעים את הערבים, או את העולם המוסלמי, מסכמת את התפיסה האפריקאית במשפט אחד - ''מים, שטח חקלאי עורף דמוגרפי'' ובכך הם מתכוונים לבעיות היסוד, האמיתיות של מצריים.
א. התלות המוחלטת בנילוס וחשש אבדן השפעה/לשיטה על מקורותיו בסודן ואתיופיה למשל.
ב.העדר שטחים חקלאיים, בסדר גודל היכול לענות על צרכי המזון של החברה המצרית המתפתחת במהירות שגעונית.
ג.עורף טריטוריאלי לפיזור אוכלוסין שלפי תפיסת גאוגרפים מצריים צריכה ויכולה לבוא רק לאורך שתי גדות הנילוס.
מומחים מצריים בתחומי דמוגרפיה, חקלאות והשקייה אמרו לי פעם אחר פעם ,או שדיברו בכנסים וועידות בהן הייתי צופה-אורח, שאדמה מצרית חקלאית שווה זהב, שקצב הרבוי הטבעי הופך את מצריים לפצצת זמן דמוגרפית ובעיקר.....שהערכות ראשונות שמרחב סיני יכול לענות לפחות על חלק מהבעיות - התבדו.
''מצריים זקוקה לחמצן ואת זה אין בסיני'' כתב אחד מעורכי אל-אהרם, ורמז שלחצי האי יש ערך חשוב במקרה מלחמה עם ישראל, או כגשר יבשתי לאיזורי ירדן ומשם לחצי האי ערב.
בישראל יש מי שעוקב אחר הפן-האפריקאי של מצריים, כולל הבנת חשיבות יחסי ישראל עם אתיופיה אוגנדה ואם אפשר גם סודן, אך מנווטי המדיניות הישראלית-מצרית,
ברמת ''הקבינט'' אינם מקבלים די מידע על סדרי העדיפויות של קהיר, והם שבויים בקונספציה אמריקאית,
שבאופן מסורתי, אינה ''רואה'' את אפריקה, אינה מבינה תהליכי התפתחות מדיניות חוץ מצרית כלפי היבשת השחורה, וממשיכה, באופן שגוי, לחזק את מצריים על רקע הסכסוך הישראלי ערבי, כאילו שהנשיא מוברכ מחזיק בידו מפתח ביטוח מרחבי.
התעלמות מההיבט האפריקאי של מצריים והעדר תגובה או טיפול בנושא, עלולים לגרום נזק מרחבי כבד, שכן באינטליגנציה המצרית, השוטמת את ישראל, מחפשים כל הזדמנות להפנות מבט מאפריקה למזרח התיכון, לעסוק בהתפלפלות-הפוליטית המרתקת את המערב, ולשמור על בכורה ערבית, מפני שמסיבות שונות קשה למצריים לשאוף ולהשיג בכורה אפריקאית - אף שלמשכילים ברור שמסיני יוכלו ליבא חול ואילו עורקי המדינה זקוקים למים שמביא הנילוס.
''אנחנו אפריקאים מכורח המציאות, ערבים בגלל תרבותנו ומצרים בגלל עברנו'' אמר פעם ''המ'יגור הרוקד'' מחברי כת הקצינים שהפילה את פארוק....ספק אם בירושלים או בוושינגטון יש מי שזוכר את המייג'ר ההוא..... אך הלקח והמשל נשארו ואף התחזקו, ועל כן יש לעשות כל מאמץ, מדיני, צבאי, מודיעיני וכיו''ב לצלצל בפעמון האפריקאי, כאילו לאמר לספינכס - חבר...בבואך להתעסק עם ישראל...אל תשכח את סודן.
הבריטים השכילו להבין את האילוצים, עוד מימי קרבות המהדי וגורדון מחרטום, או ימי הסודן אנגלו-מצרי....
אלא שמאז ביטול הנכחות הבריטית ''ממזרח לסואץ'' ויציאת אפריקה שלה גם הבריטים מעדיפים, בינתיים, לעסוק במזרח-הקרוב, ולפי שעה לא להסתבך בשדה מוקשים מצרי אפריקאי שחלק ממטעניו שייכים לקומנוולט...
===============================================
|
|
|