המאמר התפרסם גם באתר של המחבר זרקור.

כאשר רועמים התותחים של ההתנתקות מעזה, המוזות בקושי משמיעות את זמזום מעוף הדבורה. עד כדי כך שפובליציסטים ידועים מייעצים לנו להתעלם בעת הזאת מהפקרות, משחיתות, מהרג ורצח, וכל המדווים שפוקדים את החברה הישראלית, ולהניח לשיירת ההתנתקות לעבור בשלום. גם אני בעת ההיא מעדיף שלא לגעת בנושא. בבחינת שקט, לא להפריע. מה שמזכיר לי כשדר בשעתו כאשר נערך שידור באולפן- היה תלוי שלט: שקט משדרים (התנתקות). יתרה מזאת לדעתי זה עניין של כוחות הביטחון, המשטרה, צה''ל, שרות הביטחון הכללי ובתי המשפט. שעת הדיבורים הסתיימה, גם לכוחות הביטחון שהוכיחו עצמם בדיבורים יותר מאשר במעשים.

תחת זאת אני עוסק בעניינים קטנוניים כאלה, יומיומיים, שהם בבני מעייה של החברה. הפעם אני מתייחס לטלפון. אותו מכשיר שאמור לשרת את האזרח במסר שהוא מעוניין להעביר, או לקבל, ובעבור שרות זה הוא משלם דמי שרות קבועים (שאין להם שום הצדקה) ותעריף מנופח ישיר, ועוד כספים בעד כל מיני חידושים, כמו שיחות ממתינות, החזר טלפון למי שצלצל ולא נענה, וכיו''ב המצאות מבית היוצר של מחלקת השיווק של בזק. שלא לדבר על כל מיני גופים ציבוריים שממנים סוכני עמלה להתרמות לאגודות צדקה, שיקום, רפואה ומטרות חשובות באמת, שעליהם, אני מתעקש שלא לקבל טלפון אלא נייר בדואר. ועוד לא הזכרנו שמצוטטים לטלפון שלך, ואין אתה יודע את זהות המצוטט.

ומכיוון שאנו רחוקים מחברה שיש בה סייגים, להיפך אלה קיימים כדי לפרוץ אותם. גם כאן קיימת תופעה חוצה גבולות. מדובר בהודעות מוקלטות בטלפון שאין אתה יכול להפסיק. שתי אפשרויות עומדות בפניך: להאזין להם או לסגור את הטלפון. אני לא רוצה לא את זה ולא את זה. ואם בזק ( שגם היא עוסקת בכגון אלה ועליך להודיע מפורשות לאיזה מספר שיפסיקו) לא מסוגלת למנוע את ההתפרצות הקולית לביתי, על המחוקקים לעשות זאת. אין שום בעיה. ההודעות אינן אנונימיות ויש להם שם וכתובת, ככה שניתן להגיע אליהם ואם לא במנע, אזי באכיפה. אך אז שוב הגענו לאכיפה. מה לעשות והסוס הישראלי, טוב ברודיאו. קשה לאכוף אותו.

---