הרשימה מתפרסמת גם באתר של המחבר זרקור.

''איל ארד ישתכר כ- 40 אלף שקל בחודש תמורת הסברת ההתנתקות''- אומרת כותרת בעיתון ''הארץ'' ב- 6 ביולי. במילים אחרות, הכותרת שבדרך כלל משקפת את תוכן הידיעה, מצביעה על עיקר הנושא והוא מחיר ההסברה. מכאן שיש להניח שאילו איל ארד היה מסתפק במחצית הסכום אפשר והיו מוותרים על הידיעה בכלל. שכן, ''הארץ'' שהוא לעתים הבת קול של המוסף הכלכלי הגדול שלו The marker רואה לעיתים את ליבת הסוגיות דרך השווי, או המחיר.

השאלה האמיתית היא מדוע המדינה זקוקה לדובר כאשר שני שלישים מן העם הם בעד ההתנתקות. וזאת כאשר לאנשי יש''ע יש ''שליחים'' כמו החוליגנים והפוגרומצ'יקים שפועלים בשליחות אלוהית במישרין ולא באמצעות משרדי יש''ע. והצדיקים משמאל,שתקנים בזכות עצמם, מלאכתם נעשית בידי הפורעים. ראש הממשלה מקונן שאין מספיק הדים ראויים למה שקוראים ''הרוב הדומם''. מדוע הוא משמיע זאת בראש חוצות ולא בישיבת הממשלה שם יושבים ''שלושת הקופים'' כפול שניים שלא שומעים, לא רואים ולא מדברים, ולמעט הוא עצמו ושר הביטחון, כול מנזר השתקנים הוא של מפלגתו שלו. למה אלה שדבק אפוקסי מחבר בין ישבניהם לבין הכיסא לא מוכנים לשם מחיר ולחסוך 40 אלף שקל מקופת המדינה, שאגב לא יועילו?.

אני נזכר כאשר מנכ''ל רשות השידור בשעתו, שמואל אלמוג, ביקש ממני בראשית שנות השבעים לשמש זמנית דובר הרשות, חיפשתי איזו ''פנינה'' להופעת הבכורה בפני הוועד המנהל. מצאתי אותה במקורות. אמרתי כי ''הדובר הראשון היה אהרון הכהן, אחיו משה היה כבד פה. אם אתם לא תגמגמו לא יהיה צורך לדוברר, וזה המצב הטוב ביותר''. המונח הישראלי ''הסברה''- אמרתי, הוא
ייחודי לעם ישראל. בכל מקום אחר יש מידע, תעמולה, רקע, שווק אבל אין ''הסברה''. שכן אימתי מסבירים? או כאשר העניין אבוד מראש או במקרה הטוב כאשר הוא לא ברור.

כאן הוא ברור מאוד. מה שלא ברור הוא כיצד יושבים בממשלה שרים שאינם מוכנים להטות שכם
למדיניות של ראש הממשלה, ועוד פחות ברור, לכאורה, מדוע הם יושבים שם אם הם לא מסכימים למדיניות שלו. זאת בין היתר הסוגיה המהותית.

אולי נשמע מאיל ארד ''הסבר'' מלומד לאנומליה זאת.

---