מדי פעם נדווח כאן על עבודות תזות ודוקטוראט בנושאים מעניינים שונים, שלרוב אינן זוכות לתשומת לב הציבורית הראויה. עבודה אחת כזאת היא עבודת הדוקטוראט של הגברת צפרירה שועלי, מחברות לספרות, כתב העת והוצאת הספרים כגורמים במערכת הספרותית בשנים 1940-1967, שהוגשה בשנת 2004 למחלקה לספרות ישראל באוניברסיטת בר אילן.

בתזה זאת עוסקת הגברת שועלי בנושא המוזנח מאוד מבחינה מחקרית של תולדות ההוצאה לאור בעברית, נושא שבו כבר עסקה בתואר השני שלה בתזה, משנת 1990, בשם ''נפתוליה של הוצאת ספרים עברית: הוצאת הספרים דביר''. שם היא עסקה בחקר תולדות הוצאת דביר של ביאליק בשנות העשרים.

כעת פנתה הגברת שועלי לתקופה קצת יותר מאוחרת, לשנות החמישים והשישים, ועוסקת בניתוח תולדותיה של הוצאת ''מחברות לספרות'' שהיא בגדר ''הסבתא'' של הוצאת ''כינרת זמורה ביתן'' של היום; הוצאה שהייתה אחת הבולטות יותר בתקופה זאת והוציאה, בין השאר, את ספריו של המשורר נתן אלתרמן, כמו גם יצירות חשובות רבות אחרות. הגברת שועלי פורשת בפנינו את תולדות ההוצאה הזאת והעומד בראשה ישראל זמורה, אדם שכיום הוא בגדר הבלתי אפשרי. זה היה אדם שלא היה איכפת לו כלל מהרווחים הכספיים של ההוצאה שלו ואם הספרים שפרסם יהפכו לרבי מכר (והם כמעט אף פעם לא היו), אלא רק האיכות של היצירות ותרומתן לספרות ולתרבות העברית. לכן המו''ל ישראל זמורה לא היסס כלל לפרסם יצירות שהיו בגדר ''רעל'' מסחרי, כמו ספרות ימי הביניים, מקאמות וספרי פילוסופיה קלאסיים שונים. זאת למרות שהיה כמעט בלתי אפשרי לשווק אותם מאחר שלא נמצאו אפילו אז קונים.

במקביל פרסם זמורה סדרת ספרי מופת לילדים במטרה ברורה ''לחנכם להיות קוראים בעלי רגש וטעם''. היו בהן יצירות כמו פו הדב, עליסה בארץ הפלאות, עלילות הברון מינכאהוזן והרוח בערבי הנחל, עם נספחים שונים ומעניינים על ספרים אלה. התרגומים בעצמם היו עבודה מעולה של אישים כמו יעקב אורלנד ואהרון אמיר. היו בהן גם יצירות מופת נשכחות בעברית כמו קובץ האגדות שיחות מני קדם, של זאב יעבץ, שהפכו את סדרת ספרי הילדים של ''מחברות לספרות'' לאחת הטובות ביותר שיצאו אי פעם בשפה העברית מבחינת האיכות הסגולית והתרגומית שלה.

משפחת זמורה עם נתן אלתרמןאולם זמורה, שהוציא לאור כל כך הרבה יצירות ששום מו''ל פרטי אחר לא היה מעז לגעת בהן מחשש להתמוטטות כלכלית, מעולם לא היה מרוצה ממה שעשה. שועלי מביאה הרצאה שנשא זמורה במלאת 25 שנה להוצאה ושבה הביע את צערו על שלא הצליח לגאול אוצרות גנוזים של ספרות עברית עתיקה המחכים ליד גואלת. ''שירה מפוזרת על פני שבעים ושבעה ימים, דברי מחשבה מכל הדורות, ספרי הגות וספרי חכמה, ספרים על כוכבי השמים, ספרות מסתורין ואגדות ומעשיות מדרשים נפלאים במופלאים, מחקרים בלשון ודקדוק, מחקרים בהיסטוריה ובגיאוגרפיה, ספרי מסע חידות ובדיחות''. זמורה קבע ''לא גאלתי את הספרות העברית'', והוא מודע לכך ומצר על כך ''ויש ספרות עברית,ימי ההשכלה, ימי החסידות ובדורות האחרונים אפילו, ובכל אלה מצויים אוצרות גדולים הראויים לגאולה. ולא עוד גם בדור הזה – אני יודע על עשרות ועשרות כתבי יד רבי משקל ורבי ערך המתגוללים אם במגירותיהם של המחברים עצמם, של החוקרים, ואם בארונותיהם של המול''ים ואין הדברים מגיעים לידי הדפסה והוצאה לאור''.

אך עם כל יצירות המופת האלו התברר שהוצאה פרטית לא כל כך מסחרית, במופגן, אינה יכולה להחזיק מעמד כלכלית. לבסוף נאלץ ישראל זמורה להעביר את ההוצאה לבנו אוהד, שדרש תמיד קו ''מסחרי'' יותר ואפילו נטש את המשפחה בשלב מסוים כתוצאה מחילוקי הדעות עם אביו. הוא הפעיל את ההוצאה על קווים מסחריים יותר והציל על ידי כך את המשפחה מפשיטת רגל, בכך שהפך את ההוצאה לרווחית בתור הוצאת ''זמורה ביתן מודן''. אך מאידך ביטל רבים מהפרויקטים שאותם שאף אביו להוציא לאור.

קישורים:
פרטים על אוהד זמורה אבירמה גולן על אוהד זמורה שירי לב ארי על אוהד זמורה יורם קניוק על אוהד זמורה שחר מגן על אוהד זמורה משפחת זמורה אתר החדשות של הוצאת כינרת זמורה ביתן ישראל זמורה ופו הדב ישראל זמורה ופנחס שדה רון מייברג על הצורך במו''לים כמו ישראל זמורה ערי סטימצקי על הסכנה במו''לים כמו זמורה

אני מכיר אנשים שתוקפים את אוהד זמורה עד היום ומשווים אותו לאביו לגנותו וטוענים שהוא הרס את ההוצאה של אביו על ידי כך שהפך אותה למיסחרית. מאידך כאשר נפטר אוהד זמורה הספידו אותו רבים בתור ''המו''ל האחרון'' שעדיין דאג באמת לספרות.

אולם נראה שהגלגול הנוכחי של ההוצאה הוא מסחרי אפילו הרבה יותר ממה שהיה בימי אוהד זמורה ואין פלא בכך. קשה להאמין שאנשים כמו ישראל זמורה היו יכולים להתקיים. קריאת הדוקטוראט מעוררת הרהורים נוגים ביותר על מצב התרבות הישראלית אז והיום. לכל הפחות בזמנו, ישראל זמורה זכה בהערכת המבינים מהאינטליגנציה הספרותית, אם לא ברווח חומרי. כיום, מן הסתם, מו''ל מסוג כזה לא היה זוכה אפילו בזה.

זוהי עבודה מרשימה ביותר של הגברת שועלי, שבדיעבד התברר לי שהיא קשורה לעולם הספרות גם באופן מקצועי יותר, היא אשת יחסי ציבור וכיום אשת יחסי הציבור של המגזין הספרותי ''עמדה'', שאנשיו מוציאים סדרה של יצירות ספרות עברית קלאסיות נשכחות מהסוג שזמורה הרבה לפרסם בשיאו לפני מחצית המאה.

---