|
ועוד על השופט סוקול והפיגוע במקסים | |||||||
יוסי דר (יום רביעי, 10/08/2005 שעה 14:16) | |||||||
|
|||||||
הצגת המאמר בלבד |
השופט סוקול | |||
|
|||
ראשית אציין שאין לי השכלה משפטית. א.ישבו 3 בדין.מדוע אתה תוקף דוקא את השופט סוקול.? ב.קראתי את פס''ד ורק במקום אחד השופט מקדים לשמה את התואר גברת. נכון, לא יאה אך גם לא ''אסון טבע.''. ג.המדינה לא מאשימה את הנאשם בהעלמת או השמדת ראיות. האם השופט יכול להאשימו ולהענישו על עבירה שהוא לא נאשם בה? כאמור אין לי השכלה משפטית ואשמח אם תחכים אותי בענין. ד. אני כהדיוט מקבל את דעתך כי הנאשם ידע שנסיעתה של המחבלת אינה ''תמימה'',ולכן אשם בהריגה. | |||
_new_ |
השופט סוקול | |||
|
|||
נתחיל דווקא מהסוף: ד. בשום מקום לא טענתי - ואני גם לא טוען עכשיו - שהנאשם אשם בהריגה. ג. השופט יכול - על פי סמכותו - להרשיע את הנאשם בהשמדת ראיות - גם אם הנאשם לא הואשם בכך מלכתחילה. ב. נכון לא אסון טבע. הרי הצעתי בעצמי חלופות שונות לתיאור העניין (שיגרת כתיבה, פליטת קולמוס, טעם רע). כתרגיל מחשבתי שאל את עצמך בדיעבד אם - במסגרת המאמר - היית רוצה שאספר לך על כך או שהיית מעדיף לא לדעת על כך. א. אתה נוגע בשאלה מרתקת הנוגעת לשאלה אחרת: העובדה היא שהשופט סוקול - רק הוא - כתב את פסק הדין. השאלה היא כיצד קובעים מי משופטי ההרכב כותב את פסק הדין ומה משמעות הדבר כלפי השופטים האחרים? ברור שההרכב מסכם בתוכו, בדרך זו או אחרת, מי כותב את פסק הדין (בהנחה שיש פה אחד). השאלה המרתקת היא מתי מסכמים מי כותב את פסה''ד - האם בתחילת המשפט או בסופו. אני מניח שאין בעניין זה פרקטיקה קבועה, אבל שורת ההיגיון אומרת שעדיף לסגור את הנקודה הזו בתחילת המשפט. זאת כדי שהשופט שיכתוב את פסק הדין יידע זאת מראש - כדי שיתעמק יותר בחומר הראיות ויקח בחשבון מבעוד מועד את הדברים הקריטיים והרלוונטיים לצורך כתיבת פסק הדין בסוף הדרך. אם אכן זו השיטה - ברור ששופט הרכב, שיודע מראש שלא הוא יכתוב את פסק הדין, יושב אומנם באולם אבל הוא פחות בעניינים ופחות מצוי בחומר הראיות. קשה להאמין שבלחץ התיקים על בית המשפט כל ההרכב מתעמק בכל תיק באותה מידה. כלומר שיש למעשה חלוקת עבודה גם בעניין הזה - גם אם איש לא יודה בכך. יהיו מי שיאמרו, שאם כך שני השופטים האחרים בהרכב הם למעשה פיקציה שבאה למלא אחר דרישות החוק ותו לא. | |||
_new_ |
השופט סוקול | |||
|
|||
ראשית אני מודה לך על תשובתך המפורטת. לענין:א.התכוונתי שאילו הייתי שופט הייתי מרשיע אותו בהריגה. ב.רצוני לרדת לסוף דעתך. האם השופט יכול להוסיף אשמה לנאשם תוך כדי מהלך המשפט,מבלי שהתביעה הביעה רצונה להוסיפה לכתב האשמה המקורי?או שמדובר רק על העלמת או השמדת ראיות? ג.לדעתי, אתה קצת ''מגזים'', בחשיבות התוספת ''גברת''. ד.איני בקיא כיצד נקבע השופט שיכתוב את פסק וגזר הדין, וקבלתי את הרושם שגם אתה לא. מאחר ושני השופטים האחרים סמכו ידם על פסק הדין הייתי מתיחס לשלושתם ולא לשופט הבודד. במלוא הכנות,מתקבל הרושם ''שיש לך משהו'' כנגד השופט סוקול. | |||
_new_ |
השופט סוקול | |||
|
|||
א. אילו היית שופט - היית, מן הסתם, גם משפטן, ואז היית מגיע למסקנה מקצועית שלא ניתן להרשיע אותו בהריגה. (וספק רב אפילו אם ניתן היה להרשיעו בעבירת סיוע - אבל זהו דיון משפטי קצת מורכב). ב. כמו שאמרתי, ניתן להרשיע בעבירה גם אם התביעה לא נקטה עמדה בעניין (ואגב, השופט עשה כן במשפט הזה עצמו והרשיע את הנאשם בעבירת גרימת חבלה ברשלנות - למרות שהוא לא ביקש את חוות דעתה של התביעה (או ההגנה) בעניין. ד. יכול בהחלט להיות שמהבחינה הפורמלית אין הבדל בין השופטים באשר לאחריות לפסק הדין. אבל האחריות הפורמלית איננה מעניינת אותי, אלא האחריות הממשית. מבחינה מהותית - ולא פורמלית - קיים הבדל עצום ורב בין מי שכותב לבין מי שרק חותם. תחשוב על זה. ה. אילו קראת דברים נוספים שלי (ויש לא מעט) - סביר להניח שהיית יורד מהטענה שיש לי משהו נגד שופט כזה או אחר. ובכל אופן, מה שחשוב הוא אם הדברים שכתבתי תקפים. | |||
_new_ |
הנאשם הורשע בעברות חמורות יותר | |||
|
|||
בעבירה של גרימת מוות ברשלנות- עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין התשל''ז- 1977 (21 מקרים) ובעבירה של גרימת חבלה ברשלנות- עבירה לפי סעיף 341 לחוק העונשין, התשל''ז- 1977 (51 מקרים), ובעבירה של הסעת שוהה בלתי חוקי, עבירה לפי סעיף 12(א)(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי''ב-1952. ולא ,יצא זכאי כפי שמציג לנו המחבר מיצג שווא. תמוה הוא שהמחבר מתגולל רק על השופט סוקול ולא על עמיתיו שחתמו על פסק הדין, ביניהם אב בית הדין, השופט ברלינר. | |||
_new_ |
הנאשם הורשע בעברות חמורות יותר | |||
|
|||
בהנחה שאינך רואה מהרהורי לבך - היכן ראית את ה''מיצג שווא'' שאתה מייחס לי? היכן טענתי שהנאשם יצא זכאי? חבל שתחפש. בשום מקום לא טענתי זאת. לעניין למה דווקא השופט סוקול - ראה בתגובה למעלה. | |||
_new_ |
''מיצג שווא''? | |||
|
|||
אני דווקא לא התרשמתי מהמאמר שהנאשם יצא זכאי. כותב המאמר מבקר את הניסוחים של השופט בחריפות רבה (וממה שקראתי אני נוטה להסכים אתו), אבל בשום מקום לא ראיתי שהוא כותב שהנאשם זוכה. לי מפריעה, יותר מהניסוח בו השתמש השופט, המילה ''רשלנות'' המופיעה בהרשעה. איזו ''רשלנות'' יכולה להיות כאן? השופט קבע חד משמעית שהנאשם העלים ראיות. זו רשלנות? ככה סתם, לא בכוונה, הוא שרף את בגדי המחבלת? בפשעים פליליים לפעמים, במיסגרת של עיסקת טעון, או כשאין מספיק הוכחות, התביעה מוכנה להקל בחומרת העבירה באמצעות השימוש במונח ''רשלנות'', אבל כאן? אם אינני טועה קיים גם המושג המישפטי ''רשלנות פושעת'' (בארה''ב יש criminal negligence שזו עבירה מאוד חמורה). זה המינימום שהיה מתאים כאן. | |||
_new_ |
''ויהי בימי שפוט השופטים'' | |||
|
|||
כך מכנה התנ''ך את התקופה בתולדות עם ישראל שבין כיבוש הארץ ועד לכינון המלכות. זו היתה תקופה שבה לא היה שילטון מרכזי מסודר, תקופה שהתאפיינה ע''י עליות וירידות, תקופה בה שררה מידה לא מעטה של אנרכיה. לא מזמן קראתי דברים שיוחסו לשופט העליון לשעבר, לנדאו, על כך ש''תפקידם של השופטים הוא לשפוט ולא לשלוט'' (אינני ערב לכך שאלה היו המלים המדוייקות). לפי התאור במאמר ייתכן שגם לשפוט זה תפקיד גדול מדי עליהם. | |||
_new_ |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |