  
  
  
|
  בשם הפעוטות | ||||||
| יהודית מליק-שירן (יום חמישי, 18/08/2005 שעה 8:52) | ||||||
|
||||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  מדבר דמגוגיה תרחק |
|||
|
|||
בואו נעשה קצת סדר. אף בית חולים לא מעסיק „רופא רוצח”. רצח הוא נטילת חיים במתכוון. מוות הנובע מטעות, מרשלנות או ממזל רע אינו רצח. השימוש במונח „רצח” במקרים כאלה הוא דמגוגי ושקרי. „פעם היו עושים מבדקים ביד לראות אם ילד רגיש או לא לפניצילין. היום כבר לא עושים אותם, הרפואה כל כך התקדמה שאסור להפעיל שיקול דעת”. פעם היו עושים בדיקת רגישות לפניצילין לכל אחד שעמד לקבל פניצילין, לא רק לילדים. לאחר שהצטברו די עדויות שהראו שהבדיקה אינה כלי טוב לחיזוי רגישות, הוציא משרד הבריאות הנחיה בסביבות שנת 1983 להפסיק את בדיקות הרגישות. ביתר פירוט – היו אנשים שלא הראו בעיה בבדיקת הרגישות ופיתחו בכל זאת תופעות לוואי, והיו גם אנשים שבבדיקה היו רגישים לפניצילין ולאחר מכן התברר שהם יכולים לקבל פניצילין ללא בעיה. עד היום יש לי מטופלים שאצלם רשומה רגישות לפניצילין בתיק הרפואי על סמך תבחין עורי ישן, למרות שמאז הם הספיקו לקבל פניצילין על כל נגזרותיו. לאחרונה יש הרהורים לחזור לבדיקה, היות שהתברר שהתבחין בכל זאת יעיל לחיזוי היעדר רגישות קשה (כלומר – אם התבחין תקין, סביר שלא תהיה תגובה קטלנית). בכל אופן – אי שימוש בתבחין רגישות כיום נבע מהחלטה מקצועית שתחולתה היא כלל עולמית. מכת התביעות נגד רופאים שהכותבת מדברת עליה היא הסיבה העיקרית לכך שרופאים ובתי חולים כבר לא מפעילים שיקול דעת יצירתי לפתרון בעיות. ההנחיה לרופא היא לשקול תמיד איך ייראה המצב בבית המשפט אם מישהו יחליט לתבוע. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מדבר דמגוגיה תרחק |
|||
|
|||
זו לא דמגוגיה, אלו הפצעים של החיים. בדרך כלל פצעים מגלידים, אבל פצעים מהסוג הזה לעולם לא יכולים להגליד. אני מבינה את רגישותך לנושא כי אתה רופא במקצועך, אני מגישת עזרה ראשונה בכירה בבתי-הספר באיזור המרכז. שנינו רגישים לאמת ושנינו עוסקים בדילמה הזאת. אין ספק שהיא כואבת. אם לא היית רגיש לעיסוקך לא היית מגיב כך. אך בוא לא נתעלם מהעובדות: מרדים בכיר נזקק לסם מסויים והפך לצרכן סמים, כאשר הכתבה התפרסמה בעיתון,בית החולים הקיא אותו משורותיו. ישנה ילדה קטנה שהיתה מאושפזת בבית החולים וולפסון בחולון שאף גוף ממשלתי לא רצה לשלם את שהותה בבית החולים וגם לא לחפש אחר מוסד שיקומי שיטפל בה. רק לאחר רעש עיתונאי בכתובים ובאמצעי התקשורת המדיה וכו' נמצא מקום שיקומי לילדה הקטנה שהפכה לצמח. ככה זה עובד בארץ שלנו. זה לא עניין של דמגוגיה. רופא נשבע להציל חיים אבל קורות טעויות אנוש בשטח ואיך אפשר אחר כך להתבונן בעיני המשפחה הכואבת? זו השאלה שמטרידה אותי. פעם היו גם בודקים את מנות הדם הנתרמות ובכל זאת ילד בן תשע שהגיע לעולם אחרי עשרים שנות טיפולי הפריה. הריון אחד שהצליח מכל הנסיונות. כמה ימים אחרי לידתו עבר ניתוח לתיקון מום בלבו. אחת ממנות הדם שהוזרמה לגופו היתה נגועה באיידס. לעתים מנה קטנה עושה נזק גדול. ושנינו יודעים שלא תמיד הכל חלק בבתי החולים יש גם רשלנות רפואית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מדבר דמגוגיה תרחק |
|||
|
|||
המשפט „מה חובתו של בית החולים מבחינה מוסרית להעסיק רופא רוצח או להתעלם מכאב המשפחה?” הוא דמגוגיה טהורה. אין שום מקרה שבו מעסיק בית חולים ביודעין רופא רוצח. אין שום מקרה שבו רופא שהורשע ברצח ממשיך לעסוק במקצועו. אפילו ד''ר ג'ק קבורקיאן, רופא אמריקאי שהרג חולים על פי בקשתם, הושם מאחורי סורג ובריח. אין שום ספק שיש טעויות במפגשים בין חולים לרופאים, וגם כאן כתבנו על כך, למשל: דיון 555 קטע שני. את מנות הדם הנתרמות בודקים גם כיום לצהבת B, צהבת C ואיידס. אינני מכיר את המקרה שעליו מדובר וקישור לפרטי המקרה יעזור. „רופא נשבע להציל חיים אבל קורות טעויות אנוש בשטח ואיך אפשר אחר כך להתבונן בעיני המשפחה הכואבת?” התשובה בגוף השאלה. לענייננו: אני רואה, להערכתי, כ-1000 חולים בחודש. אני עוסק ברפואה מזה 20 שנה ועד שאצא לגמלאות יעברו עוד 22 שנה. עד היום הייתי מעורב בכרבע מיליון מפגשי רופא-חולה ועד תום הקריירה שלי אני אמור להגיע לחצי מיליון מפגשים. בלתי אפשרי שבחצי מיליון מפגשים לא אעשה שום טעות. זעקות הקרב והתביעה לדם בכל מקרה שבו לא הושגה התוצאה המקווה אינן משרתות את הציבור. במקרה של התינוקת שקיבלה פניצילין, עד כמה שהצלחתי להבין מהמעט שפורסם, לא היתה כל רשלנות. רק מזל רע. זה לא הפריע לך להזכיר זאת בנשימה אחת עם רופאים-רוצחים. אבל זה השיח הציבורי הכללי שלנו. ישעיהו לייבוביץ דיבר על יהודו-נאצים, גדעון ספירו סיפר עד כמה דומה גבורת המחבלים בג'נין לסיפור מרד גטו וארשה, חלק המתנחלים משווים את פינויים לשואת יהודי אירופה וכעת מי שנתן פניצילין לילדה עם חום גבוה הגיע לדרגת ההשוואה עם ד''ר יוזף מנגלה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מדבר דמגוגיה תרחק |
|||
|
|||
אבל זה השיח הציבורי הכללי שלנו. ישעיהו לייבוביץ דיבר על יהודו-נאצים, גדעון ספירו סיפר עד כמה דומה גבורת המחבלים בג'נין לסיפור מרד גטו וארשה, חלק המתנחלים משווים את פינויים לשואת יהודי אירופה וכעת מי שנתן פניצילין לילדה עם חום גבוה הגיע לדרגת ההשוואה עם ד''ר יוזף מנגלה. ד''ר רבינוביץ,אתה מקצין את העניין. אני דור שני לניצולי שואה,שאיבדו את משפחותיהם,באושוויץ,טרבלינקה,מטהאוזן,גוזן. אני לא מקבלת את ההשוואה הזאת, בגלל הרגישות שלי לעניין. נראה לי שנסחפת מאוד בנושא הזה.ד''ר מנגלה עקר לדודתה של אמי ז''ל את הרחם בעודה בהריון. הפצע שלי מהשואה לא ניתן לעמעום. לא אמרתי שהרופאים שלנו הם רוצחים ומגיעים לדרגת שפלות פושעת כמו ד''ר מנגלה. אך יש לשים לב במקום בו מצילים חיים ויש אור ואהבה גם ניטלים חיים וזו עובדה המתפרסמת השכם והערב בעיתונים. אני לא המצאתי את זה. הכל כתוב. גם גורל כתוב מלמעלה. אני מבקשת שתשים גבולות לדברים שאתה כותב. נכון זו מדינה דמוקרטית ויש בה חופש ביטוי אבל עם פרופורציה ואתה נחשב לאדם חושב ולא משתלח | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מדבר דמגוגיה תרחק |
|||
|
|||
''אפילו ד''ר ג'ק קבורקיאן, רופא אמריקאי שהרג חולים על פי בקשתם, הושם מאחורי סורג ובריח.'' לא בדיוק? קבורקין הועמד למשפט מספר פעמים על עזרה עקיפה למתאבד, ופעמים מספר יצא זכאי, והמשיך ב''פועלו'' עד שהגיע יום דינו!! להוציא זאת, אני מקבל את התגובה שלך ברובה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קבורקיאן |
|||
|
|||
לא ידעתי שהוא הועמד לדין לפני אותו משפט. ד''ר קבורקיאן הציג את עצמו כמבצע „המתות חסד”, למרות שבחלק מהמקרים ההמתה היתה בשל סיבות מוזרות, ובמקרים מסויימים כנראה אף לא היתה אבחנה ברורה. דווקא במקרה בו הוא הורשע, היה מדובר בהמתת חסד קלאסית. חולה ALS שהיה משותק לחלוטין, אך בהכרה מלאה, ביקש להתאבד. סביר שאם רופא אחר היה ממלא את בקשתו של החולה היו נעשים מאמצים להימנע ממיצוי הדין. אבל בשלב הזה קבורקיאן כבר הגיע למצב שבו הוא עלה להרבה אנשים על העצבים. את המתת החסד הזו דאג לצלם וגם להפיץ את הסרט. הוא הועמד לדין דווקא על המקרה הזה, משום שהעדויות היו ברורות וחותכות במיוחד. עדת ההגנה המרגשת ביותר היתה אשתו של המנוח שהעלתה על נס את מעשהו של קבורקיאן. השופטת לא השתכנעה וקבורקיאן נדון למאסר של 10-25 שנים. קבורקיאן בן ה-77 יהיה זכאי לבקש שיחרור מוקדם בעוד שנתיים. בישראל המית פרופ. אבינועם רכס, מנהל המחלקה הנוירולוגית בבית החולים הדסה בעין-כרם, חולה באותה מחלה שביקש למות. רכס פנה לבית המשפט כדי שיורה לו מה לעשות. בית המשפט הורה למלא את רצונו של החולה וההנשמה המלאכותית הופסקה על ידי רכס. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קבורקיאן |
|||
|
|||
''את המתת החסד הזו דאג לצלם וגם להפיץ את הסרט.'' במקרה זה, ניתן לומר 'מפיץ פועלו משלם בזמנו'!(קבורקין) דר. אבינועם רכס נהג על פי משורת הדין. ישר כח. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מדבר דמגוגיה תרחק [•] |
|||
|
|||
[• הוסרו כינויים בלתי ראויים. המערכת] רשלנות רפואית היא גורם התמותה מספר 1 בישראל. גורם התמותה ה2 הוא תאונות עבודה. תאונות דרכים במקום ה 3. רופאים הם כמו ארגון פשע.כאשר רוצחים אדם בסיציליה באמצע הרחוב לעיני אלפי אנשים,כאשר המשטרה מגיעה לאול שאלות אף אחד לא ראה ולא שמע שום דבר. כאשר רופא אחראי לרשלנות,אף רופא אחר לא ראה ולא שמע,לרבות אלה שהיו עימו בחדר הניתוח? מדוע אסור לחולה לדעת מי שהה בחדר הניתוח בזמן שנותח? למה זה סוד צבאי? למה אסור לחולה לקבל קלטת וידאו של מה ארע בזמן הניתוח? אם הכל בסדר,מה יש להסתיר? רופאים מצפים לכבוד ויקר בשל העובדה שהם מצילים חיים,אבל מסרבים לשלם כאשר הם נוטלים חיים. אין כבוד,כוח או סמכות ללא אחראיות נלווית. השאיפה של רופאים לקבל קרדיט על הצלת חיים אבל להתנער מטעויות,מבישה ומגוחכת. כמה רופאים איבדו את הרשיון שלהם בעשור האחרון? כמעט אפס. פרופ' רחמילביץ' קיבל במתנה תכנית טלויזיה בנושא בריאות במקום לאבד את הרשיון לצמיתות. למה? הוא בצבע הנכון,עם הדעות הנכונות ועם הקשרים הנכונים. פרופ' בן רפאל,שאב ממטופלות ביציות בכמות כפולה מזו שהוסכם עליה.את מה ששאב בלא ידיעת המטופלות,מכר בכסף להשתלת ביציות.איך הוא לא יושב בכלא? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מדבר דמגוגיה תרחק [•] |
|||
|
|||
> „רשלנות רפואית היא גורם התמותה מספר 1 בישראל” מניין המקור לסטטיסטיקה המעניינת הזו? חשבתי שגורם המוות מספר אחד הוא מוות משיעמום כשקוראים הודעות אינטרנט אידיוטיות. > „מדוע אסור לחולה לדעת מי שהה בחדר הניתוח בזמן שנותח? למה זה סוד צבאי? למה אסור לחולה לקבל קלטת וידאו של מה ארע בזמן הניתוח? אם הכל בסדר,מה יש להסתיר?” לא רק שלחולה מותר לדעת מי שהה בחדר הניתוח, הוא מקבל את המידע הזה באופן אוטומטי עם דו''ח הניתוח. לעתים משתחרר המטופל מבית החולים כשבידיו רק סיכום מחלה ללא דו''ח ניתוח מפורט, אבל הוא בהחלט יכול לבקש את דו''ח הניתוח. בית החולים רשאי לכל היותר לגבות ממנו תשלום על צילום המסמך. > „אין כבוד,כוח או סמכות ללא אחראיות נלווית.” בעיקרון אתה צודק, אבל יש חריגים. לדוגמא – אתה יכול להשמיץ כאוות נפשך ולהסתתר כפחדן מאחורי כינוי סתמי באינטרנט. כלומר – נותנים לך במה מכובדת לומר מה שאתה רוצה, אבל אתה לא מוכן לקחת אחריות על מה שאתה אומר. > „כמה רופאים איבדו את הרשיון שלהם בעשור האחרון? כמעט אפס.” אינני יודע. השמות שעולים במוחי מהזמן האחרון הם ד''ר פונטוס מסורוקה ופרופ. יקירביץ' מאיכילוב. > „פרופ' רחמילביץ' קיבל במתנה תכנית טלויזיה בנושא בריאות במקום לאבד את הרשיון לצמיתות.” מי שמחליט אם לקחת ממנו את הרשיון או לא הוא לא זה שמעניק תוכניות טלוויזיה. עליך לבוא בטענות למי שהחליט שהוא מספיק אטרקטיבי להגיש תוכנית (אין לי מושג מה טיבה של התכנית ולא ידעתי על קיומה עד כה, אבל פרופ. רחמילביץ' הוא אדם מעניין). תיק החקירה בעניינו של פרופ. ציון בן רפאל נסגר על ידי הפרקליטות: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2724416,00.h... . מי שהתלונן במשטרה וגרם מלכתחילה לפתיחת תיק החקירה היה המעסיק של פרופ. בן-רפאל, קופת חולים כללית. שורה של רופאים חתמו על עצומה הקוראת לקופת חולים הכללית לא להחזירו לעבודתו והוא אכן פוטר מקופת חולים כללית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מדבר דמגוגיה תרחק? |
|||
|
|||
כל ה''עובדות'' שאתה כותב כאן הן דברי הבל אבל לשיא השקר אתה מגיע בקביעות שלך כי ''רשלנות רפואית היא גורם התמותה מספר 1 בישראל. גורם התמותה ה2 הוא תאונות עבודה. תאונות דרכים במקום ה 3.'' לא 1 לא 2 ולא 3 נכונים | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בדיוק להיפך ממה שטענת |
|||
|
|||
רופאים הם בני אדם, ולכן בלתי אפשרי שלא יטעו מדי פעם. מצד שני אין ספק שהעומס הבלתי סביר המוטל על רופאים זוטרים ( כאשר הבכירים משקיעים את מרצם בקליניקה הפרטית), בתוספת העדר תקנים היא מרכיב משמעותי בהעלאת מרכיב הרשלנות בטיפול. מרכיב הרשלנות יכול להיות קטלני, ולעיתים קרובות הרבה יותר, ''סתם'' לגרום לחולה נזק בלתי הפיך. מכת התביעות לא רק שלא מועילה אלא גרמה לפיתוח ה''רפואה המתגוננת'' שהיא רעה חולה אשר רבים מספור סובלים מתוצאותיה. לדעתי יש להגביל את מרחב האפשרויות לתביעה למקרים ברורים של רשלנות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בדיוק להיפך ממה שטענת |
|||
|
|||
אכן רופאים הם בני-אדם. אך כשצריך לקחת אחריות, מעטים הם אלה שיכולים להתבונן אל טעותם האנושית המייסרת ולומדים לחיות איתה. אחרים זורקים את הרפש על אלה שיודעים כמותם את האמת ומנסים למזער אותה. זו התופעה שמתרחשת בארצנו הקטנה ויפה מאוד שהגדרת אותה''רפואה מתגוננת''. זו רעה חולה. והרעה היותר חולה היא סטיה מהנושא המהותי הבעייתי של הכתבה הזו. פרופ' בן רפאל לא ישב בכלא, נכון הובא למשפט וקיבל קידום להיות מנהל מחלקת נשים ויולדות בבה''ח השרון. למה זה כך? כי אושיות הצדק בארץ נגועות בשחיתות. קראתי את התגובות של כל האנשים שהתייחסו אל הנושא שהועלה בכתבה. ואני רוצה לומר לכם שהתאכזבתי מרמת ההתייחסויות וההתכתשויות המילוליות שלכם. בואו נעשה סדר בדברים: גורם התמותה הראשון בארץ הינו תאונות הדרכים. גורם שני בארץ הינו מחלות גוף ונפש , זיהום נגיפי ש''חוטפים '' מאישפוז ממושך בבתי-חולים. גורם שלישי תאונות עבודה(סרטן מה''כור'' בדימונה. סרטן מימי נחל הקישון) גורם רביעי הינו התמכרות לסמים, אלכוהול ועישון, גורם חמישי איבוד לדעת של בני-נוער ומבוגרים וגורם ששי נובע מרשלנות רפואית. וזה נושא הכתבה למי ששכח. אני יודעת שהרופאים בארץ עובדים מאוד קשה. לא רק משמרת אחת אלא שתיים בשביל להביא משכורת מכובדת הביתה. אבל ישנם רופאים שהזלזול בחיי בני- האדם הפך אצלם ללחם חוק, העיקר שיש להם שם. על שם ומוניטין צריך לשמור, צריך להאבק כדי שלא יהיה דופי במיומנויות של אדם שהוא משמש כרופא.ואם נעשתה טעות אנחנו בני-אדם, הגדולה של רופא כזה שעשה טעות לבוא ולהגיד טעיתי-אני אנושי. אבל ברגע שצובעים את המציאות שלנו בצבעים של רוגע ושלווה אז מבצבץ ועולה השקט שלפני הסערה. כאב המשפחה! כאבו של הרופא! כאבו של הציבור. זו היתה הסוגיה ואתם הרחקתם לכת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שורש הרע הוא בכך |
|||
|
|||
שבארץ כמעט ולא ניתן למצוא רופא שיהיה מוכן להעיד נגד רופא אחר בתביעות של רשלנות רפואית. זה נחשב כ''נוגד את האתיקה'' של המיקצוע. בארה''ב המצב הוא הפוך בצורה קיצונית. יש הרבה רופאים שחיים מזה, שכל עיסוקם הוא מתן ''עדות של מומחה'' בתביעות כאלה. התוצאה היא שיש כאן מבול של תביעות שלמעלה ממחציתן חסרות שחר. בתי המישפט פוסקים פיצויים בסכומי עתק (התשלום ל''עד המומחה'' הוא ע''פ רוב בהתאם לגובה הפיצוי) מה שמייקר את הרפואה בצורה משמעותית. רופאים נאלצים לשלם פרמיות לביטוח נגד תביעות בסכומים שלא מן העולם הזה, וישנם תחומים שרופאים פשוט נמנעים מלעסוק בהם (למשל יש הרבה גניקולוגים, אבל רק בודדים מתעסקים במיילדות Obstetrics). קשה מאוד לפסוק איפה יותר טוב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בדיוק להיפך ממה שטענת |
|||
|
|||
פרופ. בן רפאל לא ישב בכלא, משום שהתיק נסגר על ידי הפרקליטות. קופת החולים, שהעסיקה אותו, היא זו שהגישה את התלונה מלכתחילה, ומי שלחץ להדיחו מתפקידו היו עמיתיו הרופאים. את הדבר הזה כבר כתבתי למעלה. להאשים את המערכת הרפואית בכך שהוא לא יושב בכלא מבלי להתייחס למשפט הזה הוא מעשה לא הגון. אינני יודע מאין לקחת את סטטיסטיקת התמותה שהבאת בהודעתך. בכל אופן, אם „מחלות גוף ונפש” קיימות כקטגוריה יחידה ללא פירוט, סביר שהן במקום הראשון. הדעה המקובלת היא שמחלות לב וכלי דם הן גורם התמותה הראשון וכלל מחלות הסרטן נמצאות במקום השני. תאונות דרכים הן, כנראה, במקום השלישי, ואם בודקים תמותה בקרב צעירים, הן כנראה במקום הראשון. אני מוכן בהחלט לקבל דעה אחרת אם היא מגובה בנתונים כלשהם. | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי