פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_3065

שוויון, שיווי זכויות וייצוג שווה
ישראל בר-ניר (יום שלישי, 20/09/2005 שעה 8:06)


שוויון, שיווי זכויות וייצוג שווה

ד''ר ישראל בר-ניר

מאמר ראשון בסידרה



לאחרונה התקבלו בכנסת שני חוקים העוסקים במעמד האישה בפוליטיקה הישראלית. האחד מבטיח למפלגה בה יש ''מעל 30 אחוזי ייצוג'' לנשים תוספת מימון מהמדינה במסגרת חוק מימון מפלגות, והשני מבטיח לנשים ''ייצוג שווה'' בכל צוות משא ומתן מדיני-בטחוני (בהצעת החוק מדובר על ''ביטוי הולם'' לנשים ממגוון קבוצות באוכלוסייה בצוותי משא ומתן מדיני-בטחוני ובוועדות ציבוריות).

את קבלת החוק הראשון הגדיר רמי נוידרפר כ''יום שחור'' לדמוקרטיה, במאמר שפירסם כאן ב-‏7 ביולי. תגובתו של רמי נראית לי קצת מוגזמת, אם כי אני מסכים עם התוכן של דבריו. לדעתי, יותר מכל דבר אחר, קבלת שני החוקים משקפת טיפשות וחוסר הבנה של ערכים יסודיים, דבר שבעצם לא צריך להפתיע כאשר מדובר בחברי הכנסת.

שני החוקים האלה, לא רק שהם מיותרים לחלוטין, אלא שהם גם פתח לצרות ולשחיתות. כלל ידוע, כמעט ''חוק טבע'', הוא ה''חוק של התוצאות להן לא התכוונת'' (The Law of Unintended Consequences). הכלל הזה פועל במידה כזאת או אחרת בכל תחומי החיים, אבל תוצאותיו בולטות במיוחד בפוליטיקה. כמה שלא תהיה חכם, וכמה שלא תתאמץ, אף פעם אינך יכול לחשוב על כל האפשרויות, ובמרבית המקרים דווקא מה שלא חשבת עליו הוא מה שיקרה בפועל. כמה שלא תהיה מתוחכם בניסוחים ובהגדרות תמיד יתברר לך בדיעבד שלא כיסית את הכל. כמעט תמיד מתברר לאחר מעשה שהגדרות שבמבט ראשון נראו לכאורה מדוייקות וחד משמעיות ניתנות לפרוש בצורה שונה (לעתים אפילו הפוכה) מזאת אליה התכוון המחוקק, או שההגדרות מעורפלות וכוללניות מדי, או שיש מקרים ש''נופלים בין הכיסאות'' (לאקונות). על הנושא הזה לבד אפשר לכתוב עבודת מחקר שלמה. להמחשת האבסורדיות שבחקיקה הנוכחית, אסתפק כאן בשתי דוגמאות.

בחוק הראשון מדובר על ''30 אחוזי ייצוג''. מישהו מוכן להסביר מה זה בדיוק? 30 אחוזים ממה? 30 אחוזים ממספר נציגי המפלגה בכנסת? 30 אחוזים ממיספר המועמדים ברשימה שהוגשה לוועדת הבחירות? 30 אחוזים ממספר המועמדים במקומות ריאליים ברשימה שהוגשה לוועדת הבחירות? ובמקרה האחרון – איך קובעים מה הם המקומות הריאליים? אלה רק מקצת מהאפשרויות איתן יצטרך להתמודד החשב במשרד האוצר לפני החתימה על הצ'ק. זו לא סתם סמנטיקה, יש לזה משמעות פרקטית. נניח לצורך הדיון שיוסי ביילין צופה שמפלגתו החדשה תזכה בבחירות הבאות בשלושה או בארבעה מנדטים (הוא בטח מקווה ליותר, אבל אפילו הוא מספיק ריאלי לדעת שאם יזכה ביותר מחצי תריסר זה יהיה נס). מה מונע ממנו להגיש לוועדת הבחירות רשימה של 120 מועמדים, כשכל המקומות החל ממס' 60 ועד 120, מאויישים ע''י נשים. זה הרבה יותר מ 30 האחוזים הנדרשים לפי החוק. הרי לכם כיצד בהינף קולמוס קופת המפלגה מתעשרת בעוד כמה עשרות (אולי מאות) אלפי שקלים. הכל כאן חוקי, ישר וכשר למהדרין. לא קשה לפתח ווריאציות על התרגיל הזה.

בחוק השני מדובר על ''ייצוג שווה'', על ''ביטוי הולם'' ועל ''מגוון קבוצות באוכלוסייה''. שוב, מה זה בדיוק? האם ''ייצוג שווה'' משמעותו שוויון מספרי אחד כנגד אחד? אם זאת אכן הכוונה, מה הדין כאשר בצוות המשא ומתן המדיני-ביטחוני או בוועדה הציבורית יש מיספר אי זוגי של חברים? דבר נוסף, לגופים כאלה (צוותי משא ומתן מדיני-ביטחוני או וועדות ציבוריות) יש בדרך כלל יושב ראש. האם היו''ר יהיה ממין זכר או ממין נקבה? או שאולי ''ייצוג שווה'' משמעותו שיהיו שניים? ועל רוטציה כבר דיברנו? אני אפילו לא מנסה להתמודד כאן עם ''ביטוי הולם'', אבל ''מיגוון קבוצות באוכלוסיה'' – זה דווקא נשמע מעניין. יש כמעט אין סוף אפשרויות לפילוח של אוכלוסיה. אני מוכן לחתום שיותר מ-‏90 אחוזים מבין האפשרויות האלו כלל לא עלו על דעתם של אלה שניסחו את החוק.

ולסיום הקטע, מישהו מוכן להסביר לי למה הזכות ל''ביטוי הולם'' של ''מגוון קבוצות באוכלוסייה'' שמורה לנשים בלבד? למה לגברים זה לא מגיע?

לא חשבתי על זה עד היום, אבל אולי לזה התכוון הנביא כאשר אמר עַמִּי נֹגְשָׂיו מְעוֹלֵל, וְנָשִׁים מָשְׁלוּ בוֹ (ישעיהו פרק ג' פסוק י''ב).

אחרי ההקדמה (הקצת ארוכה) הזאת נעבור לנושא. בכוונתי להרחיב את הדיון מעבר לבעיה הספציפית של שוויון לנשים ולעסוק בשאלה היותר כללית של היחס למיעוטים בחברה המערבית. גם לא אצטמצם למה שנעשה בארץ בלבד. בעולם המערבי, ובארה''ב בפרט, זה נושא ''חם'' שמרבים לעסוק בו. העימות בין העולם המערבי והאיסלאם הביא לכך שנושא מעמדם של מיעוטים, ונשים בפרט, בחברה המוסלמית זוכה לתשומת לב מיוחדת. בחלק הראשון אנסה להבהיר מספר מושגי יסוד. אני חייב להדגיש שזה לא התחום שלי, והגישה שלי משקפת את זאת של ''האדם מן הרחוב'' (Lay person). אני חושב שזה נותן לי יתרון מסויים על ''מקצוענים'' מאחר ואינני שבוי בכבלי דוגמות ותיאוריות, ואני מסתכל על הדברים מנקודת מבטו של ''הלקוח'' ולא של ''המוכר''. אני לא מתיימר לתת כיסוי מלא לנושא (בשביל זה גם שנת לימוד באוניברסיטה לא תספיק), אבל הנושאים בהם אגע די בהם כדי לעורר דיון מעניין. בחלק השני, שיופיע כמאמר נפרד, אעסוק בנושא השוויון/שיווי זכויות למיעוטים בכלל, לנשים בפרט, ובאירגוני הפמיניסטיות.

המושגים ''שוויון'', ''שיווי זכויות'' ו''ייצוג שווה'' הפכו לחלק מהחיים המודרניים החל מתקופת המהפיכה הצרפתית, שחרתה על דגלה את הסיסמא ''חופש, שוויון, אחווה'' (Liberté, Égalité, Fraternité). למעשה לאורך כל המאה ה-‏19, הארץ היחידה בה סיסמאות אלו באו לידי ביטוי ממשי היתה ארה''ב, וגם שם זה לא היה מלא כי במשך רוב הזמן הזה העבדות היתה חלק מהחיים שם וגם אחרי ביטול העבדות, השחורים לא נהנו משוויון זכויות (המצב של אפליה ממוסדת של השחורים בארה''ב נמשך עד לאמצע שנות הששים של המאה העשרים). באירופה זה נשאר בגדר סיסמא בלבד. אמנם בצרפת ובאנגליה, ובמידה מסויימת גם בגרמניה ובאוסטריה, התושבים נהנו מאיכות חיים וממידה לא מבוטלת של חופש הפרט, אבל זה לא חל על כולם. אורח החיים הדמוקרטי השיוויוני כפי שאנחנו מכירים אותו היום, התחיל רק לקראת סוף המאה ה-‏19 ואת צורתו הסופית לה התרגלנו היום הוא קיבל למעשה רק אחרי מלחמת העולם הראשונה.

בחינה מדוקדקת של שלושת המושגים מראה שלא רק שהם אינם זהים אלא שגם אין בהכרח כל קשר ביניהם. ''שוויון'' הוא מושג מופשט שלא קיים במציאות. מרבים להשתמש בו לצורך ושלא לצורך. הוא מופיע למשל בהצהרת העצמאות של ארה''ב, בה נאמר ש''כל בני האדם נוצרו שווים'' (All men are created equal). אבל זה פשוט לא נכון. בני האדם אינם שווים. יש הבדלים בין בני אדם, יש הבדלים חיצוניים כמו מידות וכוח, יש הבדלים שכליים – יש טפשים ויש חכמים ויש גאונים, גברים אינם שווים לנשים וכו'. במאמר מוסגר כדאי לציין שמאחר ומופיעה שם המילה men יש ציניקנים הטוענים שבעצם זה לא חל על נשים... זה עורר את חמתן של הפמיניסטיות, שאצל מרביתן חוש הומור איננו הצד החזק כשזה נוגע לנושאים שלהן. באנגלית של המאה ה-‏18, המילה man היתייחסה ל''יצור אנוש'' ולאו דווקא לגבר.

''שיוויון'' לא קיים במציאות. לא בין בני אדם ולא בטבע. ושום חקיקה לא יכולה לשנות את זה. למעשה כשמדברים על ''שוויון'' הכוונה היא בדרך כלל ל''שיווי זכויות''. וכאן שוב אנחנו נתקלים בהבדלים סמנטיים. בשפה האנגלית יש הבחנה ברורה בין המושג Rights, אותו ניתן לתרגם כ''זכויות יסוד'' לבין המושג Privileges, אותו ניתן לתרגם כ''זכויות יתר'' או ''זכויות מוקנות''. בעברית אין הבחנה כזאת, ואנחנו משתמשים בדרך כלל במילה ''זכויות'' בשני המקרים, בלי לציין במפורש למה בדיוק הכוונה. להבחנה הזאת יש משמעות מעבר לסמנטיקה, כי אחת המוסכמות של משטרים דמוקרטיים היא ש-Rights אינן ניתנות לשלילה. באנגלית, בהצהרת העצמאות של ארה''ב זה בא לידי ביטוי במשפט men are endowed by their Creator with certain unalienable rights.

כשבנוסח העברי של חוק מופיע המונח ''שיווי זכויות'' בלי להגדיר בדיוק באלו זכויות מדובר, זהו מוקש זמן. יכול להיות שלמנסחי החוק זה נראה מובן מאליו למה הכוונה. יכול להיות גם שהדברים באמת מובנים מאליהם בנקודת זמן מסויימת, אבל בחוק ובבית המשפט אין ''מובן מאליו''. מה שלא כתוב ומוגדר בצורה חד משמעית ניתן לפרשנות, ופרשנות לא בהכרח תתאים למה שמנסחי החוק התכוונו אליו. במהלך הזמן גם מה ש''מובן מאליו'' לא תמיד נשאר כזה. שוב, זה נושא רחב מכדי שניתן יהיה לכסות אותו במלואו במאמר אחד כאן. אסתפק כאן בדוגמאות ספורות מארה''ב.

מנסחי החוקה של ארה''ב סברו בצדק שאין לסמוך על ''המובן מאליו''. לכן הם עיגנו את מה שהם ראו כזכויות יסוד ב Bill of Rights (עשרת התיקונים, או התוספות, הראשונים שהתקבלו ביחד עם החוקה מכונים Bill of Rights).

בתיקון השני מדובר על ''הזכות לשאת נשק'' (The right to bear arms) של האזרחים. מגילות שלמות נכתבו על התיקון הזה ואיך לפרש אותו, והנושא עולה על סדר היום חדשות לבקרים. מנסחי החוקה של ארה''ב דאגו לתעד את כל הדיונים שהתקיימו במהלך קבלת החוקה במסמכים המכונים The Federal Papers, כך שבדרך כלל יש מקורות מוסמכים עליהם ניתן להתבסס כשעולה השאלה מה היתה ''כוונת המחוקק''. במקרה הנוכחי נאמר בפרוש שהזכות לנשיאת נשק לא נועדה למטרות צייד, ספורט או הגנה עצמית בלבד, אלא גם (ויש הטוענים שבמיוחד) על מנת לאפשר לאזרחים להתגונן נגד השתלטות של שלטון רודני. אני מנסה לתאר לעצמי איך היו מגיבים במדינת ישראל אם מישהו היה מציע שיותר לאזרחים להחזיק נשק על מנת להגן על עצמם מפני שרירות לבו של השלטון, במיוחד בימים אלה. אבל לא על זה אני רוצה לדבר. התיקון מדבר על ''נשק''. אין בשום מקום הגדרה מה זה ''נשק'', כי אף אחד לא חשב שצריכה להיות הגדרה כזאת. הדברים נראו ''מובנים מאליהם''. בתקופה שהחוקה נכתבה זה באמת היה כך. היו בנמצא שלושה סוגים של נשק, היו רובים, היו אקדחים והיו תותחים – ארטילריה, שהיה ''מובן מאליו'' שהיא איננה מהווה נשק שאדם פרטי יחזיק בבית.

רובים עם מחסנית ובריח הניתנים לטעינה חוזרת (קראו להם repeaters) ונשק אוטומטי כמו מקלעים הופיעו על הבמה רק במלחמת האזרחים, כ-‏70 שנה אחרי שהחוקה נוסחה. היום אנחנו מכירים כלי משחית שמנסחי החוקה לא היו מסוגלים לחזות אותם. יש רובי סער, יש מקלעים – קלים וכבדים, יש תת מיקלעים, יש רימוני יד, יש מטולי רקטות, הרשימה כמעט אין סופית. סביר להניח שמנסחי החוקה לא התכוונו לכך שאדם פרטי יחזיק בבית מיקלע 0.5 או בזוקה לצורכי הגנה עצמית, או לכל מטרה אחרת. כדאי לבקר בתערוכות נשק כאן ולראות מה מוצע בהן למכירה חופשית (הדברים משתנים ממדינה למדינה, אבל זה לא מהותי). ברוב המדינות אדם אפילו לא צריך להוכיח שהוא אזרח. רשיון נהיגה, בדיקה שטחית שאין לו עבר פלילי ושהוא לא פסיכי, צ'ק או כרטיס אשראי והבן אדם יוצא חמוש מכף רגל ועד ראש, מוכן ומצוייד למלחמת העולם השלישית. ישנם פריטים שניתנים לרכישה בהזמנה בדואר, ועל מכירת תחמושת אין כל מגבלות שהן. להלכה, אפשר לתקן את החוקה ולשנות את הניסוח (התהליך הוא לא פשוט אבל הוא בהחלט בר-ביצוע), אבל מה יועילו חכמים בתקנתם? במקרה הטוב יתאימו את החוקה למצב של היום. מי יכול לנחש מה יהיה בעתיד? על משקל ''הראש היהודי ימציא לנו פטנטים'', התפתחויות טכנולוגיות אינן דבר שניתן לחזותו מראש. כמעט כל מילה שמופיעה בחוקה מהווה היום נושא למחלוקות ופרשנויות גם בשל התפתחות השפה וגם בשל השתנות הערכים – מה שהיה מובן מאליו בסוף המאה ה-‏19 איננו מובן מאליו, לפחות לא באותה משמעות, היום.

עומד על הפרק היום תיקון לחוקה שיאסור את שריפת הדגל האמריקאי כביטוי מחאה (עד היום בתי המשפט, כולל בית המשפט העליון, פסקו ששריפת הדגל הוא ביטוי מחאה המוגן במיסגרת חופש הדיבור ע''פ התיקון הראשון). התיקון הזה כבר אושר בבית הנבחרים ואין ספק שגם הסנאט יאשר אותו ושהנשיא יחתום עליו, ואח''כ זה יועבר למדינות לאישורן. אלא מה, מנסחי התיקון השתמשו במילה Desecration כשהגדירו מה אסור לעשות לדגל. זו מילה יפה מאוד ועושה רושם, הבעיה היא שהיא לא רלוואנטית בהקשר הנוכחי. זאת מילה שמשמעותה היא ''חילול הקודש'' והיא מתייחסת לסמלים דתיים או למוסדות או למבנים דתיים. אין בנמצא שום מילון של השפה האנגלית שנותן לה משמעות אחרת. אפילו השמרנים הקיצוניים ביותר לא יוכלו לטעון שהדגל הוא ''סמל דתי''. לעניות דעתי, פרנסה לעורכי דין ופתח לדיונים עד אין סוף.

רונלד רייגן
רונלד רייגן
בעת ניסיון ההתנקשות בחייו של רייגן, התגלה שיש לאקונה בחוקה. תהליך העברת השילטון שהיה מוגדר וחד משמעי כאשר נשיא מת לא כלל הנחיות ברורות למקרה שנשיא מתפקד איבד את יכולתו למלא את תפקידו מחמת פציעה, מחלה או חטיפה (הנשיא ווילסון היה חולה ומחוסר הכרה מרבית הזמן בשנת כהונתו האחרונה. רעייתו, ביחד עם מזכיר המדינה באותה עת, שמרו את זה בסוד מהציבור ופשוט לא אפשרו לאף אחד גישה אליו. הם ניהלו את המדינה עד למועד תום כהונתו). כדי למנוע שמצב כזה יחזור, בעקבות ניסיון ההתנקשות ברייגן (מצב בו נוצרו נסיבות דומות), התקבל התיקון ה-‏25 לחוקה, שנועד להסדיר את מעבר השלטון בנסיבות כאלה.

לגבי העברת השלטון מהנשיא לממלא מקומו, הדברים ברורים ומוגדרים היטב. דא עקא, באיזה שהוא שלב בתהליך נפלה טעות דפוס (מה שמכונה טעות של הבחור הזעצער) ובנוסח הסופי נשמטה האות S במקום אחד, מה שהפך ביטוי מסויים מלשון רבים ללשון יחיד. התוצאה היא שתהליך החזרה של הנשיא לתפקידו אחרי שהבריא (או ששוחרר במקרה של חטיפה) כבר איננו כל כך פשוט. למעשה לממלא המקום ישנה היכולת למנוע מהנשיא לחזור לתפקידו באופן שרירותי. הטעות התגלתה אחרי שהנשיא חתם על התיקון והוא כבר היה בשלב של אישור במדינות השונות. אף אחד לא רצה לעצור את התהליך כי זה היה מחייב להתחיל את הכל מבראשית, כך שהטעות הונצחה. זו פצצת זמן מתקתקת. זה עדיין לא קרה כי לא נוצרו הנסיבות שמחייבות את הפעלת התיקון הזה, ומאוד ייתכן שאם וכאשר זה יקרה, ממלא המקום לא ינצל את הלאקונה והמעבר יהיה ללא חריקות. אבל זה בכלל לא מובן מאליו. טום קלאנסי, באחד מהמותחנים שלו, מתאר סיטואציה כזאת, אם כי לא בדיוק על הרקע של התיקון ה-‏25. לטום קלאנסי כבר יש ''רקורד'' טוב – אחד המותחנים שלו חזה בצורה די קרובה את תקיפת מגדלי התאומים כמה שנים טובות לפני הארוע.

אם זה המצב בארה''ב כשיש חוקה כתובה בה יש הגדרות די ברורות של זכויות יסוד, מה ניתן לאמר על המצב במדינת ישראל שבה אין חוקה כתובה, וזכויות הפרט, או זכויות היסוד, אינן מוגדרות בצורה ברורה וחד משמעית? יתרה מזאת, ספר החוקים מכיל מספר לא קטן של עבירות המוגדרות בצורה מעורפלת אם בכלל. עניין זה לבדו יכול לרוקן מתוכן את כל המשמעות של ''שלטון החוק''. ברוסיה, לפני התמוטטות המשטר הקומוניסטי, היתה חוקה שעל הנייר היתה אולי המתקדמת ביותר בעולם. אלא מה, בספר החוקים שם הופיעה עבירה בשם ''חוליגניות'', שרק השופט היה מחליט מה זה. בשעת הצורך, גם הוראת השפה העברית הוגדרה כחוליגניות.

ובישראל יש חוק האוסר הסתה. מישהו מוכן להגדיר מה זאת ''הסתה''? תשכחו לרגע ימין או שמאל, תנסו לחשוב בלי קשר לנטיות הפוליטיות שלכם, איך מגדירים הסתה? ומה בקשר ל''העלבת עובד ציבור'' (עוד עבירה ייחודית לספר החוקים הישראלי)? מתי ביקורת על עובד ציבור הופכת להיות עלבון? איפה בדיוק הגבול? ומה עם ''גזענות''? שוב, תנסו להתעלות מעל לפוליטיקה, איך מגדירים ''גזענות''? מה מונע ממישהו להתייחס ל''שפוך חמתך'' בהגדה של פסח כאל ביטוי של ''גזענות''? המצב במדינת ישראל הוא שהפסיקה הסופית בשאלות כאלה נקבעת ע''פ שרירות לבו והשקפת עולמו של השופט. זה מצב הגובל באנרכיה, כי לסמוך באופן עיוור על כך ששופט ידע תמיד להפעיל שיקול דעת ולהתעלות מעל לשיקולים של רגע זה פשוט זה לא מציאותי. במקום מצב של ''וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים'', זה מצב של ''אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה'', מצב של ''וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח''. (במאמר מוסגר – אליצור ונסים, שמחתכם מוקדמת. אינני חוזר בתשובה ולא הפכתי דתי. אני ממשיך להיות אנטי דתי כמקודם. אני פשוט אוהב לצטט מהתנ''ך כשזה מתאים...).

שופטים, כולל שופטי בית הדין העליון, אינם מלאכי עליון. הם בסך הכל בני אדם עם כל החולשות האנושיות שיש לבני אדם. ההכשרה המשפטית שהם קיבלו, כמה שהיא לא תהיה מעולה, עדיין לא הופכת אותם לרובוטים חסרי רגשות, השקפות עולם ו/או נטיות פוליטיות. גם חוקים שנוסחו בצורה הכי חכמה (לדעת מנסחיהם) זוכים לא פעם אצל שופטים לפרשנות שהיא רחוקה מאוד מ''כוונת המחוקק'', מושג שהוא כלשעצמו מהווה לעתים קרובות סלע מחלוקת. חוק המכיל מלכתחילה הגדרות ומושגים הניתנים לפרשנות מהווה מתכון בטוח לצרות.
שני החוקים שהוזכרו בתחילת המאמר יביאו אולי סיפוק לכמה עסקניות פמיניסטיות ויאפשרו לחלק מהן לבנות קריירה, אבל מעבר לזה – רק צרות וכאב ראש.
את האפלייה נגד נשים, שהיא בעיה אמיתית, הם לא יפתרו.

אפליה של מיעוטים בכלל ושל נשים בפרט, היא עובדה. אין להתעלם ממנה. בעבר היא היתה הרבה יותר חמורה והמצב היום הוא הרבה יותר טוב בהשוואה למה שהיה לפני דור. אבל עדיין נותר הרבה מה לשפר. השאלה המרכזית היא, כמובן, איך להילחם בתופעה. חקיקה היא אחד הכלים. היא כלי יעיל לטיפול באפליה ממוסדת. אבל היא גם כלי ששימוש לא נכון בו יכול לגרום לעוולות אליהן לא התכוונו. לעתים תכופות חקיקה, במיוחד כזאת הנעשית בחפיף כדי לענות על צרכים של רגע, רק מחליפה אפליה אחת באפליה אחרת. יש מרחק רב בין חקיקה שנועדה לאסור או למנוע אפליה לבין חקיקה שנועדה להבטיח, או ''לשריין'', זכויות שהן לא בהכרח זכויות יסוד. מקובל היום להשתמש במושג ''אפליה מתקנת'' לתאור חקיקה או נוהלים שנועדו לתקן עוולות שנבעו מאפליה ממוסדת ולא ממוסדת בעבר, באמצעות מתן העדפה למיעוטים כאלה או אחרים (ונשים בכלל זה).

כמו בכל מקרה בו מנסים לתקן עוול אחד ע''י עוול אחר, גם כשזה עובד, זה יכול להיות רק פתרון זמני. אם לא יודעים מתי להפסיק, זה בדרך כלל מביא להרעה. בשפה האנגלית, אפליה מתקנת מכונה בשם הנייטראלי Affirmative action, אבל זאת מילת כיסוי (Euphemism) שמטרתה לכסות על ההשלכות השליליות של הגישה הזאת. הכינוי Reverse discrimination, הרבה יותר הולם וגם פחות מסתיר את הצדדים השליליים. בקרב הארגונים השונים ה''לוחמים'' לזכויות האזרח לא אוהבים אותו. בעבר, כשהנושא רק התחיל לתפוס מקום מרכזי בחברה האמריקאית, המושג המקובל היה ''הזדמנות שווה'' (Equal Opportunity) מונח שהוא הרבה יותר הולם גם מבחינה סמנטית וגם מבחינה מעשית. הגישה הזאת לא סיפקה את הרדיקלים בין הלוחמים לשוויון זכויות, כאשר מהר מאוד התברר ש''הזדמנות שווה'' איננה ערובה ל''הצלחה שווה''. הסיבה לכך היא בדיוק זאת שציינתי לעיל, ש''שוויון'' למעשה לא קיים במציאות.

''הזדמנות שווה'' פינתה את מקומה ל''אפליה מתקנת'', גישה שביסודה מנסה לכפות על החיים את מה שאין בהם, באמצעות חקיקה או באמצעות לחץ חברתי.

אפליה נובעת מסיבות שונות והיא יכולה לבא לידי ביטוי בצורות שונות. יש אפליה ממוסדת ויש אפליה סמויה. בראשונה הרבה יותר קל להילחם, וגם השימוש בחקיקה לצורך זה הוא בדרך כלל במקום. אפליה סמויה זה כבר סיפור אחר. להתגבר על אפליה סמויה זה לעתים משימה בלתי אפשרית, בייחוד במקרים בהם היא נובעת ממסורת, מדעות קדומות או קשורה באמונות דתיות. מה שמקשה כאן היא העובדה שישנם לא מעט מקרים בהם מתקיימת אפליה סמויה מבלי שלצד המפלה יש בכלל מודעות לקיומה.

לצורך המחשה למה כוונתי, ניקח דוגמא מהבית – את אותו חוק שדורש ''ייצוג שווה לנשים בכל צוות משא ומתן מדיני-ביטחוני'' ומדבר על ''ביטוי הולם לנשים ממגוון קבוצות באוכלוסייה בצוותי משא ומתן מדיני-ביטחוני ובוועדות ציבוריות''.

משה שחל
משה שחל
נעזוב לצורך הדיון את ''הוועדות הציבוריות''. עם מי ישראל מנהלת משא ומתן? עם ערבים. לא נראה הרבה יותר הגיוני, אם כבר מצאו לנכון לעגן בחוק את ההרכב של משלחות כאלה, במקום כל הבירבורים שנועדו לספק את האגו של כמה פמיניסטיות, לדרוש ''ייצוג הולם'' לדוברי ערבית? ואם הדרישה ל''ייצוג הולם'' נראית מוגזמת, לא מספיק חשוב היה לדרוש שלפחות אחד מחברי המשלחת יהיה דובר ערבית? ואינני מתכוון לסתם אחד שלמד את השפה. עם כל הכבוד לערבית של אנשים כמו אהוד יערי או אבא אבן המנוח, לצורך ניהול משא ומתן עם ערבים לא מספיק מישהו שרק מדבר ערבית, דרוש מישהו שגם חושב בערבית. המשלחת שיצאה לאוסלו היתה, כפי שניסחה זאת איזה פמיניסטית ב''מעריב'' לפני כמה חודשים, מורכבת כולה מ''גברים אשכנזיים עונבי עניבות''. חסרים דוברי ערבית המכירים מקרוב את אורח החיים וצורת החשיבה של הערבים בצמרת מפלגת העבודה או בשמאל הישראלי בכלל? הדמות הראשונה שעולה בדעתי היא משה שחל, הנמנה על חוג מקורביו של שמעון פרס. אדם משכיל, עורך דין מצליח, כיהן מספר קדנציות כחבר כנסת ואף היה שר בממשלה. ערבית היא שפת אימו ומידת יכולתו להבין לנפשם של בני דודנו היא כזאת שביילין אפילו לא יכול לחלום עליה (שוב, במאמר מוסגר, הוא אמנם לא אשכנזי, אבל הוא עונב עניבה...). והוא לא יחיד. במקום זאת כללו במשלחת אחד ששפת אימו היא דנית (נו טוף, המשא ומתן התנהל בסקנדינביה...).

דודו טופז
דודו טופז
הסיבה האמיתית שהמשלחת לא כללה את משה שחל, או מישהו אחר כמוהו, היא שלמעשה כלל לא חשבו על כך שיש צורך במישהו כזה, היא ההתנשאות הגזענית של האליטה של השמאל כלפי יוצאי עדות המזרח. המונח ''פרענק פארך'' (אני מתנצל על השימוש בביטוי המגעיל הזה) הוא בבחינת גירסא דינקותא אצל מרבית האינטליגנציה של השמאל באקדמיה ובפוליטיקה (זוכרים את ה''צ'חצ'חים'' של דודו טופז? ואת התבטאותו של מוטה גור המנוח באסיפת בחירות ''נדפוק אתכם [יוצאי עדות המזרח] כמו שדפקנו את הערבים''?) כל צמרת מפלגת העבודה עמדה על הבמה והריעה לדודו טופז. היחס הזה ליוצאי עדות המזרח הוא דוגמא למה שכניתי כאפליה, או גזענות, סמויה. כמעט בלתי אפשרי להילחם בה מפני שייקח לך אין ספור שעות של דיונים עקרים רק כדי לעורר את המודעות לקיומה אצל הנוגעים בדבר. פרס או ביילין או כל אחד אחר שהיה לו מה לאמר בקביעת הרכב המישלחת לאוסלו, לעולם לא יודה שזאת היתה הסיבה, ואין לי ספק שהם גם מאמינים בכנות שזה כך. אבל כמו שאומרים, המבחן הוא בתוצאה...

בכוונה הבאתי דוגמא של אפליה סמויה שאיננה כלפי נשים. אפליה כזאת קיימת בהרבה תחומים כלפי נשים כמו שהיא קיימת כלפי קבוצות אוכלוסיה אחרות. אפליה כזאת נובעת מדעות קדומות, ממסורת ולעתים משיקולי נוחיות גרידא. היכולת להתגבר עליה באמצעות חקיקה היא מוגבלת במקרה הטוב.

אפליה ממוסדת איננה בהכרח משהו המעוגן בחוק. בהרבה מקרים היא קיימת כ''הבנה'', Gentlemen’s Agreement, (היה ספר, ובעקבותיו סרט, בשם הזה, שעסק באנטישמיות בארה''ב בשנות הארבעים של המאה הקודמת). אפילו כיום ניתן למצוא בארה''ב מקומות בהם גברים ונשים המכהנים בתפקידים זהים אינם מקבלים שכר זהה (בישראל למיטב ידיעתי הנוהג הזה לא קיים יותר. בעבר זה היה, ועדיין יש אנשים החושבים שכך זה צריך להיות). גם אפשרויות הקידום אינן זהות לשני המינים. זה חל לא רק על נשים. זה חל גם, ולפעמים אף במידה יותר חמורה, על מיעוטים אתניים שונים (שחורים במיוחד). זה לא מופיע בכתב בשום מקום, ולמרות שהיום החוק אוסר תופעות כאלה, הנוהג הזה עדיין קיים בהרבה מקומות.

זה הכל להפעם. ההמשך במאמר הבא.







http://www.faz.co.il/thread?rep=66479
בנושא הנשים מדובר ביצירת פרוילגיות
חזי (יום רביעי, 21/09/2005 שעה 8:28)

כתיבת מאמרים ארוכים מרתיעה את הקוראים, ומקטינה את ההתיחסות אליהם.

נכון שמדברים על נסיון לעשות ''שויון'' בתחומים שאין בהם שויון.

זו מהותו של הטבע. כאשר דברים שונים, ההכרח הוא שלא יהיו שוים.

בנושא הנשים, הגענו למצב שארגוני הנשים עברו מזמן את מה שאפשר לכנות ''שויון'' והן צוברות יותר ויותר כוח ביצירת פרוילגיות אשר מעבר לשויון.
זה מתחיל להגיע לאבסורדים שיוצרים עיוותים חמורים בחברה שאנו חיים בה.

זה מתחיל לפגוע בנשים עצמן, והן עדיין לא הפנימו את העובדה הזו.
מספיק לראות ברחוב את הבחורות והנשים כאשר הן נאבקות לזכות בכל גבר פנוי, כאשר הן מציגות את עצמן כאבזר מין משובח יותר מאשר האחרות.
המחשופים הולכים וגדלים, שכבות האיפור הולכות ומתעבות.

אחוז הנשים הגלמודות הולך וגדל.

היום יותר מתמיד, מתקשה בחורה ''לתפוס'' חתן, כי באמת הבחור צריך להיות לא שפוי כדי להשתעבר לכל חייו לפרנסת האישה, תשלומי משכנתא ועוד ועוד...

מתי יפנימו ארגוני הנשים את השלכות המצב החדש שהן יצרו נוצר ?

http://www.faz.co.il/thread?rep=66486
המאמר ארוך אבל כתוב היטב ומענין
צדק (יום רביעי, 21/09/2005 שעה 19:12)
בתשובה לחזי

קראתי לפני שנים רבות על תנועת נשים בארה''ב שנמאס להן מהמעמד החדש שנכפה עליהן,
והן מבקשות לחזור ולהיות נשים רגילות.
הן רוצות שהגבר יפתח להן את הדלת ויכין את הכסא עבורן,
ויקום כשהאשה נכנסת ויוצאת, ויחמיא לה מבלי לחשוש מתביעות.
הן רוצות שהגבר ישלם עבור הבילוי המשותף ולא חצי חצי.
כשהן תתחתינה הן רוצות להיות עקרות בית בלבד ושהבעל יפרנס.

הן טוענות שהפמיניסטיות גרמו לנשים עוול גדול ודרדרו את מצבן,
נשים מעטות מאד הרויחו מהפמיניזם ואלו נשים שממילא היו מסתדרות בלעדיו,
הרי נשים חזקות היו לאורך ההיסטוריה כולה והן לא היו זקוקות לתנועות.
רוב הנשים סובלות כי הגברים חוששים מתביעות על כל מילה,
הכבוד לנשים הדרדר, האשה חייבת לעבוד גם בבית וגם בחוץ,
ואפילו ההיריון אינו מפסיק את העבדות,
מה שלא היה לפני הטירוף הפמיניסטי,

http://www.faz.co.il/thread?rep=66488
לפעמים גם צדק צודק
ישראל בר-ניר (יום רביעי, 21/09/2005 שעה 22:33)
בתשובה לצדק

מומלץ לקרוא בקשר לכך את הקישור הבא:


http://www.faz.co.il/thread?rep=66498
A long, boring and redundant article..
Divrey Hayamim (יום חמישי, 22/09/2005 שעה 8:52)
בתשובה לצדק

אני חושבת שהתנועה הפמניסטית שלמעשה התחילה בארה''ב בשנות ה 30, הטילה אור על ההפליה המינית. נשים טענו, ובצדק, שאין להן צ'אנס בשוק העבודה, בפולטיקה, מוסדות השכלה גבוהה וכ''ו בשל היותן נשים. וזה לא צודק ואכן חל תיקון בחוקה האוסר הפליה בגלל מין. זה לא אומר שכל הנשים יוצאות לעבוד או רצות לבחירות או מתגייסות למרינס. זה רק אומר שאם אשה בוחרת לעבוד מחוץ לבית או ללמוד באוניברסיטה, מכללה או בקריירה צבאית, הרי יש להתייחס אליה באופן הוגן. בהרבה מקרים לבחורות אין ברירה והן חייבות לעבוד כי משכורת אחת לא מספיקה. היום ניתן לראות הרבה נשים שמפרנסות את משפחתן, כי יש להן כישורים שיותר דרושים בשוק העבודה, והבעל נשאר בבית כאב-בית. תהיו מופתעים כמה בעלי היה אב-בית נהדר ועזר כנגדי כשלא מצא עבודה והיה בבית שנה. טיפל בילדים ועשה כביסה ואפילו סידר את כל הארונות בבית. ממש הצטערתי כשמצא עבודה, אבל אין ברירה. כיום, משכורתי יותר גבוהה משל בעלי, וגם זה קורה בין חברים ושותפים.

http://www.faz.co.il/thread?rep=66514
הפמיניסטיות רוצות לשנות סדרי עולם
צדק (יום חמישי, 22/09/2005 שעה 17:45)
בתשובה לDivrey Hayamim

הם מחפשות להפוך את העולם על ראשו על ידי מלחמה בתכונות האנושיות.
יוצאי דופן תמיד יש, והקיצוניים בכל תחום תמיד מעצימים את יוצאי הדופן והופכים אותם לדגל.
גבר נורמלי אינו מסוגל לבצע עבודות בית ....נקודה !!!!!!!!
עבודות בית דורשות תכונות שאינן נמצאות אצל רוב גדול של הגברים,
אז לך במקרה יש גבר נשי, בתנאי שבעלך מבצע את עבודות הבית באיכות של אשה ואיננו סתם עצלן.

הגבר בנוי כדי לפרנס את הבית ולנהל אותו, הוא חזק יותר ועניני יותר לצורך תפקיד זה.

שיהיה ברור רק שניהם ביחד נותנים בית תקין, זו לא מלחמה, זה שיתוף פעולה כשכל אחד נותן את הטוב שבו למען הבית המשותף.

כאשר הופכים סדרי עולם התוצאות בולטות לעין,
בארה''ב זה ממש בולט, מיליוני ילדים ללא אבא, גירושין בסרט נע, חיים ללא נישואין........
בקיצור, רק סדום ועמורה הביאו הפמיניסטיות.

ואת בעיית המשכורות היינו פותרים בקלות,
אם רק הגברים היו עובדים ומבין הנשים רק מי שחייבת,
הרי שמשכורות הגברים היו גבוהות יותר.

http://www.faz.co.il/thread?rep=66517
''בהרבה מקרים לבחורות אין ברירה והן חייבות לעבוד כי משכורת אחת
ישראל בר-ניר (יום חמישי, 22/09/2005 שעה 20:07)
בתשובה לDivrey Hayamim

לא מספיקה''. האם שמעת את המושג DINC (זה קיצור של Double Income No Children).
מרבית הדברים עליהם את כותבת הם נחלת העבר הרחוק, ומזמן לא קיימים. הפמיניסטיות ממשיכות להילחם בהם כאילו שום דבר לא השתנה. למרות שהנושא של ייצוג במקומות העבודה ושכר שווה שייך למאמרי ההמשך אני מציע לך לקרוא מה שהניו יורק טיימס כתב על זה השבוע

http://www.faz.co.il/thread?rep=66526
''בהרבה מקרים לבחורות אין ברירה והן חייבות לעבוד כי משכורת אחת
Divrey Hayamim (יום שישי, 23/09/2005 שעה 1:15)
בתשובה לישראל בר-ניר

אני לא פמניסטית, לא שמאלית ולא ימנית. רק מאמינה שכולנו בני אדם ואנחנו חייבים להתנהג כבני אדם. צריך להפסיק עם הסטנדרתים הכפולים והפליות זדוניות. בעבודה שלי אני אחראית על למעלה מ 400 עובדים. אני לא רואה גבר מאשה ימני או שמאלי דתי או חילוני. דבר אחד מענין אותי היא תפוקה אופטימלית מכל אחד מהם ומקצועניות בבצוע תפקידם. אין לי שום שימוש ב New York Times הוא לא מקור למידע מהימן כבר למעלה מ 10 שנים, אבל אסכים איתך שישנם מגזימים וקצוניים בקרב הפמניסטים, וכמו כל קיצוניות צריך לזכור את מקור הרעיון, לאו דוקא השלילי שבו. אמליץ בהזדמנות זו על ספר מענין שקראתי בטיסה ארוכה ומשעממת לאחרונה: ''100 people who screwed up America'' by Bernard Goldberg. זה דן בכל המגזימים המטורפים בכל השטחים, כמה מפרקי הספר דן בפמניזם של היום, הספר מעולה בקלילות בה דן גולדברג בנושאים אקטואליים. תודה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=66527
אני לא חולק על כך שלתנועות הפמיניסטיות היו
ישראל בר-ניר (יום שישי, 23/09/2005 שעה 2:33)
בתשובה לDivrey Hayamim

הרבה תרומות חיוביות, ושהיתה הצדקה מלאה לפעילותן בתחילת הדרך. אבל כמו כל דבר, כשמגזימים זה מאבד את הטעם ולפעמים אפילו מביא תוצאות הפוכות מאלו שלהן היתה הכוונה. עדיין יש הרבה מה לעשות בנושא של קידום מעמד הנשים בחברה, במיוחד בעולם השלישי, וביטול אפליה סמויה שקיימת בהרבה מקומות גם בעולם המערבי. אבל זה לא בדיוק מה שהפמיניסטיות של היום מנסות להשיג, למרות כל הדיבורים.
אני מרחיב את הדיבור על כך במאמרי ההמשך של הסידרה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=66528
והערה נוספת
ישראל בר-ניר (יום שישי, 23/09/2005 שעה 2:41)
בתשובה לDivrey Hayamim

למרות שדעתך לגבי המהימנות של הניו יורק טיימס לגבי הדיווח של החדשות מקובלת עלי, עדיין המדורים האחרים, במיוחד אלה שעוסקים במדע וטכנולוגיה, שומרים על רמה.

ולסיום סתם שאלה של סקרנות, הביטוי ''אין לי שימוש ב'' הוא תרגום מילולי של I have no use for בעברית לא מקובל להתבטא כך. כמה שנים את חיה בארה''ב?

http://www.faz.co.il/thread?rep=66656
והערה נוספת
Divrey Hayamim (יום שני, 26/09/2005 שעה 5:47)
בתשובה לישראל בר-ניר

אתה צודק, ''אין לי שמוש...'' אכן תרגום מילולי של I have no use for. אני גרה ועובדת בארה''ב, ומתנדבת ו'גרה' (אצל אמא) בת''א חודשיים בשנה.

לדאבוני, בארץ ההפליה נגד נשים הרבה יותר מודגשת כמעט בכל שטחי החיים, בעיקר בקרב השכבה החרדית. אני מתעסקת ברפואה וגם בשטח זה הדרך ארוכה לבחורות אפילו אם הן פי אלף יותר טובות בדיאגנוזה ומודליטי של טיפול. מאחר ואני עובדת גם בארה''ב וגם בארץ, the differance is striking!

http://www.faz.co.il/thread?rep=66490
מה קרה לך ברניר?
רמי נוי (יום חמישי, 22/09/2005 שעה 2:31)

במקום לכתוב בדיחות טפלות אתה כותב מאמר רציני ומרתק? תתבייש!!

http://www.faz.co.il/thread?rep=66491
בדיחות תפלות ...
רמי נוי (יום חמישי, 22/09/2005 שעה 2:33)
בתשובה לרמי נוי


http://www.faz.co.il/thread?rep=66493
בדיחות תפלות ...
ישראל בר-ניר (יום חמישי, 22/09/2005 שעה 3:47)
בתשובה לרמי נוי

A chaq’un son gôut
זה לא בפולנית וגם לא באנגלית. תבקש ממי שהוא שיסביר לך . . .

http://www.faz.co.il/thread?rep=66497
ייצוג שווה ודמוקרטיה
רמי נוי (יום חמישי, 22/09/2005 שעה 8:29)

מה שמכעיס אתי הוא הניסיון של יוזמי החקיקה הזו להשתמש בכספי המדינה כדי להשפיע באופן בלתי שוויוני על הייצוג בכנסת.

אני בעד שוויון לנשים, אני גם בעד הגדלת חלקן בכנסת ובמוסדות אחרים, ואפילו בעד שריון מכסה לנשחם במפלגות השונות. אלא מה? זה לא ענינה של המדינה.

נניח ויתייצבו למשפט הבוחר שתי מפלגות - האחת - ש''ס על טהרת הגברים, והשנייה - מפלגת נשים . אין שום סיבה בעולם שמדינת ישראל תתעדף במימון את השניה על פני הראשונה.

מחר ידרשו ייצוג פרופורציוני במפלגות ל''רוסים'' , ''אתיופים'', לא יהודים, דתיים, הומוקסואלים ולבסוף, אם נביא את זה לידי אבסורד, לימנים ושמאליים.

הדרך להגדיל את יצוגן של הנשים במפלגות אינה דרך קופת המדינה אלא דרך קריאה לנשים שלא להצביע למפלגות שמזלזלות בהן.

מכיוון שנשים דתיות , חרדיות , וערביות מצביעות תמיד למפלגות שאינן כוללות כמעט נשים , אין להלין על כך. זוהי בחירתן המודעת ואל לה למדינה להתערב בכך.

הדרישה לכלול נשים בצוות משא ומתן מדיני טפשית אף יותר.

http://www.faz.co.il/thread?rep=66516
רמי מה קרה לך?
ישראל בר-ניר (יום חמישי, 22/09/2005 שעה 19:58)
בתשובה לרמי נוי

אתה מסכים אתי? מה יגידו עליך חבריך ב''שלום עכשיו''? מחר עוד תסכים, רחמנא ליצלן, עם עמדתי שפינוי היישובים היהודיים מגוש קטיף היה שגיאה . . .

לגופו של עיניין, שתי יוזמות החקיקה האלה - ''עידוד'' לנציגות נשים באמצעות מימון מפלה, והדרישה לכפות באמצעות חוק השתתפות של נשים בציוותי משא ומתן מדיני, נועדו יותר לקידום הקריירה של העסקניות שפעלו עבורן, מאשר להילחם באפליית נשים.

http://www.faz.co.il/thread?rep=66523
תשמע בר ניר - לא רק שאני מסכים איתך
רמי נוי (יום חמישי, 22/09/2005 שעה 22:20)
בתשובה לישראל בר-ניר

אלא ייתכן אפילו ששנינו עושיפ פיפי באמצעות צינור דומה....

זה ממש לאאוצר שנסכים גם בענייני ההתנחלויות.

ודרך אגב דוד גולדריי יצא לפנסיה כבר מזמן...

http://www.faz.co.il/thread?rep=66524
מה לדעתך יקרה קודם?
ישראל בר-ניר (יום חמישי, 22/09/2005 שעה 22:36)
בתשובה לרמי נוי

''זה ממש לאאוצר (?) שנסכים גם בענייני ההתנחלויות''

שאתה תסכים אתי או שאני אסכים אתך?

אתה מכיר את דויד גולדריי? יש לך במיקרה את הדוא''ל שלו?

http://www.faz.co.il/thread?rep=66536
לא אומר....
רמי נוי (יום שישי, 23/09/2005 שעה 14:13)
בתשובה לישראל בר-ניר

כן הכרתי את גולדריי שטחית - אשתי רופאה באיכילוב. לא אין לי את האימייל שלן

http://www.faz.co.il/thread?rep=66973
רמי מה קרה לך?
לוי (יום ראשון, 02/10/2005 שעה 14:32)
בתשובה לישראל בר-ניר

גם לי נראה שאותן פמניסטיות אקטביסטיות דואגות יותר לקרירה הציבורית שלהן מאשר לשויון האישה באשר היא .
לפני שנים די רבות נתבקשתי לציין דרכים לקידום האשה . באותה תקופה היה מסוי מס מותרות , מס קניה , על אביזרים ביתיים כמו מקררים מכונות כביסה , מקסרים , גז וכו' . הצעתי היתה לבטל מיסוי זה כדי לאפשר ליותר משפחות לרכוש אביזרים אלו ולשחרר את האישה מהעול הכבד של אחזקת הבית כמו כן להכיר בהוצאה לעוזרת כהוצאה ליצור הכנסה ונכות אותה לצורכי מס. להפתעתי לא היתה התיחסות לרעיונות אלו .
להערכתי מגיע פרס נובל קטן לשחרור האישה על :
המקרר החשמלי .
מכונת כביסה .
חיטולים חד פעמיים .
גז .
מיקרוגל .
מעונות לילדים .
אוכל מוכן .
כל אחת יכולה להוסיף מנסיונה .
אגב , נם מכונית יעילה מאוד כעגלת ילדים ממונעת המאחסנת את כל הציוד הדרוש לתינוק והילד/ה .
טלויזיה גם יעילה מאוד כביבי סיטר וכדו' .
לדעתי חוקים מטופשים המחייבים דירקטוריות וחברות וועדה פוגעים בתדמית האישה . אני הכרתי פרופסורית באוניברסיטה בארה''ב אשר ישבה על תקן של אישה . זה לא נראה לי מחמיא ביותר .


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.