המאמר פורסם באתר של המחבר.קיומה האוטונומי והריבוני של רצועת עזה הנו הצעד הראשון בנסיגות נוספות שיתרחשו בשטחי יהודה ושומרון בעתיד, במסגרת תהליך הקמת המדינה הפלסטינאית. האם ניתן לחבר בין שני גושים אלה על מנת ליצור גוש טריטוריאלי רציף? כיצד ייעשה דבר זה? האם ''המעבר הבטוח'' יהיה בטוח מפני תנועתם של כוחות עוינים? מבט נוסף אל כביש הטראנזיט העתידי בין הגדה לרצועה, בהשוואה לכביש הטראנזיט המפורסם שעבר בשטחי גרמניה המזרחית בדרך אל מערב-ברלין.
כל נהג משאית אירופאי מכיר אותו מניסיונו האישי: הכביש המהיר המחבר בין הולנד לברלין (ומשם גם לפולין), הידוע בכינויו E34 במפת הדרכים האירופאית, או
A2 בחלקו הגרמני. כביש מהיר זה הוא אחד החשובים של אירופה בכלל, וגרמניה בפרט, אשר בלעדיו אירופה לא היתה יכולה לטפח את חלום האיחוד. הכביש הארוך מחבר לא רק דרכי תעבורה לבני אדם וסחורות, אלא הופך את החזון האירופאי למציאות פוליטית וכלכלית שלא ניתן להתעלם ממנה. בעייה או מטרד תחבורתי על ציר תנועה זה תשתק איזורי פעילות כלכלית רבים, ומכאן חשיבותו הרבה.
כביש זה היה עד לפני כ-16 שנים גם כביש מסוג אחר, עת אירופה היתה מחולקת בין הגושים. הכביש עצמו חיבר אמנם בין הולנד לגרמניה, אך בגרמניה המערבית הגיעה אל תחנתו הסופית במקום קטן בשם
Helmstedt, שם גם עבר מסך הברזל. גורלו של ציר מהיר זה אולי לא היה כה מעניין אם היה נפסק בתחנה סופית זו, אולם הגורל רצה שימשיך גם אל תוך שטחה של גרמניה המזרחית, במה שכונה בזמנו '
כביש הטראנזיט' בדרך אל מערב-ברלין – האי המערבי שהיה נטוע באמצעה של מזרח גרמניה. כביש זה לא היה כביש הטראנזיט היחידי ממערבה של גרמניה בדרך אל מערב ברלין. כביש מהיר נוסף הוביל בציר מינכן-ברלין, וכן גם בציר המבורג-ברלין.
הכניסה אל מערב ברלין, שפירושו סיום הנסיעה בכביש הטראנזיט – לוותה אף היא בבדיקות קפדניות במעבר גבול אחר, כל כביש טראנזיט ומעבר הגבול שלו, עם החתמת דרכונים אובליגטורית.
חשיבותו של כביש זה בהיסטוריה הרחוקה היתה גדולה, שכן הדברים שהתרחשו על כביש זה היו בעלי משמעות לשלום אירופה ויציבות העולם, כל זאת במסגרת הסכמי ארבע המעצמות לגבי חלוקתה של אירופה בין מזרח ומערב.
הכביש עצמו הוגדר ככביש שעליו אחראיות ארבע המעצמות, למרות שהשיטור וחוקי התנועה ששררו בו היו מזרח גרמנים לכל דבר: הגבלת מהירות ל-100 קמ''ש, ציות לתמרורים ושלטי תנועה מזרח גרמנים, וכמובן נקודות שונות לאורכו שבהן היה ניתן לערוך הפסקה קצרה, בין אם ללגימת קפה, תדלוק הרכב, או ביקור בשירותים. הכביש עצמו היה כביש בעל שני נתיבים מכל כיוון, והיה במצב תחזוקתי בינוני.
הכניסה והיציאה בכביש זה היו גם נקודות גבול שבהן בדקו השוטרים המזרח גרמנים לא רק את פני העוברים, אלא גם לפעמים חיטטו היטב בחפצי הנוסעים על מנת לגלות אם מישהו ניסה להסיג את הגבול בתא המטען, על מנת לברוח למערב. לכ אורך הכביש בנקודות היציאה השונות היו פזורים שוטרים מזרח גרמנים, אשר תפקידם היה למנוע נסיעה של רכב מערב גרמני אל יציאה לא מורשת, וכמובן את עלייתם של נוסעים מזרח גרמנים על מכוניות מערביות. הכביש עצמו שימש גם ככביש פנימי במזרח גרמניה, כך שהפיקוח עליו היה הדוק במיוחד.
המקומות שבהן יכל הנוסע מן המערב לעצור היו מוגבלים, והיו אסורים לעצירה עבור נהגי מזרח גרמניה; ההפרדה נשמרה בקפדנות, ומעבר לכוח אדם מזרח גרמני שעבד בכל אותם תחנות דלק ומקומות קניית מזון, לא היו במקום נהגים או נוסעים מזרח גרמנים: הללו עצרו במקומות אחרים, שם שילמו במטבע המקומי.
חשיבותו של כביש זה היתה ברורה מאז ומתמיד לצדדים הנוגעים בדבר, וארבע המעצמות הקפידו בקלה כחמורה בכל אשר התרחש עליו. החוקים שנקבעו לדברים המותרים והאסורים בו נשמרו בקפדנות, וכללו הוראות מדוייקות לביצוע במקרה שמכונית מערבית או מכונית מקומית סובלת מתקר בגלגל, או כמובן במקרה של תאונת דרכים, פינוי מהיר במסוק ועוד.
כביש זה, אשר החזיק מעמד קרוב לפרק זמן של שני דורות, הנו בחזקת המודל הרצוי לחיבורם של שני חלקי המדינה הפלסטינאית העתידית, אשר כבר עתה ברור שלא תוכל לקיים רצף טריטוריאלי טבעי בין הגדה לרצועה. החיבור בין שני חלקי המדינה הפלסטינאית חשוב מבחינה כלכלית, תעבורתית ואנושית, שכן אפשרותם של הפלסטינאים לנוע בחופשיות מהרצועה לגדה ולהיפך – היא הערובה הטובה בותר לחיי שלום ושגשוג אפשריים, שכן המוצא אל הים ואל מדינת ירדן בצידו השני, יכולים להביא לברכה כלכלית רבה לאיזור. הקשר בין שני חלקי המדינה הפלסטינאית חשוב גם מבחינה אנושית, ובמיוחד עבור משפחות שונות שבניהן וצאצאיהן גרות בגדה או ברצועה.
חיבור זה אמנם רצוי ומבורך מבחינה כלכלית ואנושית, אולם גם טומן בחובו סכנות רבות למדינת ישראל מבחינה בטחונית, שקשה להתעלם מהן; האפשרות שחומרי חבלה וכוחות מיומנים יעברו מעזה לגדה או בכיוון ההפוך, הינה בפירוש חלום בלהות שאינו משותף לגורמי ביטחון בלבד. אזרחים ישראלים רבים, אשר חוו על בשרם שתי אינתיפאדות קשות, יתנגדו בוודאי לקיומו של כביש מסוג זה מסיבות אלה, וכן כמובן מסיבות אחרות, בעייתיות לא פחות:
היכן יעבור כביש זה, בעצם? מי יפקח או ימנע את ירידתם של נוסעים פלסטינאים בדרך, או את הסתננותם אל תוך ישראל? האם הכביש אמור לעבור בתוך חומה או גדר ביטחון? ואם כן, כיצד תזרום התנועה הישראלית מצפונה של הארץ אל דרומה?
שאלות אלה הינן לא רק שאלות כבדות משקל, אלא שאלות שעליהן יתקיים מצב של שלום או מלחמה; כיצד ניתן, איפוא, להבטיח שכביש טראנזיט זה יהיה כביש שעליו יישמר סדר מסויים, אשר ימנע תופעות שעלולות להסתיים בהסלמהה רבתי?
כביש עילי בבייג'ין,סיןהתשובה היחידה לאתגר זה הינה בנייתו של כביש טראנזיט על עמודים, כמעין גשר ענק, על פני אורך של 37 קילומטר, אשר יחבר בין איזור חברון לבין אזור צפון-מזרח הרצועה. כביש זה צריך להיות כולו אקס-טריטוריאלי, ובעל כוחות שיטור של המעצמות היושבות במועצת הביטחון. בעלייה ובירידה מכביש זה תתבצע בדיקה כללית על ידי כוחות ביטחון פלסטינאים, שיפוקחו על ידי כוחות האו''ם האמורים.
כוחות צבא ורכב צבאי פלסטינאים יורשו לנוע על כביש זה רק במידה וישראל תיתן לכל בקשה ובקשה אור ירוק מבעוד מועד.
הכביש עצמו חייב להיות לפחות בן 3 מסלולים בכל כיוון, וחייב להכיל בכל כיוון של תחנת עצירה לתדלוק ושירותי מזנון מסביב לשעון, תחנת עצירה לעזרה ראשונה, שירותים ושירותי גרר, וגם מקום למנחת מסוקים. לכביש יהיו שוליים, כשבסופן גדר בגובה של כמה מטרים בעלת חיישנים, במטרה למנוע טיפוס וניסיון קפיצה אל תוך ישראל. אדם שעלה על הכביש יוכל רק לאחר כ-17 קילומטרים לשוב על עקבותיו במעבר מיוחד שיבנה באמצע הכביש/גשר לצורך העניין.
הסיבה לכך שכביש זה חייב להיות תלוי על עמודים כרוכה במספר נקודות:
- תחושה של רציפות טריטוריאלית עבור שני הצדדים. פירושו של דבר שהתנועה מצפון לדרום בישראל לא תופסק על ידי מכשול מלאכותי שיחצה פיזית את שטח ישראל, אלא תזרום מתחת לציר זה. דבר זה תופש גם עבור הפלסטינאים שיוכלו לנוע כרצונם בין שני חלקי מדינתם, ללא עיכובים או מחסומים ישראלים בכניסה או ביציאה.
- הפחתת המגע בין הצדדים עד למינימום האפשרי. כביש עילי זה יצור הפרדה בין חיילים ישראלים לחיילים פלסטינאים, כאשר איש אינו מתערב בענייני זולתו בכל האמור לנהיגה, חוקי נהיגה ועצירה ועוד. העדרם של מחסומים או סממנים אחרים של עיכוב מתוצרת ישראל, עשויה להועיל בהקשר זה.
- הכביש העילי יעלה את רמת הביטחון ויקשה על סטייה מכוונת ממנו לצורכי פיגוע, שכן ה'קפיצה' אל תוך ישראל תהיה מסובכת ביותר: בשטח ישראל שמתחת לגשר יהיו חיישנים מסוגים שונים, אשר בנוסף להם יהיו כוחות צבא או שיטור במקומות בהם עוברים צירי תנועה ישראלים מתחת לגשר זה.
הכביש עצמו יהיה חייב להיות כולו על עמודים נתמכים, אולם ניתן יהיה לבנות חלקים ממנו על היבשה עצמה, בעיקר בקטע הכניסה והיציאה ממנו, במידה ששני הצדדים יסכימו לכך. דבר זה אינו מומלץ לכשעצמו, שכן הפיתוי לנסות ולהסתנן אל שטח ישראל בקילומטר הראשון והאחרון של קו טראנזיט זה יהיה גדול, ועל כן עדיף להרכיב את כולו על עמודים.
כביש מתוכנן מגולדן מדואו לפור פורצ'ן, לואיזיאנה, ארה''באין ספק שעלותו של כביש מסוג זה תהיה רבה, אולם אין גם ספק שמדינות האיחוד האירופאי ומדינות מערב אחרות תסכמנה לממן את תכנונו ובנייתו על ידי צוותיהן. המרחק היחסית קטן של 37 קילומטרים עשוי להשתלב אף היטב בנוף ההררי באיזור הרי חברון, ואין ספק שהאו''ם יסכים להעמיד כוחות שיטור לשמירת הביטחון והשלום בקטע טראנזיט זה.
כל ניסיון אחר לפתירת הבעייה יתקל בבעיות אחרות ורבות, אשר בהשוואה אליהן נראה כביש עילי זה כקטנה מבין כל הרעות. נסיון ישראלי לביצוע פעולות שיטור על כביש קרקעי, כמו גם העלאת רף הסכנה בחדירות והסתננות בכביש קרקעי – הן רק חלק מן הסיבות המחייבות את בנייתו על עמודים.
הכביש עצמו יהווה מתקן עליו יחול עקרון ה-
casus belli: הפרה בוטה של הדברים המתרחשים בו תוכל לגרום לניתוקו, חסימתו, ואף להפצצת חלק ממנו כתוצאה ממעשי איבה ברורים. נסיונות חדירה והסתננות למטרות טרור יחייבו את הממשלה הפלסטינאית לתשלום פיצוי ותביעות נזיקין מאלה שיפגעו ממצב זה, וסירוב ללקיחת אחריות יגרום לסגירתו המיידית בהמשך.
קיומו של כביש זה תלוי ברצונה הטוב של מדינת ישראל, ממש כפי שקיומו של כביש הטראנזיט היה תלוי ברצונה הטוב של מזרח גרמניה, עם או בלי הסכם בין המעצמות. הפרת אמון זה על ידי אחד מן הצדדים תגיע בתחילה לבית דין לבוררות בינלאומית, ובהמשך לסנקציות ברורות מצד הצד הנפגע, עד לסגירתו המוחלטת במידת הצורך.
חברות מועצת הביטחון תהיינה אלו שיכפו את התנהלות הכביש בעתות משבר, אך גם ידאגו לסגירתו בעתות אחרות, על פי עיקרון ההצבעה השמור במועצת הביטחון, כולל הפעלת סנקציית הווטו במקרה הצורך.
פתרון זה נשמע כיום אולי אוטופי, אולם לא מן הנמנע כי זו תהיה הצורה נורמאלית-יחסית היחידה להסדר המעבר בין שני חלקי המדינה הפלסטינאית, לשביעות רצונה של מדינת ישראל.
37 קילומטרים של אוטופיה
