|
|
|
משנת 1882 עד רצח דה האןאבי גולדרייך
במאמר זה, פרק ראשון מטרילוגיה, אנסה להבין יחד עם קוראי הפורום את משוואת הכוחות יהדות - שמאל סוציאליסטי, משוואת כוחות ושליטה על הגמוניה בארץ ישראל משנת 1882 עד 1924 - רצח דה האן. פרק א': הקדמה רצח דה-האן היה שיא של מאבק על ההגמוניה בין השמאל זה מקרוב הגיע, לבין היישוב היהודי הותיק והמושרש בארץ ישראל. 
יעקב ישראל דה-האןלאחר הרצחו של דה-האן בידי פעילי שמאל הובסה ההגמוניה היהודית השרשית בארץ ישראל המתחדשת. השתלטה על עטיני המשאבים היהודים הגמוניה סוציאליסטית מבית היוצר המרכסיסטי לניניסטי. רצח דה-האן פתח בפני השמאל את הדרך לאופנסיבה בה השתלטו על מוסדות היישוב: על התקציבים, על המוסדות המיישבים, על התקשורת על מוסדות ההשכלה על המדינה שבדרך ועל מוסדותיה. ברצח אחד נקטעו חמישים שנות פעילות יהודית לשיבת ציון והשתלטו על המוסדות גורמים שהגיעו זה מקרוב – אנשי העליה השניה, פעילי שמאל. רצח דה-האן הוא, למעשה, הסוד להבנת כל מערכת ההתנהגויות של האליטה השמאלנית, השולטת כיום במדינה באמצעות השליטה במערכת השופטת – פרקליטות ובית המשפט העליון, בתקשורת ובאוניברסיטאות.
בין השנים 1882-1920 נבנו רוב היישובים החדשים על ידי יהודים בני היישוב הישן, וכן על ידי אגודות כמו ביל''ו או חובבי ציון שהיו יהודים י''ש (יראי שמיים). ראויה לציון העליה התימנית '' אעלה בתמר''. המושבות והחוות החקלאיות, שנוסדו בא''י ע''י מתיישבי העליה הראשונה בשנים 1882-1904:
בשנת 1882 ראשון-לציון, ראש-פינה, זכרון-יעקב, פתח-תקוה (מחדש).
בשנת 1883 נס-ציונה, עקרון, מזכרת-בתיה, יסוד-המעלה, נחלת-ראובן (חווה), פרדס-פלמן בכפר סומיל.
בשנת 1884 שושנת-הירדן (חווה) וגדרה.
בשנת 1886 בני-יהודה.
בשנת 1887 טנטורה.
בשנת 1888 קסטינה.
בשנת 1889 בת-שלמה.
בשנת 1890 רחובות, חדרה.
בשנת 1891 שפיה, משמר-הירדן (חווה).
בשנת 1892 עין-זיתים.
בשנת 1894 גן-שמואל (חווה), מוצא.
בשנת 1895 הרטוב, חוות ג'לין, תפארת-בנימין, עמידון, נפעה (משפחה).
בשנת 1896 מטולה, באר-טוביה.
בשנת 1899 מחניים, סג'רה.
בשנת 1901 עתלית, יבנאל, מסחה, כפר-תבור, מנחמיה.
בשנת 1903 גבעת-עדה, בית-גן.
בשנת 1904 כפר-סבא. כבר ב-1870 נבנה המוסד החינוכי מקווה ישראל שמטרתו לחנך את היהודים לחקלאות והווה אבן בסיס להכשרת בני היהודים לעבודה חקלאית. בני מייסדי המושבות נשלחו ללמוד חקלאות ואגרונומיה במוסדות עילית באירופה והם היוו, למעשה, את העלית האינטלקטואלית בציון המתחדשת. כל מייסדי ניל''י, למשל, היו בני מושבות עם הכשרה חקלאית גבוהה. ד''ר אהרונסון היה ממייסדי החקלאות הארצישראלית המוכרת לנו עד היום. בעליה הראשונה התפתחה עיתונות, כחלק מהחיים החברתיים-רעיוניים בא''י. העיתונות הקיפה את כל פלגי הדעות השונות, הזרם הלאומי, הזרם הלאומי-דתי והישוב הישן. מעל דפי העיתונות התנהל מאבק כוחות חריף, בו כל פלג נלחם וניסה להשפיע על קביעת דמותו של הישוב היהודי, אורח-חייו ואופי מוסדותיו. העיתונות עמדה בחזית אחת למען המשך קיומו של הישוב, לעידוד העליה, ולשיתוף דעת-הקהל היהודית העולמית, בסיוע כספי ומורלי להתישבות בא''י. בעיתונות פורסמו ניצני הספרות של העליה הראשונה, שבאמצעותה התפרסמה מערכת הערכים וההשקפות של הישוב היהודי בא''י, וצמח הסיפור הארצישראלי החדש.
התפתחו ספריות ציבוריות שנועדו לאוכלוסיה הבוגרת, לילדים, לתלמידים במוסדות החינוך, וכן ספריות תורניות, וספריות מקצועיות בתחומים שונים כמו חקלאות ורפואה. קיומן של הספריות סייע בתחיית השפה העברית והשרשת ערכי התרבות הלאומית, כהמשך למסורת הלימוד ולמרכזיותו של הספר בחברה היהודית. בתקנון הביל''ויים נכלל סעיף המתיחס להקמת ספריה מרכזית בא''י, שסניפיה ישרתו את הקוראים בכל ישוב עברי. תרמו לפיתוח הספריות הציבוריות, אגודות ''בני משה'', ''בני ברית'', ''עזרת ישראל'', אגודת ''ערבי קריאה, ו''אגודת רעים''.
מפעל התחיה הלאומית בא''י הביא גם ליצירת מאגר גדול של שירי א''י ולטיפוח מסורת השירה בצוותא, שהחלה עוד בגולה, שם שרו שירי געגועים לציון, ושירים שהובאו ע''י שליחים מא''י, לקראת עלייתם לא''י. כמות השירים ואיכותם גדולה, יחסית, למספר מתיישבי העליה הראשונה, ומהווה אוצר מוסיקלי של זמר-עברי. המתישבים הציוניים הרבו לשיר בצוותא במושבות בא''י. השירה מילאה תפקיד חברתי מעורר ומלכד, מוצא רגשי לתחושות הבדידות והמצוקה הקיומית של המתישבים, ואמצעי לחיזוק הלבבות וחיזוק תחושת השייכות של היחיד לקבוצה. השירה היתה גם אמצעי להשרשת ערכי הציונות ואהבת המולדת, וכלי להטמעת השפה העברית.
...וכך נקלטו ''אוירון'' ו''רכבת'', ו''בובה'', ''משטרה'', ''מסעדה''.
''דפדוף'' ו''זמזום'', ו''כרובית'' ו''מגבת'', ''עתון'' ''ממחטה'', ו''גלידה''.
''כך ישבת לך בביתך, אליעזר, וחידשת בקצב מפחיד.
ובכל מושבה לצדך, ולעזר, עמדו המורים לעברית.
(שיר המורים לעברית במושבות, על חידושי הלשון של אליעזר בן-יהודה)
משורר ''התקוה'' נפתלי הרץ אימבר, שביקר בא''י בשנים 1882-1887, דיווח על המתישבים:''כי נעלים הם מבני שאר המושבות באומץ הלב ובאמונת אמון לרעיון הקדוש ''שיבת ציון''. גם יתרון הכשר דעת להם, כי כמעט כולם ידעו קרוא עברית ורוסית, לשון הארץ אשר יצאו משם''.
הערבים באותה תקופה לא נחשבו לאויבים. אדרבא, הם לקחו חלק נכבד בבנית המושבות, היוו כח עבודה זול וחלקם אף השתתפו בשמירה נגד הבדואים שנהגו לבצע פשיטות שוד נגד רכוש המושבות. פה ושם קמו ''גיבורים'' מקומיים ששמשו כשומרים, למשל השומר אברהם שפירא. אברהם שפירא היה פעיל בהגנת המושבה עוד משחר נעוריו. כבר בגיל 12 התבלט באומץ ליבו והשתתף בכל תגרה שנתגלעה בשדות המושבה. בשנת 1890 מונה לראש השומרים והחדיר בלב הכפריים הערבים את ההכרה ש''מלאבס'' היא מושבה אמיצה ותקיפה. הערבים מצידם העריצו את יושרו ותבונתו וביקשו ממנו למלא תפקידים דיפלומטיים.
ראוי לזכור כי כל היישובים שהוקמו היו יישובים ''חרדים'': אנשים יראי שמיים, עובדים, לומדי תורה ושומרי שבת ומצוות המוסד העיקרי ביישובים היה בית הכנסת. הפרק הבא – העליה השניה. מילת המפתח – כיבוש.
|
|
|
משנת 1882 עד רצח דה האן
