14 בספטמבר 2005לכבוד
אליעזר ריבלין
שופט בית המשפט העליון
רחוב שערי משפט
הקריה
ירושלים
הנדון: טלי פחימה – שיחרור בערבות
פעילת השלום טלי פחימה הגישה ערר לבית המשפט העליון על החלטתה המרושעת של שופטת בית המשפט המחוזי דבורה ברלינר לדחות את בקשתה לשחרור בערבות.
מאחר והתמהמהת קמעה בהחלטתך, נטע הדבר תקווה אצל כמה אנשים שמא אתה הולך ומשתכנע כי מעצרה של טלי עד תום ההליכים הוא עוול משווע, ואתה פשוט יושב ומתלבט באשר לניסוח הנאות של החלטתך.
אמרתי למי שטיפחו את התקווה, כי אל להם לנסוק גבוה מדיי, שאז הנפילה תהיה כואבת. מעקב אחר החלטות קודמות שלך, הבהיר לי, כי הסיכוי שתהיה בן אדם הגון, של לדבר על נאור, שואפים לאפס.
ואכן, החלטתך מיום 8.9.2005 בה דחית את הערר לא הפתיעה אותי. אתה מצטרף לחבורה הרעה של אומרי ההן והאמן לשב''כ, ומוסיף את הנדבך שלך לפסיקות העוולה עד כה בעניינה של טלי פחימה.
אתה אפילו לא עושה מאמץ לנסח החלטה אינטילגנטית שמתמודדת עם הטעונים החזקים של עו''ד סמדר בן נתן שייצגה את טלי פחימה. משפט כמו ''משלא היתה מחלוקת באשר לראיות לכאורה ועילת מעצר'', הוא גם לא חכם, וגם שקרי. תרשה לי להודיע לך כי יש גם יש מחלוקת הן על הראיות לכאורה והן על עילת המעצר, לה שותפים אנשים מל שדרות הישוב, כולל חכמי משפט, אנשי אקדמיה ועורכי דין. כל מי שנימצא בסוד הפרשה ועיניו לא טחו מראות, מבין שכתב האישום הוא עלילה שפלה שנרקמה במטרה להפחיד ולהרתיע אזרחים ישראלים לנקוט ביוזמות שלום והידברות עם הפלסטינים.
בשני העמודים של החלטתך אתה בונה עוד קומה פגומה בבנין הרעוע של קודמיך, ואין פלא, שאתה נשען על קרקע עכורה ושוקעת בדמות שתי החלטות מעוותות קודמות של עמיתיך רובינשטיין וברלינר.
''בשל השילוב בין מסוכנות המשיבה לחשש הימלטות'' אתה כותב וחוזר על האיוולת מפסיקתו של רובינשטיין כהצדקה לאי שחרורה.
אני משוכנע שאפילו שופט בעל מנת משכל גבולית, לא יתקשה להבין שאלו דברים מופרכים. אין בטלי מסוכנות כלשהי, שהרי היא הלכה אל הפלסטינים לדבר שלום, חמושה בעלה זית, אלא אם כן גם אתה מאמץ את הגישה האורווליאנית של השב''כ לפיה שלום ובניית גשר של דו שיח הם ''סכנה''. גם עניין ההימלטות הוא הבל מוחלט, שהרי אילו רצתה להימלט, לא היתה חוזרת מרצונה לישראל מביקורה במחנה הפליטים. להיפך, לא זו בלבד שעניין ההימלטות לא עלה כאופציה, אלא כלה ונחרצה היה עימה להביא את מסר השלום שלה לדעת הקהל הישראלית, בקולה הצלול ובדמותה האצילה.
בשעה עצובה זו לא נותר לי אלא להביע מחאה חריפה על פסיקתך, השוללת מאדם חף מפשע את חרותו.
עוד ניפגש באחד הסיבובים הבאים.
גדעון ספירו
| העתקים: | הנשיא ברק
היועץ מזוז |
שותף לשמחה
מה שהוצג על ידי התקשורת הישראלית כבלגן, איבוד שליטה, ביזה וכו' נראה בעיניי ביטוי לשמחה ספונטנית של המוני פלסטינים שסוף סוף נפטרו מעונשו של צבא הכיבוש הישראלי.
ניסיונם של פלסטינים לחלץ מההריסות ומהבניינים שנותרו על תילם ציוד שיוכל לסייע להם, אינו ביזה, אלא ביטוי לעוני ולמצוקה שהכיבוש הישראלי כפה על מליון וחצי תושבי הרצועה.
תמונות המפגש המרגשות שראינו בין פלסטינים מהרצועה לבין פלסטינים בצד המצרי הזכירו לי את התמונות בברלין עם קריסת החומה והמשטר במזרח גרמניה ב-1989. בני משפחה שלא התראו 30 שנים יכלו סוף סוף להיפגש ולהתחבק. תמונות אלה הדגישו את אכזריותו של הכיבוש הישראלי.
גם הצפת חופי עזה על ידי המוני פלסטינים, שבמשך כל תקופת הכיבוש היו אזור אפרטהייד למתנחלים בלבד, הבליטו את נבזותו וגזענותו של הכיבוש.
אני מודה שליבי היה עם הפלסטינים הצוהלים.
גם האש שהבעירו פלסטינים נרגשים בשניים שלושה בניינים ששימשו בעבר כבתי כנסת, ונותרו מזוהמים והרוסים מבפנים על ידי המתנחלים והכובש הישראלי, לא גרמו לי כל זעזוע. לא מדובר בחילול אתרי קדושה, אלא בהחצנת רגשות מובנים כלפי בניינים שמייצגים את הכיבוש המאוס והנורא.
ממשלת ישראל גילתה חולשת דעת כאשר נכנעה לסחיטה אמוציונלית של רבנים ומתנחלים לא להרוס את הבניינים ששימשו בעבר בתי כנסת. בניינים אלה נוטרלו מכל קדושה, והתוכנית המקורית של הצבא היתה להרסם, וכך אישר גם בית המשפט העליון. השלטים ''מקום קדוש'' שמתנחלים תלו על הבניינים, היה מעשה של חילול הקודש.
הכנס המיוחד שקיימה הכנסת בנושא וההצגה של המתנחל ח''כ אורי אריאל מהאיחוד הלאומי שקרע את חולצתו מעל דוכן הנואמים ''לאות אבל'', נועדו להלהיט את הרוחות ולסלול את הדרך למטורף הדתי התורן לפגוע במוסלמים ובקודשיהם.
אני רואה את אחד מתפקידי שוחרי השלום בישראל, לנטרל ככל שניתן מגמות מסוכנות של קנאות לאומנית דתית. הצעתי לידיד מעזה שיש לו מהלכים ברשות הפלסטינית, כי קבוצה של אזרחים יהודים מישראל תבוא לרצועה ותהרוס את הבניינים ששימשו בתי כנסת, ובכך ישלימו א התוכנית המקורית של הנסיגה. פעולה זו תשמוט את הקרקע מתחת לרגלי המתנחלים והרבנים שמנצלים את הנושא להסתה גזענית ושפיכות דמים.
הידיד חשב שזה רעיון מצוין והוא יציע אותו לרשות.
יום השואה בבריטניה
ועדה שמינה ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר במטרה להציע דרכים להפגת האיבה בין המוסלמים לבין שאר אזרחי המדינה, הציעה בין השאר להמיר את יום השואה, המצוין בבריטניה רק מ-2001, ביום זיכרון נגד מעשי ג'נוסייד.
הצעה מעניינת. ישראל הפכה את השואה למכשיר פוליטי המגויס למען מדיניותה הגזענית הנפסדת, והוא משמש גם כלי חשוב להפחת איבה למוסלמים.
הרעיון להקדיש יום זיכרון לכל קורבנות רצח עם משחר ההיסטוריה, ימי הג'נוסייד של ספר יהושע, שואת השחורים בתקופת העבדות בארה''ב, רצח העם שערכו הקולוניאליסטים הבלגים בזאיר בסוף המאה ה-19 והתורכים בארמנים במלחמת העולם הראשונה, שואת היהודים, הצוענים, וההומוסקסואלים במלחמת העולם השנייה, השואה ברואנדה, זו רשימה קצרה וחלקית בלבד, הוא רעיון הראוי לתמיכה. הגיע הזמן שהממסד הישראלי והממסד היהודי בחו''ל הנתון להשפעה ישראלית יבינו כי הם לא לבד בממלכת השואות, שיש עוד קורבנות והם ראויים לזיכרון בדיוק כמו היהודים.
כך ייעשה לפושעים
כמי שנימנה עם מייסדי תנועת ''יש גבול'' רוויתי נחת מהוצאת צו המעצר באנגליה נגד האלוף במילואים דורון אלמוג בגין פשעי מלחמה שבוצעו שעה ששימש כמפקד כוחות הכיבוש הישראלים ברצועת עזה. חששו לרדת מהמטוס כדי להימנע מחקירה בהחלט מובן. יש לו כנראה מה להסתיר.
סירובו של בית המשפט העליון לדון בעתירת ''יש גבול'', אותה יזם ידידי יואב הס, שעניינה הטלת פצצת הטון על אזור מגורים צפוף בעזה, שגרמה להריגתם של 15 חפים מפשע, רובם ילדים, ופציעתם של מאות, לא משאירה ברירה אלא לפנות לערכאות בחו''ל. הרמטכ''ל הנוכחי דן חלוץ והקודם משה יעלון, שהיו אחראים לפשע המלחמה בעזה, יצטרכו לתת את הדין בחו''ל, מפני שבתי משפט בישראל לא מוכנים וכנראה גם לא מסוגלים לדון בנושא. הם יותר מדיי מעורבים בעיסה הבוצית.
פשעי מלחמה כבר מזמן אינם עניין למדיניות פנים של ממשלה זו או אחרת. זהו אחד הלקחים של תקופת השואה. פושעי מלחמה ופשעי מלחמה הם נושאים לאמנות בינלאומיות, סוגיות שחוצות גבולות לאומיים וגיאוגרפים ולכל מדינה שיש לה תשתית חוקית דמוקרטית, רשאית לדון את הפושעים. מדינת ישראל אפילו סללה דרך בנושא, כאשר חטפה את אייכמן מארגנטינה ושפטה אותו בישראל. פושע מלחמה, אמרה ישראל לאחר החטיפה, אינו בטוח באף מקום, וזהו הלקח שתופש גם לגבי חלוץ, יעלון, דורון וקציני וחיילי צבא הכיבוש הישראלי שביצעו פשעי מלחמה. לא צריך לחכות עד רמת הפשיעה של אייכמן בכדי לשפוט פושעי מלחמה.
התגובה ההיסטרית של אנשים מהימין הישראלי, ובראשם ראש ועדת חוץ וביטחון ח''כ יובל שטייניץ שדיבר על ''בגידה'' ועל הוצאת התנועה מחוץ לחוק, והודיע כי ייזום הצעת חוק שתכלא ל-3 שנים כל מי שפועל להעמדת איש צה''ל לדין בחו''ל, מוכיחה כי שוחרי זכויות האדם פועלים כהלכה.
שטייניץ יודע, כי בחמש השנים האחרונות, ביצעה ישראל באמצעות זרועות המלחמה שלה, צבא, שב''כ, מוסד ומשטרה פשעי מלחמה לרוב, ויש לא מעט מועמדים לתביעות משפטיות.
האחראים בממשלה, בצבא, בשב''כ, להוצאות להורג ללא משפט, למותם של קרוב ל-500 ילדים, לענישה קולקטיבית אכזרית, לעינויים קשים במרתפי החקירות שהיו כרוכים ברצח נחקרים ונכות גופנית ונפשית לאחרים, להריסת אלפי בתים שהפכו רבבות לחסרי קורת גג, לבניית התנחלויות והעברת אוכלוסיה של העם הכובש לשטח הכבוש, צריכים לדעת כי יש שוחרי זכויות אדם שלא יעברו על כך לסדר היום.
אינני יכול לדבר בשם אחרים. אולם בשמי אני מודיע לשטייניץ וחבריו, כי גם אם יעביר 100 הצעות חוק, הוא לא יצליח למנוע את פעילותי בנדון, ואני פועל עתה להוצאת צו מעצר נגד חברו לסיעה הרוצח ופושע המלחמה ח''כ אהוד יתום, שרצח שני שבויים פלסטינים על ידי ריצוץ גולגולותיהם באמצעות אבנים ומוטות ברזל. ואם שטייניץ חושב שזה תקין, הוא יוכל לבוא ולתת עדות בבית המשפט שם יועמד יתום לדין.
עוד ביזיון משפטי
טוב, אני רואה שאף אחד לא מגיב
