גירסה קודמת של המאמר פורסם באתר של המחבר.אתמול הייתי בהרצאתו של ידידי
יחזקאל רחמים, ''האשכנזים כמיעוט נרדף'', במעוז (האחרון?) של התרבות האשכנזית-ידישאית בארץ הקודש, ''בית לייויק''.
במהלך הערב הושמע סיפורו המרשים של יחזקאל ''
האשכנזי שלנו''. לאחר מכן התנהל דיון, סוער לעיתים, בין הנוכחים (רובם ככולם אשכנזים פרט למרצה) על משמעויות הסיפור שמתאר, בניגוד למקובל, את האשכנזים כנרדפים ומדוכאים בידי המזרחיים.
אסף גלאי, המנחה, העלה את השאלה החמורה מה המסקנה שאפשר להסיק מסיפור זה על דיכוי האשכנזים? תשובתו היתה כי יש לחזק ולבצר את הזהות האשכנזית המיוחדת על כל משמעויותיה ולזכור מאיפה כולנו באנו. יחזקאל, שנשמע בטוח פחות לגבי מסקנה זאת ולגבי המשמעויות של סיפורו, העיר בהיסוס שאמנם הוא מקבל את זה שיש צורך ועניין בזהות מזרחית ובזהות אשכנזית אבל לא בטוח שזה כל כך חשוב.
אני הערתי שספק אם עד לשנות השישים של המאה הקודמת, לכל המוקדם, היו בכלל מושגים כמו, ''זהות מזרחית'' ו''זהות אשכנזית'', ואמנם נראה שרעיון הזהויות האלו הפך לאחרונה לאופנתי (רק אתמול יצא ספר חדש של חגי דגן בשם
יהדויות שבו המחבר משתולל בטירוף ממש בניסיון נואש להוכיח את קיומן של הנ''ל). אבל זה נראה לי כרעיון ''לוקסוס'' לתקופות רגיעה קצרות ולא לתקופות של אנטישמיות משתוללת כמו במרבית ימי קיומה של היהדות.
אסף שאל אותי אם אינני מרגיש קשר והזדהות הדוקה לאבותי הליטאיים. עניתי לו שכל קשר שאני מרגיש כלפיהם מגיע רק עד למאה ה-17, כאשר החלו לרשום את תולדות המשפחה וכאשר החלו בפרוייקט החינוך המאסיבי שלהם. לפני זה אני לא מרגיש כל קשר וכל הזדהות עם היהדות האשכנזית, שהיתה ברובה יהדות פרימיטיבית. אם כבר אני מעדיף להזדהות עם אבותיו של יחזקאל בתקופה זאת, שהיו אלה שפיתחו את החינוך והתרבות. במשך מאות מסויימות. מיד נשמעו צעקות שאני מעדיף להזדהות עם החזקים והעשירים.
עולה נרגזת מקנדה (אבל מעל לכל אשכנזית גאה) פסקה שאני צריך לקבל גם את הטוב וגם את הרע של אבותי. כלל לא. האם בגלל שאני חולק איתם גנים מסויימים, עלי להזדהות עימם? אם עלי לבחור בין הזדהות עם חקלאי אשכנזי עלוב מהמאה ה-11 (או לוחם כוזרי או קוזאק או מי שהוא לא היה) ובין הזדהות עם הספרדי שמואל הנגיד מאותה התקופה, כי אז הבחירה ברורה לי לחלוטין. הישגיו ורעיונותיו של שמואל הנגיד מדברים אלי הרבה יותר. לכן אני מעדיף להזדהות עימו ועם בני ארצו במהלך אותה תקופה. בתקופות אחרות אני מעדיף להזדהות עם יהודי עיראק המשכילים ולא עם אשכנזים פרימיטיביים (חוץ מכמה בודדים).
דהיינו, אני מעדיף להזדהות עם הטובים ביותר שבתקופות מסויימות הם האשכנזים ובתקופות אחרות המזרחיים ובעתיד יכולים להיות גם האתיופים.