|
|
|
להפריח את השממה
רעיון חינוכי בפרשת השבוע. שליחות.
(במדבר י''ג) ב שלח-לך אנשים ויתורו את-ארץ כנען אשר-אני נותן לבני ישראל איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם: ג וישלח אתם משה ממדבר פארן על-פי ה' כולם אנשים ראשי בני-ישראל המה: ד ואלה שמותם... ט''ז ויקרא משה להושע בן-נון יהושע:
עדיין במדבר, אך כבר מתחילים לראות את סוף המסע. ''מריחים'' את הארץ ומבקשים ממשה לשלוח (דברים א כב)... אנשים לפנינו ויחפרו-לנו את-הארץ וישבו אתנו דבר את-הדרך אשר נעלה-בה ואת הערים אשר נבא אליהן: משה רבנו מסכים וההמשך מסופר בפרשת השבוע ומשליך על ימינו באורח ישיר.
(רש''י) : שלח לך, לדעתך; אני איני מצוה לך אם תרצה - שלח. לפי שבאו ישראל ואמרו (דברים א) ''נשלחה אנשים לפנינו'' כמה שנאמר (שם) ''ותקרבון אלי כלכם...'' ומשה נמלך בשכינה. אמר (הקב''ה), 'אני אמרתי להם שהיא טובה שנאמר (שמות ג) ''אעלה אתכם מעני מצרים...'' חייהם (לשון שבועה) שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה'.
כלם אנשים. כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות ואותה שעה כשרים היו: ויקרא משה להושע וגו'. התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים. עד כאן רש''י.
אז מה היה לנו כאן? היוזמה באה מצד העם. משה הסכים וה' לא הטיל וטו (למרות שצפה את ה'ברוך', כמובן). משה בוחר את הטובים ביותר למשימה והוא מתפלל על יהושע שה' יושיעו מעצת המרגלים. איך זה מסתדר עם העובדה שכולם (לפחות עדיין) צדיקים? עצם היוזמה לא היתה כל כך כשרה, זה ראינו ברש''י. אבל האנשים שנבחרו היו הטובים ביותר, אז איך נפלו? ואם רואים כבר שהם נופלים, ומתפללים על יהושע, מדוע לא עוצרים את המהלך?
עניין של מינוח.
(כלי יקר [בעיבוד חלקי]) : ''ויתורו את ארץ כנען'', מצינו ג' לשונות בענין זה: ויתורו, ויחפרו, וירגלו, ישראל אמרו (דברים א כב) ''נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ'', והקב''ה אמר ''ויתורו את ארץ כנען''. ובמרגלים כתיב (שם א כד) ''וירגלו אותה''. לפי שג' דעות היו באותה עצה; הקב''ה אמר ויתורו, שיש במשמעתו גם לשון יתרון, כי רצה הקב''ה להראות להם יתרון הארץ על כל הארצות כמו שכתוב (שמות ג ח) ''ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה''. וטובה זו היא הטובה הרוחנית מצד היותה אוירא דמחכים (ב''ב קנח); (היא מאפשרת ליהודי לעבוד את ה' בשלמות אותה קשה להשיג בחו''ל) אבל ישראל - רוח אחרת היתה עמהם כי תמיד היו מבקשים תואנה לשוב מצרימה (נמאס להם מהמדבר וחוששים מה-'לא נודע' שבגאולה). וע''כ אמרו ויחפרו, שיש במשמעתו לשון חרפה כי ערות הארץ רצו לראות כדי שיהיה להם מקום להתלונן ולומר ''נתנה ראש ונשובה מצרימה''. אבל מכל מקום, לא בקשו שיוציאו מלבם דבה שקרית. והמרגלים השחיתו התעיבו יותר ממה שבקשו מהם והוציאו מלבם מלין שקרים כדרך כל הולך רכיל המפליג כל דבר להגיד יותר ממה שראה לכך נאמר וירגלו אותה. כי רגל לשון רכיל כמו שפירש''י על פסוק לא תלך רכיל (ויקרא יט טז).
המשימה של המרגלים היתה לתור את הארץ. לא לחפור ולא לרגל. הם פתחו בהתיעצויות כיצד לשפר את שליחותם ומזה בדיוק חשש משה. על כן הוא התפלל על יהושע. לא שהיתה למרגלים כוונה רעה בשלב ההוא, אבל כוונות טובות אינן מספיקות. ברגע שסוטים מיעדי השליחות כפי שנקבעו על ידי המשלח, ואפילו מתוך כוונה טובה - מסתכנים בהידרדרות כפי שקרה למרגלים.
דומה כי הרבה יש לנו ללמוד מפרשה זו; הקב''ה זיכה אותנו במקום תחת השמש כדי שנוכל לשמור טוב יותר על חיי יהודים. אנו החלטנו ''לשפר'' ולחתור לשלום עם השכנים. בדרך, שכחנו את היעד המקורי ואת התוצאות כולנו חווים. כדאי מאד שנחזור ליעד המקורי כי בנפשנו הוא.
נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'
קישורים:
|
|
|
