אנו קרבים לתאריך עגול, 10 שנים לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, ופסטיבל רבין השנתי תופש השנה תאוצה מיוחדת. עצרות, ארוחות חגיגיות, ראשי ממשלות ואישי ציבור אחרים מרחבי העולם יכבדו בנוכחותם את פתיחת מרכז יצחק רבין (מוסד מיותר שעלה לנו עד כה מאות מיליוני שקלים). אי אפשר באירועים כאלה בלי ה''דינרים'' החגיגיים, סוחטי ממון מוכרים, בהם ישלם כל מוזמן 5000 ש''ח (או דולר?) כדי להתחכך עם שועי עולם.
במסגרת הפסטיבל רואיינו גם אימו ואחיו של הרוצח, בהם אמרו את מה שהיה צפוי כי יאמרו. ''יגאל הרג פושע'' אמר אחיו, ולכן יש לשחררו. 10 שנות כלא בהחלט מספיקות לדעתו על הפרת החוק הפורמלית. אימו אמרה כי תשמח לחזור לימי הביניים ולחזות בתלייתם בכיכר העיר של כל תומכי הנסיגה מגוש קטיף, אבל הגברת סייגה את דבריה ואמרה כי תלייתם של מאות ואלפי האנשים שלקחו חלק בפינוי המתנחלים מרצועת עזה מן הדין שתעשה לאחר שיועמדו לדין. בכל זאת, משהו מעקרונות הדמוקרטיה הצליח להתיישב גם אצל ''הביג מאמא'' של משפחת עמיר.
ח''כ רן כהן ממרצ אץ רץ למשטרה להגיש תלונה נגד אמו ואחיו של יגאל עמיר בגין דבריהם בתקשורת. וגם היועץ המשפטי הודיע כי ''יבדוק את ההתבטאויות''. יש משהו מאוס בסוג הזה של פטריוטיזם כאילו שמאלי נוסח רן כהן, שמבקש לגייס את המערכת הדורסנית של המשפט הפלילי בכדי לסתום פיות של מי שמגונים בעיניו.
דבריהם של בני משפחת עמיר, כמו גם העצומה שהם מארגנים למען שחרורו של הרוצח מהכלא, אינם עילה למשפט פלילי. אין כאן כל עבירה. הם מממשים את זכותם לחופש ביטוי.
מה שצריך היה לדעתי להדאיג את רן כהן וחבריו הוא ההטייה הפוליטית שמשפחת רבין עשתה בכל הקשור לרצח. מאות המיליונים שממשלת הליכוד הסכימה להקציב לבניית מרכז רבין, קשורים למסמוס הלקחים ולצעידת משפחת רבין וההולכים עימה ומתפרנסים ממנה לעבר הקונסנסוס הימני. בשפת המופקדים על ''מורשת יצחק רבין'' זה קרוי קידום הסובלנות. תמורת השלמונים מגויס הרצח לקידום ההידברות עם אלה שעמדו מאחורי הרצח.
רן כהן נוטה לשכוח, כי גישה לא מצונזרת להערכת פועלו של יצחק רבין, אין לה דבר עם האירועים הרשמיים ועם המרכז על שמו שיחנך בימים הקרובים. היו זמנים שאנשי שמאל ראו ברבין פושע מלחמה או לפחות מי שאשם בביצוע פשעי מלחמה. כך בימי מלחמת לבנון כאשר יעץ לשרון ''לסגור את השיבר'' לביירות; כך בימי האינתיפאדה הראשונה כאשר פקד לשבור ידיים ורגליים והיה אחראי ללא מעט פעולות דיכוי אכזריות ביותר שכללו הרג ילדים, הריסת בתים; כך באשר לסלחנות שגילה כלפי מתנחלי חברון לאחר הטבח של ברוך גולדשטיין שרצח במערת המכפלה עשרות מתפללים מוסלמים בשעת תפילתם. במקום לפנות את המתחלים, הטיל רבין עוצר על הפלסטינים, וצבא הכיבוש המשיך את פועלו של גולדשטיין והרג ופצע עוד פלסטינים שהתקוממו נגד הטבח.
רבין זה לא רק התמונה עם ערפאת על מדשאות הבית הלבן או הסכם השלום עם ירדן שלא דרש מישראל כל ויתור של ממש.
המתנחלים הולכים היום עם חולצות הנושאות את הסיסמא ''לא נשכח ולא נסלח''. אם כן גם לנו יש סיבות לא לסלוח ולא לשכוח לכל אלו שנתנו ידם ועדיין נותנים ידם למארת הכיבוש, להוצאות להורג של אלפי פלסטינים, להתנחלויות ולמשטר האפרטהייד בשטחים הכבושים. רבין נמצא ברשימה הזו.
הסכנה לישראל לא נובעת ממשפחת עמיר, אלא ממאות אלפי הישראלים שנותנים ידם לרעיונות בשמם רצח יגאל עמיר.
עולם ללא ציונות
דבריו של נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד בכנס ''עולם ללא ציונות'' כי יש למחוק את ישראל מהמפה, בנוסף לתוכנם הנפשע, חיבל גם בנושא של הכנס, שלכשעצמו היה יכול להיות בעל ענין רב, אילו כמובן היה מתקיים במקום בו שוררים חופש דיון וביטוי.
דיון בנושא עולם ללא ציונות, אם יתקיים באחת מארצות המערב, או אפילו בישראל, בו ייקחו חלק תומכי ומתנגדי הציונות הוא נושא מרתק מאין כמוהו.
תחשבו לרגע, איזו הקלה זו תהיה לאנושות, אם תופעות של קנאות לאומנית ודתית יפסיקו להתקיים. עולם ללא ציונות, זה גם עולם ללא מתנחלים, ללא מפד''ל, ללא אחוד לאומי, ללא ליכוד, ללא ממשלות שרון פרס, בגין שרון, שמיר שרון, ברק לוי או גולדה דיין, אם להזכיר כמה מממשלות ישראל ב-40 השנים האחרונות, שנים של ציונות, מלחמה דם ואדמה.
עולם ללא ציונות יכול להיות בהחלט עולם יותר טוב, כמו עולם ללא קנאות דתית, עולם ללא אל קאעידה, עולם ללא חומייניזם, עולם לא בוש ובכלל עולם ללא מלחמות וללא משטרי עריצות ודיכוי. בהחלט יכול להיות נחמד.
כאשר נשיא איראן מדבר על מחיקת ישראל מהמפה, הוא לא מתכוון לכל הדברים היפים שעולים בדעתי כאשר מדובר בעולם ללא ציונות. הוא מבקש להמיר את ישראל בעוד רפובליקה איסלאמית קנאית, עם משטרת מחשבות והשלכת ''הכופרים'' לבתי הסוהר, עולם של דיכוי אכזרי של האשה. כאשר כל הדברים האלה מתקשרים עם החימוש האיראני, הטילים והשאיפה לנשק גרעיני, זה בהחלט מפחיד.
באותה מידה אני מפחד ממדינת ישראל הציונית ימנית, מדינה שמבקשת מזה עשרות שנים למחוק מהמפה את הישות הלאומית הפלסטינית בדרכי טרור ממלכתי ושיטות אלימות אחרות לרוב. מדינה שוחרת מלחמות, מדינה בעלת חימוש גרעיני מפחיד יותר מהאיום האיראני, כי כאן הנשק הגרעיני כבר קיים ומוכן לשימוש, ושם זו רק תכנית.
עולם ללא ציונות, בעיקר בגירסתה הימנית דתית פונדמנטליסטית, יתרום לשיפורו, ממש כמו עולם ללא רפובליקה איסלאמית חומייניסטית.
כמו בישראל
השופט הגרמני דטלף מהלס שמונה מטעם האו''ם לחקור את רצח ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק אל חרירי, כתב דו''ח מאד לא מחמיא, בלשון המעטה, על מעורבותה של סוריה ברצח.
הדו''ח מתאר את שליטתו המעשית של צבא הכיבוש הסורי בלבנון ואת חדירתם של שלטונות הכיבוש הסורים לכל מערכות השלטון והמודיעין הלבנוניים.
אם ישונו בדו''ח מספר מלים, במקום סוריה ישראל, במקום לבנון השטחים הכבושים, אפשר יהיה להגיש את הדו''ח לאו''ם גם על פשעי הכיבוש של ישראל. השיטות מאד דומות: דיכוי, עינוים, פיתויים, שרירות, שחיתות והתנקשות באישים פוליטיים.
כאשר הפושעים מקורבים לנשיא ארה''ב בוש, (רוצח – כפי שכינה אותו שחקן הכדורגל האגדי מארגנטינה, מראדונה) וזוכים לחסותו, אין שליח של האו''ם, אין דין חשבון והמאפיונרים יכולים להמשיך במרחץ הדמים.
10 שנים לרצח רבין
