קיים לכאורה ניגוד ביהדות בין הגישה של ''עשה לך רב'', אותו נהוג לשאול בכל דבר ועניין ולקבל את דבריו ''כזה ראה וקדש'', לבין העובדה שמקרב היהודים בכל דור עלו מדענים בכל מישורי המדע והדעת בכמות ובאיכות הגבוהות מהיחס המספרי של ישראל לעמים. המדע ביהדות משולב באמנות וביהדות, החל ביעקב אבינו אשר היתל בלבן ובאמצעות ידע מתמטי הפריד את הצאן העקוד והנקוד שהיווה מיעוט מבוטל – ביודעו כי ההפרדה לבדה תגרום להעצמת הצאן עד כדי שוויון מספרי עם צאן לבן הארמי, דרך בצלאל ואהליאב בוני המשכן, שלמה המלך יוצר שיר השירים וספר הפילוסופיה הקדום קהלת, חכמי הגמרא שיצרו בסיס למשפט הבינלאומי, מתמטיקאים, פיזיקאים, פילוסופים בכל דור, ובימינו – חתני פרס נובל.
לא מוכרת לי גישה מצמצמת-חקר בכוונה ובהוראה תחילה, בקרב קהיליות אחרות, כביהדות, הבאה לידי ביטוי בהסתמכות על קדמונים ובמניעת חידושים, לכאורה.
וסוד הוא – כיצד דווקא אצלנו המדע פורח.
הרלב''ג, הוא רבי לוי בן גרשום, פיזיקאי ופרשן תנ''ך מימי הביניים, כתב חיבור חשוב בשם
מלחמות השם, אשר אף על פי שאינו מפורסם כראוי לו, חיבור זה הוא מעשה חושב של יצירה פילוסופית מעמיקה. בספר
מלחמות השם חוקר הרלב''ג את קדמוניות העולם, סוד הבריאה, חיי העולם הבא, גוף ונפש, אמונות ודעות, תוך התייחסות למדענים ולפילוסופים הקודמים לו, בין מקרב היהודים ובין אחרים [אריסטו, אבן סינא, אבן רושד ועוד]. בהקדמה לספר זה מסביר הרלב''ג כי מי שלא מתכוון לחקור ולבדוק את הטבע אלא להסתפק בקבלת דבריהם של אחרים, אינו צריך להימנות על המעיינים בספר זה – דברים הדומים מאוד לדברי הקדמתו של הרמב''ם לספרו
מורה הנבוכים.
להלן דבריו שם:
ומהם כי בלי ספק רבים ירחיקו דברים מצאום בהם דברים זרים אצלם מצד דעות, באו להם לא מצד העיון ולא מצד הפינות התוריות, אלא שירשום מאחרים, אלא שדברינו אינם עם הכת הזאת כי יספיק להם שיאמינו ולא ישתדלו בשידעו ואמנם דברינו הם עם אשר נבוכו באלו השאלות העצומות ולא תנוח דעתם בהשגת סודות המציאות במה שידובר בו לבד אלא במה שיצוייר לנפש.
לאמור, אלה שירשו את דעתם מאחרים ולא התעמקו בחקירת האמת – דברי הרלב''ג בספרו הנ''ל ''אינם עם הכת הזאת''.
בהמשך מעלה הרלב''ג טענה אפשרית שעלולה להיטען נגדו, והיא, מה לו לחקור את השאלה האם העולם נברא או שהוא קדמון [כידוע הרמב''ם סבור כי העולם נברא יש מאין ואילו אריסטו סבור כי העולם קדמון]; הרי אפילו קודמיו, שהם נכבדים וחשובים, לא טרחו לחקור שאלה מעמיקה זו, שמא לא חקרו זאת מתוך ידיעה כי בן אנוש לא מסוגל לגלות דבר בנושא, ושמא הימנעותם מחקירת האמת בעניין קדמוניות העולם היא בחזקת הוראה שאין לחקור נושא נכבד זה כלל.
הרלב''ג מסביר ועונה:
ומהם כי לפי מה שאחשוב מקנאת האנשים אשר לא סרה ולא תסור, הנה רבים ייחסו לנו לעזות מצח ולהריסה חקרנו בקדמות העולם וחידושו, כי אם אולי יחשבו כי אין דרך לשכל החכם לעמוד על אמיתת זאת השאלה, אלא אם היה נביא, וכל שכן בראותם השלמים הקודמים באומתנו ובתוכם נזר החכמים עטרת תפארת בעלי התורה הרב רבנו משה בר מיימון נשמתו עדן, לא חקרו בזה המבוקש כמו זאת החקירה, ויחייבו מזה הימנע השגת זה המבוקש בדרך העיון, שאם היה אפשר זה לא היה נעלם מן הקודמים, אלא שזו סיבה חלושה מאוד לפי שאיננו מחויב במה שנעלם מן הקודמים שיעלם מן הבאים אחריהם, כי הזמן מספיק בהוצאת האמת, כמו שאמר הפילוסוף בשני מספר השמע, ולולא זה, לא נמצא איש חוקר בחכמות מהחכמות אם לא במה שלמדם מזולתו ואם הונח העניין כן לא הייתה בכאן חכמה כלל וזה מבואר הביטול.
פירוש הדברים הוא כי לדעת הרלב''ג, לו היו הצמצום וההגבלה מחייבים, הייתה נמנעת החקירה ונמנעת החכמה מהדורות הבאים שאחרי הקדמונים, הטענה כי יש לקבל דברים ללא היסוס, ללא מחשבה, ללא חקירה, בדיקה ועיון, ולדבוק רק בדברי הקדמונים, היא ''סיבה חלושה מאוד'' שלא עומדת במבחן ההיגיון של הרלב''ג. גישה עקרונית ומדעית זו מתירה לרלב''ג לחלוק על הרמב''ם בדבר קדמוניות העולם, ובעת ובעונה אחת גם לחלוק לו כבוד.
גישה זו ביהדות היא אשר הנחתה את המדענים והוגי הדעות ביהדות בכל הדורות. מצד שני, קיבלה היהדות את מי שמבכר לקבל את דברי הרב, הקדמון לו, ולקיימם במחשבה ובמעשה; ''עשה לך רב'' ביהדות – הוא נוהג שלא מונע חקירה והתעמקות, בכל סוגיה עיונית, וכאן אני מעלה על נס את מדרשיית נועם בראשות הרב יהושע יגל, שם התחנכו בניי, שרבניה נהגו לומר לתלמידים הסקרנים ושואפי החקר לפני דיון בנושאים העומדים ברומו של עולם ומהווים בסיס באמונות ודעות –
''הכול פתוח''.
בזכות החקירה
