יום אחד שכבתי במיטה ודמיינתי את סיפור בגדי המלך החדשים. בסוף שאלתי את עצמי מי מהחברים שלי היה צועק ''המלך הוא עירום''. אף אחד. אפילו לא אחד. נסו את זה עם החברים שלכם. עכשיו דמיינו שמצאתי פטנט יותר טוב שדרכו אפשר לחיות, מין סידור כזה שנותן לכל מי שמשתמש בו גישה יותר טובה למציאות, שנותן למפעיל יתרון על כל המתחרים שלו, שמשאיר את כל מי שלא מכיר את זה, נדהם מאחור...
איך זה שלא שמעתם על זה?
פשוט, כי זה לא הגיע מאמריקה. אני פיתחתי את זה. סטארט-אפ אישי שלא דורש אפילו מחשב. הייתם רוצים לדעת מה זה? איך זה עובד?
מצטער, אני הולך, אולי גם זה יגיע בעוד שלושים שנה מאמריקה.
היה היה מלך שאהב בגדים יפים. מלך עם כסף ועם עמותה, והכי חשוב מלך עם רגשי נחיתות. המלך הזה החליט שהוא יודע שהוא לא מי יודע מה כשהוא עירום, וגם עורמה לא היתה הצד החזק שלו [מעניין איך ערום מתייחס לערמה, ולחטא גן העדן], בקיצור הוא החליט שיהיו לו בגדים משהו משהו, בגדים שיכסו על כל מה שאין לו.
כמובן שבחצר המלך היו כל מיני יועצים, כאלה שהתאימו למלך. חנפנים [מי שיש לו רגשי נחיתות מה זה אוהב חנפנים, חבל על הזמן], ובעיקר לא כל כך חכמים. איך זה קרה? אתם שואלים. פשוט. המלך עשה לכל יועציו ''מבחני התאמה'', ושכר חברת כח אדם והראה להם את הפרומואים שהוא עצמו כיכב בהם לפני ההכתרה. אז מוקף ביועצים כאלה הוא הלך לחפש חייטים שיתפרו לו את כסות ערוות המילניום. לא פחות ולא יותר. אחרי כמה זמן [איך לא? פירצה קוראת לגנב] הגיעו לחצר שני רמאים.
שני הרמאים הציגו עצמם כ''מומחים לבטחון לאומי'', או כ''מומחים להפקת אנרגיה על סמך הקבלה'', או כ''חייטים מומחים'' [תבחרו]. מה זה משנה? העיקר שהבטיחו למלך שיתפרו למלך כזו חליפה שלא רק שלא נראתה כמוה מקריית שמונה ועד לקבר אבו חצירא, ולא רק זה אלא שיש לחליפה סגולה מבית מדרשו של הרב כדורי. החליפה מסוגלת להבחין בין אויל משריש [טיפש בלאטה, למי שלא מבין עברית גבוהה] לבין איש חכם.
תשאלו איך? פשוט, הטיפש לא יהיה מסוגל לראות את החליפה. מה שכריסטיאן אנדרסן לא סיפר לנו, והמלך ויועציו לא תיארו לעצמם, זה מה הטיפשים כן יראו, לכשיביטו במלך הלבוש בבגדיו החדשים.
מה באמת הם חשבו לעצמם שהטיפשים יראו?
עזבו לרגע את העובדה שהחייטים רמאים. לו הם היו באמת מייצרים כזה בד שטפשים לא רואים אותו, מה היו רואים הטפשים? ואם אתם הייתם רואים את קלאודיה שיפר באה מולכם עם בגדים כאלה, מה הייתם מעדיפים להיות חכמים או טפשים? מה תיארו לעצמם המלך וחבר יועציו? כמו תמיד התשובה שרויה בתחום הבנאלי. הם לא חשבו על זה.
זה מזכיר לי מה קרה כאן עם באג 2000. איך למחרת שלא קרה כלום, הוקיעו כמה ליצנים בכל ערוצי התקשורת את כל חברות המחשבים כגנבים, שהפחידו את הציבור סתם ואף אחד לא צייץ שאולי לא קרה כלום רציני מכיוון שלראשונה כל אחד לקח אחריות על עצמו ועל ארגונו וכך מלמטה כלפי מעלה נמנע אסון אמיתי כבד.
תארו לעצמכם יועץ למלחמה בטרור מפוטר מתפקידו מכיוון שלא היה פיגוע...
תגידו שאי אפשר לחשוב על הכל ותצדקו מאה אחוז. אבל אפשר לחשוב אחרת. רמז? כדי להמנע ממשהו לא צריך להלחם בו.
אבל אתם אוהבים סיפורים. במיוחד היכן שהסיפורים משיקים לסיפור בגדי המלך החדשים, דהיינו סיפורי כיסוי.
אז הסיפור על הבד הנפלא המבדיל בין טיפשים לחכמים שהיה אמור להיות כיסוי תחת לרגשי הנחיתות של המלך, הפך מהר מאד לסיפור הכיסוי של החצר המלכותית כולה. כולם היו משוכנעים שהם עצמם חכמים ואם הבד נראה בעיני המלך הרי גם הם רואים אותו. כלומר הבד הזה נראה רק לעיני החכמים בעיני המלך ובעיני הפחדנים מלהחשב כטיפשים.
כאלה אני מכיר בכמויות. היו לי מרצים כאלה באוניברסיטה, היו לי עורכי דין כאלה, היו לי מטופלים כאלה. אלה אנשים שאוהבים משמעות. אלה אנשים שאוהבים להיות חשובים רודפי צדק וכבוד [את זה כבר אמרתי?]. אנשים של בגדים.
האמריקאים ממליצים, במשא ומתן, כאשר אתם רוצים להשקיט את חוסר בטחון העצמי שלכם, לדמיין את אלו שעומדים מולכם כעירומים. זה אמור לתת לכם יתרון. זה נותן יתרון רק למי שמתבייש בעצמו להיות עירום. תשאלו כל מודל עירום. מי שמרגיש חשוף ופגיע בסיטואציה של עירום הוא זה הלבוש, שמסתכל בעירום.
ב-Freedom at midnight המתאר את הודו לקראת קבלת העצמאות שלהם בשנת 1948 מתואר אחד המהרג'ות [הנסיכים ההודיים] כמופיע בעירום בתחילת כל שנה לפני נתיניו כשעל איבר מינו הזקור טבעת יהלום גדולה, סמל לפוריות העם, הארץ לאותה שנה [עדיף ומוחשי יותר מכל תחזית כלכלית]. אני מוריד בפניו את הכובע. איבר מין זקור זה הרבה יותר יפה מזיקוקים ושיכרות בליל השנה החדשה, וגם הרבה יותר מלהביט בהתנשאות [עוד מבע של רגשי נחיתות] ולהגיד שאת ראש השנה אני חוגג בתשרי [ואת המאזן אני כותב בינואר].
אז מה?
יוצא לו המלך החוצה כאילו שהוא לבוש, כאילו שהוא חכם, כאילו שהוא יודע, וכל העם הטמבל לא פחות [בממלכה הזאת קיצצו בחינוך ונתנו כסף להתנחלויות], לא פוצה פה אלא ממשיך להגיד את האיוולת הרשמית הרגילה, שאנחנו עם נבחר, שהגשם תלוי בש''ס, ו''עוצו עצה ותופר''. בקיצור עוברת הפמליה עם כל אנשי הבטחון והמלך לא רק שסיפור הכיסוי שלו עובד, אלא הוא גם מתחיל להסתכל לאנשים בעיניים וחושב מי אולי כאן מסביבי טיפש ואיזה מלך חכם אני, שלי ורק לי יש בגדים כאלה.
תראו איזה קריטריון טיפשי למציאת חכמה בחר לו המלך. המלך לא יכול לחוות את מה שרואה העם אלא הוא תלוי כולו באיך מגיב העם. זאת אומרת שאפילו אם הבגדים היו באמת עובדים בצורה הזאת [נראים רק לחכמים] לא ניתן היה להבחין בין חכם שרואה אותם באמת, לבין טיפש שרק מעמיד פנים כאילו הוא רואה אותם. כמו טסטר עם נורה שבורה שלא מספר לנו אם בחוט מסויים עובר זרם חשמלי או לא. בקיצור, חרא של קריטריון.
ובמקרה של המלך זה עובד רק עד שמישהו מפסיק לפחד להחשב טיפש, ומתחיל להגיד את מה שרואות עיניו, ותמיד זה בא במוקדם או במאוחר, רק שנמאס לי לצעוק עבורכם שהמלך הוא עירום.
דורות של דורות מספרים את הסיפור הזה, ואף אחד לא צועק ''הסיפור הזה הוא עירום''.
ובכן בפעם האחרונה:
''לכל המעונינים, המלך הוא אכן עירום''.
אנחנו עם קטן ולא חשוב בשולי התרבות המערבית.
פסיכולוגיה אינה עובדת לא ברמה של טכניקה ולא ברמה של מדע.
לו פסיכיאטריה היתה נמדדת באחוזי הצלחה של ריפוי היינו מזמן מחליפים אותה.
לתשומת לב הרפואה: אי אפשר להיות מדעי ולהחזיק מונופול על שיטות המחקר.
אי אפשר לעצור את האמת להרבה זמן.
האמת מתחילה להתגלות לאנשים שמפסיקים לפחד.
כאשר מחפשים משהו עלולים למצוא אותו.
הטפשים הם אלו שרואים את הבגדים דווקא.
בגדי המלך החדשים – הרהורים בקול רם
