על משקל ספרו הידוע של הסופר הדרום אפריקני אלן פטון
זעקי ארץ אהובה, אני אומר, בעקבות בחירתה של מישל באשלה הסוציאליסטית לנשיאת צ'ילה, ''צהלי ארץ מתאוששת''.
זו ממש חדשה מרנינה, מעודדת ומלאת תקווה.
בחירתה של הרופאה מישל באשלה, לא רק סוציאליסטית, גם האשה הראשונה שנבחרה לנשיאת המדינה, הוא עוד שלב בדרכה של צ'ילה הדמוקרטית להירפא מאימי משטר הדמים של הדיקטטור אוגוסטו פינושה. (שלמרבה הבושה ישראל סיפקה לו נשק).
איך הגלגל מסתובב לו. מישל באשלה, שנאסרה ועונתה בשלוט הדיקטטורה הפשיסטית של הגנרל פינושה, נמנית עם משקמי הדמוקרטיה בצ'ילה ועתה קוטפת את פרי עמלה.
יש לי יחס מיוחד לצ'ילה. נמניתי עם הישראלים המעטים שהפגינו בספטמבר 1973 נגד ההפיכה הצבאית של הגנרל פינושה ורציחתו של נשיאה הסוציאליסטי סלבדור איינדה. (גם לצ'ילה יש את ה-11 ל-9 שלה, יום ההפיכה הצבאית שבוצעה בסיועה ותמיכתה של ארה''ב בימי ממשל ניכסון קיסינג'ר – לא נשכח).
אני חש סיפוק עמוק מכך שמישל באשלה הסוציאליסטית גברה על המתחרה שלה, אוליגרך מיליונר מקומי שלא הצליח לסמא את עמו במיליונים שלו והובס.
בחירתה של מישל באשרה הוא מסר של תקווה לאסירים פוליטיים אחרים שנאבקו ונאבקים למען עקרונות נעלים של חופש וזכויות אדם ונכלאו על ידי משטרי רשע.
מרדכי ואנונו בהחלט יכול לשאוב עידוד
מכך. יבוא יום ומאבקו למען עולם חופשי מנשק אטומי יוכר ויוערך גם על ידי בני עמו. אסירים פוליטיים פלסטינים, כמו חבר הפרלמנט מרואן ברגותי, שמשטר הדיכוי הישראלי כולא ומענה, גם שעת תהילתם תגיע.
נבחרת מנצחת?
עם תום הבחירות המקדימות (פריימריס) במפלגת העבודה, הציג יו''ר המפלגה עמיר פרץ את המועמדים שנבחרו ''כנבחרת מנצחת''. הוא הרעיף עליהם שורה של שבחים, כמו למשל שמדובר באנשים ''הטובים ביותר בתחומי החברה, הכלכלה הביטחון והמדיניות'', ממש נבחרת חלומות שעומדת לדבריו לתפוש את השלטון למחרת יום הבחירות, ב-29 במרס.
עתה נותרה לו עוד משימה של מה בכך, לשכנע את הבוחר הישראלי.
הימין הישראלי מיהר להגיב על תוצאות הפריימריס בהתניות מוכרות: ''השמאל הקיצוני כבש על העבודה''; ''פרץ השלים את השתלטות ההסתדרות על המפלגה''; ''שלי יחימוביץ היא בכלל קומוניסטית מחד''ש''. וכיוצא באלה דיבורים, שהלוואי והיו נכונים.
לצערי אינני יכול להיות שותף ל''האשמות'' אלו.
מנקודת מבטו של איש שמאל, שקלול העמדות של 20 הנבחרים הראשונים של מפלגת העבודה, לא מגיע אפילו למתחם העמדות של סוציאל דמוקרטיה שמאלית.
די אם אזכיר את העובדה שבעשיריה הראשונה מופיעים שני גנרלים, עמי איילון ובנימין בן אליעזר, וכך גם בעשיריה השניה, דני יתום ואפרים סנה. זו תעודת עניות למפלגה שמבקשת להנהיג את המדינה לשלום ולשוויון, כפי שמצהיר ראשה.
איילון היה ראש השב''כ שמייחסים לו את ''שיקום השירות'' לאחר רצח רבין. מה זה ''שיקום'' כשמדובר בארגון האמון על הפרת זכויות אדם? פירוש הדבר שאיילון הצליח להחזיר את השירות לשיגרת העינויים והמעצרים.
בן אליעזר היה מפקד צבא הכיבוש בגדה בשנות ה- 70 וה-80 של המאה ה-20 ושר ביטחון בממשלת שרון הראשונה. פשעי מלחמה ודם פלסטיני רב של חפים מפשע נזקפים לחובתו במאמציו לשמר את הכיבוש ולדכא את ההתקוממות הפלסטינית. אפרים סנה נימנה עם חבורת המדכאים הן בימים בהם שלטה ישראל בדרום לבנון והן מאוחר יותר בגדה. דני יתום היה בין השאר אלוף פיקוד המרכז וראש המוסד. מה עושה אלוף פיקוד המרכז? הוא דואג לכך שצבא הכיבוש ימלא כהלכה את תפקידו הקולוניאלי בשטחים הכבושים. כל הארבעה אולפו לראות את הסכסוך עם הפלסטינים דרך קנה הרובה, התותח והפרות זכויות אדם. אם נוסיף לארבעה גם את הרמטכ''ל לשעבר אהוד ברק, שעל הנזקים שהביא בתפקידיו השונים אפשר לכתוב ספר, התמונה תהיה מדכאת עוד יותר.
אם הם יהיו נותני הטון במישור המדיני ביטחוני, בממשלה שיקים פרץ, אז אפשר לשכוח משלום ודו קיום. החבר'ה האלה מתפרנסים מהנצחת הסכסוך, והם יעשו כל שביכולתם, למנוע את הניתוח הדרוש לפתרון יסודי שיביא שלום. אין זה מקרה שהחמישה גם תומכים במדיניות כלכלית של הפרטות וכל אחד מהם מתהדר בבעלי הון שתורמים להם למסעות הבחירות.
מי שקרא את הראיון האחרון עם אבישי ברוורמן ב''מעריב'', המיועד של פרץ לשר האוצר, בו הוא פורש את רעיונותיו, מבין שהפערים בינו לביו נתניהו ניתנים לאיתור במשקפת בלבד. הוא בוגר הבנק העולמי העובד בקנאות אלילית את דת ההפרטה. הרבה עוולות נגרמו למדינות העולם השלישי בגין הבנק העולמי. אני חושש מאד מהצפוי לנו מידי ברוורמן.
אם פרץ רציני בהצהרותיו על חיסול העוני, יש יותר מסיכוי סביר שברוורמן יאכיל אותו חצץ.
ברוורמן כמובן לא לבד. ניתן לצרף אליו את הזוכה במקום הראשון, ח''כ עו''ד יצחק הרצוג, איש עתיר נכסים, שעמדותיו הכלכליות דומות לאלו של ברוורמן.
נכון שיש את שלי יחימוביץ. מי שמאמין כי היא הסנונית שתביא את האביב, שיצביע עבודה.
גם בנושאים מדיניים ביטחוניים אנו שומעים לאחרונה מפרץ ואנשיו, כמו איילון, זמירות שרוניות, של ''אין עם מי לדבר'', של ''נסיגה חד צדדית'' של ''המשך בניית הגדר''.
העבודה צועדת קדימה ל''קדימה''.
כאמור, הלוואי ואני טועה וכל ''קללות הימין'' יתגשמו אחת לאחת.
עף לפני שטס
מפלאי החברה הישראלית. אזרח ערבי ישראלי מוסלמי בן 18, אוהב טיסה שעשה כבר רישיון טיס אזרחי, ביקש להתגייס לחיל האוויר לקורס טיס. האיש רוצה להיות טייס קרב. שאלו אותו, תהיה מוכן להפציץ בעזה? הוא ענה כי יבצע כל פקודה שתינתן לו. ''תנסו אותי'', הציב אתגר לפני הצבא.
התשובה שקיבל משלטונות הצבא: לקורס טיס לא, טרם הגיע הזמן לטייס ערבי בצבא הישראלי. במקום זאת הציעו לו להתגייס לצנחנים. נראה אותו הורג ערבים כצנחן, אחר כך יחזרו ויבדקו את כשרותו להטיל פצצות על בני עמו.
מצב מטורף. בגלל הגזענות הישראלית, (''אין אמונה בערבים''), נמנע מהבחור הערבי לבצע פשעי מלחמה.
''ברוך השם: גם צ'אבז אנטישמי''
בימים האחרונים הפך נשיא ונצואלה הוגו צ'אבס ללהיט חם בתקשורת הישראלית.
בנאום חג המולד של צ'אבז נכלל משפט האומר כי צאצאיו של צולבי ישוע השתלטו על העושר בעולם.
משפט כזה הוא חגיגה לציידי האנטישמיות בישראל. מדינת ישראל לא יכולה לחיות בלי לגלות בכל חור בעולם אנטישמיות. זהו סם החיים של התנועה הציונית, הסוכנות היהודית, ממשלת ישראל, יד ושם, המפלגות הציוניות, החל בימניות, עבור לדתיות וכלה בשמאליות. ''העולם כולו נגדנו'' היא סיסמה שממנה מתפרנסת ישראל לא רע. באמצעות ניפוח שד האנטישמיות אפשר ''לקרוא'' ליהודים ''לעלות לישראל'' (המקום הכי פחות בטוח ליהודים) וזו גם דרך די יעילה להטות את תשומת לב הציבור בעולם מהעוולות, הפשעים והגזענות שמאפיינים את ישראל ולהאשים את כל העולם ואשתו בשנאת ישראל, הציונות והיהדות, שהם לשיטתה המעוותת של התעמולה הישראלית ''אותו הדבר''.
הוגו צ'אבס ממש תפור על פי הזמנה עבור ישראל. גם איש שמאל, גם יריבו של הנשיא דבליו בוש ''בן בריתה של ישראל''. להאשים אותו באנטישמיות פשוט מתבקש. צריך רק לחכות להזדמנות ואז להלביש עליו את הכתם הנורא. ההזדמנות נקרתה לישראל בעקבות אותו משפט על צולבי ישוע. צ'אבס אמנם לא הזכיר את היהודים, אבל זה בכלל לא חשוב. גם העולם הנוצרי כבר מזמן שיחרר את היהודים מצליבת ישוע, אפילו האפיפיור נתן לנו פטור. בהחלט יתכן שצ'אבס בכלל התכוון לרומאים, האימפריה של הימים ההם שיכולה להיות משל לאימפריה של הימים האלו, ארצות הברית, שבה מתרכז כידוע העושר העולמי שהוא בין השאר גם תוצאה של הגזל והשוד של העולם העני.
אפשרות זו לא קיימת בתבנית הישראלית. צולבי ישוע, אליבא דמשרד החוץ שלנו, יכולים להיות רק יהודים, ועל כן הגישה ישראל מחאה לוונצואלה על ''גילויי אנטישמיות''.
בישראל יש כידוע עיתונאים מאד נאמנים למדינה ולרעיון הציוני והם גם ממושמעים ונוטים להתחשב בהנחיות משרד החוץ. כמובן, לא מדובר בהנחתה בוטה של הקומיסר במשרד החוץ בנוסח משטרי עריצות גסים, אלא בהעברת מסרים עדינה, עקיפה בבחינת כך ראוי שיעשה. שני עיתונאים בעיתון השני הנפוץ בישראל, ''מעריב'' שמו, התגייסו למשימה, קפצו בשמחה ובששון על עגלת התעמולה הישראלית ושלחו חצים מורעלים לעבר צ'אבס ''האנטישמי''.
האחד הוא גד שמרון, איש המוסד לשעבר שמבין את תפקידו גם בלי לקבל טלפון ממעבידו לשעבר, והשני הוא בן דרור ימיני, שהפך את החיפושים אחרי אנטישמים בשמאל לתחביבו. הוא עושה זאת תוך התחזות לאיש שמאל, כך זה נשמע אמין יותר בעיני הימין. לבן דרור ימיני היה מיד ברור, במקרה זה תאם גם את האינטרס של משרד החוץ, שצ'אבס התכוון ליהודים, שהרי רק הם צלבו את ישוע, ורק הם נטלו 10 אחוזים מהעושר העולמי. בן דרור ימיני רקח בהזדמנות זו סלט אחד גדול והכניס לתוך הקלחת של האנטישמית השמאלית גם את שרת האוצר של נורבגיה, שקראה להטיל סנקציות על ישראל בגלל משטר הכיבוש המוטל על העם הפלסטיני.
עכשיו אני לגמרי מבולבל. הרי גם אנוכי חתום על עצומה הקוראת להטיל סנקציות על ישראל בגין האפרטהייד שהקולוניאליזם הישראלי הקים בשטחי הכבושים. האם זה הופך אותי ואת חבריי לאנטישמים? האם כאשר חתמתי על עצומה התומכת בסנקציות נגד משטר האפרטהייד בדרום אפריקה בשעתו, זה הפך אותי לשונא לבנים?
ההובי של בן דרור ימיני הוא לחטט בפחי אשפה ולנסות לדלות משם איזה איש שמאל אנטישמי. ובצר לו, הוא ממציא אותם בדרך הקלה ביותר: הוא גוזר גזירה שווה בין ביקורת חריפה (וצודקת לטעמי) על ישראל עם אנטישמיות. או אז אין סוף לחגיגת האנטישמיות.
הוא תמיד חוזר על אותה שאלה: למה לא מטילים סנקציות על איראן או על סודן? במקום שבן דרור ימיני יילחם להטלת סנקציות על משטרי עריצות נוסח איראן וסודן, הוא משתמש במשטרי הרשע האלה כאליבי לעזוב את ישראל לנפשה ולתת לה להתעמר בפלסטינים ככל שתרצה, בלי סנקציות ועם הרבה סיוע במטבע חוץ.
חזרה לצ'אבס. לפעמים אין תאום בין בן דרור ימני, משרד החוץ הישראלי והקהילות היהודיות. כך קורה שראשי הקהילה היהודית בוונצואלה יצאו בגילוי דעת הדוחה את ההאשמות על צ'אבס כאילו הוא נגוע באנטישמיות. אין לכך שחר, נאמר. אבל בן דרור ימיני לא ייתן ליהודים בוונצואלה לקלקל לו את ההצגה.
יחד עם זאת, גם אם הייתי שותף לדעה שהמשפט אותו אמר צ'אבס אינו שיא של ניסוח מוצלח, לא הייתי ממהר להטיל בו דופי של אנטישמיות.
המבחן על פיו ראוי לקבוע האם מנהיג מסוים הוא אנטישמי או גזען אינו תלוי במשפט כזה או אחר שאמר, אלא ביחסו אל הקהילה היהודית ומיעוטים אחרים במדינה בה הוא שולט. על פי קריטריון זה לא דבק בהוגו צ'אבס דופי.
גזלנים
עכשיו זה ברור ורשמי. מדינת ישראל גוזלת בחסות הממשלה והצבא קרקעות פרטיות של פלסטינים בשטחים הכבושים מוסרת אותם לכרישי נדל''ן כדי שיבנו בהתנחלויות בניה בלתי חוקית, שלא עברה את הליכי הרישוי המחוייבים על פי חוק. זה המצב בבילעין, שקרקעות התושבים נגנבו למען הרחבת התנחלות מודיעין עילית.
היחס המופקר לרכושם של פלסטינים הוא עוד פן של הגזענות הישראלית, שהרי כאשר מדובר ביהודים יש חוק יסוד כבוד האדם וחירותו שסעיף 3 שלו קובע: ''אין פוגעים בקניינו של אדם''.
נראה שבעיני שלטון הכיבוש הישראלי פלסטינים אינם בגדר אדם, ומכאן שקניינם אינו מוגן מפגיעה וניתן לעשות בו ככל העולה על דעתו של הכובש. יש לו כוח, יש לו צבא, יש לו בולדוזרים, יש לו מתנחלים.
כך יכולים המתנחלים לקבל דירות במחירים מוזלים מבלי שהקופה של הקבלנים תפגע.
כל זה מזכיר את היחס של שלטונות גרמניה בשנות ה-30 של המאה ה-20 אל רכוש יהודי.
זו הדרך בה הפסידו הורי את רכושם בגרמניה. הלקח לא נלמד. ישראל מוכיחה שוב שילד מוכה הופך להורה אלים.
מפגעי ההפרטה
פעם היה הקיבוץ קיבוץ. כלומר, חברה שיתופית המתקיימת על עקרון הערבות ההדדית. איש לא נזרק לכלבים.
עתה משנה הקיבוץ את עורו. ההפרטה אוכלת בכל פה. כל איש לדרכו. כל אחד צריך לדאוג לפרנסתו. נוצרו פערי שכר גדולים בין המועסקים בתוך הקיבוץ. חברים נקלעו לקשיים. איך ייצאו מזה? זבש''ם. כך קורה שמשפחה בקיבוץ גשר הזיו, שמתארים אותה כ''מלח הארץ'', נקלעה לקשיים כלכליים ולחובות בשוק האפור, החליטה כי על מנת לצאת מהמצר יש להקים בביתם שבקיבוץ מעבדת קוקאין.
ההפרטה כגורם משחית המוביל לפלילים.
פעם היה אגד קואופרטיב שמרבית עובדיו היו גם הבעלים. הקואופרטיב התנהל על פי עקרונות הקואופרציה תחת חסותה של ההסתדרות. היו גם עובדים שכירים אולם הם נהנו משכר הוגן ותנאים סוציאלים נאותים, כפי שדרשה ההסתדרות.
גם עובדי הניקיון, שניקו בלילה את האוטובוסים, היו שכירים של הקואופרטיב.
עתה, תחת כנפי דת ההפרטה, מתנהלת חברת אגד על פי עקרונות הקפיטליזם הנבזי והאלים. פועלי הניקיון כבר אינם עובדי אגד, אלא מעין עבדים של קבלני כוח אדם.
לראשי אגד לא אכפת. קבלני כוח האדם רוצים להרוויח כמה שיותר ולשלם כמה שפחות. כך קורה שאחד העובדים שמעביר בלילה אוטובוסים ממקום חניה אחד למשנהו, נהג ללא רישיון בר תוקף, ודרס למוות שני נערים.
מיקסום הרווח והניצול הנובע ממנו מסכן חיי אדם. הנערים שנהרגו הם קורבנות ההפרטה.