בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר הבוקר (יום ראשון) 20 שנות מאסר בפועל (גזר הדין המירבי) על הצעיר שהורשע בהריגת צחי יעקב. המורשע, שאת שמו אסור לצערי לפרסם, בהיותו קטין בעת המעשה, בן 18, הודה בדצמבר בעסקת טיעון בהריגתו של צחי יעקב, בעקבות ויכוח על שטר של 100 שקלים בקניון בת-ים.

בעקבות ההודאה הופחת האישום מרצח להריגה. היום הורשע הצעיר בעונש המירבי על הריגה והשופטים קבעו בגזר הדין: ''הגענו למסקנה ברורה כי חומרת מעשיו של הנאשם בעניינינו זה אינה מאפשרת פשרה בכל הנוגע לענישתו''.

בעקבות גזר הדין, כפי שצפיתם אולי במהדורת החדשות, התפרעו קרוביו של הרוצח (האם צפוי אני לתביעת דיבה בכנותי את ההורג בשם רוצח?), קיללו את קרובי הנרצח, השופט, הסניגורים, והתובעים, ואף תקפו פיזית את המשטרה ואת משפחת הנרצח.

מסתבר שהרוצח היה אמור להיות באותה עת במעצר בית בגין דקירה של אדם נוסף שביצע בגלל שהנדקר הראשון סרב לתת לו סיגריה. הדקירה הבאה אירעה בקניון בת-ים, בפברואר 2005, לשם הגיע יעקב עם חברתו מיטל אביבי, איתה עמד להתחתן, כדי לקנות נעליים. כשהיה בחנות הבחין בשטר של 100 שקל על הדלפק ופנה לנער בן 15 שהיה בחנות ואמר לו: ''קח את הכסף שלך, שלא יאבד''. הנער ענה לו: ''מה אתה מתערב? תראה לי מי הגבר שייגע בכסף הזה''. יעקב אמר: ''אני עוזר לך ואתה מאיים עלי?''. בשלב זה רץ לעברו חברו של הנער (זה שאמור היה להיות באותו זמן במעצר בית, בשל דקירה אחרת בה היה מעורב). הנער שלף את הסכין ודקר את יעקב למוות. לאירוע היו עדים החברה מיטל וכל מי שנכח בחנות.

ארבעה פגמים ועוד אחד אני רואה בפרשה הזו:

1. העונש - עשרים שנות מאסר, שנחשב ''חמור'' במונחי הענישה בישראל, הוא עונש לא ראוי בעיני. בעוד 10 - 12 שנים ואולי אפילו פחות, בגיל פחות מ-‏30, יצא הרוצח מהכלא. לטעמי הוא היה צריך להיות בכלא עד סוף חייו, בתנאים קשים, ללא זכויות אזרח, ללא אפשרות להקים משפחה, או להתייחד עם בת זוג.
2. בגין חוק אווילי, אסור לפרסם את שמו של הפושע מסיבה של ''הגנה על קטינים''. החוק אינו מבחין בין אי פרסום שמו של רוצח ואי פרסום שמו של קורבן אונס למשל. לעניות דעתי יש לפרסם את שמו למען יראה הציבור ויירא ויקיא את משפחת הרוצח מהחברה.
3. הרוצח היה צריך להיות מורשע בגיו רצח, ולא בהריגה, אלא שכמו במקרים רבים אחרים העדיפה התביעה לחסוך כסף וזמן, ללכת על בטוח, ולהסתפק בעבירה המופחתת.
4. הרוצח היה צריך להיות בכלא בזמן הרצח, במעצר עד תום ההליכים. הוא הואשם בדקירה שבה נפצע אדם, ולא היה ספק באשמתו, ולמרות זאת, נשלח באופן נפשע למעצר בית.

ועוד פגם אחד - בטלוויזיה נמסר כי איש מקרוביו האלימים של הרוצח, שתקפו את השופט, הפרקליטים ומשפחת הנרצח, טיפוסים נאלחים שברור שהם הם המעיין ממנו שאב הרוצח הנבזה את תעצומות הנפש לבצע את מעשיו הנפשעים, לא נעצר.
''אין שופטים אדם בשעת צערו'' התבטא מישהו במשטרה. ואני אומר - את אמו של הרוצח, אחותו, ושאר הירקות הרקובים במשפחתו שבצעו מעשי תקיפה היה צריך להעמיד לדין, מחר, ולדון אותם לחודשי מאסר בפועל.

---