פרופסור דן מירון, מהחוקרים המכובדים ביותר והמוערכים ביותר של הספרות העברית לתולדותיה, נכנס לאחרונה לבית הסוהר, לאחר שהיכה מכות רצח נוראיות את אשתו בהתקף אמוק.
''...המבקר המוערך חבט באשתו, הטיח את גופה בקיר, היכה אותה באגרוף בפנים ופצע את רקתה. בזמן שהיא דיממה ובכתה הפרופסור הדגול ניגש אל שולחן הכתיבה שלו והמשיך לכתוב באדישות דברי הגות חשובים''.
''משטרת ניו יורק עצרה את פרופסור דן מירון והוא בילה שני לילות במעצר. אחרי שחרורו אסר עליו בית המשפט המחוזי להתקרב ... לאשתו. בעקבות הטראומה הפיזית והנפשית שעברה'' אשתו של מירון, היא נזקקה לפיזיותרפיה ומתקשה לתפקד'' (
הפרופ' המוערך והאישה המוכה).
הכאת נשים היא, כמובן, דבר שמתרחש בכל שכבות החברה, גם בקרב אנשי האקדמיה הנחשבים ביותר, ודן מירון אינו יוצא דופן.
אבל בכל זאת, מאנשים ברמתו ובמעמדו מצפים להתנהגות אחרת וליתר שיקול דעת ושליטה עצמית. ודווקא משום כך ידיעה כזאת היא מזעזעת הרבה יותר מאשר כאשר קוראים עליה לגבי אנשים אחרים.
כדאי להזכיר שמירון עורר לאחרונה תמיהה רבה בחוגי הספרות הישראלית עם הופעת ספרו ''
הרפיה לצורך נגיעה'', אחד מסִפרי ההגות הספרותית המגוחכים והמוזרים ביותר שהופיעו בשפה העברית בעשרות השנים האחרונות.
כבר עם הופעתו של ספר זה החלו מבקרים ספרותיים לתמוה: מה קרה לחוקר הדגול לשעבר? האם הוא נעשה סנילי?
דומה שפרשה עגומה זאת רק מחזקת את השאלות האלו.