אוֹנְלָיין קטן נחמד, כותב עם כל אחד

הפוליטיקלי-קורקטנס הנורא מכל, האויב האמיתי של הכתיבה כסוג של אמנות הוא הפְּלוּרַליזם.
אם כי בתחרות מי יהיה הראשון ברשימת הלדראון-עולם יש ל-PC הזה מתחרה אחד שהוא לא רק שווה-כוחות אלא בן/בת אותה משפחה, ושלכן גם לו קוראים PC – המחשב הפרטי.
ושלובי זרוע הם צועדים לעבר השקיעה:
התוכן והחומרה.
או התוכנה והחומר.
או ברוח הפּלוּרליזם אפשר גם תוכן וחומר.
ולפי שעה הזיווג המסתמן ביותר הוא של תוכנה וחומרה.

...''לא הבנתי''...

''אם לא הבנת סימן שלא כתבתי כל-כך טוב''??
לא בהכרח. לפחות כתרגיל אפשר באותה מידה לומר גם:
''אם לא הבנת סימן שאתה לא נבון''.
ואפשר גם:
''לא הבנת?! יש כאלה שדווקא כן, והם דווקא הרוב''.
וכתגובה-לתגובה:
''הם דווקא לא הרוב? אז מה! אני כותב למיעוט! כן! דווקא!''.
ואפשר גם:
''לא הבנת? אם קראת בעיון אז אני מאמין שיום אחד תבין''.
ואפשר גם:
'' 'לא חשוב מה העם רוצה אלא מה הוא צריך', אמר פעם מישהו בסוגיה שבעיקרון היא בדיוק אותה סוגיה''.
ואפשר גם... לא, מהתרגילים האלה אף אחד עד היום (כולל סארטר וכיו''ב) לא יצא ממש נבון.
ובכל זאת אף אחד לא מצליח להמנע מהם.

''פוסט'' מתוך ''בלוג'' של משורר מזדקן

רציתי אתמול לתקתק ''מָשׁוֹב'' באחד ה''אשכולות'' של אחד מה''פורומים'' שבהם אני ''חבר''. מילאתי את כל ה''שׂדות'' – ''שם/כינוי'' (כלומר את הניק של כבודי הנקניק), ו''סיסמה'', וכולי, וגם. אבל לבסוף, כשלחצתי על ''כִּיף, משתמש'' לא חוברתי יחדיו. חשבתי לעצמי שאולי זה בגלל שאני כבר לא ירושלמי, ואם לא זאת הסיבה אז אין לי הרבה מושג במה חטאתי, אפשר לחשוב מה כבר כתבתי על שלטונות ''פורטל'' ה''תוכן'' הזה. או שמא ה''קהילה'' הוּצאה לחופשה לצורך ציחצוח ה''כפתורים'', ובקיצור למה ה''מִימְשָק'' של ה''שָרָת'' מחזיר אותי שוב ושוב אל מתחת-לגשר, אל נחלתו של ה''אנונימי''.

אז שלחתי אִימִי לַמנָהלת של קִיוונוּנִימִי (זה שמו של אותו ''מֵיזם'') שהשיבה לי שהבעיה אינה ''אצלנו'', והציעה לי לנסות לעשות ''רִיסְטָרְט''. ניסיתי ואכן, וב''השב'' המיידי שלי ''סימנתי'' לה את ''אריאל'', שכידוע רק-לי-רק-לי הוא ה''גוּפן'' האהוב עליה: ''תודה-תודה, עשיתי הפעלה-מחדש וזה עבד, אני בדרך אל הכפר, עוד רגע אני מפרסם אצלכם שיר''.

תשובתה לא אחרה לבוא אלא כלל לא באה, כי לא היה צורך, כי זהו בדיוק הרגע שבו כרגיל נכנס לפעולה המרקורי-בעקרב שלי, שמתוך תוהו הסייבר העלה לי באוב את גערתה: ''לא אומרים 'לפרסם שיר', או סיפור, או כל דבר אחר. אומרים 'להוסיף הודעה', או 'לעדכן', הכי 'מדויק' זה 'לעדכן' ''.
המרקורי-בעקרב הזה, בדרך-כלל הוא מביא לי רק פס-קול, אודיו, אבל במקרה כמו זה, שבו תדהמת פניה של המנהלת היתה משמעותית, אני מקבל גם וידיאו.

''ריסטרט'' זה בעברית ''אִיתְחוּל'', מילה שכבר שְׁגוּרה למדי, אז איך שכחתי אותה? האם זה מחמת גילי שנגזר עלי להרגיש אאוטסיידר לא רק לגבי המחשב עצמו אלא גם, ואולי בעיקר לגבי העברית שמסביבו? שהיא גבוהה מליצית מפמפמת את הביל-גייטסיזם כאילו דת. המילה ''איתחול'' היא לא רק תרגום של האנגלית ''ריסטרט'', היא מצלצלת גם כמו ארמית, אתחלתא, דגאולא, הפי-סי הוא הרי ראשית צמיחת גאולתנו, אז כמו השמות האלה של ההתנחלויות... ולכן אם הייתי כותב את המילה ''איתחול'' באיזשהו טקסט אז כנראה שהייתי מכניס אותה למרכאות. ללא מרכאות המילה איתחול באה בחשבון מבחינתי רק כ... דימוי למשהו אחר! – מטאפורה, קצת סאטירה...

לא, זכרוני עדיין לא מטעני: תמיד הייתי ''כזה'', מה ''כזה'', יותר, גבירותי ורבותי, גבותי מוּרָמוֹת עליכם עוד מיום הִוולדכם, ואף לפני כן, על הוריכם, דורות על דורות, עבותות הן הגבות, ולַכְּחָל ולַשְׂרָק אני נזקק רק כאשר חולשת דעתכם מציפה אותי, ואחר-כך מָזְרימה (מהשורש ''לִזרום'' שאתם כל-כך מוּגָפים בו). וזה קורה פה-ושם, כל מקרה קֶמֶט, מעלה אחת מָטָה לעבר מקל ההליכה.

אתר המחבר: מארס בעקרב

---