עבד אל ראזק: היחסים עם ישראל לא יישארו כל כך רגועים. אני בטוח בזה. אני לא אומר שאנו כממשלה נדחוף לכיוון הזה, אולם הרעבה, בעיות כלכליות ואי תשלום משכורות יבואו לידי ביטוי ביותר פעולות התנגדות ובעיות ביטחון.

אם ממשלת חמאס תיפול - תקום סומליה שנייה

שר האוצר הפלשתינאי מספר לנו שהמציאות הכלכלית הקשה ברשות הפלשתינאית תשפיע על המצב הביטחוני בישראל. זוהי טענה מאד נפוצה בחוגים רחבים בעולם המערבי וגם בארץ. אבל לא ממש בטוח שיש לה על מה לסמוך. לפני כשלוש שנים הצגתי כאן מחקר שניתח נתוני סקר שערכו הפלשתינאים בדצמבר 2001. בתמצית משמעות מסקנות המחקר היתה שהקשר בין טרור (כלפי ישראל) ומצב כלכלי ירוד הוא נמוך ופועל בעיקר דרך השפעתו על האינטרס הלאומי. על פי המסקנות הללו, המניע הכלכלי הוא סיבה שולית, אם בכלל, לטרור נגד ישראל (ניתוח כלכלי של טרור ומדיניות כלכלית).

על פי המסקנות של הניתוח הכלכלי אין לדברי שר האוצר הפלשתינאי בסיס במציאות. כדי לחזק את המסקנה הזאת מציג לנו המאמר ב-Ynet, עמדה חד משמעית של שר ההסברה הפלסטיני בממשלת החמאס, ד''ר יוסף ריזקה:

האדמה הזו, שכולם עכשיו רוצים מהממשלה שלנו שנכיר בנוכחות ישראל עליה, היא אדמת וקף מוסלמי ולאף מוסלמי אין את הזכות לוותר לכיבוש ולהכיר בזכות הכיבוש על האדמה הזו.

אם ממשלת חמאס תיפול - תקום סומליה שנייה

---

כלים לביצוע מדיניות כלכלית

בנימין נתניהו היה אחד משרי האוצר הטובים שהיו לנו. הגורם החשוב הראשון היה שהיה לו ברור מהי המדיניות שהוא צריך לנקוט – היה לו חזון. הגורם השני, היותר חשוב במציאות הפוליטית, היה שהוא ידע להציג-להשיג תנאים בהם יהיה מוכן לקבל על עצמו את התפקיד:

1. הרחבת הסמכויות והמעמד ביחס לשרים אחרים, ושר כעוזר,
2. גיבוי מוחלט מראש הממשלה.

עם שני היעדים הללו מוסדרים הוא החל לתפקד כשר האוצר. ''בתחילת הדרך הציג נתניהו נחישות גבוהה לקדם את החזון''. תרומתו ליציאה מן המשבר הכלכלי בו היה שרוי המשק היתה חשובה (בנימין נתניהו – סיכום תקופה). כיאה לחזון הוא מינה אנשי מקצוע, שהוכיחו את עצמם בהמשך (בכר, וזליכה למשל), לתפקידים בכירים למרות שזה פגע ביחסם של חברי המפלגה שציפו ממנו ל''ג'ובים''. הוא פעל בהצלחה כדי להשיג את:

1. צמצום הגירעון והקטנת ההוצאה הציבורית.
2. המשך תהליך ההפרטה והעמידה על ביצוע ההסכם, כפי שנחתם, במהלך הפרטת בזק.
3. אישור הרפורמה בשוק ההון. כ-‏20 שנה אחרי שועדת בייסקי המליצה ועדת בכר ובנימין נתניהו הובילו לדרך חדשה של פרוק האוליגופול הבנקאי בשוק ההון.

במילים אחרות המניע העיקרי של פעילותו במשרד האוצר היה במפורש הצורך לדאוג לטובת כלל הציבור ולא רק לטובת בוחריו. דבר אחד הוא לא ממש הצליח. הוא לא ממש הצליח לקצץ שומנים מתקציב הביטחון שאם היה מצליח היה מונע חלק מן הקיצוץ בקיצבאות שבסופו של דבר פגע באינטרס האישי שלו. הסיבה היתה שראש הממשלה נסוג מהבטחתו לגיבוי.

למרות שישנם קשקשנים שטוענים ''... שנבחרי הציבור אינם דואגים לא לטובת כלל הציבור ולא לטובת הציבור שבחר בהם''. הרי ברור שבפעולות להשגת היעדים הללו נתניהו פעל על פי הבטחתו; הוא דאג לטובת כלל הציבור ולא רק לטובת בוחריו. אחר כך באו ימים אחרים, בערך בקייץ 2004, בהם למעשה ויתר על חלק מן המאבקים לטובת היעדים שהזכרתי בגלל המאבקים, גם בגלל אינטרסים אישיים, בנושא ההתנתקות.

---

מי שמכיר את המציאות יודע שהיעד החשוב הבא במדיניות האוצר הוא קיצוץ בתקציב הביטחון. בקדנציה הקודמת היה שר הביטחון המכשול הראשון שמנע מנתניהו לבצע את הקיצוץ שרצה לבצע בתקציב הביטחון. אבל האמת היא ששר ביטחון עם הכרה וכוח פוליטי יכול בהחלט לתרום להגשמת היעד הזה. הגשמת היעד הזה ודאי תעזור בהגשמת היעדים עליהם דיבר עמיר פרץ במערכת הבחירות. כראש מפלגה שיש לו כוח מיקוח במשא ומתן הקואליציוני הוא יכול וצריך להעמיד תנאים דומים לאלו שהעמיד נתניהו; תנאים שיכללו את היעד הזה ויעדים אחרים שקשורים במדיניות הממשלה בנושאים בהם עסקו הבטחותיו של פרץ.

בניגוד למה שטוענים קשקשנים מדושני חשיבות עצמית, קבלת תפקיד שר הביטחון על ידי פרץ לא הופכת את התנהלותו לפארסה. אם ינהג נכון תפקיד שר הביטחון יכול להיות מנוף חשוב להגשמת היעדים והמטרות אותן הציב ועליהן נבחר. העניין הוא לא רק באיזה משרד ישב פרץ אלא איך ינצל את כוחו הפוליטי בכלל ובפרט בקשר למדיניות האוצר. נתניהו הראה לנו שזה בהחלט אפשרי.

---