אתם שהייתם

נילי רבינוביץ'

היום אדבר בשם כל הבנות, בשם כל הבנים,
בשם כל האמהות והאבות, בשם כל הנשים.
אדבר גם בשם מי שטרם נולדו,
מי שהיו עוד ברֶחֶם אִמָם -
כאשר אתם שהייתם -
- אבדתם באין רַחֵם בשבילכם.
אליכם אדבר, אתם שידעתם לגמוע מרחק על גבעות והרים,
שרגליכם ידעו מרדפים מפרכים בחולות המדבר,
שידעה תבונתכם לסכל מזימות,
שהיה בכם כוח, פצועים שותתי דם -
לגבור, להעז, לפרוץ,
להפר, לשרוד,
לשאת את הדגל.
אתם שעליתם אל הר מוריה -
עם האש,
ולא נמצא איל להחליף מקומכם על המזבח.
רק הסבך, חכה שם לכם,
רק הסבך לכם ארב
ולכד.
הו, לו רק לא נאחזו בו, בסבך, קרניכם.
לו אך ידעתם לאחוז בקרנות המזבח,

לו רק יכולתם לבלום את היד הנשלחת,
לו רק ידעתם עצור הינף מאכלת.

וכמה הרבה שיבה ירדה מאז
ביגון שאולה.
כמה הרבה כתנות פסים
נגאלו בדם שעירים.
מה רבים אתם, בני יעקב,
אשר למטווח ישמעאלים נמכרתם,
ומה עמוק הבור
אליו הושלכו עלומיכם,
אליו הושלך עולמנו.

הו, לו רק לא נאחזו קרניכם בסבך,
אתם שהייתם,
כולכם שהייתם,
הבנים,
היחידים,
אשר אהבנו.