תל אביב היא אויבת המדינה ואיום חמור על עתידה, פוסק פרופסור ארנון סופר, ראש הקתדרה לגיאו-אסטרטגיה באוניברסיטת חיפה דמוגרף (מאבות רעיון ההתנתקות) בכתבה גדולה בעיתון תל אביב של ידיעות.


סופר קובע שהריכוז הגובר והולך של צעירים בתל אביב על חשבון האיזורים האחרים במדינה (להלן הפריפריה) ובראשם ירושלים הנגב והגליל, וההתמקדות התקשורתית והתרבותית בתל אביב תביא להתמעטות האוכלוסייה היהודית שם, להרחבות האוכלוסייה הערבית ולאסון לאומי כבר בטווח הקצר. את המשמעות של דברי סופר מתמצתים המשפטים הבאים:

• אם העם היהודי יקים ועדת חקירה לבירור סיבות קריסתה של ישראל, תשב התקשורת במקום של כבוד על ספסל הנאשמים. רוב התקשורת ממוקמת במרכז תל אביב ורוב האנשים שלה מעולם לא ביקרו באזורים בין כפר סבא לקלקיליה.
• היחידים שבאמת מבינים מה קורה הם אלה שגרים בשוליים. מי שדר בתל אביב עוסק בקוסמופוליטיות, מי שדר בשוליים עוסק בלאומיות (משפט יפה מאוד אגב).
• ''התקשורת צריכה ללכת לשוליים'' ולעסוק בהם הרבה יותר כדי שהאנשים בהם יהיו גאים יותר במקומות שבהם הם חיים.

דברים כדורבנות (אם כי אני מודה שגם אני בעצמי אחד מאותם אנשי תקשורת שמעדיפים את תל אביב, כך שאני אחד מהאנשים שסופר מתקיף, ובצדק). אבל נראה שקשה מאוד לשכנע את האנשים להתפזר ברחבי המדינה. הם מחפשים מגורים היכן שישנה תעסוקה. ומן הסתם הקושי רק יגבר אחרי המלחמה הזאת שגרמה לנטישת ערים בצפון. אנשים יזכרו היטב שתל אביב היתה היחידה (נכון לרגע הכתיבה בצהרי היום) שלא הותקפה בטילים.

דעתי היא שבמה שנקרא פריפריה יש להקים לא רק מרכזי תעסוקה, אלא גם ובעיקר מרכזי תרבות כדי למשוך לשם אנשים שמתעניינים בתרבות ומוצאים אותה רק בתל אביב. בעולם האידיאלי, לכל ישוב גדול במדינה מן הראוי שיהיה מרכז תרבות השווה לזה של תל אביב. הבה ונזכור שבאתונה במאה החמישית לפני הספירה, שנהנתה מעידן של פריחה תרבותית, היה מספר אנשים זהה לזה של קרית ביאליק היום כך שאולי זאת לא משימה בלתי אפשרית להקים באיזור חיפה והקריות מרכז תרבות שישתווה לזה של אתונה בימי סוקרטס וסופוקלס.
מצד שני מאז שנות החמישים מנסים לפזר את אוכלוסיית המדינה בנגב ובגליל וללא הצלחה גדולה. כנראה צריך לחשוב על שיטות חדשות.

---