|
|
|
שנים ארוכות, חגגה תל-אביב, עוד מתקופת הבתים המלבינים ומלאי החיות על רקע הים הבתולי, של ישוב עברי תוסס, ואופטימיות של עם המתחיל בדרך חדשה, את העדליאדה, מיסודו של ראש העיר הראשון, מאיר דיזנגוף. היתה כאן אווירה קרניבלית אמיתית, צידה המאזן, ההומוריסטי, הבכחנלי והעודפי-יצירתי של חיוניות בונה האזרחית.
לאחר מכן, בימי הממלכתיות העברית והמאבקים הקיומיים, כאשר האוכלוסיה מנתה כ- 2 מליון אנשים, בא מצעד צה''ל שמילא את הלב היהודי גאווה כלפי הקוממיות העברית, הקוראת תגר על מרחב ערבי ענק ומאיים.
כמובן, היו גם מצעדי אחד במאי, שהבליטו את דומיננטיות היסוד הכלכלי/חברתי הסוציאליסטי דאז ואת הסולידריות העולמית של הפועלים, מצעדים שכמו נוספו להם עזוז ותרועה כשהיה ברור שבריה''מ וסין הם עולם המחר.
אבל הטנקים הקלים יחסית - השרמנים וה-AMX התחלפו לטנקים כבדים יותר מסוג הסנטוריונים, שפגיעתם בכבישי העיר היתה קשה, ומטעם זה ואחרים, הופסק המצעד הצבאי.
גם ה- 1 במאי, אבד חינו.
ונותרנו רק עם הדקדנטיות -מצעד העליזים המבטא נרקיסיזם חשפני וקשקשני משהו. מעין שריד גרוטסקי של המילטנטיות של פעם.
יתכן שאם תמשך מגמה זו של גבור הדקדנס, יצעדו כאן כל הגיבורים הניסתרים, במעין בכחנליה של dance macabre :
צבא פקידים אדיר, כשהם מנפנפים בטפסי שומה ובדיפלומות מאוניברסיטת לטביה, תוך קידות לקהל.
מועלים נבחרים, כגון מטרוניטת 250 המליון מהבנק למסחר, תוך הפרחת נשיקות-חן. אברכים של חברא-קדישא בעלי משכורות העתק, כשארונות שחורים על כתפיהם ושירת ''זלינו על כתיפינו'' מתרוננת בגרונם. קבוצות רדיקלים ופוסט ציונים במחול דבקה סוער, תוך זמר אדיר של ''פשיזם, היי טררה'' ''קולוניאליזם הופ הופ'' ''והאג, יפיפיה שלי''. וכמובן, 2 הרובין-הודים, ליבוביץ האופנובנק והגמח''ניק מבנק המזרחי בבני ברק, עם קשת וחץ, כשבעקבותיהם מפזזים גמדים עליזים בשירת ''מסביב יהום הסער, אך ראשנו לא ישח, עוד מעט יפציע שחר, את דרכנו לא נשכח''.
|
|
|
בראשית היתה העדלאידה
