ספרד בתקופה הפוסט קולוניאליסטית

מה זה?

ספרד בתקופה הפוסט קולוניאליסטית

גלעד דנבום (יום שני, 10/06/2002 שעה 21:26)

גלעד דנבום

ממלכת ספרד חוגגת בימים אלו 25 שנה לעצמאותה הדמוקרטית, החל מהבחירות הדמוקרטיות הראשונות שנערכו לאחר מותו של הקאודיליו הדיקטטורי פרנסיסקו פרנקו, ומההכרזה הרשמית על החוקה הספרדית, אבן היסוד של כל חברה מתוקנת.

כמו מדינות אירופיות רבות וטובות, ניצבת היום ספרד מול דילמות קשות הנובעות מאופיה הקולוניאליסטי והדיקטטורי בעבר, ומרצונה הנוכחי להוכיח עצמה כחברה מלאה מן המניין באיחוד האירופאי הרב-תרבותי והדמוקרטי-פרוגרסיבי במודע.

המכשולים שבמעבר ספרד ניצבת כיום בפני מספר בעיות הנובעות באופן ישיר מעברה הסבוך, ומספקות לנו תקריב מעניין על המעבר ממצב קולוניאליסטי, ואף דיקטטורי, אל מצב מדיני דמוקרטי ושיוויוני

הבעייה הקשה ביותר שניצבת כיום בפני ספרד היא בעיית חבל הבאסקים ומעמדו.
חבל הבאסקים הוא איזור רחב ידיים בצפון ספרד, המתחיל בהרי הפירנאים הגובלים בצרפת, נמשך לאורך חוף האוקיינוס האטלנטי, ופורץ ליבשה בצורת משולש הררי רחב ידיים.
לא ניתן לפקפק בנכונות תביעתם של הבאסקים לייחוד אתני, ולהיותם עם שונה מהעם הספרדי, שהוא בעצמו יישות אמורפית ביותר, המורכבת מאוסף גדול של קבוצות אתניות ותרבותיות המעורבות זו בזו מזה מאות שנים.

מחקרים פילולוגיים מוכיחים כי שפת הבאסקים הינה זרה לחלוטין לכל השפות שסביבה, ואינה משתייכת למשפחת השפות האינדו-אירופאיות, הלטינו-רומאיות, או השמיות. מקורה אינו ברור לחלוטין, והיא שונה מכל שפה מוכרת אחרת.
מחקרים גנטיים חדשים, חלק ממחקר המתעד את התפשטות השבטים הנודדים הראשונים שיישבו את אירופה, לא הצליחו ליצור קשר גנטי והיסטורי בין הבאסקים לשאר השבטים שהגיעו לאיזור.
כמו כן, הקהילה הבאסקית היא מתבודדת וסגורה למדי, שאמנם היא נוצרית-קתולית ומשתמשת באלף-בית הלטיני, ואיננה חסינה לחלוטין לשינויים דמוגרפיים באיזור המחיה שלה, אך היא עדיין שומרת על הייחודיות התרבותית והלשונית שלה.

חלקים מקהילה ייחודית זו, אם כן, תובעים לקבל עצמאות מדינית מוחלטת ממדינת האם, ספרד, ורוצים להקים מדינת לאום משלהם.
המפלגות הספרטיסטיות השונות (PNV, המפלגה הלאומית הבאסקית, היא הגדולה שבהן) זוכות לתמיכה לא מבוטלת בקרב הבאסקים, והן פועלות באופן פרלמנטרי, גם אם פרגמטי ביותר, לכיוון זה.
ראוי להזכיר בנקודה זו שהבאסקים זוכים לאוטונומיה תרבותית כמעט מוחלטת - יש להם שלטון מקומי עצמאי (כמו לכל פרובינציה בספרד), שפתם מוכרת כשפה רשמית ונחשבת לאחד מפלגיה של הספרדית (למרות השוני הגמור בינה ובין כל שאר הפלגים, שהם בעיקר וריאציות שונות של הקסטליאנית - הפלג המדובר ביותר, ומה שרוב האנשים מדמיינים בתור ''ספרדית''), ועוד מגוון רחב של חירויות תרבותיות וממסדיות.
אך חלקים מסוימים בקרב האוכלוסייה הבאסקית אינם מקבלים את הקו הפשרני של המפלגות הגדולות, ונוקטים מדיניות של טרור ולוחמת גרילה ברמות שונות כנגד המשטר הספרדי ואף כנגד פוליטיקאים באסקיים שאינם מסכימים עם מטרתם או עם דרכם.
האירגון הידוע ביותר הוא ארגון
(ETA (Euzkadi Ta Azkatasuna - (''ארץ הבאסקים וחירותה'' בבאסקית), אשר נוסד ב- 1961 כארגון מהפכני אלים, ובמסגרת גלגוליו השונים הפך לתא טרוצקיסטי-מאואיסטי אשר שאף לשחרר את ארץ הבאסקים כולה (כלומר, גם חלקה הצרפתי) בעזרת מעשי טרור נגד נציגי הממשל באיזור, ובאמצעות הטלת אימה על האוכלוסייה המקומית.
המבצע החשוב ביותר של אט''ה בתקופת פרנקו היה ההתנקשות בקאררו בלנקו, יורשו המיועד של פרנקו, בלב מדריד ותחת הגנה צמודה של שומריו.
כיום, ממשיכה אט''ה להילחם את מלחמתה למען עצמאות חבל הבאסקים בשני מישורים: התקפות אלימות ספורדיות והפעלת לחץ פוליטי בעזרת הזרוע המדינית שלה, מפלגת באטאסונה, אשר תומכת באט''ה באופן הצהרתי, ומתחמקת מכל ניסיונות הממשל להוציאה אל מחוץ לחוק בעזרת תכסיסים כמו שינוי שמה כל כמה שנים, וטענה (מוצדקת) כי לא ניתן להוכיח קשר פיזי וממשי בינה ובין תנועת הטרור.

מכיוון שהחוקה בספרד מגינה על חופש הביטוי, אין, ולא יהיה, חוק האוסר קיומה של הזרוע הפוליטית של אט''ה - אלא אם כן יוכח קשר ישיר בין השתיים. יחד עם זאת, ממשיכה הממשלה השמרנית בניסיונותיה להוציא מחוץ לחוק את תומכי הטרוריסטים, למשל באמצעות ''חוק המפלגות'' החדש.
עובדה מעניינת היא שרוב הבאסקים אינם תומכים בהיפרדות מספרד - מדוע להם לסכן את התעשייה הכבדה שחבלם כה עשיר בה, ולהתנתק ממדינה החברה באיחוד האירופאי המשגשג, והמשקיעה סכומי עתק בפיתוח התשתית והחינוך בארצם?
יחד עם זאת, לאט''ה יש תמיכה מספקת כדי להטיל את חיתתה על תושבי החבל, ובעיקר על השוטרים והפוליטיקאים העצמאיים שבו.

זהו מקרה מבחן דמוקרטי קלאסי, של התמודדות עם שאלת מיעוט אתני, זכויותיו, התמודדות עם ארגון טרוריסטי על זרועו הפוליטית תוך שמירה על גבולות הדמוקרטיה ועוד.

בעייה נוספת הניצבת בפני ספרד היא בעיית הצוק גיברלטר.
גיברלטר היא נמל קטנטן על פתחו של המיצר היחיד מהאוקיינוס האטלנטי אל הים התיכון שכבשה בריטניה מידי הספרדים במלחמת הירושה הספרדית ב- 1704. הכיבוש אושר בהסכם אוטרכט בשנת 1713, אך מעולם לא התקבל בדעת הקהל הספרדית המתייחסת אליו כאל שריד קולוניאליסטי וכאל פגיעה ממשית ומתמשכת בכבוד הלאומי.
גם בריטניה לא מרוצה במיוחד מהמצב הנוכחי. הצוק מהווה קוץ בישבנה האירופאי החדש, ומקשה על מאמציה להשתלב ביבשת המתאחדת, ובמיוחד מקשה על יחסיה עם ספרד, שטורחת להזכיר מדי פעם את ''השריד הקולוניאליסטי'' שבדרומה.
על כן החלו שתי הממשלות בסדרת מגעים הנועדו לפתור את בעיית הצוק לשביעות רצונם של כל הצדדים.
לכאורה, נראה כי אין דבר פשוט יותר מאשר להשיב את הצוק לבעליו המקוריים, כחלק מתהליכי פירוק האימפריה והנסיגה מהקולוניות שעוברים על הממלכה המאוחדת, כמו גם על ספרד, אך בגיבלרלטר ישנו מצב מיוחד, המקשה על יישום הפיתרון ההגיוני ביותר, הדה-קולוניזציה: תושבי גיברלטר נצמדים בחוזקה ובעקשנות רבה אל הזהות הבריטית שלהם, ומסרבים בכל תוקף לחיות תחת ריבונות ספרדית.

כאשר הגיע לאחרונה שר החוץ הבריטי סטרו לצוק להציג את התוכנית עליה הסכימו שתי הממשלות, הסכם מרתק לדו-סוברניות שעשוי להיות בסיס ומצע לאיחוד לאומי כלל-אירופאי עתידי, הוא התקבל על ידי התושבים בקריאות ''בוגד'', ונאלץ לעזוב בבושת פנים.

תושבי האי נהנים לשמר את כל הדימויים האימפריאליים האולטרה-בריטיים: הלבוש המיוחד של השוטרים, תאי הטלפון האדומים, האוטובוסים הידועים וכו', במפגן של פטריוטיזם לאומני שמכיר בהיותו שריד אחרון לאימפריה שהתמוטטה, ובעצמה זנחה את כל אותם מנהגים אנאכרוניסטיים, ואף היכתה על חטאיה (או על חלקם).
בנוסף לפטריוטיזם השוביניסטי הזה, זוכרים תושבי האי את יחסה המחמיר מאוד של ספרד כלפיהם בתקופתו של פרנקו, ואף בימינו, ואינם ממהרים לסלוח לספרדים על כל הצרות שעוללה מדינת הענק לרגב האדמה שבדרומה.

בכל אופן, ניצבות שתי המדינות מול מצב בעייתי - מה ניתן לעשות בעולם דמוקרטי ל''מתנחלים'' היושבים על שטח כבוש ומסרבים לכל שינוי במצבו, גם אם זה מתמצה בעיקר במעבר מהמלכה אליזבת' למלך קרלוס?
האם ניתן לכפות עליהם את הפיתרון המתקדם והפשרני שהסכימו עליו שתי ממשלות ריבוניות ודמוקרטיות, למרות שהם עצמם דחו אותו במשאל עם? האם יכולה מדינה להתנער משטחים בהם היא אינה חפצה, גם אם תושביהם מתנגדים לכך?
כל אלו הן שאלות קשות, ששוב מעמידות את הדמוקרטיה במצב גבולי וקשה, ובוחנות את יחסה למיעוטים ולרצונותיהם הספציפיים.

עניין גיברלטר מתקשר ישירות לבעייה השלישית שאציג כאן: בעיית הערים סאוטה ומלייה.

סאוטה ומלייה גם הן שרידים עתיקים של תקופה שחלפה-עברה לה. שתי הערים הספרדיות ממוקמות בנפרד מחצי האי האיברי, על חופה הצפוני של צפון אפריקה, מוקפות בשטח השייך למדינת מרוקו.
ערים אלו הינן השריד האחרון לפרוטוקרט הספרדי שפעם השתרע על כחצי ממדבר סהרה, ואשר עבר כולו לריבונות מרוקאית (החלק השני היה צרפתי) בשנת 1956.
הערים, אשר מיקומן איפשר שליטה על שדות הפוספטים הנרחבים של מדבר סהרה, נהנות ממעמד אירופאי למהדרין, ותושביהן הינם אזרחים אירופאיים לכל דבר ועניין.

מובן שמצב אנורמלי שכזה מהווה מוקד למתיחות ולתסיסה בקרב האזרחים המרוקאים, ושאיפת רבים מהם להתיישב בערים אלו הינה מובנת, בהתחשב בפער שבין מדינות אירופה ומדינות צפון-אפריקה מבחינה כלכלית ומשטרית.
בעבר, סבלו הערים ממצור כלכלי חמור מאוד מצד שלטונות מרוקו (אשר נקטו בשיטות דומות לאלו של ספרד כנגד גיברלטר) ואף מתקיפות טרוריסטיות תכופות בידי כוחות מיליציה סמי-ממלכתיים.
מובן כי כל טיעוניה של ספרד כנגד ''הכיבוש הבריטי'' בגיברלטר חזרו אליה כבומרנג מכיוון מרוקו בנוגע לסאוטה ומלייה, ובכך ניטרלו למעשה כל אפשרות להתערבות בינלאומית שעשוייה הייתה להתיר את הסבך המדיני.
כיום, עם התקדמות הרצון למצוא פיתרון לבעיית ה''צוק'', נזכרו המרוקאים בשריד הקולוניאלי שעל אדמתם, והחלו להפעיל לחץ על ספרד. הניחוש שלי הוא שכל פיתרון שייושם בגיברלטר, ייושם גם בסאוטה ומלייה, אולי בשילוב יצירת סטטוס מיוחד ליחסה של מרוקו עם האיחוד האירופאי, והעברת הערים למצב דו-סוברני מרוקאי-ספרדי, תוך השארתן בגבולות האיחוד.
בכל מקרה, יהיה זה מעניין לעקוב אחר ההתפתחויות הדיפלומטיות בשאלה זו, שכן מובן מאליו כי התושבים בערים אלו יסרבו בכל תוקף לוותר על מעמדם המועדף לטובת ''פיתרון היסטורי'' שישליך אותם מחיקה החמים של הקהילה האירופאית.

בעיות אלו מציבות את ספרד בצומת דרכים מרתקת, הנוגעת לשאלות רבות כמו זהות לאומית בעידן פוסט-קולוניאלי, זהות לאומית בעידן של איחוד כלכלי ולאומי, והתייחסות לעבר בעייתי (פשיסטי וקולוניאליסטי) תוך שמירה על המסגרת הדמוקרטית הנוכחית.

הצגת המאמר בלבד

תור הזהב מחפש עצמו

אלכסנדר מאן (יום שני, 10/06/2002 שעה 23:23)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

גלעד שלום וברכה,

ובכן, הרשה נא לברכך על השימוש הנפלא במקלדת הוירטואלית של יובל. זוהי ההוכחה הניצחת שניתן לכתוב ולרשום מאמר מכל מקום בעולם, להדביקו לקובץ וורד, ולשולחו. המאמר המתקבל נכנס פעם נוספת לריבוע של המקלדת הוירטואלית, מעובד בזריזות, ומוצמד חזרה כטקסט בפא''צ. אני כמובן בחרתי לעשות זאת ישירות עם מאמרך, ללא האופצייה הנוספת של עריכתו עם תמונות וכ', אך אם תהיה מעוניין בכך יוכל יובל לצרף אף תמונות ולהעמידו בטכניקה השנייה העומדת לשירותינו. מכל מקום תודה על מאמרך זה, וכולי תקווה כי הפקת את התועלת הנדרשת מהמקלדת הוירטואלית.

באשר לתוכן המאמר עצמו, הרי שהשאלות הפוסט מודרניות של אירופה אכן מתגלות במלוא חריפותן במקרה ספרד, אשר מעבר לעברה הקולוניאלי אינה מוצאת פיתרונות של ממש לדילמת חבל הבסקים, או לסיפורי גיברלטר והערים בשטחי מרוקו.

תשובותיי במקרה זה אינן חד משמעיות, אך כחובב הפרדות מטבעו וכאדם שהתרשם עמוקות מצעדו של רה''מ צ'כיה בזמנו, האבל, להפרדות מסלובקייה לבקשת הסלובקים, הרי שהייתי שוקל להכריז על הפרדות חד צדדית מחבל הבסקים מבחינת ספרד, היות ואלו הם הבסקים אשר לשיטתי חייבים בראש ובראשונה לשים מחסום לחיית הטרור הרעה המשתוללת בקרבם. אם נמשיך ונלך למיכתמו המפורסם של מאו בדבר לוחמי הגרילה האמורים להרגיש כדג במים בקרב האוכלוסייה המקומית, אין לי כל ספק שלא מעט מתושבי חבל הבסקים תומך בפעולות אט''ה מסיבות שונות, שאם לא כן לא היו מצליחים הטרוריסטים במקום להצלחות כה גדולות.

מידת ויתור דומה על ספרד לגלות לגבי גיברלטר ואף לגבי עריה בשטחה הריבוני של מרוקו, ולהכריז שרק תושבי המקום יוחלו להחליט מהי זהותם ואיזה מדינת לאום ברצונם להשתייך.

מכל מקום זוהי הזדמנות פז לפתיחת דיון מעמיק בנושא זה, אולי עם השלכות מסויימות לגבי מצבה של ישראל עם שכנותיה, ולגבי מצבה של ישראל והמיעוט הערבי בקרבה.

שלך

אלכס

_new_

על ספרד ועוד

אסתי וולש (יום שני, 10/06/2002 שעה 23:49)

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

תודה על המאמר המעניין, גלעד.
וכמה תוספות, בסדר מקרי, למנה העיקרית שהכנת:

א. חייו של התייר הצמחוני בספרד לגמרי לא פשוטים. באזורי הכפר (שהם בכל זאת רוב ספרד) אין כמעט מה לאכול. אפילו תבשילי ירקות מכילים תמיד חתיכות קטנות של בשר, כתיבול. והבשר הוא דווקא מהסוג שיעשה גם את חיי שומרי הכשרות לבעייתים. בקיצור: צמחונים (ושומרי כשרות) שנוסעים לשם- להביא אוכל מהבית!

ב. שכחת להזכיר את הפער הכלכלי והחברתי ה/אדיר/ בין עשירים לעניים, ובין כפריים לעירוניים. ואת העובדה שספרד עדיין נשלטת במידה רבה (גם אם מאחורי הקלעים של הדמוקרטיה) ע''י משפחות מהאצולה ה''ישנה''.

ג. באזור ה''קוסטאס'' (החופים של דרום ספרד) השתקעו בשנים האחרונות המוני אנגלים שפרשו לגימלאות (וגם פושעים אנגלים שהרגישו צורך נפשי להגדיל את המרחק בינם לבין החוק בבית). הדבר הביא מצד אחד לשגשוג כלכלי, ומאידך לעליית מחירי הדיור באיזור כל כך, שזוגות צעירים בני אותם כפרים וערים שהתפתחו, כבר אין ידם משגת לקנות ולגור במקום הולדתם. דבר זה תורם למתח בין הזרים למקומיים, מה גם שהאנגלים מסתגרים בקהילות משלהם ואינם מתערבבים באוכלוסיה המקומית.
החדשות הטובות הן שכתוצאה מקולוניאליזם מודרני זה,
יש מספר עצום של טיסות שכר בין ד. ספרד ובריטניה, במחירים זולים-עד-מצחיקים.

ד. הרהור פוסט קולוניאלי כללי: שמתי לב שארצות שהיו
בעבר קולוניות אנגליות- ארה''ב, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד- הן היום המדינות המשגשגות והמפותחות בעולם.
לעומת זאת המדינות שהיו ''שייכות'' לספרד, פורטוגל וצרפת שקועות בצרות כאלה ואחרות- במדינות אמריקה הלטינית המצב מתחיל להתייצב בשנים האחרונות, אך עדיין יש בעיות פוליטיות וכלכליות רבות.
הצרפתים השאירו מאחוריהם מדינות נחשלות ביותר באפריקה, שנראה שלא עשו דבר לקידומן בשנים ששלטו שם.
בהשוואה לא-מומחית בין מדינות אקס-בריטיות למדינות אקס-צרפתיות באפריקה נראה לי שהראשונות מפותחות יותר.
גם בהודו היה כנראה בעת העצמאות בסיס מספיק לבנות ולהתפתח ממנו.
מה כל זה בא לומר?

1. לא נעים להגיד אבל המדינות המפותחות ביותר בעולם הן אלה שבהן האוכלוסיה המקורית הושמדה או נדחקה לגמרי לשוליים. לא שהבריטים היו רצחניים מהאחרים, אלא שנראה שהם הגיעו לארצות דלילות אוכלוסין ולכן היה קל להם יותר להשליט שם את תרבות האדם הלבן.
(דוגמה למצב הפוך: דרום אפריקה. והודו ).
2. אינני מומחית לתולדות הקולוניאליזם אך נראה שהבריטים השקיעו יותר מהאירופים האחרים בקולוניות שלהם מבחינת תשתיות והשכלה לאוכלוסיה. וזה מה שיצר את ההבדל בין מדינה כמו עיראק (בריטים) ומדינות ערביות אחרות (צרפת), וכאמור גם בין מדינות שונות באפריקה.
נדמה לי שהצרפתים גם היו אכזריים יותר בדיכוי מרידות וכו. ועל הספרדים באמריקה אין צורך להרחיב את הדיבור...
3. לסיום, אדגיש שוב: זו רק התבוננות חובבנית של מי שאינה מומחית לנושא, ואם מישהו כאן יודע* יותר על העידן הקולוניאליסטי והבדלים בין הכוחות האירופים השונים, יהיה מעניין לשמוע!

_new_

דמוקרטיה

סמילי (יום שלישי, 11/06/2002 שעה 18:56)
בתשובה לאסתי וולש

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

ד. אולי זה קשור לעובדה שבריטניה היא דמוקרטיה ותיקה (וליברלית) בהרבה מצרפת פורטוגל וספרד.

_new_

אבל אז...

אסתי וולש (יום שלישי, 11/06/2002 שעה 19:24)
בתשובה לסמילי

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

נשאלת השאלה למה בריטניה נעשתה דמוקרטית מוקדם יותר. האם זה קשור להפרדות מרומא בתקופת הנרי ה- 8, ויצירת כנסיה לאומית עצמאית, לעומת שלוש המדינות האחרות, שנשארו קתוליות?

גורביץ! אם אתה בסביבה תחבוש לרגע את כובע ההסטוריון ותסביר...

_new_

על ספרד

גלעד דנבום (יום חמישי, 13/06/2002 שעה 13:39)
בתשובה לאסתי וולש

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

אסתי, תודה על הברכות. אשתדל להשיב לנקודות שהעלת.

א. אמנם אינני צמחוני, טבעוני, או שומר כשרות מסוג כלשהו, אך אני בהחלט יכול לדמיין לעצמי כי תייר שכזה יתקשה מאוד למצוא בספרד מקום המגיש אך ורק מזון המתאים להעדפותיו הקולינריות.
יחד עם זאת, במקומות רבים מגישים מנות צמחוניות, ואני מניח שניתן יהיה להסתדר.
לתייר שומר כשרות, מאידך, יהיה זה כמעט בלתי אפשרי.
ירך החזיר, ה''חאמון'', היא רכיב מרכזי וחשוב ביותר בכל פאב, מסעדה או דוכן מזון בהם הייתי עד כה בתחום ספרד.
לא אגזים אם אומר כי טרם נתקלתי במקום שלא מציע חאמון במתכונת כלשהי, והדבר כולל גם מסעדות דגים (שכמובן מציעות מגוון רחב של פירות ים מובחרים וטריים, על פי רוב).
יש כאן אפילו קצבים שפתחו חנויות המתמחות אך ורק בחיתוך ירך החזיר בדרכים שונות, ובדרכי הכנה מגוונות לפיסת בשר זו - מקומות אלו נקראים ''חאמונריות'', ולא ניתן לטעות בזיהויים - שורה ארוכה ומכובדת של רגלי חזיר תלויה לה בגאון בחלון הראווה שלהם.

למרבה ההפתעה, הישועה אולי תבוא מכיוון הקהילה המוסלמית, שאמנם אינה שוחטת את בשרה לפי ההלכה היהודית, אך היא לפחות נמנעת מאכילת בשר החזיר, על חלקיו השונים, וכך יכול התייר היהודי - חילוני לחוש קצת פחות אשמה מבית סבא, ושלום על ישראל.

ב.זה נכון, אבל בואי לא נשכח כי במשך מאות שנים היה המצב בספרד אופייני לכל מונרכיה אחרת באירופה - כלומר, הפרדה חד-משמעית וברורה בין האליטה השלטונית/כלכלית ושאר התושבים.
כמו כן, חשוב מאוד לזכור כי המהפכה הכלכלית והתעשייתית הגדולה שעברה על ספרד נעשתה תחת שלטון דיקטטורי, אשר אחד ממוקדי כוחו החשובים היה שמירה על אינטרסיהם של בעלי המונופולים הגדולים.
למעשה, זה היה חלק בלתי נפרד מהאידיאולוגיה הפלנחיסטית אשר פרנקו השתייך אליה במקור, אך ידע לנטוש אותה בזמן הנכון ולהצטרף לסחרחרת הגלובליזציה, ובכך להשיג להמוני העם שיפור ניכר באיכות החיים, מה שבתורו הביא ל''שקט תעשייתי'' מתון, ומנע במשך שנים ארוכות הקמת תנועות אופוזיציה בעלות משמעות. (וכמובן שהיה גם הטרור הפרנקואיסטי, ש ''ניטרל'' במידת מה את שורותיה של האופוזיציה...)

בכל מקרה, במשך 25 שנות עצמאותה הדמוקרטית של ספרד חל מזעור בפער בין המעמדות הכלכליים (אגב, מישהו יודע איפה ספרד נמצאת על מדד ג'יני?), אך מובן מאליו כי לא ניתן לעשות פיזור שיווניוי מוחלט של אמצעי הייצור בתוך מסגרת קפיטליסטית-ליברלית בתקופה כה קצרה. הקומוניסטים אמנם היו הכוח החשוב ביותר בתקופת פרנקו, ובזמן שבין מותו להקמת החוקה, אך הם לא דגלו בקו של מוסקבה, והיו קרובים הרבה יותר לאידיאולוגיה הסוציאל-דמוקרטית, מאשר לסטליניזם.

ג. לא הייתי מודע למצב הרגיש הזה, תודה על המידע.
חשוב לציין כי בתור חברה באיחוד האירופאי (למעשה, ספרד היא הנשיאה התורנית) יכול כל אזרח האיחוד לעבור ל/מספרד ממדינה אחרת בתוך האיחוד, עם בעיות בירוקרטיות מועטות ביותר.
אני חושב שהמצב הזה תקף גם לגבי אנגליה, אך אינני בטוח בשל יחסה האמביוולנטי כלפי האיחוד (שגיאה גסה של האנגלים, לדעתי, שכן היא מחלישה מאוד את כוחם היחסי, ומחזקת בהתאמה את גרמניה וצרפת, ובמידה מועטה יותר גם את ספרד ובלגיה).
כמו כן, נודע לי כי קיימת קהילה דומה של אזרחים גרמניים לשעבר שעוברים בעת זקנתם להתיישב על אחד מהאיים הקנריים שבשליטת ספרד.
המקום משמש מוקד משיכה לגרמנים צעירים, שבאים לרכוש בתים ועסקים במחירים מגוחכים ממש, וליהנות מאיכות חיים ברמה גבוהה.
מובן כי גם תיירים גרמניים נמשכים למקום, המתנהל ברמה היום-יומית בשפה הגרמנית בלבד.

ד. אבחנה מעניינת, אם כי אני חושש שהיא לוקה בכלליות יתר כלשהי.
ראשית, חשוב לשים לב כי חלק מהקולוניות הבריטיות הפכו למדינות אימפריאליסטיות בעצמן (ארה''ב, ניו-זילנד).
מלבד זאת, נראה כי בעוד הספרדים נקטו במדיניות קולוניאליסטית לעילא, הרי שלאחר נטישתם את הקולוניות השונות (ויש להבדיל בהקשר זה בין מדינות אפריקה ומדינות דרום אמריקה), הרי שנותרו עימן ביחסים טובים למדי, באופן יחסי, ועידן הקולוניאליזם הגיע לסיומו מבחינתם. זאת בעוד האנגלים, ובני בריתם האמריקאים, המשיכו וממשיכים במאמציהם לשלוט על עמים אחרים (במקרים רבים בפעם השנייה או יותר, לאחר נטישת הספרדים/צרפתים/הולנדים/בלגים), באמצעות מערכת של שליטה עקיפה, שליטה כלכלית, שנודעת בכינוי ניאו-קולוניאליזם.

כלומר, בעוד הספרדים נטשו את שיטות העבר, ואף הזדקקו לתמיכת הקולוניות לשעבר (התמיכה הערבית והדרום אמריקאית הייתה חשובה מאוד לספרדים בעת שאירופה נידתה אותם), נדמה שהמדינות האנגלו-סקסיות המשיכו לצעוד באותה הדרך, אם כי בשביל חמקמק יותר, עוד שנים ארוכות.
נקודה מעניינת היא יחסה של מקסיקו לספרד. במשך שנים רבות החרימה הראשונה את זו האחרונה - לא בשל עוולות העבר, עליהן ספרד התחרטה זה מכבר, כי אם בשל האופי הדיקטטורי של המשטר הפרנקואיסטי. בכך הצטרפה מקסיקו למעגל של מדינות מכובדות ביותר, כמו בלגיה, הולנד ודנמרק, אשר סירבו בכל תוקף לתת לספרד דריסת רגל באירופה כל עוד פרנקו יושב בראשה.

בכל אופן, העלת נקודות מעניינות, ואני אחשוב עליהן עוד קצת, ואגיב בהתאם.

_new_

ניו זילנד- קולוניאליזם?...

אסתי וולש (יום חמישי, 13/06/2002 שעה 16:41)
בתשובה לגלעד דנבום

הדפס תגובה/פתיל • קישור ישיר לתגובה זו

[על ארה''ב וה''נאו קולוניאליזם'' לא אכנס כאן לויכוח!]

ויש מי שיטען שהספרדים, לאחר שגמרו לחפור ולהוציא את כל הכסף והזהב מד. אמריקה, הלכו הביתה כי לא נשאר להם מה לעשות שם. אבל למה לפרש פירוש צייקני? בוא נהיה נדיבים.

תודה על התגובה, ותודה לאלכס שהפנה את תשומת לבי אליה!

_new_

מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.