היום כבר ברור לכולם שאיראן היא האיום האסטרטגי החמור מכולם.
מרוב חששות הולכים וגוברים אנו מתקשים לחשוב ושוכחים מה בעצם קרה לנו.
המסתכל מהצד מתקשה להבין מדוע בעצם איראן רואה בישראל אוייב.
אין לנו גבול משותף. אנחנו אפילו לא שכנים. המרחק בין טהרן לירושלים הוא 1,600 ק''מ.
לכן אין ולא היה מעולם סיכסוך טריטוריאלי בין ישראל ואיראן. גם לא על ''איזורי השפעה''.
אין סיכסוך על מקורות מים. אפילו אין יריבות כלכלית.
סיכסוך מתמשך עם העולם הערבי? האיראנים אינם ערבים.
סיכסוך מתמשך עם העולם המוסלמי?
הפלסטינים ומדינות ערב הגובלות עם ישראל אינם מוסלמים שיעים. רק בלבנון יש מיעוט שיעי וגם איתו עד 82' לא היתה בעיה. שלטון האייתולות שנא אותנו מיומו הראשון בשנת 1979.
נותרה רק שינאה אידאולוגית של משטר דתי קיצוני. צמרת שלטונית של מדינה גדולה בשטח, תושבים ומשאבי נפט הרואה צורך להגיע לעימות ברמה עולמית על רקע פרוייקט הגרעין שלה כדי ''לטפל'' במדינה קטנה ומרוחקת בשלב הראשון במסע ארוך אל תוך ההזיה הדתית שלה.
טעויות שנעשו עם איראן:
המעטת יכולת השרדותו של המשטר האיראני.
הערכה רבת שנים (גם של ישראל) טענה, שמשטר האייטולות הוא זמני עקב חוסר פופולריות בערים הגדולות באיראן והסבל הנגרם לרוב העם האיראני.
אולי זה מסביר את חוסר המעש הפנים איראני והבינלאומי בהפלת המשטר. האשליה הזאת, שנבעה ממשאלות לב של ''מומחים'', למרבה הצער התנפצה.
למרות שזוהי חולשה אנושית ידועה לתת למשאלת לב להרדים את התבונה, אנו עדים כאן למחדל הערכה חמור בסדר גודל של מחדל שנות ה-30 בנוגע להמעטת ערכו של היטלר.
טעות בינלאומית לגבי מטרת פרוייקט הגרעין האיראני.
הערכה שפרוייקט הגרעין האיראני נועד לסחוט את המערב כדי לקבל הטבות כלכליות, הכרה בלגיטימיות השלטון, וביצור תדמית המעצמה המוסלמית המובילה.
בפועל, אנו עדים למגמה ברורה ועקבית של צמרת השלטון האיראני ללכת עד הסוף עם פרוייקט הגרעין כדי להיות מעצמת-על גרעינית מוסלמית תוך זילזול מופגן במערב. כיון שמדובר במשטר דתי קיצוני סביר להניח שהשאיפה מעבר לכך היא שלב הפצת ''הבשורה האיסלמית'' למערב.
רוסיה וסין מגינות בינתיים על איראן מפני סנקציות של מועצת הבטחון מתוך אינטרס שאיראן מחלישה את מעמדה של ארה''ב כמעצמת-על מובילה ומחלישה את המערב.
לאחר שתושג מטרה זאת היריבות העתידית בינן לבין איראן היא רק עניין של זמן. הדבר האחרון שהן צריכות זה תסיסה מוסלמית מבית או של מדינות מוסלמיות שכנות.
נקודות אור קטנות:
איראן מייצגת איסלם שיעי ורוב המוסלמים בעולם הם סונים. טיפוח התנגדות סונית מול איראן הוא אינטרס עליון של המערב. גם אל-קאעידה עצמו מייצג קיצוניות דתית מוסלמית סונית. כיום כל הצדדים פועלים אלה נגד אלה בעיראק ואין סימן שם לאיחוד גורמי כח נגד איראן. האמריקנים צריכים לצאת מעיראק עם הבנות חשאיות מול גורמי כח לפני שהם תוקפים את איראן.
אפילו המסר האיראני, שחלום חיסולה של ישראל יהיה בקרוב בהישג יד אינו גורר גלי שמחה ואהדה לאיראן במדינות מוסלמיות אחרות. למעשה, איראן באמצעות החיזבאללה הצליחו רק אצל אירגוני טרור פלסטינים להשריש את הדעה הזאת. זאת הסיבה מדוע עד להכרעה של האיום האיראני אין לנו מה לקוות לשינוי בחזית הפלסטינית.
וכמובן, ישנו גם אסד. אם אחמדינג'ד הולך להיות הקריקטורה של היטלר - אסד הולך להיות הקריקטורה של מוסוליני. לא רחוק היום שהאיראנים יעשו בסוריה כבתוך שלהם כמו שהחיזבאללה עשה בלבנון.
האידאולוגיה של האייטולות גם שמה ללעג את המחלוקת האידאולוגית בישראל שהופכת ללא רלוונטית מתמיד.
הימין עם ''פתרון'' ההתנחלויות.
שגיאה אסטרטגית בתקופת רגיעה שהפכה לעול בטחוני בזבזני בתקופת האינתיפדה וללא רלוונטית בתקופה של איום חיצוני. כיום אפילו פינוי הם לא שווים. גם אין טעם לנסות לתקן את הנזק על רקע אוייב פלסטיני הממתין לחיסולה הקרוב של היישות הציונית ע''י איראן וקבלני המשנה שלה.
מעבר לפרשנות פלסטינית הקובעת כי ישראל נמצאת בתהליך התקפלות מתמשך בדרך להעלמותה הסופית, אנו עוסקים באירגונים העושים מדי יום ''עבודה תמורת משכורת''. בדומה לאנשים ההולכים לעבודה, רק שלאחרונים אין מניע של שנאה ויומרה של ''התנגדות לכיבוש''. בהעדר הרתעה, או גורם כוח פלסטיני מרסן, שום דבר היום לא יפריע לטרור מלבד חיסול פיזי על בסיס יומי של העושים במלאכה. וגם אז על מיגור אין מה לדבר.
שום מחיר או חישובי כדאיות אינם נלקחים יותר בחשבון מהצד של הטרור.
מנגד נמצא השמאל עם ''פתרון'', שתמיד, בכל מצב, יש לנהל מו''מ מדיני המצליח לפתור בעיות לפחות כמו אמצעים צבאיים אם לא יותר טוב.
מי מפריע לכם לנסוע ולנהל מו''מ עם נסראללה ואחמדינג'ד ולספר לנו אח''כ במסיבת עיתונאים דרמתית מה הצלחתם להשיג מבחינה מעשית תמורת נסיגה ישראלית לגבולות 67?
אפילו הישגים הצהרתיים בתור התחלה יתקבלו בברכה – למרות חוסר האמון הבריא של רוב האזרחים החיים במציאות של המזרח התיכון.
והפעם, לשם שינוי מהסכמי אוסלו וז'נבה, נא לא להתעלם במופגן מאבן הנגף הגדולה מכולן: הדרישה הפלסטינית של מימוש זכות השיבה.
שני הקצוות האידאולוגיים צריכים להיות יותר מציאותיים. ואם זה יקרה - לא לשכוח להודות לאיראנים.
אנו נמצאים כעת בתקופת המתנה ערב מלחמה.
האיראנים אמרו את דברם וכעת הם ממתינים למהלומה אמריקנית-ישראלית. בהתחשב בזה שאופן המהלומה והעיתוי שלה נקבע ע''י האמריקנים, קשה שלא לחשוב על דחייתו של אולמרט לדרישה של ועדת חקירה ממלכתית.
מול האפשרות המדאיגה שאולמרט מנסה להציל את משרתו בתואנה של דאגה לתפקוד המערכות ערב מלחמה קיימת אפשרות עוד יותר מדאיגה והיא שאולמרט יודע שמועד התקפת מתקני הגרעין האיראניים קרובה ויגיע במהלך הקדנציה שלו.
להזכירכם: לא האיראנים מחליטים מתי הם יותקפו. אגב, לדעתי שתי האפשרויות שיחקו תפקיד בהחלטתו המרגיזה של אולמרט.
מצד שני, אנשים שנכשלו בתפקידם במהלך החזרה הגנרלית מול החיזבאללה חייבים לפנות את מקומם מיידית לפני האירוע הראשי מול איראן ועושי דברה.
תיקון התקלות ללא משוא פנים ומהר הוא בנפשנו.
מחשבות בצל האיום האיראני
