הנטייה לאפיין מצב על פי האקטואליה דינה להתיישן. למות בבושת פנים, לעיתים.
לא-כל-שכן במזרח תיכוננו. אי לכך אני אכתוב כאילו והאקטואליה לא קיימת.
וכאיש ימין מובהק הייתי רוצה פעם לחרוג ולהגיד דברים כהווייתם. ללא כחל. ישר בפרצוף ולהיות, בדחילה ורחימה של הומניות צרופה: גזען. כובש. רודה ופאשיסט.
''ארץ ישראל שייכת לעם היהודי!''. אם, או בלי מרכאות.
''יש לגרש מפה, ללא-היסוס, כל גורם עוין וזר שלא מוכן לקבל זאת!''. בכוונה, או שלא בכוונה.
''זאת ארץ אבות ולא לנו הרשות למסרה לרוצחינו!''. כהלכה, או שלא.
''ארץ הצבי לנו לנצח!''. ואין כלל אחרת.
''יש לישב את ארץ ישראל כולה!''. כך, ללא סייג.
יודעים מה? אני מוכן להיות מכונה בכל כינויי הגנאי שגאוני השמאל יקללוני. תגובתי תהיה, מן הסתם, חיוך של נחת. הידיעה שאני האמיץ שאומר את שכולם מעיזים בקושי לחשוב, יוצרת בי תחושה אלוהית של נחשון במערכה הציונית העתיקה הזאת.
כאן אולי צריך לשאול שאלות מפתח:
מדוע, לכל הרוחות, אין אנו אומרים את האמת?
מתי זה קרה שנכנענו והפכנו את אדמות המכורה היקרה ל''שטחים כבושים''?
למה מכהנים בכנסת אויבים של עמינו?
האם השמאל המטורף והלא יהודי, ציוני, לאומי אח לנו?
ומתי לכל הרוחות יקום זה, המנהיג, שיהפוך את כל שכתבתי למציאות עגומה שסופה פדות וגאולה?
בקריאה מרפרפת של שכתבתי עד פה אני די מזועזע.
אפילו לי, לכותב, זה נשמע חריג, בוטה ולא מציאותי. משולל אשיות לגמרי. וולגארי, אפילו.
אולי ההסבר טמון באמירה הקסומה של רודן אכזר שנשאל למידת הצלחתו וענה: ''אין חשיבות למידת הסבל שתטיל על אויבך. ככל שהזמן יחלוף הם יסתגלו להכל''.
ומכאן: עד כמה אנו הימין נסתגל לכרסום בערכינו, ארצנו, מורשתנו ובדת היהודית?
התשובה, מן הסתם, היא: כבר לא נותר עוד הרבה לכרסם.
כי בחלוף הזמן ובעודינו מביטים סביב אנו מגלים עד כמה דל המשא הערכי שאנו, הימין, גוררים עוד, אם בכלל. ויש להצטער על כך. לבכות אולי.
אולי הנטייה הבלתי מובנת שלי למנהיג נגועה בטמטום קצר רואי, יתכן.
כי הרי הדרך נהירה לרובנו. מי פחות. מי עוד פחות. הבעיה הייתה ועודנה: מנהיג!!!
כזה שינפנף לכל הרוחות את כל האולמרטים המבישים הללו. הפרצים מעוררי הגיחוך והחלוצים נגועי יוהרה מושחתת דוחה.
אנו זקוקים נואשות לדמות בעלת יושרה, מהות, עזות נפש ציונית ללא דופי.
מעין ''דוד המלך'' וכוס בירה בידו. מודרני ונחוש. מנהיג שיעשה, שיוביל. כי את הדרך כולנו מכירים. היא נורא ברורה.
בוטות ימנית
