בשלב זה מתחיל המאבק שתוצאתו ידועה מראש, סביב תקציב 2007 (295 מליארד שקל) שהונח ב-30 לאוקטובר על שולחן הכנסת. משרד הביטחון דורש 3 מליארד שקל נוספים ועוד 3.5 מליארד שקל מחוץ לתקציב, וכללית, עוד 20 מליארד שקל שיפרסו ב-3 השנים הבאות. כאמור, תוצאת הויכוח ברורה מראש – וברור מי לא יקבל כלום ולמי יקצצו, בפרט בעידן הליברמני ונוכח המגמה מצד אולמרט לצרוף חסיד הקפיטליזם הבלתי מרוסן אהוד ברק לממשלה (ולכן, גבור כוחו ב''עבודה''). יש להזכיר שממשלה זאת (קדימה והעבודה) הניפה את נס המלחמה בעוני, שפור הקצבאות והתנאים הסוציאליים ושכר המינימום – סיבה להעדפת הבוחר על פני הימין. הצעד הראשון היה העלאת מחיר הלחם, והצהרת כוונות על העלאת שכר הלימוד באוניברסיטאות. שאלתי אז אם אין גבול לציניות, ובני שיחי צחקו ואמרו שבישראל התשובה ידועה ולכן לא שואלים שאלות כאלה. על שכר המינימום לא שמענו מאז, לא ניתנה כל תוספת יוקר, ואף הורדה קטנה של מע''מ הלכה כולה לכיסי רשתות השיווק והתעשיינים, ולא רק שלא הביאה לירידת המחיר לצרכן, אלא שהעליה הזוחלת במחירים נימשכת. בשנתיים האחרונות התייקרו מחירי כל פריטי המזון והמוצרים הבסיסיים והחיוניים כגון בשר קפוא, בשר טרי, נייר הטואלט ב-35% , אך דאגו גם לשקלל את תחשיב אינדקס יוקר המחייה באופן שהעליות הללו במוצרים המהווים את עיקר סל הקניות של 80% מאוכלוסי ישראל, אינם ניכרים בו.
ניתן כמובן לאמר שקדימה מייצגת את חוגי ההון הגדול בישראל, ופרץ אינו אלא הווסאל ועלה התאנה. דון קיחו-למרט, האביר בן דמות הציניות וסנשו-פרץ, שכאשר חמורו – הביטחוניזם, ונעירת החמור - האג'נדה החברתית – הקדיחו את תבשילם, פנו לתקיף דון ליברמניוזו ולאהוד-איש-התחבולות. ולכן מראש לא ניתן היה לצפות כאן לדבר – פרט אולי למלחמה להסחת דעת האוכלוסיה מהבעיות האמיתיות, ובדיוק למטרת המשך הזרמת צינור הכסף וביתר שאת לשכבות הניזונות מביטחוניזם ולפריפריה שלהן, אולי 200 אלף איש בישראל
אלא שיש לבחון כאן דבר נוסף, במישור התאורטי: בישראל קיימים ומונצחים בכל דרך דפוסי ניצול יתר. ישראל היא במהות במידה רבה חברה קולוניאליסטית, אלא שהדפוס שהופעל למטרת נישול וניצול-יתר של הערבים, הדפוס הזה גם פעפע להתייחסות הכללית למציאות ולאדם סביבך, אף אם הוא בן עמך או קרוב באופן אחר. קולוניאליזם לתפיסתי הינו במידה גבוהה מנגנון לקצירת הרווחים המופרזים שאינם מרוסנים באופן כלשהו של דפוס ניצול-היתר. דפוס ניצול-היתר, למשל סביב חקלאות ושטחי גידול הקפה באתיופיה, היה קיים גם לפני הקולוניאליזם ומקורו בתרבות מאגיה שמאניסטית. עיקרה של תרבות כזאת, שמקורה בפרהיסטוריה - שעבוד כלל היצרנות וטובי האנשים לכמה אנשים סביב חוג השמאן, הצ'יף ותקיפי השבט. זו שדרת אנשים מצומצמת ביותר, המפעילה בין היתר שיטות של הונאה והשאה (סוגסטייה) תרבותית ופסיכולוגית שהחמס, האלימות השרירותית, תפעול כוח גס במיוחד, והעדר כל ערך לסגוליות הפרט שמחוץ לחוג השמאניסטי-הגמוני- הוא המנגנון החברתי והתפעולי כאן.
תחושה פסיכולוגית מרכזית מאחורי דפוס ניצול היתר - רגשות סלידה, צרות עין, משאלות סלוק והשמדה, קנאה ושנאה כלפי פרטים המהווים אופוזיצייה טבעית. דפוס ניצול היתר השמאניסטי הינו דפוס אירגון חברתי קדום. דפוס זה טבוע בנו יחד עם דפוסים מאוחרים יותר. דומה שאין להבינו כשלעצמו במונחים מרקסיסטיים לניניסטיים, אלא במונחי חקר תרבות ובמונחי פסיכולוגיה, הגם שניתן לשלב זאת כמובן במסגרת מרקסיסטית, שהרי זה הפוקוס שלה - ניצול ורישוש והפיכת אדם לאובייקט/סחורה במסגרת מערכות היחסים הכלכליים.
הקולוניאליזם כמובן ניצל דפוס זה, פשוט משום שהוא היה קיים וממשיך להתקיים. למטרת מה? למטרת רווחי עתק לא מרוסנים. לכן לקולוניאליזם במהותו יש אינטרס להשאיר נחשלות זאת. דפוסי ניצול-יתר אטאוויסטיים ולא מרוסנים על המנגנון הפסיכולוגי שמאחריהם קיימים גם במערב, ובאופן בולט ביותר בישראל (עובדי קבלן, עובדים זרים, אנשים מחוץ לשדרת ופריפריית ההגמוניה החברתית-פוליטית) , אך במדינה מערבית קיימים דפוסים חברתיים מאוחרים יותר ומודעות סוציאליסטית מאז המאות ה-18 וה-19 ומרקס וכן גישה הגיונית ונבונה של הקפיטליזם בעקבות הסוציאל-דמוקרטיה ומאנרד קיינס, המאפשרים ריסון הרווחים ומתן תנאים סבירים לעובדים.
מלחמת סיני - רוויזיה בהבנה?
צריך לפרקים לעשות רויזיה של של מושגים דרכם אנו מסתכלים על סביבתנו, על ההיסטוריה ועל המציאות הבין-לאומית. אנשים, בפרט משכילים מאד, נוטים לבחון עניינים דרך משקפיים של ''סכמות'' עיליות (בדומה לשפת מחשב עילית בשונה משפת מכונה) או תבניות מופשטות מאד , היוצרים אצלם לעיתים נקודות עוורון לגבי מה שמתחת לאפם. מסיבה זאת לא מעטים בני עמך האומרים, שאלה, המתנשאים, האינטלקטואלים, מדברים גבוהה, ואינם רואים את הדברים הגלויים לעין שלפניהם, ואפילו, שהם חסרי אינטואיציות טובות. ההפשטה הרחוקה סמאה אותם. כך למשל לגבי מלחמת סיני, אוקטובר 1956, שבימים אלה מלאו לה 50 שנה. הראייה הנפוצה כיום, לא רק על ידי אנשי שמאל ''טועים'', אלא גם מצד אנשי ימין ''מפוקחים'', היא שמלחמת סיני לא היתה, אלא מעשה הונאה של בן גוריון, פרס ודיין, שיצרו קונספירציה וברית חשאית עם המעצמות השוקעות בריטניה וצרפת - שמטרתן היתה להשתלט מחדש על תעלת סואץ. צה''ל כבש את סיני, אנגליה וצרפת דרשו משני הצדדים לסגת 15 ק''מ מסואץ, ישראל ''היסכימה'' ונאצר סרב (מה פתאום שיסכים?). או אז צנחנים בריטים וצרפתים, לאחר קרב קצר עם הכוחות המצריים המובסים (על ידי צה''ל) השתלטו על איזור התעלה, ואילו בן גוריון הכריז בנאום חגיגי ב''קול ישראל'' על כינון מלכות בית שלישי (לא פחות ולא יותר) . אייזנהאואר נשיא ארה''ב והמרשל בולגנין מבריה''מ נתנו במשותף אולטימטום לישראל לסגת מסיני ודרשו מהבריטים והצרפתים לפנות את איזור התעלה. בולגנין אף איים על החרבת ישראל בפצצות גרעין, וכך, זכור נאומו השני של בן גוריון, בו הכריז הפעם לאומה בקול שבור על פינוי סיני. המסקנה המקובלת – מלחמה מיותרת, שרק סיבכה אותנו עם העולם השלישי, כאשר ישראל הוצגה כבעלת ברית של הקולוניאליזם. לכאורה, עובדות ברורות. אבל הצבע העולה מהן, הריח המיוחד והבאוש הנודף מהעובדות הללו, האם אינו פרי שבלונות? ויש לעיתים להשתחרר משבלונות:
ובכן אין קל מלאמר שבלונות שנישמעות טוב, כמו ''מלחמה קולוניאליסטית'' - תוך תחושה מרנינה של חשיפת קונספירצייה של שתי מעצמות עם ישראל. איני מתכוון גם להזכיר את האמירה (הנכונה אך החלקית) שישראל בקשה מעצמות בנות-ברית, על פי הדוקטרינה של בן גוריון. שכן מייד שואלים: בנות ברית עבור מה? להגנת הקיום? האם מלחמת סיני היתה מלחמה על הקיום? ואולי בנות ברית לתחזוק מפעל קולוניאליסטי, כפי שיש שהיגדירו את הציונות?
אבל לא, ברויזיה המוצעת, יש להתבונן בסיטואציה הספציפית ומאפייניה ברמת המיקרו, ולהתנער מהנטייה לחפש מראש מגמות שאנו מניחים, מגמות שעצם איפיונן הוא פרי דוגמה. למשל הדוגמה של וולדימיר איליץ' לנין אודות ניצול-יתר מתועב בספרו המשפיע מאד עד לרגע זה ''אימפריאליזם - השלב העליון של הקפיטליזם'' בו אופיין הקונספט של ''קולוניאליזם אלים, ניזקי לעם המקומי''. ובניגוד לזכות ההגדרה העצמית של העמים (שזו הכרה מאוחרת יותר). אלא שיש לשאול כמה שאלות פשוטות, שאלות ילד. שאלות הנשמעות כופרות בכל אורח מחשבתנו, אבל זכרו שרק ילד שואל אותם.
ראשית, באיזה מובן ישראל למשל עם? יש בה בני עמים רבים. למשל, אוקראינים ורוסים אתניים, אתיופים, גאורגים, צ'רכסים, קווקזים. האם כיבוש ישראל בניגוד לרצונה הוא רע? רגע, מהו ''רצונה של ישראל''? ''הרצון הכללי של העם'' הוא מושג שרירותי של ז'אן ז'ק רוסו, פילוסוף צרפתי בן המאה ה-18. אלא שמאז תחילת המאה ה-20 אנו מודעים, בעקבות הוגים כמו האיטלקי פארטו, שקיימות אליטות כוחניות. קיימת מניפולציה תעמולתית כלפי העם מצד האליטות. העם בישראל בעקבות מניפולציות תעמולתיות, רצה את מלחמת לבנון השנייה ואחר רוב העם חשב שהיא לא היתה מוצדקת. כך גם לגבי עמדות הציבור האמריקני לגבי מלחמת עירק. מהו רצון העם אם כן? ובכן, תאמר, חזקה עלינו שכל העם יתנגד לכיבושו על ידי כוח זר. רגע, למה זר? כבר בבית השני ממני והלאה גרים אנשים זרים לי. מאידך, רבים מסביבתי הם ממוצא אמריקני, חלק ממוצא ערבי, יש גם גרוזינים. במה כיבוש גרוזיני (גאורגי) של ישראל ישנה לגבי משהו? במה גרוזינים זרים יותר מרבים סביבי? טוב, זה נשמע די רע, יש שיאמרו, בכל זאת, המנטליות הגאורגית. אבל לעומת זאת, וכי אין בישראל רבים המייחלים, אילו היו חושבים על זה מחשבה שנייה, לכיבוש אמריקני חרף כל הרטוריקה על עצמאות לאומית ? עצמאות של מי? דומה שמדובר בקונסטרוקציות וירטואליות חסרות כל ממשות קיומית. אילו שליטי הארץ היו צרפתים, וכי לא היה טוב בהרבה לרוב הישראלים? פחות שחיתות ופשיעה כלכלית, אדמיניסטרציה תקינה יותר וכד'. למי לא היה טוב? לאליטות ובעלי העמדות הרמות אולי.
תאמר, אז טוב, תלוי, ואם הגורם הזר מנצל, מונע קידום של מקומיים באדמיניסטרציה ובתעשייה ושם אנשיו כמנהלים עליהם, אוכף חוקים המביאים לכך שתעדיף את תוצריו על תוצרים מקומיים, ובולם התפתחות היצור המקומי ועוד צעדי ניצול כלכלי? ואם הוא גם מדכא, משליך לבתי סוהר מקומיים שמתנגדים לו, אפילו מענה אותם? מה אענה? אענה, תלוי, ואם הוא לא יעשה את רוב הדברים האלה? תאמר, אז מדוע הוא מעוניין בכיבוש, ותשובתי, אולי בשביל למנוע חיכוכים בינלאומיים והשקעות ענק מצד העמים בנשק שגורם בתורו צרות? תאמר, והרי הוא פועל בשם האינטרסים של תעשיית הנשק שלו. ואענה, ואם הוא פועל יותר לטובת האינטרסים של ביל גייטס, שלכולם יהיו מחשבים, שהמדע יתפתח והטכנולוגיה בכל מקום תתעצם ויזדקקו לעוד ועוד מחשבים ועוד ועוד טכנולוגיה? לנין לא חי בעידן המידע ואילו אנו כן.
תאמר, וכי אינו מעוניין למצער להשליט את תרבותו ולדכא את התרבות המקומית? אשאל, רגע, מה זה בדיוק לדכא את התרבות המקומית? וכי כאן לא כל ארחי-פרחי שואף להשליט ולהפיץ את דעותיו? במה זה לאומי ישראלי? זה אינדיוידואלי. עוד פיקציה. ובסוף, קבוצות בעלות חזקה הן שזוכות להשליט כאן את הגיגי אנשיהם, מה שיוכתר לאחר מכן בשם ''תרבות ישראלית''. תמשיכו לחשוב בכיוון הזה, ותראו שאולי, אבוי, טעינו כולנו בעצם בפיתוח הרגלי חשיבה לא נכונים, המונעים מאיתנו להפריך את הסכמות השגורות בעזרת הגלוי לעין (סכמה – חבילת מידע סביב נושא מסויים. מושג כולל בנושא מסויים) . השכן אינו פחות זר לי מגאורגי (גרוזיני) בעצם, וכיבוש נשמע רע, אבל הוא רע רק אם הוא גורם נזק לרבים. האם כיבוש גרמנייה הנאצית על ידי צרפת היה רע? על ידי אנגליה? גם לא. ארה''ב, בוודאי שלא. איזור הכיבוש הרוסי? קטסטרופה. האם השתחררנו מהמנדט הבריטי רק כדי ליצור סביבה בלתי נסבלת לרבים, סביבה מוכת שחיתות ועושק, יחידה טריטוריאלית ''עצמאית'' שידה בכל ויד כל בה? אילו הבריטים היו חוזרים לכאן היה רע לנו ולאיזור? בישראל בוודאי היה הרבה יותר טוב, די סביר, לא? רבים בישראל יסכימו לכך בחצי פה או בהתרסה לפחות. יוחזר המנדט הבריטי. אשר למלחמת סיני, היו הפדאיון שגרמו הרבה יותר הרוגים כאן מכל הקסאמים שלא עושים כלום, ויצרו אקלים של אנרכיה. היה צריך להפסיק זאת. אשר לאינטרס האנגלי-צרפתי, טוב, אז היו משתלטים על תעלת סואץ, הרי הם בנו אותה 80 שנה קודם לכן. נתיב ימי פתוח לכולם, עדיף על נאצר ההפכפך תחת השפעת אינטרסים רוסיים בתקופת המלחמה הקרה. אז היתה ברית שלנו איתם. וכי אנשים סביבך לא יוצרים כל הזמן בריתות ומפרקים אותן? מה הדבר הנורא כאן?
אפילוג
האם הטקסט ''רויזיה בהבנה'' הוא לניניסטי? לא בהכרח. האם רדיקלי? אולי. אנרכיסטי? יותר קרוב. חוצה גבולות? כנראה. פשטני? איני יודע. אולי יש בו טעם למטרות ויכוח וזיהויים חדשים או למצער, ערניים.
האבירים בני דמות הציניות ומגמות ניצול-יתר
