פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_3950

המלכודת העיראקית - חשבון המוות
דוד סיון (יום ראשון, 12/11/2006 שעה 9:25)


המלכודת העיראקית - חשבון המוות

ד''ר דוד סיון



החדשות על תוצאות הבחירות האחרונות הבהירו שהמפלגה הדמוקרטית היא המנצחת הפעם 229 מושבים (מתוך 435) בבית הנבחרים וכנראה 51 מושבים בסנאט – רוב בשני בתי הקונגרס. למיטב הבנתי בין הגורמים החשובים לשינוי הזה היתה תוצאת הפלישה-כיבוש משנת 2003. כנראה שמספר החיילים האמריקאים שנהרגו בעיראק, כ-‏2,800, היה גורם חשוב. עוד אחד דבר שבלט בפרסומים בהקשר הזה במהלך השנים האחרונות היה מספר הקורבנות ''האזרחיים'' שמצאו את מותם מאז ובגלל המהלך האמריקאי שביצע ממשלו של בוש. לכן יצאתי לחפש את הנתונים על מספר הקורבנות הללו.

אז נזכרתי שאצלנו עלה הנושא בעקבות מאמר שכתב ד''ר ישראל בר-ניר (סטטיסטיקה עיראקית). המאמר הציג מחקר אקדמי (Mortality before and after the 2003 invasion of Iraq) שנכתב על ידי קבוצת מחקר, פורסם בעיתון מדעי יוקרתי, The Lancet, ואת הביקורת על שיטות המחקר ולכן על התוצאות. היתה שם גם ביקורת על הדרך שהעיתונות היומית הציגה את תוצאות המחקר. בכל מקרה תוצאת המחקר העיקרית היתה שבודאות של 95% מספר ההרוגים הוא בתחום 8,000 – 194,000. החוקרים הוסיפו שהם חושבים שמספר האזרחים ההרוגים הוא 100,000 או יותר. אבל המשמעות האמיתית של התוצאה שגם קביעה כמו 'אנחנו חושבים שמספר ההרוגים... הוא 15,000 או פחות' אמינה באותה המידה.

עוד נתון שהוזכר אז בדיון היה התחום שבין 27,383 – 30,892. התחום הזה היה מבוסס על ניתוח של יותר מעשרת אלפים פרסומים בתקשורת בין מרץ 2003 ומרץ 2005.

למרות הביקורת על המחקר הראשון מסתבר שקבוצת מחקר דומה פרסמה באוקטובר האחרון מחקר חדש (Mortality after the 2003 invasion of Iraq: a cross-sectional cluster sample survey). גם הפעם המחקר התפרסם ב-The Lancet היוקרתי. החוקרים מדווחים מספר הרוגים אבל גם על התייחסות לגל הביקורת בעקבות המחקר הקודם. בין שאר השיפורים הם מציינים שהמדגם הפעם גדול יותר כך שרמת הודאות של התוצאה עלתה. הפעם התוצאה העיקרית היא שברמת ודאות של 95% מספר ההרוגים נמצא בתחום 426,369 – 793,663. המאמר מציג יותר פירוט על איך הושגה התוצאה וניתוח של תקופות משנה. הוא גם טוען שטענת ה-‏100,000 מהמחקר הקודם נתמכת למרות הזמן שעבר ולמרות שסקר-האשכולות החדש בוצע בנקודות שונות מאלו בסקר הקודם. המקור השני מציג את התחום שבין 46,915 – 52,021 הרוגים מאז הפלישה-כיבוש (The IRAQ BODY COUNT Database, בסיס הנתונים של סופרי הגופות בעיראק, 11.11.2006).



אפשר די בקלות לטעון שכל מי שאוסף ומפרסם נתונים על מספר ''האזרחים'' שנהרגו בעקבות פעולה כלשהי הוא גם מתנגד לאותה פעולה. זה נכון כמובן גם לגבי הפלישה-כיבוש של עיראק. במקרה שלנו המאפיין הזה בולט מאד בין דפי האתר Iraq Body Count. באמצעות הנימוק הזה אפשר לטעון כך גם לגבי המחקר המבוסס על סקר-אשכולות, שפורסם ב-The Lancet בשתי הורסיות שלו. יחד עם זאת גם העובדה שיש אפשרות להעריך את מספר הקורבנות היא חשובה בעיקר אם הסיכוי שהדיווח הרשמי לוקה מאד בחסר הוא גבוה. בכל זאת הדבר הבולט מנתוני שני המקורות הוא שמגמת הגידול במספר הקורבנות המצטבר נמשכת. חשובה גם העובדה שהתקשורת הציגה לא מעט דיווחים (גם בעיתונים כמו Financial Times ו- the Economist) על תוצאות המחקר כאשר חוות הדעת, גם החיוביות וגם השליליות, על שיטת המחקר לא ממש בולטות. לבסוף, גם השנה המחקר ב-The Lancet התפרסם כחודש לפני הבחירות בארה''ב.

בסמוך לפרסום תוצאות הסקר, דחו הנשיא בוש וגם נציגי הצבא את תוצאת המחקר. אבל לאחר שנודעו תוצאות הבחירות נמסר ששר ההגנה, דונלד ראמספלד, הועבר מתפקידו.
האם פירוש הדבר שלאחר הבחירות הנשיא מכיר בתוצאות המחקר?
האם הפכה עיראק למלכודת עבור הנשיא ומפלגתו?







http://www.faz.co.il/thread?rep=86264
ישנה בעיה להעריך נכון את מספר ההרוגים בעיראק
א. פרקש (יום ראשון, 12/11/2006 שעה 19:46)

כמו שמנסים להעריך מראש את היקף ההרוגים במלחמה תמיד נכשלים. בעיראק קשה גם לספור לאחור. הבעיה מתחילה באי מנהל אזרחי תקין ורישום אמין של אזרחים בשל העברה לא תקינה של מוסדות השלטון ממשל סדאם לממשל הכיבוש ומשם לממשלה העיראקית החדשה, כמו כן אין תיעוד מסודר של האירועים, השימות שמתפרסמים בעיתונים לעיתים חופפים אבל בשל השיבושים בהם אפשר שהרוג אחד נחשב למספר הרוגים (לדוגמה, שמות ערביים רשומים לפחות כינויים, כמו'' אחמד שאקור איבן רזלה חוסיין, ובעיתון אחד הוא יכול להיות רשום כ- אחמד איבן רזלה, באחר כ- אחמד שאקור, ובדיווח המשטרה העיראקית כ- אחמד חוסיין. הסיפור מסתבך כשהשם ארוך יותר). ראה את ספירת המתים העיראקים באתר שהבאת: בשיטת הספירה שלהם המספרים יכולים להיות גם בין 72241 ל-‏37610 וגם בין 21003 ל-‏32160. כל אחד סופר אחרת. פשוט להוציא את האצבע מהפה ולבדוק את כיוון הרוח.

הבחירות הוכרעו בשל העדר מדיניות ברורה ולא בשל מספר ההרוגים
======================================

כשמנסים להעריך את מספר ההרוגים יש מקדמי טעות גבוהים יחסית בשל כל מה שציינתי. לכן אני חושב שמה שעשה את ה''קליק'' לאמריקאים זה לא מספר ההרוגים, שאני מעריך שרוב האמריקאים אפילו לא יודעים מהו. מה שגרם להטיית המסה הקריטית של מצביעים לכיוון הדמוקרטים היה קודם כל העדר תוכנית מדינית אמריקאית ברורה ליציאה מעיראק. ואח''כ, הרחק מאחור התמונות שהשאירו רושם לא טוב.

היאוש האמריקאי (של המתנגדים למלחמה) היה כתוצאה מהיעדר יכולת להכריע את המלחמה באופן ברור והפחד שהכוחות האמריקאים לא ישלטו על מועד ותהליך היציאה מעיראק. המלחמה נראית כמתמשכת ללא תכלית ברורה וללא תוכנית בדוקה. כוונות והצהרות בלבד לא עושים את זה.
בקרב קהל המצביעים קיים תהליך די איטי, טיפטוף, של אנשים שעברו מתמיכה בבוש לדמוקרטים כמחאה (בחלק ממחוזות/מדינות ההצבעה ההכרעה היתה על מספר קולות בודדים. המקומות מסויימים פעלה ה''מטוטלת'' שהכתירה פעם את המועמד הרפובליקני ופעם את המועמד הדמוקרטי [כמובן שזה היה גם בגלל ספירה מדורגת לפי מחוזות]). מחאה לא על עצם המלחמה אלא על ההשתהות הארוכה בה. בסך הכל ארה''ב לא איבדה כלום על אדמת עיראק (מלבד הרוגיה) ואין לה שום סיבה להישאר של כמעט לנצח. אבל ממשל בוש הקרין ישנוניות ואי אסרטיביות כאילו 'עוד יום כמו אתמול' ולא הראה את המחר, תקוות היציאה. וכל זה עומד בסתירה למה שהקרין בוש כאשר במרץ 2003 מיד לאחר תחילת הפלישה הוא נחת על נושאת מטוסים במפרץ הפרסי והכריז ש-''המשימה הושלמה''. ומאז היא עדיין ''מושלמת''. האירוע הזה מצביע על כך שבוש (והאמריקאים) תיכננו את כיבוש עיראק, אבל לא חשבו על יום המחר - שהם ייאלצו להישאר בה, על כל המשמעויות המדיניות והצבאיות.

בוש, פלוסי, תיאום, ישראל
=======================

בוש הבין זאת מאוחר מדי, בדקה ה-‏91, דקה אחרי סגירת הקלפיות. תגובתו הראשונה היתה להודיע לרמספלד שיגיש את התפטרותו ותגובתו השניה היתה הודעתו שהוא ישמח להיפגש עם ננסי פלוסי, מנהיגת הרוב הדמוקרטי, כדי לתאם את מערכת העבודה בינהם. בוש כבר יותר מרמז על שהוא מתפנה עכשיו לגבר את מדיניות היציאה מעיראק ויתכן שארה''ב תאיץ תהליכים כדי לקצר את הזמן הזה. בכל מקרה יציאה זו תושפע מיציבות השלטון העיראקי ואני מעריך שגם מהמתיחות עם איראן בעניין הגרעין. יתכן שהצורך לצאת מעיראק יזרז את ההחלטה האמריקאית להקדים את התקיפה האווירית על יעדים אסטרטגיים באיראן.

לגבי הרוב בסנאט, מסתבר שסגן הנשיא צ'ייני יכול להצביע כאשר אין הכרעה בהצבעה (תיקו). והאחר הוא ג'ו ליברמן, רץ עצמאי שתומך בבוש בעניין העיראקי וכנראה שיתמוך בו כמעט לכל אורך הדרך. מעבר לזה, צריכים לזכור שרוב אנשי הקונגרס הדמוקרטים הם מהזן יותר שמרני, וגם עניין זה השפיע על בחירתם, וכלל לא ברור אם בכל העיינים, גם אלה הנוגעים בעיראק, הם יצביעו כבלוק אחד נגד הממשל המכהן. לדעתי אנחנו נראה התקרבות הדדית בין הרפובליקנית לדמוקרטים בהרבה נושאים מרכזיים, גם בגלל הבנות משותפות וגם בגלל שבעוד כשנתיים יש בחירות לנשיאות.

מחוץ לעניין שבאשכול הזה מסתבר שדווקא יש לנו קונגרס די אוהד לישראל. אין זה אומר שלא תהיה ביקורת ספציפית מול אירועים שיקרו בעתיד, אבל בגדול העניין הישראלי הוא המלכד הברור ביותר בין הדמוקרטים לרפובליקנים. כאן ישנה הבנה לצרכיה הביטחוניים והפוליטיים של ישראל, חוסר אהדה בולט למפלגות הטרור הפלסטינים, התרעמות על מדינות מוסלמיות תומכות טרור כמו סוריה ואיראן וההכרה בעניין שיש לכולם לשמור על קשרים קרובים והדוקים לישראל בתחומי התרבות, המדע, החינוך, הכלכלה וגם הפוליטיקה. ישראל עדיין נכס אסטרטגי לארה''ב וארה''ב נהנית גם היא מהזוגיות הזו (ולא כמו שמנסים שונאי ישראל לחזור ולטעון כאילו ישראל סוחטת את דמי הסיוע מארה''ב כתגרן יהודי).

http://www.faz.co.il/thread?rep=86267
שתי הערות
דוד סיון (יום ראשון, 12/11/2006 שעה 20:15)
בתשובה לא. פרקש

1. כמו בכל מקום כאשר מסתמכים על מקורות בתקשורת ישנם הבדלים בנתונים המספריים. לכן קיים טווח הנתונים של ''סופרי הגופות''. מאחר והוא משתנה עם הארועים לדבר על המספרים הללו ללא תאריך שבהם נלקחו מהאתר יהיה בעייתי.
הבעיה הזאת קיימת גם בישראל (לפחות במועדים סמוכים לארועים).

2. קראתי מספיק מאמרים שמהם אפשר להבין שהנושא העיראקי היה נושא עיקרי במערכת הבחירות. אני מרשה לעצמי להניח כמוך שהאמריקאי המצוי לא חושב על מספר ההרוגים כל רגע. מצד שני הוא ודאי צד את הכותרות בנדון. מס' ההרוגים האמריקאים ודאי חשוב ומעסיק את האזרחים. אני מניח שהמספרים הללו נכנסים למערכת השיקולים שקשורים בחוסר הכרעה כי זה נתון בולט שמזכיר את חשיבות ההכרעה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=86273
שתי הערות
א. פרקש (יום ראשון, 12/11/2006 שעה 21:23)
בתשובה לדוד סיון

מספר ההרוגים האמריקאים הוא עניין אחר ולא נכלל במספר הכללי של הרוגי המלחמה בעיניים אמריקאיות. זה בערך כמו שאנחנו סופרים את הרוגנו ומתעלמים מההרוגים הפלסטינים. לפחות רובנו. והמספר הזה משמש ככלי להעצמת עמדות משני הצדדים ולאו דווקא משחק לצד אחד. תומכי המלחמה מדברים על מלחמה צודקת ועל שיש לשרת את האומה האמריקאית ולקדש את זכר המתים ולא לבגוד בהם וכך הלאה והעיקר לתת לבוש לסיים את המלחמה. מנגד, מתנגדי המלחמה מביאים את המספרים כאסון שבוש גרם בניהולו הלא אחראי של מלחמה הכי פחות צודקת שארה''ב נלחמה בה וכו'.

2. העניין העיראקי אכן היה הנושא שקבע את תוצאות הבחירות באופן פחות או יותר שאני תיארתי. השוליים של הרפובליקאים התמוססו וזלגו לכיוון הדמוקרטי כהצבעת מחאה. מספיק היתה בזליגה קטנה כדי לשנות את תוצאות הבחירות בחלק מהמחוזות/מדינות.


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.