בימים אלה מהדהדות מן העבר נבואות הזעם של הנביא ירמיהו על בית ישראל ועל בית יהודה, כשעיקר חמתו מופנית לשלטון המושחת והמשחית, ובכל זאת, הכול נגמר בטוב, כי – כדבריו –
(ירמיהו ל''ב) מב ... כַּאֲשֶׁר הֵבֵאתִי אֶל-הָעָם הַזֶּה, אֵת כָּל-הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת--כֵּן אָנֹכִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם, אֶת-כָּל-הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי, דֹּבֵר עֲלֵיהֶם.
ואחרי השממה וההרס שה' ישית על הארץ בגלל רוע מעללי יושביה -
(ירמיהו ל''ב) טו ... עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים, בָּאָרֶץ הַזֹּאת.
וכך דור אחר דור הנביא זועק והארץ מושחתת, וישראל חזקה ומתחזקת. היטיב להסביר זאת בקצרנות ראויה פרופ' ישעיהו ליבוביץ –
''השלטון משחית''.
אין הכוונה בדברים כי משלימים עם זה, אלא כוונת הדברים היא כי יודעים את זה, וכמצוות הנביא – נלחמים לעקור את הרעה הזו מקרב הארץ, כפי שהדברים נעשים גם כיום באמצעות בקורת, וועדות חקירה, ארגוני ציבור, משפט, אכיפה וענישה.
להבהיר: עם כל הביקורת על התנהלות צה''ל – בקורת קשה הנוגעת לעיקרי הלחימה ולבסיס הקיום הצבאי, עד כדי חשיפת ליקויים באספקת ציוד לחיילים בזמן המערכה – מדובר בצבא חזק נפשית וגשמית לתפארת, ראשון לצבאות העולם במוסריותו ובין חמשת הצבאות הראשונים בעולם בחוזקו וביכולותיו המבצעיות.
והביקורת תמשיך ותוסיף להיטיב עמו וכך גם עם השלטון; המבקר יעשה מלאכתו ובית המשפט ישפוט, כדי ללכת בדרך הנכונה, בדרך היחידה שתוביל את מדינת ישראל לא רק כמדינה שורדת אלא גם כמדינה מתפתחת וכמדינה מובילה.
עניין אישי: אני עוסק, בתחום המקצועי שלי כמו גם בפעילותי הפובליציסטית והציבורית – בעיקר כמבקר. אך יחד עם זאת אינו נואש, אלא אני יכול להעיד כי אני אופטימי ומרוצה. הסיפוק הרב שמלווה אותי לא מרפה את ידיי ולא מכהה את חושיי בבואי לבקר ולחוות דעה, כי כך היה מעולם, וכך גם יהיה.
התקשורת חושפת את המחדלים ומעצימה את היראותם כעדשה קמורה, וכך צריך שיהיה. אם עובדה זו מרפה ידיים ומרבה ייאוש – אין אלא לומר כי הנרפים והנואשים לא מבינים את הבסיס של המדיניות הציבורית הראויה והבריאה בשלטון דמוקרטי.
לא תחדל שחיתות מקרב הארץ,
וכדברי הנביא,
הארץ תיבנה.
לא תחדל שחיתות מקרב הארץ
