|
|
|
מלחמת אוסלו, אותה הערבים כפו על ישראל מתנהלת ביותר מחזית אחת. על הקרקע, במחיר דמים שגם התחזיות השחורות ביותר של מתנגדי הסכמי אוסלו לא חזו אותו, ישראל מצליחה איך שהוא להתמודד עם האתגר. מילחמה לא פחות קשה מתנהלת בחזית אחרת, באמצעי התקשורת, מלחמה בה כל האמצעים כשרים למען השגת המטרה שהיא דמוניזציה של מדינת ישראל וראש ממשלתה. בחזית הזאת ידה של ישראל על התחתונה.
אבל יש גם חזית שלישית, חזית בה מלחמת התעמולה האנטי ישראלית מנוהלת רובה ככולה ע''י ישראלים. כל מיני ספירומנים שאצים לפרסם מעל כל במה אפשרית שקרים ובדיות כמיטב דמיונם החולני. אי אפשר לקרוא להם ''גייס חמישי'', כי המושג הזה בא לתאר אנשים שאת מעשי הבגידה שלהם הם עושים במחתרת, רחוק מעין רואה. ה''צדיקים'' שלנו לעומת זאת, ''בצלם'', ''גוש שלום'' ושאר הספירומנים למינהם עושים זאת בראש חוצות.
העיתון Philadelphia Inquiry פירסם לפני מיספר ימים כתבה שנשלחה מאת כתבו בישראל, אחד בשם חיים מצא (אני מניח לפי השם שהכתב הוא ישראלי). הכתבה עסקה ב''סיבלם של הקורבנות מפיגועי ההתאבדות''. למראה הכותרת חשבתי ''או, סוף סוף, אחרי תקופה ארוכה בה כל אמצעי התיקשורת ידעו לספר רק על מר גורלם של הפלשתינאים הנאנקים תחת עול ה''כיבוש'' תוך התעלמות מוחלטת מהצד הישראלי, מי שהוא החליט שיש גם מקום להתייחס לגורלם של הילדים והנשים שנקרעים לגזרים בכל פיגוע כזה.'' כשהגעתי לגוף הכתבה, חשכו עיני. מי אתם חושבים הם הקורבנות שעל ''סיבלם'' הכתבה מדברת? לא תאמינו, אבל האדון חיים מצא, הקדיש כמעט רבע עמוד לתאור סיבלם של בני מישפחות המתאבדים. למיסכנים האלה יש טענות על ''היחס הברוטאלי של מדינת ישראל'' שאיננה מזדרזת לשחרר להם את שיירי הגופות של יקיריהם על מנת שיוכלו להביאם לקבורה כדין אללה ומוחמד משיחו.
אין בכתבה הזאת ולו מילה אחת על הקורבנות הישראלים שמצאו את מותם באותם פיגועים. אבל אותה אם ערביה שידעה לתאר בטלוויזיה כמה היא מאושרת מכך שבנה היקר, בדרכו לגן עדן, נטל עימו את חייהם של כמה ילדים ישראלים, מבכה עכשיו את מר גורלה על כך ששיירי גופתו של אותו גיבור עדיין מונחים באבו כביר.
זה מה שהאדון מצא מצא לנכון להביא לציבור הקוראים האמריקאי כהוכחה לאופי הברברי של מדינת ישראל ומנהיגיה. בלשון ספירומנית - ''פשעי מילחמה''.
למרות שזה נראה כך, אין מדובר כאן בכתבה שהתפרסמה באיזה בעיתון מקומי חסר מוניטין. בארה''ב למעשה לא קיים עיתון לאומי. אפילו עיתונים יוקרתיים כמו הניו יורק טיימס או הוושינגטון פוסט הם בחזקת מקומונים במושגים אמריקאים. רק ל TV Guide ול USA Today ניתן להתייחס כאל עיתונים כלל ארציים, ושניהם אינם שייכים בדיוק לצמרת הג'ורנליסטית. מרבית העיתונים הרציניים קשורים בהסכמים המאפשרים להם להעתיק אחד מהשני. כתבות רבות, ובמיוחד בנושאים אקטואליים כמו המתרחש במזרח התיכון, מתפרסמות בעשרות ולעתים קרובות אפילו במאות עיתונים ברחבי ארצות הברית. זה גם מה שקרה לכתבה הנוכחית.
אינני יודע מה הייתה תגובתו של קורא אמריקאי ממוצע של הכתבה הזאת, אבל למה שהוא יראה את ישראל באור חיובי אם זה מה שישראלי כותב עליה.
|
|
|
החלאה שבתוכנו
תארי הלוואי הבלתי נחוצים לדיון פורה
