ההחלטה לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש הממשלה בשל ממצאיו של מבקר המדינה, הביאה בעקבותיה גל של אקרובטיקה אינטלקטואלית חסרת תקדים בתקשורת ובקרב חוגי השלטון שכל כולה לא נועדה אלא להבטיח שראש הממשלה יוכל להמשיך בתפקידו למרות החקירה המתנהלת נגדו. במדינת ישראל, כך נאמר, מה שטוב לשר או למועמד לתפקיד שר, אינו חל על ראש ממשלה. ראש הממשלה הוא לא סתם ראשון בין שווים, ראש הממשלה הוא ''קלאסה'' בפני עצמה.
''מעריב'' מיום 16 בינואר 2007 מביא תאור מפורט של המצב. מקריאת הדברים, בהנחה שהכותב יודע מה הוא שח, מתברר שלאולמרט אין ממה לחשוש. עם קצת חוצפה ועור של פיל, הוא יוכל להמשיך ולכהן עד לתום הקדנציה בלי כל קושי. אסתפק כאן בסיפא של המאמר. הדבר היחיד שעשוי לאיים על המשך כהונתו הוא ''הרשעה בעבירה שיש עימה קלון שעברה את כל ערכאות הערעור''. גם אם דבר כזה יתרחש במציאות, זה תהליך שניתן למשוך אותו הרבה שנים. הבחירות תתקיימנה הרבה לפני שזה יסתיים.
לא זה הנושא הפעם. הדבר שמטריד אותי במיוחד הוא המושג ''עבירה שיש עמה קלון''. מאחר וכאן לא מדובר בעבירות שהייתי מכנה אותן עבירות ''אזרחיות'', כמו סגירת מרפסת בלי לקבל רשיון בניה או נהיגה במכונית במהירות מופרזת או חניה במקום בו החניה אסורה. פה מדובר בעבירות פליליות שאדם שהורשע בהן יכול לקבל כמה שנות מאסר. למרבה הפלא, אדם שהורשע בעבירה פלילית, השופטים שחרצו את דינו הם שייקבעו אם העבירה בגינה הוא הורשע יש בה קלון. זה לא מובן מאליו. אני לא מצליח להעלות בדעתי איזו שהיא הרשעה בעבירה פלילית שאין בה קלון. איך ייתכן שעצם ההרשעה בעבירה פלילית איננה קלון? בהשאלה מהמחזמר ''כנר על הגג'', זה נשמע כאילו לפי החוק במדינת ישראל ''הרשעה בפלילים איננה כבוד גדול, אבל היא גם לא בהכרח קלון''.
להוסיף חטא על פשע, הסמכות לקבוע מה ומתי יש קלון היא בידי השופטים. לא רק שבחוק אין קביעה ברורה וחד משמעית לפיה עצם ההרשעה היא קלון, אין גם הגדרה מה זה קלון. לעניות דעתי, זאת איננה לאקונה. זאת לא שכחה. לדעתי כאשר החוק נחקק ראו את זה כמובן מאליו, ואף אחד לא העלה על דעתו שיש צורך לאמר זאת במפורש. מה שאומר מה שהוא על ה''מובן מאליו'' או ה''לא יעלה על הדעת'' שהוא קרוב משפחה שלו. לימים, משהתעורר ה''צורך'' בהבחנה הזאת, החליטו לתת את הסמכות הזאת לשופט כדי הוא יחליט. בעוד שהחוק הוא עיוור, על שופט אפשר לסמוך שידע להבחין בין אתרוג לבין לימון.
לפני מספר חודשים שופטת הורשעה בזיוף פרוטוקולים. מעשה פלילי לכל דבר. לדעתה של מערכת המשפט, ההרשעה הזאת לא היתה סיבה מספקת כדי למנוע מהשופטת להמשיך לכהן בתפקידה. אחרי שהפרשה דלפה לעיתונות ובעקבות הפירסום התעורר קצת רעש, נרמז לשופטת שכדאי שהיא ''תסיק את המסקנות''. אבל זה כמו לרמוז לציפורים, ירצו יבינו, לא ירצו לא יבינו.
שופט בית המשפט העליון, מישאל חשין, שישב בראש בית הדין המשמעתי שדן את אותה שופטת לא מבין על מה יצא הקצף. לדבריו זה רק קצה הקרחון, והיו ''מקרים הרבה יותר גרועים''. הם פשוט לא הודלפו. דבריו אלה של השופט התפרסמו ב
''ידיעות אחרונות'' מיום 4 ביוני 2006.
דווקא מסקרן אותי לדעת מה יכול להיות יותר גרוע מזיוף מסמכים? קבלת שוחד? הטיית משפט למקורבים? גנבה? חבל שהמראיין ב''ידיעות אחרונות'' לא בקש מהשופט חשין לתת כמה דוגמאות. השאלה האם זיוף זאת עבירה שיש עמה קלון או לא, לא עלתה באותו ראיון. על אחת כמה וכמה שהשאלה הזאת לא הועלתה בקשר ל''מקרים היותר גרועים'' אותם השופט הנכבד לא טרח לפרט.
במדינת ישראל אדם שהורשע בפלילים אינו יכול לקבל רשיון לעבוד כסוכן ביטוח. חד וחלק. עם קלון, בלי קלון, יש לך הרשעה פלילית בעברך, לא תוכל להיות סוכן ביטוח. זה החוק. זה לא הושאר לשיקול דעתו של שופט. מכר שלי, עו''ד שעוסק הרבה בנושאי ביטוח, הסביר לי את ההיגיון מאחורי הדרישה הזאת בחוק. ''סוכן ביטוח'' כך הוא אומר ''נהנה מאמון לקוחותיו, והם מפקידים בידיו סכומי כסף לא מבוטלים. אדם שהורשע בפלילים'' הוא ממשיך, ''אי אפשר לסמוך עליו שינהג ביושר ולא ימעל באמון שהלקוחות נתנו בו.''
זה טעון משכנע והגיוני, אבל להיות שופט זה לא מפריע. השופטת שהיתה נשוא המקרה שתואר למעלה התפטרה מרצונה בסופו של דבר (התפטרה, לא פוטרה חס וחלילה!). האפשרות של שלילת הרשיון שלה לעסוק בעריכת דין כלל לא עלתה על הפרק. הטעון הזה גם לא תופס לגבי מי שמכהן כראש ממשלה, אלא אם כן מדובר בהרשעה שיש עמה ''קלון''. ומי הוא זה אשר יקבע אם יש קלון? זה שעבורו הרשעה בזיוף ו/או ב''דברים יותר גרועים'' אין בה קלון.
עונת האתרוגים היא סמוך לראש השנה, בחג הסוכות. היום אנחנו נמצאים קצת לפני ראש השנה לאילנות, אבל את צחנת האתרוגים כבר מרגישים במלוא העוצמה.
עוון ללא קלון – איפה ההיגיון?
