פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_4124

ארבעה בנובמבר 1995 – לא נשכח
עמיש (יום שישי, 09/02/2007 שעה 3:03)


ארבעה בנובמבר 1995 – לא נשכח

ולא נסלח אף פעם

עמיש



המאמר המוגש כאן פורסם בראשית נובמבר 2003, לקראת מועד האזכרה ליצחק רבין. על פי כללי הפורום אנחנו לא נוהגים לפרסם מאמרים מן העבר, במיוחד לא כאשר, כמו במקרה שלפנינו, עברו יותר משלוש שנים. מדוע אנחנו חורגים מהכללים הפעם?

אחד האנשים המוזכרים במאמר, ד''ר נתן אופיר, הצליח לשכנע את מנהל האתר בו פורסם המאמר להסירו בטענות שונות כמו:
אתה נותן במה לאדם האומר ''לא נשכח ולא נסלח'' ותוקף בצורה מחמירה על-ידי הפצת שקר הפוגע באופן אישי בשמו הטוב ובפרנסתו של אדם אחר.
האיש, ד''ר נתן אופיר, השתתף בהפגנה נגד יצחק רבין ז''ל שבועות ספורים לפני הרצח. על פי התיעוד הד''ר נתן אופיר אכן ניסה לתקוף את ראש הממשלה יצחק רבין ז''ל ונבלם על ידי מאבטח1. מאחר וטענתו של הד''ר אופיר אינה נכונה חשבנו שיש מקום לחרוג מהכללים שלנו.
כרזה של טרטקובר
כרזה של טרטקובר

ושלא תהיה שום טעות - אף פעם.

לא נסלח לרוצח.

ולא נסלח למשפחה שגידלה את הרוצח.

לא נשכח לרבנים שהתירו את דמו של ראש ממשלת ישראל.

ולא נשכח את החרם והנידוי שאותם רבנים הטילו על הרב יואל בן-נון שחשף אותם.

ולא נשכח את המסיתות בירוק שהתירו דם נקיים.

ולא נשכח את הנבלים והמסיתים בערוץ שבע, לא את אלו שקראו לראש הממשלה בוגד ולא לאלו שכינו אותו אדולף רבין.

ארון מתים
ארון המתים, שהוכן בידי דיקאן הסטודנטים של אוניברסיטת
בר אילן במסגרת מאבקו להיות מזכיר סניף המפדל ברעננה.
ביבי בראש התהלוכה יחד עם פעילים מקומיים

ולא נשכח לאריאל שרון ולימור לבנת שביטלו את אזהרות השב''כ בכינוי תעמולה בולשביקית.

ולא נשכח את דיקן הסטודנטים באוניברסיטת בר אילן שבנה בחצרו את ארון המתים.

על המרפסת בככר ציון
על המרפסת בככר ציון ולמטה תמונות של יצחק רבין במדי SS עם צעקות ''בדם ואש את רבין נגרש''

ולא נשכח את ביבי נתניהו ופעילי הימין שצעדו עם אותו ארון ועם עמוד ועליו חבל תליה.

ולא נשכח את המסיתים הבזויים שצרחו במלוא גרונם לאור לפידים במרפסת ככר ציון.

(ונזכור את אלו שסרבו לעמוד שם במחיצתם).

נתן אופיר בוינגייט
בתמונה נתן אופיר רב האוניברסיטה העברית בירושלים נבלם ע''י מאבטחיו של יצחק רבין במכון וינגייט


ולא נשכח את האדון נתן אופיר, רב האוניברסיטה העברית שעל פי הפרסומים בעיתונות נבלם ע''י מאבטחיו של יצחק רבין במכון וינגייט.

ד"ר פליסר בהפגנת הימין בצומת לוד רמלה
רופא השיניים, דוקטור פליסר, בהפגנת הימין בצומת לוד רמלה לפני הרצח. הסתה במיטבה


ולא נשכח את הדוקטור פליסר ודומיו שמלאו את הארץ בצלבי קרס.

ולא נשכח את חסידי חב''ד בירושלים שתכננו, ציירו, הדפיסו והפיצו את הכרזה של יצחק רבין במדי SS (על אף שהודו, נשפטו, נענשו והתחרטו).

ולא נשכח את אורי אלוני מנכ''ל הליכוד, אייל מאירוביץ וראובן צדוק רכזי הנוער של הליכוד, שרדפו אישית את יצחק רבין והתגאו בעתונות כי ''בכל פעם שאני רואה את הפרצוף האדום שלו שהוא נלחץ מקבוצה קטנה של 10 אנשים שארגן אגף הצעירים שלי אני יודע שהצלחנו'' (מתוך הראיון מיום 20 לאוקטובר 1995, חנה קים בעתון הארץ.)

כרזה של נשים בירוק
כרזה של נשים בירוק


ולא נשכח את מנתקי המיקרופונים.

ולא נשכח את אלו שעמדו מול הבית וצעקו ''נעשה לכם כמו למוסוליני''.

הסתה של נשים בירוק
הסתה של נשים בירוק


ולא נשכח את מוחאי הכפיים במתנ''ס של אריאל ברגע שנודע להם על הרצח.

ולא נשכח את תושבי אילון מורה שקבלו בשירה וריקודים את העלמה הר שפי.

ולא נשכח מי עמד בראש כל הדברים הללו.

לעולם לא.

לא נשכח ולא נסלח אף פעם.

  1. ''אחד המפגינים, ד''ר נתן אופיר, רב שעבד באוניברסיטה העברית, הסתער לעבר ראש הממשלה, זעק וגידף, והגיע עד טווח מגע עם רבין... מאבטח חסם את התוקפן בידו והרב נשך אותה'' (עמ' 10).

    ''רבין התקדם לעבר הבימה ופתאום ניכרה תנועה בקהל. אדם נמוך קומה התפרץ לפנים, רץ קדימה והתקרב למרחק מטר אחד מראש הממשלה. כששלח את ידיו לפנים, זינק לעברו מאבטח, היכה אותו בפניו והסיט אותו מרבין. האיש, ד''ר נתן אופיר, רב שעבד באוניברסיטה העברית, נשך את ידו של המאבטח'' (עמ' 139).

    ''ראש יחידת המאבטחים, י. ש., בלם את הרב התוקף,...'' (עמ' 325).
    קרפין, מיכאל ופרידמן עינה, רצח בשם אלוהים, הקשר נגד יצחק רבין, זמורה ביתן – הד ארצי, 1999.

    ''... הוא הותקף פיזית במהלך אירוע חגיגי של יוצאי ארצות אנגלוסכסיות שנאספו על מדשאות מכון וינגייט. הנאספים קראו לעברו קריאות גנאי קשות 'הנה הכלב מגיע', 'רבין רוצח' ואחד מהם, רבה של האוניברסיטה העברית התנפל עליו וביקש לפגוע בו. רבים בקהל עודדו את המתקיף'' (גולדשטיין, יוסי, רבין – ביוגרפיה, הוצאת שוקן, 2006, עמ' 448).







מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.