שנינו במשנה מסכת ראש השנה פרק א' משנה א' [מהדורת רי''ק] – ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה, ר' אלעזר ור' שמעון אומרים באחד בתשרי.
ולירקות.
כלומר, לאילן יש שני ראשי שנים. האחד, הזמן שבו נטעו אותו. זמן זה מכונה במשנה ראש השנה לנטיעה והוא האחד בתשרי. השני, הוא הזמן שבו מתחילים להנות מפרותיו, והוא ראש השנה לאילן, היינו ראש השנה
האילן.
משמעות הדברים שפרות שחנטו לפני ט''ו בשבט שייכים לשנה הקודמת, ורק אלו שחנטו אחרי טו בשבט שייכים לשנה הנוכחית.
החנטה שעליה אנו מדברים היא מצב שבו הפרות ראויים לאכילה בדוחק רב. [מעשרות פ''א מ''ב - מ''ד. רמב''ם מעשר שני ונטע רבעי פ''א ה''א – ה''ג]. בכל מין של אילנות החנטה היא גודל שונה. חכמי דורנו הרבו לדון מתי חנטתם של מינים שלא הוזכרו בדברי חז''ל.
נביא שלושה ענינים המבהירים את המשמעות שיש לשני ראשי השנים הללו.
אם ניטע אילן בט''ו באב שנת תשנ''ז שיש לו שבועיים לקליטה ושלושים יום כדי שיחשבו לשנה תמימה הרי שנת תשנ''ח היא שנתו השניה, שנת תשנ''ט היא שנתו השלישית. בזה נגמרו שנות העורלה שלו, ובראש השנה תש''ס שהוא גם ראש השנה לנטיעה מתחלת שנתו הרביעית, שנת הרבעי, שבה פרותיו מועלין לירושלים. אבל היות וראש השנה לפרות האילן הוא ט''ו בשבט הרי כל הפרות שחנטו קודם ט''ו בשבט שנת תש''ס שייכים עדיין לשנת תשנ''ט והם פרות עורלה ואסורין. שנת תשס''א היא שנתו החמישית ובה הפרות חולין גמורין אבל כל הפרות שחנטו לפני ט''ו בשבט בשנת תשס''א הרי הם שייכים עדיין לשנת תש''ס ויש צורך להעלותם לירושלים ולאכלם בטהרה או לפדותם בכסף ולהעלות את הכסף לירושלים ולקנות בו אוכל ולאכלו בטהרה שם. ובימינו שאין לנו טהרה הרי משמידים את כסף הפדיון.
היינו, פרי שחנט קודם ט''ו בשבט תש''ס הוא ערלה ולא רבעי למרות שאנו כבר באמצע השנה הרביעית לנטיעת העץ. ופרי שחנט קודם ט''ו בשבט תשס''א הינו רבעי ולא חולין למרות שנכנסה כבר שנתו החמישית של העץ.
שנת תשנ''ד היתה שנת שמיטה. כל פרות האילן שחנטו לפני ט''ו בשבט תשנ''ד שייכים ליבול השנה הקודמת שנת תשנ''ג, היינו הם יבול שנה שישית ואין בהם קדושת שביעית והם חייבים בתרומות ומעשרות. על כן הפרות הנמצאים כמעט עד אחרי פסח הם פרות שישית ואין בהם קדושת שביעית. בדרך כלל רק אחרי פסח יופיעו אולי הפרות הראשונים שיש בהם חשש שביעית. הפך הדברים לגבי השנה הבאה שנת תשנ''ה. למרות שזו שנה שלאחר שמיטה בפרות שהיו בשוק ברוב שנת תשנ''ה היתה קדושת שביעית. יבול שנת תשנ''ה הוא רק הפרות שחנטו אחרי ט''ו בשבט תשנ''ה ויופיעו בשוק בדרך כלל לכל המוקדם רק לאחר פסח תשנ''ה.
וכן תשס''א הבעל''ט תהיה שנת שמיטה אבל כל הפרות שחנטו בשנת תשס''א לפני ט''ו בשבט שיכים לשנת תש''ס ואין בהם קדושת שביעית רק הפרות שחנטו לאחר ט''ו בשבט תשס''א יש בהם קדושת שביעית על כן כל יבול הפרות שבשוק עד סביבות פסח לא יהיה בו קדושת שביעית.
בשנים השלישית והשישית משבוע השנים מפרישים מעשר עני במקום מעשר שני. בשבוע השנים הנוכחי שנים אלו הן שנת תשנ''ז ושנת תש''ס. דהיינו מפרות שחנטו לפני ט''ו בשבט שנת תשנ''ז צריך להפריש מעשר שני כיון שהם שיכים ליבול שנת תשנ''ו, ורק מפרות שחנטו לאחר טו בשבט שנת תשנ''ז יופרש מעשר עני, למרות שיתכן שפרות אלו יופיעו בשוק רק בתחילת שנת תשנ''ח שהיא שנת מעשר שני. וכך הדבר גם לגבי שנת תש''ס, הפרות שישווקו בשנת תש''ס עצמה ברובם יהיו יבול שנת תשנ''ט ויהיו חייבים במעשר שני, ורק הפרות שחנטו לאחר ט''ו בשבט תש''ס נחשבים ליבול השנה הזאת והם יהיו חיבים במעשר עני למרות שיופיעו בשוק בשנת תשס''א היא שנת השמיטה ולא יהיה בהם קדושת שביעית.
אולם לא רק בגלל ההבדלים בין המעשרות צריך לדעת איזה יבול שיך לאיזה שנה. אפילו כאשר בשתי השנים מופרש אותו מעשר, למשל שנת תשנ''ה שהיא שנה ראשונה שלאחר השמיטה ושנת תשנ''ו שהיא שנה שניה לאחר השמיטה ומפרישין בשתיהן מעשר שני (והן שוות גם ביתר ההפרשות: תרומה גדולה, ומעשר ראשון שממנו מופרשת תרומת מעשר). ובכל זאת אין מעשרים מן החדש על הישן. כלומר, אי אפשר לעשר מיבול שנה זו על יבול שנה אחרת. לפיכך, אי אפשר לעשר מפרות שחנטו לפני ט''ו בשבט שנת תשנ''ו שהם נחשבים ליבול שנת תשנ''ה על פרות שחנטו לאחר ט''ו בשבט שנת תשנ''ו שרק הם נחשבים ליבול שנת תשנ''ו.
ב – למה דוקא בטו בשבט?השאלה המתבקשת היא, מדוע זה כך? מדוע שלא נגיד שדין האילן כמו דין הירקות שהולכים בהם אחר לקיטה. היינו, כל הירקות שנלקטו לאחר ראש השנה תשנ''ט ולפני ראש השנה תש''ס נחשבים כיבול תשנ''ט לכל דבר וענין. וכן כל הירקות שנלקטו לאחר ראש השנה תש''ס ולפני ראש השנה תשס''א הם יבול אחד לכל ענין. מדוע בפרות האילן הולכים אחר חנטה ולא אחר קטיפתם מהעץ? מדוע שלא נאמר שראש השנה לנטיעה, דהיינו האחד בתשרי, הוא גם ראש השנה לפרות האילן, מדוע לאילן שני ראשי שנים נפרדים האחד לנטיעתו והשני לפרותיו?
האמוראים לא דנו בשאלה מה ההבדל בין האילן לירק. כנראה שענין זה היה ברור להם במידה שלא הצדיקה לשאול שאלה זו שנראתה להם שאלה טריויאלית. הם דנו רק בשאלה מדוע ראש השנה לפרות האילן חל דוקא בט''ו בשבט. אבל רבותינו הראשונים כבר דנו בשאלה מה ההבדל בין האילן לירק.
ותשובתם בקיצור היא שהפרות שחנטו לפני ט''ו בשבט גדלים ממים שירדו בשנה הקודמת ולכן הם שיכים לשנה הקודמת.
הרשב''א בחידושי ראש השנה י' ע''א כותב –
ומסתברא דהיינו עיקרא דמילתא, דכיון דאזלינן דאילן גדל על רוב מים של שנה שעברה וכל שהוא חונט בין תשרי לט''ו בשבט היינו מחמת יניקת המים שלפני ראש השנה ושרף שעלתה בו מחמת אותן מים ואותה יניקה היא שהוציא פרות שלו וכענין מה שאמרו לקמן בפרקין.
דברי הרשב''א מוסברים ביתר פרוט על ידי תלמידו הריטב''א בחידושיו בראש השנה י' ע''א –
וטעם הדבר, דכיון שאילן גדל על רוב מים של שנה שעברה, וכל כיון שחונט בין תשרי לשבט אינו אלא מחמת יניקת מים שלפני ראש השנה, ושרף שעלה בו מחמת אותן מים ואותה יניקה הוא שהוציא פרות אלו, הילכך עשאן הכתוב לפרות אלו כאלו חנטו קודם תשרי הואיל וחנטה משרף שלפני תשרי הוא.
ולהלן בדף יב ע''ב כתב הריטב''א עוד –
ואם תאמר מפני מה הלכו באילנות לכל דיניהם בתר חנטה חוץ מעונת המעשרות (שעל מנת להתחייב במעשרות צריך לקטוף את הפרות לאחר שגדלו עוד מעבר לגודל של חנטה) והלכו בתבואה אחר שליש לכל דבריה? ואומר מורי הרב נר''ו (=כנראה שכונתו לרשב''א שהובאו דבריו לעיל) שהאילן שכבר הוא גדול וניטע ושורשו בארץ, גזעו שותה ומתרוה בכל גשמי שנה, ומשהגיע לחנטה כבר קבל כל יניקתו הצריכה להביא הפרי לכלל שלימות ומעצמו הוא ממשיך יניקתו וגומר פריו מכאן ואלך. הילכך אף על פי שהפרי עצמו לא קבל שלימות להיות גמר פרי לענין עונת המעשרות, דלענין עונת המעשרות השתא הוא דבעינן גמר פרי בפועל וליכא. אבל בדברים אלו מעתה יש לו שלימות גמר פרי בכח, ולפיכך די לו בכך. אבל תבואה עד שלא הביאה שליש, אין חשוב שיהא לה שום שלימות ואפילו בכוח, כי אין לה גוף עיקרי ניטע בארץ לקבל עצמו יניקה ושרף מעתה לגמור בהם פרי שלה מכאן ולהבא, וכן פרש רש''י.
ועוד היה הוא נ''ר אומר, כי הטעם שקבעו חכמים שבט ראש השנה לאילן וקבעו תשרי לתבואה, מפני שהאילן שתה רוב גשמי שנה עד שבט, כדמפורש ואזיל תלמודא לקמן, אבל התבואה צריכה כל גשמי שנה עד שתתבשל היטב, לפיכך קבעו לה תשרי.
כלומר, האילן יונק את המים ומשחרר אותם לפירות לאט לאט במשך השנה. הפרות שחנטו עד ט''ו בשבט יונקים ממים שינק האילן לפני ראש השנה האחרון, ובאילן יש מספיק מים כדי להביא אותם להבשלה מלאה. היינו, הפרות אף שעדיין לא גדלו כראוי, האילן אינו זקוק כלל למי השנה הנוכחית כדי להביא את הפרות לגמר. לכן בכוח הפרות כבר הבשילו. מה שאין כן בתבואה ובירקות שכדי להמשיך את הגידול הם זקוקים לאספקת מים שוטפת, ואינם יכולים להשען על מאגרים מהשנה הקודמת.
השאלה השניה, מדוע דוקא ט''ו בשבט הוא התאריך הקובע? נדונה בבבלי ובירושלמי.
בבבלי ראש השנה יד ע''א שואלת הגמרא –
מאי טעמא? אמר ר' אלעזר אמר רבי אושעיא הואיל ויצאו רב גשמי שנה ועדיין רוב תקופה מבחוץ. מאי קאמר? הכי קאמר אף על פי שרוב תקופה מבחוץ הואיל ויצאו רוב גשמי שנה. בירושלמי ראש השנה פ''א ה''ב [דף נ''ז ע''א ט''א בונציה, דף ו' ע''ב בוילנא] משיבה הגמרא:
ר' זעורא, ר' אילא ר' לעזר בשם ר' הושעיה: חד אמר, כבר יצאו רוב גשמי שנה כולה וכבר רובה של תקופה מבחוץ. וחורנה אמר עד כאן הן חיין ממי השנה שעברה מיכן והילך הן חיין ממי השנה הבאה. ומסקנת הירושלמי היא שר' זעורא הוא שאמר מכאן ואלך הן חיין ממי השנה הבאה ור' לעזר בשם ר' הושעיה הוא שאמר כבר יצאו רוב גשמי שנה. והוא כבבלי שגם הוא מיחס את הנימוק שכבר יצאו רוב גשמי שנה לר' הושעיה.
על מנת להבין במה מדובר, צריך קודם לדעת מה זה תקופה, ולהסביר עוד כמה יסודות של הלוח העברי.
במשך השנה יש ארבע נקודות מעבר.
האחת, כאשר היום והלילה שוים ומנקודה זו היום הולך ומתארך עד שהוא מגיע ליום הארוך ביותר.
השניה, היום הארוך ביותר שממנו היום הולך ומתקצר עד שמגיע שוב לשויון היום והלילה. השלישית, יום שויון היום והלילה שממנו היום הולך ומתקצר עד שמגיע ללילה הארוך ביותר. הרביעית, הלילה הארוך ביותר שממנו היום הולך ומתארך עד שמגיע שוב לשויון היום והלילה.
כל קטע זמן כזה נקרא תקופה. כלומר, בשנה יש ארבע תקופות.
תקופות אלו נקבעות על ידי השמש בלבד ואין לירח שום השפעה על מהלכן. אבל הלוח העברי הוא לוח ירחי – שמשי משולב. להבדיל מן הלוח הנוצרי שהוא לוח שמשי בלבד ומהלוח המוסלמי שהוא לוח ירחי בלבד.
מה המשמעות של לוח ירחי? בתחילת כל חודש הירח נעלם מעינינו אחר כך הוא הולך וגדל עד שבאמצע החודש הוא עיגול שלם ואחר כך הולך וקטן עד שנעלם ואז מתחיל חודש חדש. לוח ירחי משמעו שבתחילת כל חודש ובסופו הירח נראה כחצי סהר ובאמצע החודש הוא עיגול מלא. שנים עשר חודשי ירח הם בקרוב שנ''ד יום – שלוש מאות חמישים וארבעה יום. אבל שנת השמש, שהוא הסיבוב שעושה השמש בשמים במשך השנה, היא בקרוב שס''ה יום – שלוש מאות שישים וחמישה ימים. סבוב השמש הוא הקובע את עונות השנה – חום וקור, קיץ וחורף. היות ושנת ירח קצרה באחד עשר יום בקרוב משנת השמש הרי חודש ירחי יזוז ויעשה סיבוב על פני עונות השנה. על כן הרמדן המוסלמי נע על פני השנה וחל כל שנה בעונה אחרת. לעומת זאת בלוח שמשי החודשים נשארים תמיד באותה עונת שנה לפיכך בארצינו ינואר הנוצרי יחול תמיד בחורף. אבל בכך שהלוח הנוצרי מתחשב בשמש בלבד הוא ניתק מהירח. כלומר, אין קשר בין תחילת חודש נוצרי למצב הירח. נמצאנו למדים כאשר אני אומר האחד בינואר ידע השומע מיד שהיה אז חורף אבל אינו יודע האם הירח היה מלא או בצורת חצי סהר ולאן היה נוטה אותו חצי סהר. לעומת זאת כאשר אני אומר האחד ברמדן ידע השומע שהירח היה בצורת חצי סהר. אבל השומע לא ידע באיזה עונת שנה היה הדבר האם בחורף או בקיץ.
ההסטוריונים משערים שהלוחות נוצרו כך כיון בחצי האי ערב שם נוצר הלוח המוסלמי לא היתה חשיבות למצב עונות השנה שהרי זהו מדבר ואין בו חקלאות. אבל לסוחרים ולשודדים היה חשוב מאוד לדעת את מצב הירח משום שרוב התנועות התנהלו בלילה כי בגלל החום העצום כמעט ולא נעו ביום. לעומת זאת בארצות חקלאיות אין תועלת רבה בידיעת מצב הירח אבל יש חשיבות עליונה לשאלה מתי יחול החורף לפיכך בארצות אלו התפתח לוח שנה שמשי.
הלוח העברי הוא לוח משולב. כלומר ידיעת התאריך מספקת לנו מידע הן מהו מצב הירח והן מהי עונת השנה. דהיינו, כשאני אומר האחד בניסן ידע השומע שהירח היה אז בצורת חצי סהר והוא גם ידע שהמאורע היה סביב יום שויון היום והלילה וגם ידע שזו היתה עונת האביב. על מנת לסגור את ההפרשים בין שנת הירח לשנת החמה אנו מקימים מנגנון של עבורים – דהיינו הוספת חודשים. אנו מעברים במחזור של תשע עשרה שנה את השנים שלישית, שישית, שמינית, אחת עשרה, ארבע עשרה, שבע עשרה, ותשע עשרה, וסימנן גו''ח אדז''ט.
מחזור זה נקרא מחזור קטן. [יש גם מחזור גדול של כ''ח שנים שאינו נוגע לעינינו כעת]. שנת זו היא שנת התשנ''ז דהיינו 5757 נחלק לתשע עשרה ונקבל 303. דהיינו שנת תשנ''ז היא השנה התשע עשרה כלומר השנה המסיימת מחזור קטן שלוש מאות ושלוש מאז בריאת העולם. והיא שנה מעוברת כפי הכלל ששנה תשע עשרה במחזור היא שנה מעוברת.
בכל תשע עשרה שנה אמורים להסגר כל ההפרשים בין שנות הירח לשנות החמה. בזכות מנגנון העיבור הרי ראש חודש ניסן חל במרחקים של ימים ספורים לכאן או לכאן מנקודת שויון היום והלילה וכן במרחק של ימים ספורים מהתגלות הירח בתחילת החודש.
אבל, לפני כמאה שנה קם תוכן בשם צבי הירש יפה, והראה שההפרשים אינם נסגרים לחלוטין, ומחזור של תשע עשרה שנים ארוך בשעתים ושש דקות בערך משנת החמה האמיתית. כלומר הפסח זז ונכנס לתוך החורף.
הסבר דבריו: קביעת הלוח היתה בשנת ד' קי''ט כלומר לפני 1655 שנה שהם שמונים וששה מחזורים, כלומר הפסח זז מאז לתוך החורף בכמאה ושמונים שעות בערך שהם כשבעה ימים. מאז נטוש ויכוח גדול האם צריך לעשות משהו בנידון או לא ואם צריך לעשות משהו האם אנו מוסמכים לעשות את המתחייב. כצפוי רוב החוקרים בדעה שאומנם צריך לעשות משהו בנידון לעומת זאת רוב רבנינו בדעה שאין לעשות דבר. אחרון רבנינו למיטב ידיעתי שעסק בענין ביסודיות הוא החזון איש שפסק שאין שום צורך לשנות דבר.
מורי יוסף קפאח אמר לי שלדעתו באמת הפסח זז, אבל אין אנו רשאים לשנות דבר עד שתשב סנהדרין בלשכת הגזית ועל כל פנים עד שהפסח יזוז מחודש האביב יעברו עוד אלף ושש מאות שנה כל שענין זה אינו מטריד אותנו בזמן הקרוב.
צריך רק לציין שמאז התחלת הויכוח חלפו כבר כמעט ששה מחזורים, כך שבאמת יש תזוזה קדימה, היא גדלה בנתיים בשלוש עשרה שעות בערך, שהם יותר מחצי יום.
נחזור עכשיו לט''ו בשבט.
ראש חודש טבת אמור להיות תחילת תקופה. דהיינו היום הקצר ביותר בשנה, אולם בגלל העיבורים כדי להתאים את שנת השמש לחודשי הירח, היום הקצר ביותר נע בטוחים של עד ארבעה ימים מראש חודש טבת. נמצא אם כן שט''ו בשבט אמור להיות אמצע תקופת טבת. אבל יכול להיות מצב שתקופת טבת האמיתית מתחילה בעצם רק ביום ד' טבת, או להפך שהתחילה כבר בכ''ו כסליו, ואם כן ט''ו בשבט חל לפני או אחרי אמצע התקופה.
כלומר ר' אלעזר מוסר לנו בשם ר' הושעיה שט''ו בשבט הוא ראש השנה לאילן משום שחלפו רוב גשמי השנה, כי התחלנו לבקש על הגשמים בז' חשון ונבקש אותם עד ט''ו בניסן. כלומר בערך מאה חמישים ושבעה יום ובט''ו בשבט עברו מתוכם כבר כמאה יום ונשארו כחמישים ושבע ואפילו נוסיף שלושים יום של חודש אדר א' במקרה ושהנ תתעבר יהיו לנו רק שמונים ושבעה יום. ועל כן רוב ימות הגשמים חלפו בכל מצב. אף על פי שלפעמים רוב תקופת טבת עדיין לפנינו כגון שהשנה מעוברת או כגון שהתקופה החלה בד' טבת.
הסבר זה איננו נהיר לי לחלוטין. וכי משום שעברו רוב ימות הגשמים הגיע זמנו של ראש השנה לפרות האילן? ומדוע לא יקבע ראש השנה לפרות האילן בדיוק ביום שעברו רוב גשמי שנה?
אומנם דברי ר' זעורא ברורים יותר. הוא אומר שעד תאריך זה הפרות חיין ממי השנה שעברה על כן הם שיכים לשנה הקודמת ורק עכשיו האילנות מתחילים לנצל את מימי השנה הנוכחית ולכן רק מתאריך זה יבול הפרות שייך לשנה הנוכחית.
והנה רש''י מפרש את דברי ר' אלעזר - שכבר עבר רוב ימות הגשמים שהוא זמן רביעה ועלה השרף באילנות ונמצאו הפרות חונטים מעתה.
וכזכור גם הרשב''א והריטב''א נשענו על דברי רש''י אלו והבינו שהכונה שעד עכשיו האילן חי ממי השנה שעברה ורק מעכשיו הוא מתחיל לחיות ממי השנה הנוכחית. ואם כן לפי דבריהם בעצם אין שום הבדל בין דברי ר' זעורא לדברי ר' אליעזר ודלא כירושלמי שממנו עולה בודאות שיש הבדל ביניהם וצריך עיון.
הסברת המציאות החקלאית של דברי ר' זעורא באוצר הגאונים ראש השנה יד ע''א, ובאריכות גדולה בספר ''טבע ונוף במורשת ישראל'' מאת נגה הראובני עמודים 110-104 הוצאת נאות קדומים הדפסה שניה.
תמצית דבריהם היא שבט''ו בשבט יש גל חום המעיר את העצים משנת החורף ועכשיו הם מתחילים לקלוט את המים שבאדמה, גל כזה עובר גם בא' שבט, לכן לדעת בית שמאי שראש השנה לאילן חל בא' שבט ואלו לדעת בית הלל מתחילים למנות מגל החום השני, ויש גם גל חום שלישי בא' אדר אבל הוא אינו משנה להלכה.
ט''ו בשבט
