להידבר עם אויבים

לדברי הסנאטורית הילארי קלינטון, מועמדת למשרת נשיאת ארה''ב ונחשבת לידידת ישראל, מדינת ישראל צריכה, אולי, להידבר עם סוריה כי היא, הגב' קלינטון, לא פוסלת נסיונות הידברות אפילו עם אויבים.

האמת ניתנת להיאמר כי גם אני לא פוסל כלל הידברות ודו-שיח עם אויבים.
הא ראייה: מצהיר אני בזה כי לו הייתה הילארי קלינטון או המדינה שבה היא משתוקקת לכהן כנשיאה בה אויביי – הייתי מסכים להידבר עמהן במטרה לפתור את הסכסוך ולהשכין בינינו שלום. והייתי אף מצהיר ושלם לחלוטין עם לבי פנימה בהצהרתי זו, כי אני לא מתנגד לדו-שיח עם אויבים. בהנחה שלעיל, מזמין אני בריש גלי את קלינטון ו/או כל נציג לגיטימי של מדינת ארצות הברית של אמריקה, לשבת מולי אל שולחן המשא ומתן – עד שייצא עשן לבן.

אלא שמתנגד אני לתת יד לטרור, לתמוך במנהיגים ששיטתם רצח עם, לשתף פעולה עם דיקטאטורים, ואפילו לפרגן להם אמנע, ללא כל קשר עם הגדרת הקשר ביני לבין אותם ''אויבים'' או ''שאינם אויבים''.

לא בגלל שאסד הבן, הממשיך את דרכי אביו בשלטון ללא מצרים בעמו הנרדף והתומך בטרור בתוך ארצו כל עוד טרור זה לא מכוון פנימה, הוא גם אויבי – לא אסכים לשאת ולתת עמו על שלום, אלא מטעמים אחרים לחלוטין.

בין אם אסד אויב לישראל ובין אם לא, לא ראוי ולא רצוי למדינת ישראל לנהל עמו כל שיג ושיח.
אף במצב בו הוא יבקש שלום תמורת שלום, או שיציע להעביר תמורת שלום זה שטחים ממדינתו רחבת המרחבים, שרובה שומם ורק טובה תצמח מההעברה החלקית לישראל - התשובה צריכה להיות לא אחרת מאשר: לא.

וזאת יודע גם יודע היטב הממשל בארה''ב, ומטעם זה ארה''ב שוללת כל מו''מ עם סוריה ורומזת לישראל ברמזים עבים להימנע מכל יזמה בכיוון הזוי זה.

לא בגלל שסוריה אוייבת לישראל, אלא בגלל אופיה, דרכי שלטונה, תמיכתה בטרור הבינלאומי - התרת קיומם של קיני הטרור הבינלאומי בגבולה, פיתוח נשק לרצח המוני בתחומה על בסיס כימי וביולוגי, הניסיון המר של אופן התנהגותה בעתות מצוקה, מעורבותה הידועה לשמצה בלבנון, דרכי ההסתה בהן היא נוקטת.
למדינת ישראל יש סיבות נוספות רבות להימנע מכל קשר עם סוריה, כי בין שתי מדינות אלו יש גבול – בצפון מערב רמת הגולן, וגבול זה צריך להישמר שקט, הרמטי, מרתיע ומסכל כל מחשבת התקפה, ובמצב כיום כל ניסיון בלתי אחראי של התקפה על ידי סוריה – יצליח רק לרגע [אם בכלל] לאור יתרון ההפתעה, אך בהמשכו יתברר כי בטעות יסודו, בהנחה כי לא מי שניהל את מלחמת בין המצרים ינהל גם את מלחמת סוריה אותה חוזה בריאליזם די מפוכח השר פואד בן אליעזר.

ההוזים בהקיץ על העברת שטחים לידי מדינת סוריה הם חבורת מתאבדים בקרבנו.

לו היו גם מתנדבים להעתיק מגוריהם אל סמוך לגבול החדש שיהיה לשיטתם בין ישראל לסוריה, ניחא, אלא שהם במקרה הטוב ירדו לנגב או יישארו בת''א, ובמקרה האחר יהגרו.

הפרחת סיסמאות כגון ''שלום עושים עם אויבים'', אינה יכולה לבוא במקום מדיניות מחושבת על בסיס הערכות מודיעיניות ריאליות ולאור ניתוח העבר ויתר הדורמים העלולים להשפיע על המצב המדיני והצבאי בין העמים. שליפת פסוק כהתוויית דרך היא טעות דמגוגית, וזאת אנו למדים גם מספר משלי פרק כ''ו:

ד אַל-תַּעַן כְּסִיל, כְּאִוַּלְתּוֹ: פֶּן-תִּשְׁוֶה-לּוֹ גַם-אָתָּה.
ה עֲנֵה כְסִיל, כְּאִוַּלְתּוֹ: פֶּן-יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו.

אין דוגמא טובה מזו כדי להבהיר שהסיסמאות צריכות לאושש מדיניות תבונתית, ולא להפך.

---