חוויאר סולנה, הנציג הבכיר של האיחוד האירופי למדיניות החוץ והביטחון המשותפת (CFSP), הצהיר ממרומי שבתו ומעמדו כי רמת הגולן היא חלק מסוריה וצריכה להיכלל במדינה הסורית.
הוא טען כי אירופה בעד ''החזרת'' הגולן לסוריה.
דברים אלו נאמרו כמובן בתוככי סוריה, בצוותא - אולי מלחיצה - של נציגי המשטר הרודני, שהוא בעל היסטוריה של רציחות מכל סוג ומין, כולל בעת האחרונה.
אך האמת ניתנת להיאמר כי חוויאר סולנה עקבי בעמדתו המפליגה לטובת הרודן הסורי (על חשבון ישראל, כמובן) מזה זמן רב, ואין זה חשוב כלל אם עמדה זו היא פרי מחשבה לוגיסטית כלשהי, או שהיא מונעת ביודעין או שבלא יודעין מפחד נסתר, מחנפנות או משיקולים זרים אחרים כלשהם.
האיחוד האירופי וארגוניו, מוסמכים לקבוע כללים למשחקי כדורסל וכדורגל בהם ישראל שותפה, וגם זאת הם לא משכילים להסדיר מבלי שתהיה אפליה לרעת ישראל.
כך קרה לא אחת בסירוב לקיים משחקי ספורט בישראל, הליך שלא ננקט לגבי מדינות מעורערות ממש שהשהייה בהן (סטטיסטית) יותר מסוכנת.
אך אין לו, לאיחוד האירופי, שום סמכות – לא מדינית, לא מוסרית, אף לא משפטית – להתוות ולשנות גבולות בין מדינות.
הוא גם לא ייקח אחריות כלל, אם כתוצאה מקבלת המלצותיו הלכה למעשה יארעו אסונות, ואפילו לא צפוי שיודה בטעות, ויש לו ממי ללמוד – עדיין קברניטי ההתנתקות בממשל הישראלי, ברובם, לא מודים בכישלון המהלך שהביא רק נזק לישראל.
איני מלין על סולנה, הסולן מאירופה שבעקבותיו מזמרים רבים ממנהיגי מדינות אירופה, אלא מלין אני על כך שממשלת ישראל לא מעמידה את הסולן במקום הראוי – ולמצער, לא מוסרת לידיו חומר קריאה היסטורי על מדינת סוריה, עבר והווה, שלטונה, שליטיה, יחסיה עם ישראל מאז קום המדינה כדי שיוכל להשוות בין התקופה בה עבר הגבול סמוך לכנרת, לבין התקופה החדשה בה רמת הגולן היא חלק ממדינת ישראל.

הייתי גם מפנה אותו לחומר קריאה מאלף על היווצרות הגבולות בין העמים, גם באירופה.
וכתלמיד הננזף בגלל שלא הכין שיעורי בית, בתום תקופת הקריאה, צריך גם להעמיד את הידע שלו שוב במבחן.
מפאת מעמדו, אולי לא מבחן ישיר, אבל בעקיפין, והיכן שדרוש לערוך שינון ושחזור חומר הלימוד – יש לעשות זאת.
אין זה סוד כי סוריה מתחמשת, והיא אינה עושה זאת בהסתר. הטילים מוצבים בסמוך לגבולה עם ישראל כמעט לראווה, וכמותם וודאי ידועה. באין לסוריה יכולת אטומית, היא מצאה ''תחליף'' זול - ומתחמשת בנשק כימי וביולוגי ובשיטות להפעלתו באמצעות הטילים האפקטיביים שברשותה.

ישראל שותקת.

סוריה גם נוקטת בדרך של זריעת פירוד בישראל בין השמאל הקיצוני לבין הימין, בכך שמדי פעם נרמזים מהמשטר של אסד כוונות שלום ונכונות לקיום שיחות. במצב זה, השמאל בישראל מתרעם נגד הימין, שכביכול לא מרים את הכפפה.

ישראל בולעת את הפיתיון.

סוריה מתוחכמת מעט וייתכן כי הנחת היסוד שלה היא, כי במצב של עימות, מי שיקבע את גבולות האלימות בינה לבין ישראל, לא יהיה צה''ל – אלא הצבא הסורי.
זאת לאור ניסיון העבר הקרוב של מלחמת ''בין המצרים'' בלבנון, בה החיזבאללה הוא אשר הכתיב את גבול העימות, וצה''ל פעל במשורה, רק כדי להגיב על ''מה שצריך'' לפי רמת הפעילות החבלנית של החיזבאללה ולא לפי הצורך הביטחוני של ישראל.
מדיניות צבאית זו מן הסתם עלולה לפגוע ביכולות הצבא, כי לשם מיגור הטרור בנסיבות שהיו, היה דרוש מאגר תחמושת אדיר ולא ברור עד כמה בוזבז מאגר זה, כתוצאה מריקוד-הזוועה לפי חלילו של נסראללה.

האם ישראל למדה את הלקח?

איראן כורתת ברית צבאית עם סוריה, כי לתקוף את ישראל מהגבול של סוריה זה הרבה יותר קל, ולגבי היותה מותקפת – נותר יתרונה של איראן בריחוקה מישראל...

ומהו המענה הישראלי לברית זו?
המסקנות הן מחולקות לטווח הקצר ולטווח הארוך.

---