א. רעיון הפרטת בתי הכלא מעורר כמה וכמה בעיות חמורות, חמורות הרבה יותר מכפי שנדמה ממבט ראשון. בעקבות ההסכם המימוני, להקמת בית הסוהר הפרטי הראשון בארץ שנחתם בין החשב הכללי במשרד האוצר, ירון זליכה וקבוצת חברות בראשות המיליארדר לב לבייב – מעמדו החוקתי של האזרח כ
אדם חופשי עומד להיפגע באופן אנוש. במידה ותרחיש זה יצא אל הפועל, ''האדם החופשי'', במקרה זה האזרח של הרפובליקה הישראלית, הופך על ידה לסחורה עוברת לסוחר, לסוג של עבד שהמדינה מוכרת לבעל הכלא כדי להרוויח כסף (או לחסוך כסף ואין הבדל בין השניים מבחינה עקרונית). רק בסחר עבדים בני אדם מתפקדים כאובייקט ולא כסובייקט ומונמכים למדרגה של חפץ או סחורה שניתן להרוויח כסף על חשבונה.
הוויתור של המדינה על מעמד חבריה כ''בני אדם חופשיים'' מצביע על בקיע חמור בחוזה הבלתי כתוב בין הרפובליקה הישראלית לבין חבריה. המסורת ההיסטורית האנגלו-סקסית שממנו הובא הרעיון הנלוז הזה זרה למסורת היהודית כרחוק מזרח ממערב. המסורת האמריקאית שידעה בתולדותיה עבדות, סחר בעבדים ופשעים כנגד האנושות שבוצעו באופן גלוי ונרחב כלפי העבדים וצאצאיהם המשוחררים (העבדה בפרך, הרעבה, מעשי אונס, מעשי פדופיליה, רצח ללא משפט, קריעת ילדים רכים מהוריהם לצורך מכירתם לעבדים, מעשי לינץ' וכיוצא באלה) עד לא לפני הרבה הרבה שנים יכולה להכיל סטייה מעין זו ללא קושי, כי ממילא רוב הכלואים הם שחורים, כלומר צאצאי עבדים לשעבר. מסורת זו זרה לתרבות היהודית כפי שזו התפתחה בפזורות השונות לאחר החורבן, שבה כל יהודי נתפס כ''בן מלך'' שחובה לפדות אותו משביה ולערוב לצרכיו הבסיסיים במסגרת מפעלי החסד והעזרה ההדדית שפעלו בכל קהילה יהודית מאורגנת. הקמת בתי סוהר פרטיים בישראל על ידי אוליגרכים יוצאי בריה''מ לשעבר, שגדלו ביקום של גולגים ומחנות עבודה, שניסיון חייהם אינו מכיל שום חוויית עומק דמוקרטית, היא סכנה כפולה ומכופלת. אני משתומם שפגיעה אנושה ביחסים החוקתיים בין הרפובליקה הישראלית ואזרחיה עובר ללא דיון ציבורי, בלא התערבות קולנית של האגודה לזכויות האזרח או ה''מכון הישראלי לדמוקרטיה'' ובלא שחברינו ''הנאורים'' יוסי ביילין, יעל דיין ושולמית אלוני ישמיעו את קולם!
האם העובדה שהמדינה מוכרת את אזרחיה לתקופה קצובה לגופים עסקיים כדי להרוויח כסף לא נראית להם תופעה מזוויעה ומבישה מספיק כדי לטרוח ולהרים קול נגדה? האין זה משום ש...ודי לחכימא ברמיזה?
ב. הפרטת בתי הכלא בעייתית גם משום שהיא משנה את מהות הריבונות ופוגעת במונופול הלגיטימי של המדינה להפעלת אלימות פיזית וסימבולית כלפי אזרחיה (וכלפי אזרחים של מדינות אחרות) בתחום ריבונותה, ללא דיון ציבורי. למדינה מנגנוני אלימות לגיטימיים כמו משטרה, צבא ושאר שירותי בטחון. למדינה הסמכות הבלעדית לשלול חירות מבני אדם בתחום ריבונותה ואף להרוג את מי שמסכן את קיומה או מפר את הסדר הציבורי בתחומה. למדינה גם סמכות בלעדית להפעיל אלימות בצורת שונות כגון: לגבות מסים, לרשת נכסים, במקרים מסוימים להחרים, לשעבד או להפקיע אדמות נכסים בשם ''טובת הציבור''. למנגנוני המדינה כגון: המשטרה והשב''כ מותר ''לעבור על החוק'' ולבצע מעשים שמוגדרים על פי החקיקה הישראלית כפליליים, כמו לעקוב, להשיג גבול או להאזין לשיחות טלפון של אזרחים.
משחק מחשב אמריקאי, בו מוצע לשחקן לנהל בית כלאהמדינה מפעילה גם אלימות סימבולית, בצורה של פיקוח שימור ובניית מאגרי מידע כדי לפקח על אזרחיה. המונופול של המדינה על האלימות מתגלם בעיקר בחיוב האזרחים להתגייס לצבא שבו המדינה מכשירה את אזרחיה להרוג ולהיהרג במידת הצורך לשם הגנת ריבונותה.
ההיסטוריה של הפעלת האלימות במושבה הבריטית שהפכה לימים ארה''ב, שהתבטאה בפשעים נגד האנושות כלפי הילידים האינדיאנים והעבדים השחורים, עומדת בסתירה קוטבית לתפיסת האלימות ביהדות. שכן אין חולק שעשרת הדיברות ויתר זכויות הגר והתושב הם הם הבסיס של תורת זכויות האדם והאזרח של המחשבה המדינית של המאה הי''ח; הזכות הטבעית לחיים נשענת על הדיבר לא תרצח, והזכות הטבעית לקניין נשענת בין היתר על הדיבר לא תגנוב וכד'.
בלא שאיש הסמיך את פקידי האוצר, אלה מאמצים באמצעות ''החלטות אדמיניסטרטיביות'' מסורות תרבותיות וערכיות זרות לנו שעומדות בסתירה מוחלטת למסורת ולהיסטוריה היהודית. פקידי האוצר קיבלו החלטה הפוגעת באופן מהותי בכוליות וברציפות תוקפן של זכויות האדם מלידה ועד מוות בכל שטחי הריבונות. פקידי האוצר וויתרו על המונופול של המדינה על האלימות, בלא שאיש הסמיך אותם לבצע מהלך חוקתי-היסטורי בעל השלכות כה מרחיקות לכת על חיינו.
עם ויתור המדינה על מונופול הכליאה ושלילת החירות מאזרחים עברייני חוק, התחולל בעליל שינוי חוקתי עמוק ויסודי בינינו לבין המדינה שלנו ללא שום דיון ציבורי. המדינה המודרנית שנבנתה מאז הרנסנס כפנומן היסטורי ותיאורטי במשך מאות שנים, והתעצבה כפי שהיא מוכרת לנו היום בעקבות המחשבה המדינית של המאה הי''ח והתרומה של המהפכה האמריקאית והמהפכה הצרפתית לעיצוב זכויות האדם, הוכתה שוק על ירך. יש להניח שהאנרכיה השוררת בנגב תתפשט לכל רחבי הארץ. החברה הישראלית תשנה פניה. הוואקום – שייווצר עקב הוויתור החלקי מצד פקידי האוצר על המונופול הלגיטימי של המדינה על האלימות – יתמלא חיש מהר. בכל פינה יקומו כנופיות עירוניות, ארגוני פשע וחמולות, הן בחברה היהודית והן בחברה הערבית והבדווית. אלה יקראו תיגר על הסמכות של גופי האלימות הלגיטימיים של המדינה. תהליך שחיקת הריבונות ישליך על כל תחומי החיים: המדינה לא תוכל לגבות מסים בקרב אוכלוסיות ומגזרים מסוימים, לא להחיל חוק חינוך חובה, לא חוקי תנועה, לא חוקי בנייה ולא את קודקס החקיקה הפלילית.
במערכת כליאה פרטית, שבה האסיר הופך מאזרח בעל זכויות לאמצעי להפקת רווחים, בעל ההון לא יוכל לתפקד בו זמנית כנציגו של הריבון כדי לשמור על זכויותיו של האסיר וגם כבעל עסק שתכלית פעולתו היא להרבות (למקסם) את רווחיו, שכן שתי המטרות סותרות זו את זו באופן מהותי. ככל שבעל ההון ידחוס יותר אסירים למשל, בכלא הפרטי שבבעלותו, רווחיו יגדלו. במסמכי המכרז ובחוזים ייקבע אמנם תקן מחייב שיגדיר את מרחב המחיה המינימאלי שיש להקצות לכל אסיר, תקן מחייב שאין לרדת ממנו, אך בגלל עצמת בעלי ההון, תקן מרחב המחייה ילך ויישחק, כמו שקורה בנושא זיהום האוויר במפרץ חיפה או בנושא זיהום הנחלים ומי התהום. בעלי ההון מפרים את החוק והמדינה עומדת חסרת אונים מול עצמתם וכל שנותר לה הוא להנמיך את התקן הבין לאומי לטובת בעלי המפעלים, כדי שבעלי ההון ירוויחו יותר כסף – גם במחיר פגיעה וודאית בבריאות הציבור. אם את זכויות-האדם של האזרחים המהוגנים תושבי חיפה והקריות אין המדינה שומרת בגלל עצמת בעלי ההון, האם מישהו מעלה בדעתו שהמדינה תנקוף אצבע כדי לשמור על זכויות האדם של גנבים, אנסים, רמאים, נהגים שיכורים או רוצחים? כאשר אלה יירמסו על ידי בעלי ההון בבתי הכלא שבבעלותם או בניהולם?
בסופו של דבר, לא יוכל בעל ההון להשתחרר מההיגיון הכלכלי היסודי המניע את פעולתו של כל בעל הון ובתי הכלא הפרטיים יהפכו ל''
מדינה בתוך מדינה'' לאיים שבהם החוק הישראלי יהא חסר תוקף. בתי הכלא הפרטיים יהפכו בתוך הטריטוריה הריבונית של מדינת ישראל מתוך העלמת עין פושעת
לבועות של היעדר ריבונות, ולאיים של עבריינות מאורגנת. הפקרת זכויות האדם והאזרח במפרץ חיפה בנושא זיהום האוויר, תהיה כאין וכאפס לעומת מה שיקרה לזכויות האדם של האסירים בבתי הכלא הפרטיים.
ג. נוסף על הפגיעה בזכויות האדם והאזרח והתבקעות הריבונות ומושג הריבונות, בהפרטת מערכת הכליאה טמונה סכנה לכניסת ארגוני פשע לתחום עסקי הכליאה והפעלת אמצעים פסולים על ידם כנגד הפקידות הממשלתית במטרה להפוך את תקציב המדינה לבן ערובה בידם.
שמונת אלפים פלסטינאים, ויש אומרים עשרת אלפים, כלואים כיום בבתי כלא בישראל. הם קרויים בפינו `אסירים ביטחוניים`. רוב רובם הם רוצחים נתעבים וסייעני רוצחים. בעיני מרבית הפלסטינאים הם גיבורים ולוחמי חופש. האנשים האלה תופסים את מקומות הכליאה של מדינת ישראל וחונקים את מערכת בתי הסוהר בצפיפות לא אנושית. בגלל אי-פתרון הסכסוך הישראלי-ערבי ישלמו בסופו של דבר האוכלוסיות המוחלשות. במקום לעשות שלום ולכבות את השריפה מחוץ לבית, הפקידות המבריקה של משרד האוצר מדליקה מדורה נוספת בתוך הבית.
משום מה הפקידות הגאונית של משרד האוצר לא מציעה להפריט את מערכת הכליאה הביטחונית. שהרי אם מערכת הכליאה הפלילית מחייבת הפרטה לצורך ייעול, מדוע לא להחיל את אותו עקרון לגבי מערכת הכליאה הביטחונית? הפקידות הגאונית במשרד האוצר לבטח מבינה שזה לא יהיה פשוט כלל! כי איזה איש עסקים יסכים לכלוא במתקן הפרטי שלו את ראש החזית העממית בג'נין או מפקד פלג חללי אללא בשכם? מי יהיה מוכן לסכן את שלום ילדיו כדי להרוויח כמה ג'ובות על כליאתו של איזה מחבל נאלח? הרי החשש שאותן התארגנויות חמושות יפעילו אמצעי סחיטה ואיומים תבריח כל אדם בעל שיקול דעת סביר מהשתתפות במכרז למתן שירותי כליאה לטרוריסטים.
נדמה לי שבמדינה כשלנו, שבה כל כך הרבה פושעים הם אנשי עסקים מכובדים שמחזיקים בתי קזינו חוקיים בחו''ל, מפעלי סלטים, חברות בניה משגשגות מצד אחד ואנשי עסקים מכובדים שפועלים בשיטות של ארגוני פשע מצד שני, זו רק שאלה של זמן עד שההפרטה תהפוך מנוף להרחבת שיתוף הפעולה בין פקידות משרד האוצר, עולם העסקים ועולם הפשע.
אך הגיוני, שארגוני פשיעה ירצו להיכנס לענף שעלול לשמש להם בית לשנים ארוכות. טבעי שראש ארגון פשע שיודע שיש לו סיכוי להיכלא בבוא יום, ירצה לרכוש את הכלא שאמור או עלול לשמש לו ולבני משפחתו בית קבע לכמה שנים. אין שום דרך למנוע מארגוני פשע הפועלים תחת כיסוי מהוגן, להשתלט על מערכת הכליאה לרווחת חבריהם-חייליהם, בין אם באמצעות השתלטות בדיעבד על החברות שזכו במכרז, ובין אם באמצעות השתתפות מלכתחילה במכרז. כתוצאה מהפרטת מערכת הכליאה, במוקדם או במאוחר, הפקידים המכובדים של משרד האוצר יהפכו מטרות לאיומים ולסחיטה מצד ארגוני הפשע.
בבתי הכלא הפרטיים שינוהלו על ידי ארגוני הפשע – שיפעלו תחת מסווה של חברות חוקיות כמובן – ראשי המאפיה ימנו את מנהלי הכלא, את מנהלי כוח האדם ואת הסוהרים. סוהרים מהוגנים יקבלו שכר מידי ראשי ארגוני פשע ואלה ''ישמרו'' על הכלואים המורשעים שהרוויחו בפלילים (עסקי זנות, סחר בנשים, סחר ייצור ושיווק סמים וכד') את ההון הבסיסי של החברה שנגשה למכרז. במערכת המופרטת ראשי המאפיה הבכירים ברמז ולכל היותר ברבע איום יזכו לחופשות ולאשפוזים בבתי חולים פרטיים שיהפכו את המאסר שלהם לחופשה נעימה ורק הפושעים הזוטרים שאינם משתייכים לשום ארגון פשיעה ייכלאו ''לפי הספר''. בסופו של דבר, על הסכסוך המתמשך בין הישראלים לפלשתינים ישלמו אותן אוכלוסיות שנולדו לתוך פרופיל הסתברותי שמייעד אותן עוד בטרם נולדו להגיע ל''טיפולו המסור'' של שירות בתי הסוהר.
יש הגורסים שההפרטה של בתי הסוהר היא הדבר הטוב ביותר שקרה כאן בשנים האחרונות, כאשר במקום לובינג שמפעילות חברות התקשורת, חברות האנרגיה או ארגוני החקלאים כדי להשפיע על תהליך קבלת החלטות הממשלתי – יתחילו ראשי ארגוני הפשע להתקשר ''בנימוס'' לביתם הפרטי של פקידי האוצר כדי ''לבקש טובה'' בעניין הארכת מועד המכרז או קבלת מידע פנימי לפני קיום המכרז, ובמקרה של סירוב יתחילו פקידי האוצר גם לחוש את נחת זרועה של המאפיה ולהתרגל לשיטות העבודה הנוהגות בקרב חבריה: מטענים ממולכדים, חיסול בני משפחה באמצע הרחוב לאור היום וכד', או אז נקמת ההיסטוריה תשלם בכפל כפליים לכל אנשי העוולה האלה שיצרו את התנאים הכלכליים היעילים ביותר ל''ייצור'' של מיליון וחצי ילדים רעבים, הפכו את החלום הציוני לגיהינום היהודי המשוכלל ביותר עלי אדמות.
או אז תתחיל הפקידות הגאונית של משרד האוצר לשלם סוף סוף באופן אישי על עיוורונה המוסרי ועל הקמת הגיהינום היהודי בארץ ישראל הקרוי בפי אי אלה אנשים מנומסים בתקשורת: ''קפיטאליזם ברברי'', ''קפיטאליזם חזירי'', ''קפיטאליזם בִּיבִּיָאנִי'' וכיוצא באלה שמות. דומה שגם ג'ורג' אורוול לא היה יצירתי עד כדי יכולת לחזות יקום כל כך אבסורדי שבו סוהרים מקבלים את שכרם החודשי מרווחים שנעשו מעסקי זנות, ייצור ושיווק אקסטאזי והולבנו באמצעות עסקי כליאה כשרים. גם ג'ורג' אורוול לא היה יצירתי עד כדי יכולת לחזות יקום שבו סוהרים עומדים בתור לפני התא של ''בעל הכלא'', המרצה את עונשו הכבד בכלא שבבעלותו ובניהולו, כדי לקבל קידום בדרגה או העלאה במשכורת.
הפרטת בתי הסוהר בישראל
