דבר מצחיק קרה לי בדרך לבינת-ג'בל

רבות נכתב על תיפקודה של התקשורת בחיי היומיום שלנו ובעיקר בעיתות חירום. בעקבות מלחמת לבנון השנייה, הייתה תרעמות ציבורית רחבת היקף לגבי מכלול פעולתה של התקשורת, כאשר עיקר הטיעונים היו על אופן הדיווח ותוכנו, אשר, לדברי המקטרגים השרו רוח נכאים על הציבור ופגמו ביכולת העמידה של הציבור בכלל ותושבי הצפון בפרט. כמו-כן התעורר הרושם כי עקב התחרות בין גורמי התקשורת השונים שודר מידע צבאי אשר עזר לאויב ופגם ביכולתו של הצבא לפעול.

בעקבות זאת החליטה מועצת העיתונות להקים ועדה לבדיקת הנושא.

אך ראה זה פלא, מי ומי בועדה?

נציגי ציבור? אנשי צבא? משפטנים בלתי תלויים? נציגי הצפון?
מה פתאום.
השופטת דורנר נשיאת מועצת העיתונות, עו''ד לין ממלאת מקומה, מר אנוש יו''ר אגודת העיתונאים, בניהו מגלי צהל, פרופ' פרי מבית ספר לתקשורת ומר שיף העיתונאי.

רבות שמענו את לעגה וקצפה של התקשורת על גופים ציבוריים המקימים ועדות לבדיקת תפעולם (הצבא, המשטרה ועוד). לאחרונה ''עלתה'' התקשורת על ''עצמה'' בביקורתה על מינוי ועדת וינוגרד על ידי הממשלה לבדיקת תיפקודה שלה עצמה. אך ראה זה פלא, לבדיקת תיפקוד התקשורת נבחרו אנשי תקשורת בלבד, בבחינת החתול השומר על החלב.

ומה המסקנות?
אז ככה, הצנזורה אישרה שהעיתונאים הקפידו על כלליה, דוברת צה''ל היללה את הפטריוטיות שלהם, וראשי המועצות בצפון קצת התרעמו על מיעוט הופעתם.
היכן כשלה התקשורת?
בסקירה דלה ולא מאוזנת של הפגיעות ביישובים הערביים בגליל.
אך, ממתי דעתם של הערבים בגליל נחשבת?
ב''צניעות'' ראויה לשמה הועדה נתנה לתקשורת ציון 7.5.
מקסים.

אך מדוע בכלל הוקמה הועדה? האם בגלל הצנזורה? דוברת צהל? הערבים? הצפון?
לא, בגלל שתושבי ישראל חשו שהם שבויים בידי עיתונאות שרלטנית שרואה לנגד עיניה את הרייטינג של אמצעי התקשורת, של הרשת ושל הכתב באופן אישי. מדינת ישראל, האינטרסים שלה, בטחונה, תושבי ישראל, מצבם, בעיותיהם ועתידם מעניינים רק בהקשר האינטרסנטי הצר של התקשורת ותו-לא.
דוגמא זועקת לשמים שזכורה לי מאחד הימים האחרונים של המלחמה. טיל נפל בחיפה, היו פגיעות בנפש וברכוש. העיתונאים והצלמים הגיעו למקום תוך דקות. לא נאמר שם השכונה או האזור או הרחוב. אך בצילומים נראה היטב הנמל, המורד והמצלמה חזרה כל כמה דקות לשלט הכוונה המציין את שמות הרחובות בקרבת הפיצוץ. האם זה במקרה? בהחלט לא! הרי יש במאי באולפן, ולבמאי קשר רציף עם הכתב והצלם.

האם ציון מיקום הנפילה המדוייק אינו פגיעה בבטחון המדינה?
כתבים צבאיים פרטו מדי יום מהלכים צבאיים בעודם מתבצעים או עתידיים.
הצנזורה, קצרה ידה, כי לא היו בהם גילויים צבאיים ממשיים, רובם היו פרי דמיונם של הכתבים. אך בתודעה הציבורית זה קבע את מהלכי המלחמה ולא המציאות בשטח. והתודעה הציבורית השפיעה בדרך זו או אחרת על ההנהגה.
כולנו חזינו בזמן המלחמה וגם בימים אלו איזו ''חגיגה'' עורך החיזבאללה מדיווחי התקשורת הישראלית וכיצד זה משפיע על דעת הציבור בארצות ערב ובלבנון בפרט.

מן הראוי היה שמי שמוכיח בשער יבוא לשם וידיו נקיות.

---