משנת הטרמפיסט

הרצינות היא מפלטו של המתגנב מעלה. חומות הרשמיות, המראה הקפוא והיחס הצונן, מאפשרים לטירון המתחזה להגן על עצמו מפני הספקות הסובבים אותו. המשרת הזוטר הוא שיסגור את השערים בפני ההמון בשאט-נפש, בשכנעו את עצמו כי הוא מגן על הנשגב מבינתו.

למה לשבור את הכלים? כדי לשמור על החירות להשתמש בהם כרצונך. כדי שהמשחק יהיה הפעולה ולא ברירת המחדל. תמיד הפעולה איכותית - טובה יותר - מסיטואציה אליה אתה נקלע בעל-כורחך.

שניים נוסעים ברכבת. אחד פועל השקוע בניירותיו, שני נווד-טרמפיסט השקוע בענייניו. תאונה, חטיפה, פיצוץ או סתם התעכבות בדרך, בכל אלה תמיד הפועל יהיה מסכן הנסחף בזרם ההתרחשות בעל כרחו. הטרמפיסט? הוא בחר להתגנב לרכבת הזו מבלי שהתכוון להתפוצץ, להיחטף או סתם לחכות עמה עד שתואיל בטובה להתחשב ברצונותיו שלו. בלי שמץ של מרירות או תסכול יפעל בצורה המועילה לו, כשם שעשה בעלותו לרכבת.

ומה לגבי שאר המקרים בהם לא תתפוצץ הרכבת? האם נעשה מכך הפועל עצמאי יותר? עירני יותר? חופשי יותר? טוב יותר? אולי יברך על כך הפועל את אלוהיו אם אלו כללי משחקו, אבל הוא לא יבחר במשחק זה, או ישאף לשפרו, או יוכל לנסות להבין - האפשרויות הגלומות בו.

הפועל אינו מקדיש מחשבה למשחק אותו הוא סובל ולא בוחר, והמסכה שהוא לובש במחשבתו מאפשרת לו להפנות משאביו מבניית משחקים ללא הרף למחשבה ופעולה מעמיקים יותר בתוך המשחק הנכפה עליו.
לטרמפיסט טוב יותר, שכליו משובחים יותר והוא שמח.

הניצול כתפיסה

---

בקומו כנגדך לתקן דרכיך, לבער מקרבך את הרע ולהוכיחך בצדקת דרכו, השפל עיניך. התמקד בענין בבסיסו, ביסודות תורתו, לא בכוונה ללעוג לו או להבין היכן טעה, אלא בכדי להידבק מהם ולשחק את משחקו. אתה משפיל עיניך והוא מתמלא גאווה אבהית, הנה הציל נפש בישראל ולא הצליף בשבטו לשווא. שיכור מהצלחת ההדבקה הוא יקשור נפשך בנפשו, יביא אותך בשעריו ויפקח עליך עין למענך. לפי משחקו אתה חייב לו על מעשה הצלת הנפשות, ופירעון עתידי זה יחזק את נכונותו להתעלק עליך. בזאת יובטח לך חופש פעולה נרחב בחיקו.

רוצה להתמחות בטרמפיסטיות? עשה סטאז' במגרש משחקים. אצל ילדים מגיעה הטרמפיסטיות לדרגת שלמות - הם גורקים את המשחק במהירות מקצועית לא בנסיון לנתחו, אלא כדי לשחק בו כרצונם. שיפוט המשחק הוא תמיד לפי התוצאה ולא המניע, לפי הסוכריה ולא לפי מטרת השאלה.

יש הפרדה ברורה בין אמונתך, מה שהוא מבין ממך, ודרכו שלו. אין טעם לנסות לאחד ביניהם. הצף אותו בחומר תמים, גם אל תציג אותו כמדעי כי בזה אפשר להטיל ספק. גם ככה המוח לא טורח להבדיל במיוחד בין מאומת לבדיוני, וגם הגבול בין השקפה מקורית למושאלת מטושטש. אינך מנהל את ההדבקה, לא שולט בה או מפקח עליה, רק יודע שהיא תקרה. ומסוגל לרתום את תוצאותיה, יהיו אשר יהיו, למטרתך.

24.10.1996