פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_4308

15 במאי – יום ה''נַכְּבָּה''
הרהורים בלי כחל ושרק / ישראל בר-ניר (יום רביעי, 16/05/2007 שעה 10:05)


15 במאי – יום ה''נַכְּבָּה''

ד''ר ישראל בר-ניר



ה-‏15 במאי, יום הכרזת המדינה בשנת 1948, הוא עבור הערבים יום ה''נַכְּבָּה''. מאחר ואצלנו חוגגים את יום העצמאות לפי לוח השנה העברי, ביום ה' באייר, התאריך האזרחי בו מתקיימות חגיגות יום העצמאות, משתנה בכל שנה. הערבים אינם מכירים או משתמשים בלוח השנה העברי, אבל למרות שיש להם לוח שנה משלהם, את התאריך של יום ה''נכבה'' הם מציינים לפי לוח השנה האזרחי. למעשה ישנה כאן טעות. ה-‏15 במאי היה המועד בו הגיע המנדט הבריטי לסיומו, אבל טכס הכרזת המדינה התקיים ב-‏14 במאי. ה-‏15 במאי היה בשבת, ולכן הכרזת המדינה התקיימה ביום ו' אחה''צ, מה שלא מנע חילול שבת כי הטכס לא הסתיים לפני כניסת השבת

נושא ה''נַכְּבָּה'', בו אדון היום, הפך בידי הערבים לכלי עזר מהמעלה הראשונה לגיוס תמיכה בעולם ב-Cause שלהם. בשנים האחרונות הנושא קבל משמעות מיוחדת בכך שחוגים רחבים בשמאל הישראלי אמצו אותו כדרך להבעת תמיכתם במאבק שהערבים מנהלים נגד מדינת ישראל. מדובר לא רק בארגונים קיצוניים כמו ''יש גבול'' או ''גוש שלום'', אלא ברבים מתוך מה שידידי צופיה מגדיר כ''שדרה הרחבה של השמאל''. זאת תופעה אותה הגדרתי בזמנו כ''התיישרות לפי הסמן השמאלי''.

מה היא בדיוק המשמעות של המושג ''נַכְּבָּה''? למעשה אין למילה הזאת תרגום מדוייק, לא בעברית, וגם לא באנגלית או בשפות מערביות אחרות. זו תופעה שנתקלים בה בהרבה שפות, מילה שהיא ייחודית לשפה אחת ואיננה קיימת בשפות אחרות, ושכל תרגום, מוצלח ככל שיהיה, איננו מסוגל להעביר את המשמעות המלאה של המילה. במהותו המושג ''נַכְּבָּה'' מתאר אסון נורא, קטסטרופה, חורבן והרס במימדים קטקליסמיים. הערבים אמצו את המילה ''שואה'' (Holocaust) כתרגום ''הולם'', אבל זו בחירה מגמתית. זה נעשה כדי לתפוס טרמפ על רגשי האשמה של העולם המערבי כלפי העם היהודי בעקבות ארועי מלחמת העולם השניה. עבור חוגי האינטלקטואלים הליברליים במערב זה משמש כסת''ח להצדקת תמיכתם בצד הערבי, מה שהוא בנוסח ''נכון, ליהודים היתה שואה, אבל גם לערבים היתה שואה (והמדקדקים מוסיפים כאן 'הרבה יותר גרועה'), ואין לפיכך שום סיבה שהם לא יזכו בתמיכתנו''.

מבט על ההיסטוריה יכול לעזור קצת להבנת המשמעות האמיתית של המושג ''נַכְּבָּה''. עד להקמתה של מדינת ישראל, הארוע היחיד בהיסטוריה של העולם הערבי שהוגדר כ''נַכְּבָּה'' היה אובדן ספרד לנוצרים במאה ה 15, אחרי למעלה מ 700 שנים של שלטון ערבי. אף ארוע אחר, וזה כולל תבוסות צבאיות קולוסליות, בהיסטוריה הערבית לא הוגדר כ''נַכְּבָּה'', עד שקמה מדינת ישראל. במלחמת הקוממיות, כמו בכל מלחמה, היו הרבה אבדות ברכוש ובנפש. יחסית לגודלו אינני בטוח כלל שהסבל של הישוב היהודי היה פחות מזה של הערבים, אבל לא זה הנושא. מטבע הדברים הצד המפסיד במלחמה סובל יותר. היו הרבה נפגעים, ומספר רב של ערבים נאלץ לצאת ל''גלות'' והפך לפליטים (אצל חלק לא מבוטל זה היה אקט רצוני, אבל שוב, זה לא נושא הדיון). צריך מידה לא מעטה של חוצפה לתאר כ''שואה'', על כל מה שמשתמע מהמושג, את תוצאות מלחמת הקוממיות עבור הערבים.

הייחודיות של ה''נַכְּבָּה'' איננה מתייחסת לתקופה שקדמה להקמתה של מדינת ישראל בלבד. זה נמשך גם אח''כ. מכל זווית שתסתכל עליה, מימדי התבוסה של הערבים במלחמת ששת הימים עולים שבעה מונים על התבוסה שהם נחלו במלחמת הקוממיות. בכל זאת לא מדברים כאן על ''נַכְּבָּה''. יש לזה סיבה. תבוסה צבאית זה דבר לא נעים, אבל זה גם לא כל כך נורא. תבוסה צבאית, חמורה ככל שתהיה, היא מה שהוא זמני. תבוסה צבאית היא מה שהוא שניתן שניתן לתקן אותו ב''סיבוב שני''. ה''נַכְּבָּה'' של 1948 איננה התבוסה הצבאית שהערבים ספגו. היא גם איננה הקורבנות בנפש והנזק שנגרם לרכוש. היווצרות בעית הפליטים גם היא איננה מה שעושה את ה''נַכְּבָּה''. ה''נַכְּבָּה'' היא הקמתה של מדינת ישראל. עבור הערבים הקמתה של מדינת ישראל, כמו סילוקם הסופי מעל אדמת אירופה, הם ארועים החורגים מעל ומעבר לכל תבוסה צבאית אותה ניתן תמיד לראות ככישלון זמני (A temporary setback). אלה הם ארועים ייחודיים, ובתור שכאלה הם מתוארים באמצעות מילה ייחודית, מילה שאיננה קיימת בשום שפה אחרת.

בשנים הראשונות אחרי הקמתה של מדינת ישראל אף ערבי במדינת ישראל לא העלה על דעתו לקיים את פולחן ה''נַכְּבָּה'', ודאי שלא בפומבי. אינני יודע מה הוא המועד המדויק בו עריכת טקסי פולחן ה''נַכְּבָּה'' קבלה את הצורה והתוכן שיש לה היום, אבל לא זכור לי שדברו על זה כל כך הרבה בתקופה שקדמה להסכמי אוסלו. במאמר קודם (האויב מבית מיום 23 בדצמבר, 2006) דנתי בהרחבה בהשפעה השלילית שהיתה להסכמי אוסלו על ציבור ערביי ישראל. המיסוד של פולחן ה''נַכְּבָּה'' הוא תוצאה ישירה של ההתפתחויות האלו. בלי לחזור על כל מה שנאמר באותו מאמר, אסתפק כאן רק בדבר אחד: ציבור המונה כמעט עשרים אחוזים מתושבי המדינה רואה כשואה את עצם הקמתה של המדינה, ומקיים מדי שנה טקסי פולחן לציון העובדה הזאת. אנחנו שומעים בלי הרף על אפליה ועל קיפוח, ולאחרונה התקיים כאן דיון שלם על נושאי ההימנון והדגל ש''אינם מדברים'' אל לבם של הערבים תושבי ישראל. מי שהוא מאמין ברצינות שאם יוחלף הדגל ואם ישירו הימנון אחר השואה תחדל להיות שואה? יש לי ספק אם מי שהוא בשמאל מבין אלה שעל מנת להזדהות עם ''סבלם'' של הערבים אימצו את פולחן ה''נַכְּבָּה'' חשב פעם עד הסוף מה המשמעות של הטקסים האלה בהם הם נוטלים חלק.

לסיום כדאי לשים לב לכך שלמרות שאין כל דימיון וקשר בין השואה שעברה על העם היהודי לבין מה שהערבים מכנים כשואה שלהם, יש לשני הארועים בכל זאת מכנה משותף. השואה במלחמת העולם השנייה היתה נסיון שכמעט הצליח להשמיד את העם היהודי. השואה של הערבים היא כשלונם לבצע שואה שניה ביישוב היהודי בארץ ישראל.

כישלון לבצע שואה. לזה הם קוראים שואה. עם זה ישנה הזדהות של רבים בשמאל הישראלי.







http://www.faz.co.il/thread?rep=98529
תירוש (יום רביעי, 16/05/2007 שעה 10:24)

הגיע הזמן שיציינו ויפנימו את תוצאות הנכבה

שיבינו אזרחי מדינת ישראל הערביים, שאין לשים יהבם על ''אחיהם'' המוסלמים, שהביאו בעקשותם לאסון שנחת עליהם, כתוצאה מאי הכרתם בהחלטת האו''מ ובפתיחת מלחמה על מדינת ישראל בהוצרותה.

שיבין השלטון במדינת ישראל, שהערבים אזרחי מדינת ישראל, ''קבלו כבר את עונשם'' והגיע הזמן להתייחס אליהם כאל אזרחי מדינת ישראל ללא כל הפלייה ללא כל מגבלה וכשותפים שווים בכל מערכות חיינו.

http://www.faz.co.il/thread?rep=98535
תירוש, מה לדעתך קודם למה?
ישראל בר-ניר (יום רביעי, 16/05/2007 שעה 17:13)
בתשובה לתירוש

''להתייחס אליהם כאל אזרחי מדינת ישראל ללא כל הפלייה ללא כל מגבלה וכשותפים שווים בכל מערכות חיינו''

או שהם יפסיקו לראות בהקמת מדינת ישראל ''שואה'', ושיתחילו להתנהג כמו אזרחי מדינת ישראל בלי לבוא כל יום שני וחמישי בדרישות ל''שנות'' מרכיב כזה או אחר של המדינה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=98787
הפלסטינים הם אלופי הגוזמאות
שמעון מנדס (יום רביעי, 23/05/2007 שעה 13:04)

הפלסטינים הם אלופי הגוזמאות, לחיוב או לשלילה בתאורים הנוגעים להם או לקורותיהם. העושר העצום של השפה הערבית מאד מסייע להם בכך.

למשל, כאשר פלסטיני מניח מטען נפץ אצלנו, ונהרגים בו 20 איש, העתונות הערבית תציג את הדבר בפשטות: ''מטען חבלה התפוצץ, וכתוצאה מכך נהרגו 20 צאיש...'' אבל אם ירי של פגז בשוגג לעבר אוכלוסיה אזרחית ערבית הורג בהם 4 אנשים, הכותרות זועקות: ''שחיטה בבית חנון...'' אין שום התייחסות לעובדה שבמקום אחד הפצוץ היה מכוון להרוג אזרחים, בעוד שבמקרה השני הירי נעשה בשגגה.

עד לאחרונה הפלסטינים התייחסו לתוצאות של של מלחמת 1948 כאסון. הם השתמשו במלה הערבית קארת'ה = كارثة. לפתע ראשי הצבור שלהם, שמאז ומעולם הוליכו אותם מדחי אל דחי, החליטו להחליף את המלה הזאת במושג הרבה יותר מעצים: נַכְּבָּה. כי זאת לדעת, אסון יכול להתרחש גם מאליו, דהיינו, שנגרם על ידי מישהו מהם או מידי האטסע. אבל שואה זו תופעה שממיט אותה מישהו אחר - כלומר לא פלסטיני.

http://www.faz.co.il/thread?rep=98788
גם אצלנו לא חסרים
דוד סיון (יום רביעי, 23/05/2007 שעה 13:22)
בתשובה לשמעון מנדס

יתכן שאתה צודק והפלשתינאים הם אלופים בכך. אבל
אני חושב שזו תופעה שמופיעה בכל העמים. בכל מקרה
היא קיימת אצלנו בפורום ובעם היהודי בשפע.

http://www.faz.co.il/thread?rep=98858
הפלסטינים הם אלופי הגוזמאות
א. פרקש (יום חמישי, 24/05/2007 שעה 16:20)
בתשובה לשמעון מנדס

הנכבה נכנסה לשימוש פוליטי החל משנת 1976 - יום האדמה. לפני כן הפלסטינים (אלה שבישראל הקטנה ואלה שבישראל הגדולה) לא ציינות את היום הזה בכלל. מעט היסטוריונים ערבים ניסו לאסוף ממצאים בתחילת שנות ה-‏50 כשהחומר כבל לא היה זמין ברובו ואיסופו נעשה ע''י ראיונות אישיים וגזירי עיתונות מועטים. כאן נכנס אלמנט הפרשנות הסובייקטיבים או הגוזמה בלי שההיסטוריונים טרחו לבצע בקרת אמינות מידע על הפרטים שליקטו פה ושם מהפליטים.

הערבים חזרו לקובץ ה'מידע' הזה בשנות ה-‏70 ועיבדו אותו רק בשעידן המחשב נכנס לשימוש המוני וקל. הרבה ממילות התואר שמצורפות לסיכומיהם (כמו בעמותת/אתר ''זוכרות'' http://www.nakbainhebrew.org/index.php) הן סובייקטיביות ולא מבטאות אמת היסטורית שאפשר לסמוך עליה.


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.