פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_4313

(במדבר סז) לאן בדיוק הולכים?
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 18/05/2007 שעה 7:01)


(במדבר סז) לאן בדיוק הולכים?

נסים ישעיהו



מדי שבוע מתלבטים במציאת נושא לרשימה השבועית, וגם כיצד לקשור את הנושא שמצאנו סוף סוף, לפרשת השבוע. לא בשבוע הזה. השבוע זימנו לנו החדשות שפע של נושאים לדון בהם, וכולם מצויים בפרשת השבוע ובהפטרה, לגמרי בגלוי.

מרוב נושאים, כבר לא ברור במה לבחור או למצער במה להתחיל. האם ביום ירושלים שלא נחגג, או אולי בהסכם ''הרפורמה במערכת החינוך'' שנחתם השבוע? ואולי נכתוב על הנושא הכי טרי בחדשות, עשרות הקסאמים על שדרות והפצועים שם, שה' ישלח להם רפואה שלמה בקרוב ממש?

כדאי אולי להתייחס לקריאתו של ראש הממשלה למדינות ערב כולן, לנהל עמנו שיחות על שלום סופי ומוחלט. בטח, מה יותר טוב מזה, שלום על ישראל?

נו טוב, יש עוד נושאים טריים שאפשר להתייחס אליהם ברשימה זו, כמו למשל השיקולים המדיניים שמונעים בעד צה''ל מלפעול למיגור הקסאמים, ועוד ועוד. אז אם נתייחס באופן פרטני לכל הנושאים, לא יספיק לנו המקום ולא הזמן. חוץ מזה, עושים את זה רבים וטובים כל הזמן, על כן נסתפק במה שאנחנו רגילים לעשות, נגיעה בפרטים והתייחסות כוללת למכנה המשותף לכל התופעות שמנינו לעיל.

ובאמת, מהו המכנה המשותף ליום ירושלים, לכאילו רפורמה בחינוך, לקריאת השלום של ראש הממשלה, לקסאמים על שדרות ולכבילת ידיו של צה''ל? אפשר למצוא מכנה משותף לכל הנ''ל?

אבדן דרך, זהו הביטוי הראשון שעולה בדעתי כמכנה משותף. אבל זה לא ממש מתאים, כי זה אומר שהיתה דרך רק שהיא אבדה, בעוד בכלל לא בטוח שבאמת היתה. טוב, אז נתפשר על העדר דרך והעדר יעד מוגדר לחתור אליו.

חגיגות יום איחוד ירושלים נועדו לטפח את האשליה שירושלים מאוחדת. אומות העולם הכריזו כי אינן מבחינות באחדות כלשהי ועל כן נציגיהן ידירו רגליהם מן הטקסים לציון משהו שאינו קיים. זה לא הספיק כדי לפקוח את עינינו, אז בא שבר ענן וביטל את הטקס המרכזי...

הרפורמה בחינוך, מהמעט ששמעתי אודותיה, מדובר בניסיון לשדרג את מעמדם של המורים בתחום הכלכלי. חשוב מאד, אבל הבעיה בחינוך היא מהותית הרבה יותר. הבעיה היא העדר יעדים מוגדרים לחתור אליהם, ולפיכך גם העדר תכנים חינוכיים ברורים.

קריאתו של ראש הממשלה לדיאלוג של שלום עם מדינות ערב, נענתה מיידית במטח קסאמים על שדרות, וזאת במקביל למלחמה פנימית שפרצה בין הפלגים השונים של שותפינו לשלום. בטח התכוונו ללמדנו מהו ערכו של אותו שלום מיוחל, אבל כדרכנו, אנחנו לא לומדים.

צה''ל קבל הנחיות מוזרות מן הדרג המדיני והוא נוקט פעולות ראווה בהתאם. הפתרון לבעיה של תושבי שדרות ימתין לרצונם הטוב של ידידים או ''ידידים'' מאומות העולם. בינתיים סומכים על הרבונו של עולם שלא מאמינים בו, שימשיך לשמור על תושבי שדרות.

ואיך כל הנ''ל משתקף בפרשת השבוע? ובכן כאמור, המכנה המשותף לאירועי השבוע הוא העדר יעד מוגדר לחתור אליו, ועל כן גם העדר דרך סלולה ללכת בה.

פרשת השבוע בַּמִדְבַּר, פותחת במפקד כללי של בני ישראל ובחלוקתם לארבעה מחנות, חטיבות, החונות סביב לאוהל מועד. בשנים קודמות עמדנו על משמעותו של מבנה זה; אוהל מועד במרכז ועיני כל העם נשואות אליו ואל הענן המרחף מעליו.
(במדבר ב) ב אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מִנֶּגֶד, סָבִיב לְאֹהֶל-מוֹעֵד יַחֲנוּ.
כל ההוראות נתקבלו דרך אוהל מועד ואל הקדושה ששרתה בו, שאפו כולם להגיע. שאפו, אבל היו מנועים מלהגיע. כי יש סדר והוא צריך להשמר.

מבנה זה נשמר ארבעים שנה במדבר ובזכותו עמדנו בכל התלאות. כאשר אוהל מועד במרכז והעם כולו מאוחד סביבו, משה מקבל משם את ההוראות והעם כולו מציית, או אז שום כח, חיצוני או פנימי, אינו יכול לפגוע בעם ישראל.

מכשולים מכוונים מלמעלה

דומה כי בהפטרת השבוע, הנביא מדבר אלינו ישירות. תמיד יש קשר בין תוכן הפרשה לזה של ההפטרה ותמיד יש גם רמזים לאירועי השבוע, אבל לא תמיד זה גלוי כל כך. הנה מה שאומר לנו הנביא, עם תרגום חופשי לעברית מדוברת:
(הושע ב) ד רִיבוּ בְאִמְּכֶם, רִיבוּ–כִּי-הִיא לֹא אִשְׁתִּי, וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ; וְתָסֵר זְנוּנֶיהָ מִפָּנֶיהָ, וְנַאֲפוּפֶיהָ מִבֵּין שָׁדֶיהָ.
הנביא מתייחס אל המערכת השלטונית כאל אשה, ופה כנראה המקור לבדיחה שנהגו לספר אודות מאוויהם של תושבי ברית המועצות לשעבר: אמנו רוסיה, אבינו סטלין, הלוואי והיינו יתומים.

ובמה מתבטאת זנותה של אותה מערכת שלטונית?
ז כִּי זָנְתָה אִמָּם, הֹבִישָׁה הוֹרָתָם: כִּי אָמְרָה, אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי, צַמְרִי וּפִשְׁתִּי, שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי.
היא עושה בושות, הֹבִישָׁה, בכך שנענית לכל מיני פיתויים מבחוץ, אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי, צַמְרִי וּפִשְׁתִּי, שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי, ובו בזמן זונחת את בעלה.

כידוע, הברית בין ה' לבינינו משולה לברית שבין איש ואשה. חג השבועות, שיחול בשבוע הקרוב, הוא יום החתונה, והתורה היא הַכְּתוּבָּה שנתן ה' לרעיתו, לנו. ועל כך מתריע הנביא, על הפרת הברית מצד האשה, אנחנו, כלפי בעלה, הקב''ה.

הבעל אינו יכול לוותר על אשתו, כי התחייב לקשר נצחי. הוא יכול לפעול בדרכים שונות כדי להשיבה אליו, אבל שני דברים הוא מנוע מלעשות, לטול ממנה את הבחירה החופשית ו/או להפרד ממנה סופית.

האשה מתנהגת כאילו אין לה בעל ומתמסרת בחדווה לכל מי שמחייך אליה ומבטיח לסייע בהגשמת הזיותיה אודות שלום. מה עושים? איך מחזירים את האשה הסוטה לדרך הישר?
ח לָכֵן הִנְנִי-שָׂךְ אֶת-דַּרְכֵּךְ, בַּסִּירִים; וְגָדַרְתִּי אֶת-גְּדֵרָהּ, וּנְתִיבוֹתֶיהָ לֹא תִמְצָא.
שָׂךְ זה מלשון מסך וסִּירִים הם קוצים קשים. כלומר, מכשולים קשים בדרך. כל מה שמנסים לעשות, מתקלקל. גם כאשר נדמה כי לקחנו בחשבון את כל האפשרויות ונקטנו בכל ההגנות, שום דבר לא מסתדר.

אין סכוי להגיע לאן שרוצים, תמיד יתעו בדרך כי ההבטחה היא: וּנְתִיבוֹתֶיהָ לֹא תִמְצָא. לא משנה כמה יתאמצו, לא יוכלו להגיע. וגם התקשורת עם המאהבים תשתבש, כי וְגָדַרְתִּי אֶת-גְּדֵרָהּ. הם שומעים את הנאמר, יום איחוד ירושלים למשל, ולא מבינים על מה מדברים אתם.

והנביא ממשיך בתיאור הצפוי לנו: ט וְרִדְּפָה אֶת-מְאַהֲבֶיהָ וְלֹא-תַשִּׂיג אֹתָם, וּבִקְשָׁתַם וְלֹא תִמְצָא; וְאָמְרָה, אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל-אִישִׁי הָרִאשׁוֹן–כִּי טוֹב לִי אָז, מֵעָתָּה.

וְרִדְּפָה אֶת-מְאַהֲבֶיהָ וְלֹא-תַשִּׂיג אֹתָם. תסכול נורא. אנחנו מדברים אתם שלום והם עונים לנו בקסאמים ובהבטחות למלחמה של תגמר. וּבִקְשָׁתַם וְלֹא תִמְצָא, גם אלה שנחשבים ידידינו או לפחות בלתי מעורבים ולכן הוגנים, גם הם מתרחקים מאתנו.

מה עושים, איך מתירים את התסבוכת? מסתבר שאין ברירה. בסוף היא תגיע למסקנה שעומדת מול עיניה כל העת והיא מתעלמת ממנה: וְאָמְרָה, אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל-אִישִׁי הָרִאשׁוֹן–כִּי טוֹב לִי אָז, מֵעָתָּה.

נו, ואיך יגיב הבעל הנבגד לרעיון הזה?
כ וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית, בַּיּוֹם הַהוּא, עִם-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה; וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן-הָאָרֶץ, וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח.
זה מדבר על האנשים הפשוטים, עלינו. אנחנו אמנם נתונים לשליטת המערכת הבוגדנית אבל אין אנו חלק ממנה. בשלב הראשון אנחנו מתפכחים ושבים אל ה', ומכאן והלאה מתפתח לו תהליך הגאולה, כי ההתפכחות שלנו תקרין אל המערכת הבוגדנית שתתפכח גם היא.

ואז בשלב השני, כולם מתקבלים ברצון ובאהבה, מה שמתבטא בחידוש ברית הנישואין בינינו לבין ה':
כא וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, לְעוֹלָם; וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. כב וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, בֶּאֱמוּנָה; וְיָדַעַתְּ, אֶת-ה'.
לדעת את ה', זהו היעוד לעתיד לבוא וזה כבר כאן. מה שחסר זה רק התפכחות שלנו; שנפסיק לתלות תקוות בוועדות, במבקרים או בחוקרים למיניהם, שכן כולם מתעסקים במעטפת, בעוד המשימה שלנו היא להתעסק במהות. המשימה שלנו היא להפנים את הידיעה כי ה' הוא האלוקים ובדרכיו עלינו ללכת, ואז כבמטה קסם ייעלמו כל הבעיות.

נו, ואז אין ספק שיהיה רק טוב ליהודים, וגם לכל האחרים.







http://www.faz.co.il/thread?rep=98579
סובלנות
בגן (יום שישי, 18/05/2007 שעה 8:50)

פגניות, בניגוד למונותואיזם הן דתות סובלניות. הן מקבלות חזקתם של אלים על טריטוריות ואפילו סובלים מאבקים בין אלים, מה שמאפשר להסביר התגברות, לעתים, של הרע (בעיני האדם) על הטוב. אין בפגניות היהירות הטוטאלית המתנשאת הקיימת בדתות המונותואיסטיות הטוטאליות.
בכל מיקרה דת באשר היא דת = אמונה, על כן איננה מחייבת התיישבות עם הגיון ורציונאליזם.
הדתות, כל דתות המונותואיסטיות עושות חסדים, אולי מתחסדות, כשהן חלשות אך נעשות טוטלירסטיות כשהן בעמדה של כוח. זאת בניגוד לדתות הפגניות שמטבען הן פלורליסטיות.

http://www.faz.co.il/thread?rep=98582
סובלנות
יובל רבינוביץ (יום שישי, 18/05/2007 שעה 13:10)
בתשובה לבגן

ראה גם תגובה 61098.

http://www.faz.co.il/thread?rep=98610
ניסים
מהנדס אזרחי (יום ראשון, 20/05/2007 שעה 9:50)

''הבעל אינו יכול לוותר על אשתו, כי התחייב לקשר נצחי...''

היכן הסימוכין לדבר זה אשר כתבת?

היכן אותם הסימוכין לקשר נצחי?

עד עכשיו, השואה הוכיחה את ההפך.

http://www.faz.co.il/thread?rep=98687
ניסים
מהנדס אזרחי (יום שני, 21/05/2007 שעה 22:23)
בתשובה למהנדס אזרחי

היכן הסימוכין

תן מראה מקום להוכיח את טענותיך!


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.