בעקבות המאמר ''אלביון הצבועה והבוגדת'' מאת אביתר בן-צדף.קל מאוד להשתלח בציוויליזציות דומיננטיות, דוגמת הציוויליזציה הבריטית, ולהטיח בהן את אשמת צרותינו ומכאובינו ואת האחריות לעוולות העולמיות. אפשר גם להתעלם ממורשתה האוניברסלית של האימפריה הבריטית, מרבגוניותה, עושרה התרבותי ונכסיה הרוחניים והאמנותיים. אפשר לעשות זאת, אך מאוד לא נבון. שכן, הוקעה גורפת של תרבות מפוארת כמוה כניסיון פתטי למשפט לינץ', שתוצאותיו ידועות מראש, והן חוזרות כבומרנג היישר לפניו של המשתלח.
אין כל בעיה לאתר עוולות, דיכוי ופשעים בכרוניקה הקולוניאלית של המעצמה הבריטית ששלטה על פני השטחים הנרחבים ביותר בדברי ימי האימפריות, אך בו בזמן גם הנחילה לעמים הכבושים את מורשתה התרבותית. מוטב שנתהה בינינו לבין עצמנו מדוע העמים ששוחררו מכבליה של האימפריה הבריטית מעדיפים לדבוק בתרבותה בגאווה כה מופגנת. ובכל מקרה, מי אנחנו שנבקר את התרבות השלטונית של בריטניה, בו בזמן שאנחנו מתקשים לשלוט אפילו על רצועת האדמה המיקרוסקופית המשתרעת על פני חלק מזערי של מולדתנו ההיסטורית.
הדבקת תווית של צביעות ובוגדנות לציוויליזציה כל כך עשירה, מגוונת ועתירת זכויות כתרבות הבריטית היא מעשה חלם מגוחך, שלעומתו יכול חרם המרצים הבריטים נגד ישראל להשתבח כמהלך סביר ומושכל. מי אנחנו שנבקר את הבריטים, בעוד תשתיתה התחיקתית, המשפטית, המבצעית, הארגונית והניהולית של מדינת ישראל מתבססת על נכסיה הרוחניים של התרבות הבריטית.
האם יצרנו קניין רוחני כלשהו משל עצמנו, שיתרום להתפתחותה של התרבות השלטונית והמבנה המשטרי במדינת ישראל, מעבר לנכסים הרוחניים והאינטלקטואליים שקיבלנו בעיקר מבריטניה ומשאר ארצות המערב. האם אי פעם התנסינו באתגר השליטה על פני טריטוריות נרחבות משובצות עמים ותרבויות, דוגמת האימפריה הבריטית, עד כדי כך שנתייצב בעמדה המוסרית לבקר אותה. הרי אנחנו עצמנו רק הולכים ומסתבכים במלכודת הפתאים שטומנת לנו המורשת הדמוגרפית של הכיבוש הערבי, וברוב חוכמתנו גם הצלחנו ליצור עם מלאכותי מתוך אוכלוסיית המהגרים הערבים שפלשה לארצנו.
האם יש לנו זכות כלשהי לבקר עמים אחרים על בוגדנותם וצביעותם, בו בזמן שמעמדנו העולמי הבלתי מעורער, כמשכלליו של פטנט הבוגדנות והצביעות, מקומם עלינו גם את ידידינו ובני בריתנו. כל ביקורת כנגד בוגדנותם של עמים אחרים היא המחשה מובהקת של הפוסל במומו פוסל, ששום תועלת לא תצמח ממנה פרט להמרצת הנידויים והחרמות נגדנו.
למרות כל העוולות הבריטיות, שאנחנו כה מתענגים לדוש בהן כאורים ותומים לבוגדנותה וצביעותה של הממלכה המאוחדת, עלינו להתבונן בהערצה אל המסורת השלטונית הבריטית. אילו היינו מתעלים על עצמנו ומאמצים לא רק את השלד המכונן אלא גם את רוחה היצירתית והדינמית של תרבות השלטון הבריטית, היה מצבנו טוב לאין ערוך. על כל פנים, עזות מצח היא מצידנו להטיף מוסר גורף לציוויליזציה הבריטית, כל עוד מסגרת חיינו הממלכתיים מושתתת על נכסי התרבות והרוח שלה.
מעבר למילים הגדולות, איכותה התרבותית של חברה מצטיירת מתוך חיי היומיום. מתוך ניסיוני האישי אני יכול לספר על חוויית השיבה ארצה לאחר שלוש שנות מגורים באנגליה. השיבה ארצה לאחר ההיעדרות הממושכת הייתה הלם תרבותי קשה מנשוא. בתוככיה החמימים של תרבות ההמון הנאורה שלנו, חשתי כמי שנקלע למכלאה של ביריונים שוכני מערות. מומלץ לכל הדרשנים הנלהבים, שמטיחים אש וגופרית של תוכחה נגד בריטניה, להתאוורר קצת בחוויה מרעננת של שיבה לארצנו הנאורה לאחר שהייה ממושכת בבריטניה ''הצבועה והבוגדנית''.
היוהרה הפרובינציאלית היא בעוכרנו. איננו נמצאים בשום עמדה מוסרית להטיף לעמי העולם, כל עוד אנחנו ניזונים מנכסיהם הגשמיים והרוחניים. את הסכנה הקיומית הגלומה ביוהרה הקרתנית ממחיש גורלה העגום של התנועה הקיבוצית. למרות עוצמתו הרעיונית, כיוזמה נועזת לכינון חברת מופת, הוכה המפעל הקיבוצי והוכרע בחרב הפיפיות של חטאי היוהרה.
קצת צניעות, רבותיי
