החיזיון להקמת מדינה פלשתינית
לאורכה של מדינת ישראל הצרה, עולה ויורד בשיח המדיני בישראל, ויש המצפים בכיליון עיניים ובתאוות נפש כי הנבואה הזו תגשים את עצמה.
ללא קשר עם המניעים, המציאות לה מתכחשים המתנבאים במחנה השלום גוברת על כל חיזיון, ואף על פי שהמציאות לא משכנעת איש מהם, היא פשוט קיימת:
ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק הסכים לעיקר תנאיו של יאסר ערפאת והציע לו 95% מהשטחים שלהם טוענים הפלשתינים כשלב ראשון במערכה נגד העם היהודי, אולם ההצעה נדחתה.
הצפי הוא כי גם כיום, הצעה כזו, אם תעלה – תידחה.
ואם לא תידחה – תהיה זו מרמה בעורמה.
לא ראוי כי תקום
שפיכות הדמים בין פלגי כנופיות הטרור בשנה האחרונה מעידה על אופי השלטון שאמור להתקיים בתוככי מדינה פלשתינית. שלטון מסוג זה הוא מושחת ומנוגד לכל נורמה בינלאומית המקובלת על המדינות בעולם ועל ארגון האו''ם, ולכן לא ראוי כי יתקיים.
המסמכים המנחים את כנופיות הטרור, כדוגמת האמנה הפלסטינית (ערבית: ''אלמיתאג אלותני אלפלסטיני'') הם
מסמכים המנוגדים לחוק הבינלאומי.
האמנה הפלסטינית קובעת את זכותם הבלעדית של הערבים תושבי ארץ ישראל על כל שטחי ארץ ישראל, ומגדירה את הציונות כתנועה כובשת ובלתי חוקית.
האמנה מתארת את השאיפה הפלשתינית לבטל את קיומה של מדינת ישראל בארץ ישראל, מתוך הטענה שהיהדות הינה דת ולא לאום, ולפיכך אינה זכאית להגדרה עצמית ולכינון מדינה יהודית –
דבר המנוגד כמובן גם למגילת העצמאות.
ההצהרות הקיצוניות הכלולות באמנה, עוררו דרישה מצד ישראל לבטל את האמנה כאשר נחתמו
הסכמי אוסלו, אך דרישה זו מעולם לא התמלאה. למרות שלפני הבחירות בישראל בשנת 1996 יצאה הודעה של יאסר ערפאת כאילו האמנה בוטלה, מאוחר יותר התבררה ההודעה כשקרית והא ראייה כי כיום, האמנה הפלסטינית עדיין מהווה את המסמך המכונן של הרשות הפלסטינית וארגון אש''ף.
לאור כל זאת, לא ראוי כי מדינה פלסטינית תקום.
לא תקום
שלטון הרצח כמתואר, הנהוג והשולט ברחוב הפלסטיני, אינו רק שולל את הקרקע מתחת הזכאות של מדינה פלסטינית להתקיים, אלא גם שולל את הסיכוי כי מדינה כזו תתקיים במציאות.
אין כל אפשרות לנהל מדינה בעזרת מנגנון רצח במצב בו כנופיות שונות ורבות פועלות במקביל בשטח, זו כנגד זו, וכולן נגד מדינת ישראל החזקה.
אין כל סיכוי כי בחסות איזו כנופיה שהיא מבין הקיימות, זו אשר תשלוט, יוכלו המוני העם לחיות ולקבל תנאי מינימום של ביטחון וכלכלה, בריאות וחינוך, וזאת ללא שום קשר לכמות הכספים והמשאבים שיזרמו מכל העולם אליהם – כי
הכסף, כפי שאפשר להבין מניסיון העבר וההווה, ינותב לטרור ולמעשי שחיתות, לקבוצה קטנה של פושעים שצריכה הון תועפות כדי להתקיים ככזו ולשלוט, זאת ועוד, הכספים ינותבו אל כמה קבוצות ולא ינוקזו אצל השלטון המרכזי, גם כאשר תשלוט לכאורה רק קבוצת טרור אחת, וזאת בהתאם לאינטרסים הזרים ולהערכותיהם של התורמים והמממנים, שגם הם לפחות בחלקם נגועים בטרור ובעידוד טרור, ככל שהמקורות יהיו ממדינות ערב עתירות הנפט.
אין מקום למדינה התלויה בכל דבר ועניין בטוב ליבה של מדינה אחרת, במקרה זה: ישראל, המממנת לפלסטינים את כל התשתיות ההנדסיות, כגון – חשמל, מים, ביוב, תקשורת ועוד, ובנוסף מעסיקה, גם תוך סיכון אזרחיה, את העובדים הפלסטינים המתדפקים בשעריה כדי לעבוד בתנאי מינימום ומטה.
בנושא זה לא נראה שום שינוי, ואין בסיס לקיום של מדינה במצב זה.
אם תקום – תיפול
האפשרות של הקמת מדינה פלסטינית לא קיימת כלל, אולם, יש אפשרות כי ישראל תעשה מעשה הראוי למדינת חלם ותקים אותה.
במקרה כזה, המדינה הפלסטינית תיפול עד מהרה כי ישראל לא תוכל להשלים עם מדינת טרור, בין אם הגבול יהיה שקט בהתחלה [כדוגמת גבול לבנון בתקופה בין הבריחה מלבנון לבין מלחמת בין המצרים], כי אז תצטרך ישראל להפר את הריבונות המלאכותית שנוצרה כדי לפרק את הטרוריסטים מכל נשק היוצר סיכון לישראל, והן אם הגבול לא יהיה שקט, כי אז וודאי שישראל תפעל, וייצא כי אותה מדינה שהוקמה – נותרה כמלפני הקמתה, סתם אוסף של חבורות רחוב טרוריסטיות הטעונות הכוונה באמצעות פעילות צבאית שתינקט על ידי מדינת ישראל במינון כפי שיידרש.
מדינה פלשתינית: לא ראוי כי תקום, לא תקום, ואם תקום – תיפול
