לא חשוב כל כך מה בר רפאלי אמרה, כי לא נלמד ממנה דברי חכמה, כשם שלא נתרגש יתר על המידה מהבלי פיה.
היא אינה מקור של סמכות משום בחינה, אך שיוכה לקבוצה מסוימת באוכלוסייה נותן הד לדבריה ולמעשיה, ורק בגלל עובדה זו – אפשר להתייחס התייחסות-מה לירידתה המתוקשרת מהארץ.

ירידה זו, כך אני מקווה, תגרור אחריה נהירה של שובל מעריציה – החוצה, בעקבותיה, כי מה לנו מקטרים, מלעיזים, בלתי מרוצים, פוגעים בערכים עליהם התחנכו כאן דורות רבים, לאורן של דמויות נשואות הערצה משחר ימי הילדות?!
מוטב כי מי שחש כי מדינת ישראל לא מתאימה לו -
בין כי היא ''מטומטמת'',
בין כי הוא ''גדול עליה'',
בין כי ''מסוכן כאן'',
''חם כאן'',
''קר כאן'' וכל סיבה אחרת – שיעזבנו ויניחנו בגפנו.

כי אנו כאן נסתדר יותר טוב עם היוצרים והמרוצים, ואפילו עם המבקרים בקורת כנה ואולי גם בונה, ככל שתהיה כואבת וקשה – ואני בתוכם.

מי שסבור כי יש מקום יותר מתאים עבורו בתבל, בין כה ישאף להגיע למקום נכסף זה, וכך צריך שיהיה.
המדינה חופשית וגבולותיה פתוחים לפחות בכיוון החוצה (לא כמו כמה מדינות אחרות בסביבה).
יהיה כאן טוב יותר בלי רפאלים כבר, כי רמת שביעות הרצון רק תגדל, והמוראל יעלה.
זאת ועוד, הנוער יהיה חשוף לדמויות יותר חינוכיות, ויושפע מערכים שימשכו אותו למחוזות אחרים.

ויהיה פה יותר שמח, כי:

השמחה הנפלאה היא בהשגת הרוחניות וזה מבואר מאוד, כי אנחנו נשמח יותר לאין שיעור בדבר עיוני שהשגנו אותו, ממה שנשמח בהשגות החומריות.

דברי הרלב''ג בפירושו לתורה דברי הימים א' פרק ט''ז

השגת הרוחניות בה דן הרלב''ג היא בעיקר הגעה למעמד של יצירה עיונית, וההנאה המופקת ממצב זה היא בלתי נדלית.
טעם החיים גלום בה, באותה הנאה שביצירה, ורוחניות זו גוברת וצומחת עם האהבה.

כאשר זה קורה (ויש לכך מדד מיידי – האם אתה הולך לישון בערב בציפייה לבוקר שלמחרת) – החיים מתמלאים בתוכן ויש להם תכלית.

הדרך לכך אינה מצויה בשדות בר, אלא בחלקות אדמה מושקעות, מטופחות, מעובדות, מטופלות, נטולות סירים וקוצים, אותם צריך לנכש ולבער.

---