פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(וישב סח) פול גז בניוטראל
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 30/11/2007 שעה 15:25)


(וישב סח) פול גז בניוטראל

נסים ישעיהו



פעם היו מלכים שאת כבודם רכשו בכיבושים. הם יצאו למלחמות כדי לכבוש ארצות רחוקות ובכך להגדיל את כבודם. אלא שלפני כן, הם דאגו לכבוש את סביבות ארמונם. מלך שיצא לכבוש ארצות רחוקות בעוד את סביבות ביתו לא כבש, העיד על עצמו כי הוא שוטה ותו לא.
מצד אחד, אני לא מעודכן מה קורה עם שביתת המורים וגם לא עם שביתת המרצים. מצד שני, אני גם לא ממש מתעניין, ולכן לא מעודכן במה שמשום מה מכנים 'ועידת השלום' באנאפוליס. מצד שלישי, גם לא פגשתי הרבה אנשים שכן יודעים מה הולך עם הנושאים דלעיל ומצד רביעי, אפשר להניח שלפחות הנפגעים הישירים מהשביתות, תלמידים והוריהם והשובתים עצמם, כן יודעים מה קורה שם. בעצם, אפשר להניח אבל בכלל לא בטוח שזה נכון. יותר נראה שבעקבות ראש הממשלה לשעבר, כולם נכנסו לתרדמת חלקית או מלאה.

פחות או יותר מיד בתחילת פרשת השבוע שלנו, התורה מספרת על שני חלומות שחלם יוסף. לפני כן מסופר הרקע (בראשית ל''ז): ב אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם. ג וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו--כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים. ד וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו--וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם. על רקע זה, כאשר הוא רץ לספר להם את חלומו: ז וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים, בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי, וְגַם-נִצָּבָה; וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי. תגובתם די צפויה: ח וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אֶחָיו, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל-חֲלֹמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו.

בעיני עצמם, הם חיים את המציאות ומתמודדים עמה ביומיום, בעוד האח המפונק הזה, הבן יקיר של אבא, מרשה לעצמו לחיות בעולם החלומות. ועוד איזה חלומות, שהאלומות שלהם משתחוות לאלומה שלו. כלומר, בתרגום ליחסים בינאישיים, הוא מדמיין לעצמו שיבוא יום והם עצמם ישתחוו לו. מכאן מובנת תגובתם: הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ? אבל הוא כמו לא מודע ליחסם כלפיו, ומספר להם חלום נוסף שחלם: ט וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר, וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי. טינתם כלפיו מתגברת עד לבלי הכיל, והם מנצלים את ההזדמנות הראשונה הנקרית להם כדי להיפטר ממנו.

בשנים קודמות עמדנו על התמיהות המתעוררות בקריאת פסוקים אלו וניסינו ליישבן בעזרת מפרשים שונים. לא בטוח עד כמה הצלחנו בכך, אבל דומה כי נקודה אחת לא ניסינו כלל להבין: מאחר שוַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם, איך זה שיעקב אינו מגיב לדבה הרעה בשום דרך? מצד אחד הוא אינו גוער ביוסף על דבריו ובכך מניח לו מקום להבין שהוא מסכים אתו, ומצד שני הוא אינו קורא את בניו לסדר. במלים אחרות, אם יוסף צודק בדיבה שהוציא על אחיו, מדוע יעקב אינו נוזף בהם? ואם יוסף אינו צודק, מדוע יעקב אינו משתיק אותו?

מכאן צריכים להסיק שמדובר בהתנגשות בין שלוש רמות של מודעות; המודעות של יוסף, המודעות של אחיו, וזו של יעקב האמורה לגשר ביניהן. יעקב מזהה את יוסף כמי שממשיך את מדרגתו הרוחנית הגבוהה מאד, ואף מסוגל ליישם אותה במציאות העולם הזה, טוב ממנו עצמו. התורה רומזת לכך במלים שקראנו: אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף (...) ומיד אחר כך מספרת התורה: וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו (...). פתאום מתחלף השם וזה כבר לא יעקב, אלא ישראל שאוהב את יוסף.

בהזדמנויות קודמות עמדנו על משמעות שמותיו של יעקב אבינו, ונקודת העניין, כעולה מפשט הכתובים, היא שהשם ישראל מבטא מעלה רוחנית גבוהה יותר מזו שמבטא השם יעקב. את השם ישראל הוא קיבל בזכות עבודתו והתמודדותו המוצלחת מול כל הקשיים שעמדו בפניו, ולמרות זאת התורה ממשיכה לקרוא לו יעקב, כפי שרואים גם בפרשה שלנו. בחסידות מבואר כי משמעות השם יעקב זה י' עָקֵב ופירושו שצריכים לרדת עם האות הראשונה של שם ה', י' אות החכמה, עד למדרגה הנמוכה ביותר של המציאות, עָקֵב, כדי להעלותה לקדושה.

השם ישראל מבטא את המדרגה שלאחר סיום העבודה הנ''ל, לאחר שהצליחו להעלות לקדושה את המדרגות הנמוכות של המציאות, וכבר נמצאים בקדושה נטו. אוחזים במודעות שה' אחד ושמו אחד וכל המציאות הנראית והנחווית אינה אלא ביטוי לנוכחות ה' ושליטתו בכל העולמות. יעקב זכה להגיע למדרגה זו אבל היא אינה יציבה אצלו. יוסף חי במדרגה זו בקביעות בעוד אחיו אוחזים עדיין במדרגת יעקב; הם ''בני יעקב'' כמצב של קבע, וזהו שורש אי ההבנות ביניהם.

דו-שיח של חרשים

כאשר יוסף מביא אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם, האבא מבין היטב על מה הוא מדבר כי הוא מבין את המדרגה שיוסף נמצא בה. האבא גם מבין את המדרגה שהאחים נמצאים בה והוא יודע שלא חטאו, כי במדרגה שלהם, אין המעשים האלו נחשבים לחטא כלל וכלל. לעומת זאת האחים, אין להם שום מושג על מה ולמה אביהם מקבל לכאורה לשון הרע עליהם ואינו מגיב. יעקב נמצא בין הפטיש והסדן ולכאורה, הוא נכשל בתפקיד המגשר. אפשר לומר שלא העלה בדעתו עד היכן עלולים הדברים להדרדר, אבל יותר סביר להניח שידע ששום הסברים לא יעזרו כאן, כי האחים אינם מסוגלים להבין את יוסף, וגם ההיפך נכון.

אולי קיווה יעקב שהזמן יעשה את שלו והעניינים יסתדרו מעצמם, אבל כמו תמיד, אם לא מנצלים נכון את הזמן, שום דבר לא מסתדר מעצמו. בסופו של דבר, יוסף הבין די מהר שהגזים בביקורתו על אחיו, כי האירועים שעברו עליו מהרגע שנמכר, חשפו בפניו את שגיאותיו. גם האחים הגיעו להבנה שאין להם שום השגה במדרגתו של יוסף, אבל זה קורה מאוחר הרבה יותר, לאחר שהם פוגשים אותו כמשנה למלך מצרים. על כך נקרא בפרשת השבוע בעוד כשבועיים, ובינתיים יעקב מתאבל על יוסף הנעדר עשרים ושתים שנה, וממאן להתנחם.

במחלוקת שבין האחים, ידע יעקב ששני הצדדים צודקים, כל אחד מזווית הראיה שלו. האחים ידעו שעליהם לעמוד יציבים עם שתי רגליים על הקרקע, לרעות את הצאן ובכך להתרחק מחברה שאינה הגונה, שמא חלילה ייסחפו לכיוון לא נכון ובכך תיפגם דבקותם בה' אלוקי ישראל. יוסף ידע שעליו לשאוף הכי גבוה שאפשר בעבודת ה', ופירושו של דבר לפעול בתוך העולם, בחברה בלתי הגונה ואפילו ירודה ביותר כמו במצרים, ודוקא שם לשמור על קדושה ללא פשרות. האחים ראו ביוסף 'בעל חלומות' ודמיונות שווא בעוד יוסף ראה באחים פשרנים מעוררי רחמים. כאמור, יעקב ידע ששני הצדדים צודקים, אבל לא היו לו כלים להביא אותם להכרה זו.

מה שמתבקש כעת לכאורה, זה לעשות הקבלה מדויקת לימינו, שלוש רמות של מודעות וכו', אבל לא נראה לי שזה יהיה נכון, כי יותר נראה שאצלנו מדובר בשלבים שונים של תרדמה או שמא תרדמת, שזה ההיפך ממודעות המחייבת עירות מלאה. המו''מ של המורים עם נציגי האוצר ומשרד החינוך, נראה ונשמע כמו דו-שיח של חרשים, והרושם הוא שלא באמת מקשיבים שם זה לזה. מי שאמור ואף התיימר לעשות סדר, לגשר בין הצדדים, לא בטוח שבאמת יכול לעשות את זה, כי כדי להצליח בכך עליו להיות במדרגה שמעל שניהם...

ליעקב עדיין לא היו כלים לגשר בין בניו, כי הכל היה ראשוני. עדיין לא נצבר ניסיון שממנו ניתן ללמוד כיצד לטפל במשברים ואף למנוע מראש את היווצרותם. לנו יש את כל הניסיון שנרכש באלפי שנות קיומנו כעם, ויש כמובן את התורה הקדושה, שנותנת הנחיות והוראות ברורות בכל עת ולכל עניין. ואם אנחנו לא מצליחים להתגבר על משברים, לצמצם פערים וליישב מחלוקות, אין זה אלא משום שלא מקשיבים למה שהתורה מורה לנו.

אז מה עושים כשלא מצליחים להשכין שלום בבית? משקיעים בעשיית שלום בחוץ. כבר ששה שבועות שהתלמידים לא ראו את כתלי בתי הספר מבפנים, אבל מי שאמורים לסלול את דרכם בחזרה אל ספסל הלימודים, ביקרו (ומבקרים) במקומות שונים בעולם, מסין ועד ארה''ב, ובכל מקום הם מתקבלים בכבוד גדול כאילו באמת הם ראויים לכך מצד מעשיהם הנאצלים.

מי שמתיימר לייצג את יעקב ובניו, הולך לפגוש את הנציגים של עשיו ושל ישמעאל, במקום ששמו מזכיר יתוש מחולל קדחת, במטרה להגיע להסכם בזמן קצר וקצוב. אמנם לא זכינו לנבואה, אבל גם שכל פשוט מבין שמדובר ביומרה חסרת כל כיסוי ולכן אין לה שום סיכוי. אין זה מענייננו כרגע לבדוק אם בני עשיו וישמעאל פועלים בהתאם לייעודם ומה זה אומר ביחס אלינו, אבל ברור לגמרי שאין שום קשר בין דרכו של יעקב לבין דרכו והתנהלותו של מי שמתיימר לייצג את בני יעקב.

פעם היו מלכים שאת כבודם רכשו בכיבושים. הם יצאו למלחמות כדי לכבוש ארצות רחוקות ובכך להגדיל את כבודם. אלא שלפני כן, הם דאגו לכבוש את סביבות ארמונם. מלך שיצא לכבוש ארצות רחוקות בעוד את סביבות ביתו לא כבש, העיד על עצמו כי הוא שוטה ותו לא.

רק כאשר נבחר מנהיגים שילכו בדרכם של יעקב ויוסף, יהיה טוב לכל היהודים.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי