כל בר דעת יודע כי ברצועת עזה חיים 1.4 מיליון בני אדם. שטח הרצועה כ-‏4,010 קמ''ר. מספר תושבי רצועת עזה עלה מ-‏350,000 בשנת 1948 למצבם היום. לא רק לאומיות ושאיפה לחזור לפלסטינה מפעילה אותם. גם צפיפות גוברת והרבה טסטוסטרון של אוכלוסיה שרובה נערים ונערות מתבגרים. זה סיר לחץ. סיר שיורה פצמ''רים וקסאמים ומשחרר הודעות ''שופוני, אנא אבו ג'ילדה''.
אלה האפשרויות התיאורטיות לפתרון המצב המשברי:

1. להסכים לדרישות המנהיגות ברצועה.
2. לתת את הרצועה ותושביה למצרים בריבונות ואזרחות מלאה.
3. לשכנע את מצרים לתת להם את חצי האי סיני.
4. להשאיר את המצב על אש קטנה.
5. לכבוש את הרצועה זמנית או סופית.
6. ''לנקנק'' את הרצועה. פרוסות פרוסות.

הנה דעתי על הפיתרונות השונים:

1. התוצאה למהלך כזה תהיה החמרה של הפעילות העזתית נגד ישראל.
2. הציעו פתרון זה בשנת 1949 ובשנת 1957 והמצרים סירבו. שווה לנסות שוב.
3. המצרים לא העלו הצעה כזו וגם לא ישראל. שווה בדיקה.
4. במצב זה סבלם של ישובי עוטף עזה יגבר ומספרם יגדל.
5. מחיר צבאי, כלכלי, ומספר קורבנות גבוה והרגיעה זמנית, אם בכלל.
6. מחיר מדיני לפלסטינים באבדן קרקע לצמיתות שיוביל לפתרון יסודי יותר. בעיקר לכוון מצרים.

---