בעוד העם היהודי מתלונן על תופעת הכחשת השואה הרווחת ברחבי העולם, באה הערכאה המשפטית העליונה במדינה היהודית ומעניקה חותם הכשר להכחשת שואת הנשים בישראל.
המסר הסדומי מחלחל מהיכלות בית המשפט העליון אל תחתיות הביבים של החברה הישראלית, שאחד מנציגיה הבכירים הוא קצב, אשר תוך ניצול מעמדו ההירארכי הרם רמס את גופן וכבודן של עובדותיו בשיטתיות מצמררת.
איש מפרקליטיו המיוחצנים של קצב, שרק אדם במעמדו הפוליטי וקשריו יכול להרשות לעצמו לשכור את שירותיהם, לא הצליח להפריך את הראיות המצטברות המפלילות את לקוחם כעבריין סדרתי מהזן הנקלה ביותר. מתוקף השירותים שיודעים לספק פרקליטים כאלה ללקוחותיהם, הם זרו חול תקשורתי בעיני הציבור ללא שום הפרכה עניינית משמעותית שתערער את מהותן הפלילית של הראיות הקשות.
ברור מאליו ששום עבריין מין סדרתי, מהזן הפלילי של קצב אך במעמד של אזרח מן השורה, לא היה זוכה לפינוק תקשורתי, משפטי וציבורי דוגמת הנשיא לשעבר. מופע האימים התקשורתי של קצב היה לא רק הפגנת חוצפה שוברת שיאים אלא גם מיצג ראוותני קולני שרק הדגיש את אופיו המזויף של העבריין הסדרתי הזה. הפרשה כולה מתחילתה הייתה נגועה במשוא פנים נשיאותי, ששופטי העליון ברוב עיוורונם קינחו אותו בהכשר משפטי רם מעלה.
ייתכן ששופטי העליון התקשו להפנים את העובדה שעבריין כה נקלה כיהן כנשיא מדינת ישראל, וכמרבית אזרחי המדינה לא העזו להביט היישר קדימה אל הבבואה הישראלית הכעורה המשתקפת מתוך אספקלריית הנשיאות הסדומית. ברור מאליו ששיקוליהם של אותם שופטים, אשר אישרו את עיסקת הטיעון המפוקפקת, לא היו משפטיים אלא היו נגועים בהטיות הציבוריות, שזיהמו את פרשת קצב מלכתחילה.
מלכתחילה לא בחלו קצב ומקורביו בשום מניפולציה, סחיטה ולחצים על מנת להכפיש את קורבנות הנשיא לשעבר ולהפעיל עליהן לחץ ואיומים. כאמור, מסע ההטעיה, ההסחה והסילוף נסק לשיאו במופע האימים התקשורתי של קצב מול זרקוריה של התקשורת, שזה זמן רב ידעה על המתחולל בלשכותיו אך טמנה את ידה בצלחת.
בית המשפט העליון איבד את שארית מעמדו המשפטי והציבורי בכך שהעניק חותם הכשר רשמי לעידוד עבריינות המין לסוגיה ולהכחשת שואת הנשים. שכן, שכיחותה של עבריינות המין נגד נשים היא שואה והיא הנוסחה הבדוקה להשמדת תרבויות ועמים.
כאילו לא די בכך, בית המשפט העליון מיסד את חסינותו של מוסד הנשיאות מפני שמירת החוק. חותם משפטי עליון מציב כיום את מעמדו הרם של נשיא המדינה מעל החוק. הנשיא המכהן לא נזקק לרמזים מיותרים. כבר עתה הוא מסרב להתיר דריסת רגל לצוות מבקר המדינה, וכן הוא מתכוון לשכור את שירותיהם של חברות ביקורת פרטיות. צוות פרקליטי הצמרת של קצב אכן מפגין כישורים ראויים לשמש כהרכב מתאים לביקורת בית הנשיא.